השבוע חיפאים מכל הצדדים התעצבנו על ההופעה לגברים בלבד של מוטי שטיינמץ – עומר אדם החרדי. למי שלא מכיר, מדובר בבחור מקסים עם קול נעים ששר שירים שהם שילוב של להיטי רמי קליינשטיין וקלאסיקות ביידיש מעיירות יהודיות בפולין. החרדים עפים עליו והעירייה אפילו סבסדה את ההופעה ב־300,000 שקל (כרטיסים לתושבי חיפה נמכרו בהנחה משמעותית).
עד כאן לגיטימי ביותר. מה שפחות לגיטימי, שלא נאמר לא מקובל בכלל, הוא ההדרה הכוללת של נשים מהאירוע. שוב – לא הפרדה (דבר בעייתי בפני עצמו) אלא הדרה כוללת של 50 אחוז מהאוכלוסייה שפשוט לא יכולה להגיע לאירוע.
ההופעה נאסרה בצו בית משפט, ובסופו של דבר נגרמו נזק כבד למארגנים ועוגמת נפש למעריציו של שטיינמץ שבסך הכל רצו לראות הופעה אחת איכותית בקיץ. על הדרך זה גם הגביר את הפילוג, את השיסוי ואת מפלס השנאה בין התושבים בחיפה – דברים שלא ידענו אותם בעבר בעיר.
אם מוסיפים לכך את סערת הקצאת המבנים לאוכלוסייה החרדית שנעשתה במחטף, ולעומת זאת את סירוב העירייה לקדם בית כנסת ברמת ספיר בעקבות מחאת תושבים חילונים, אנו עדים לתמונה מדאיגה של כרסום בסטטוס קוו תוך התנגחות מתמדת שגובה את מחירה – בעיקר בעידן הרשתות החברתיות – בהחרפת הטונים ובהגברת הקיטוב בעיר.
לכן אני חושב שהגיע הזמן לנסח מחדש את כלל הסכמי הסטטוס קוו, עוד לפני שהמציאות תנסח אותם מחדש עבורנו תוך כיפוף ידיים, תגרות מילוליות ברשתות החברתיות ואולי אפילו אלימות שתצא משליטה.
את הסכמי הסטטוס קוו יש לפתוח לדיון ציבורי. הדיון יכול להתקיים במסגרת הליך של שיתוף ציבור, שהיא סוג של כיכר עיר וירטואלית ופיזית. שאלונים מנוסחים לעומק אשר נוגעים לנושאי דת ומדינה (או במקרה שלנו – דת ועיר) יכולים להיות מחולקים בכל מקום ציבורי כמו מתנ”ס, בית כנסת, מקווה או מרכז מסחרי. אחרים יוכלו לענות על השאלון באינטרנט.
רוצים להישאר מעודכנים?
שאלות כמו “מהי מידת מוכנותך לחסימת כבישים בשכונות חרדיות?” או “מהי מידת מוכנותך להתיר את פתיחת הכרמלית בשבת?” ישקפו את דעת הקהל בנושאים הרלוונטיים ויקלו על עבודת העסקנים שאמורים להחליט עבור הציבור.
לאחר קבלתן של התשובות יוכלו נציגי ציבור, שיכללו פעילים מקומיים מכלל השכונות, להחליט ביניהם על שינויי צביון בכל הנוגע לדת במרחב הציבורי.
יכול להיות שתושבי נוה דוד יעדיפו שהאוטובוס בשבת לא יעבור בשטחם, ואילו תושבי שער העלייה יעדיפו לתגבר קווים לכרמל. ייתכן שרוב מכריע של תושבי מרכז הכרמל, העיר התחתית והדר יעדיף לפתוח את הכרמלית בשבת ויהיה מוכן לתת בתמורה סגירה של מעט יותר רחובות שהתחרדו בשנים האחרונות. תושבי קרית אליעזר יכולים להחליט שחזיר יימכר בפרהסיה בעוד שתושבי נוה יוסף יחליטו שהוא יוצנע לירכתי החנות. ההסכמים מטבעם אמורים לייצר אנטרקוט מפרות קדושות וליצור מצבים חדשים לחלוטין שכיום ניתן רק לחלום עליהם.
כך או כך – די ברור שהסטטוס קוו הקיים פשוט מת. איננו. נגוז.
אפשר להגיע בהידברות ישירה להסכמים טובים שיוכלו לשרת את תושבי חיפה במשך שנים רבות, כפי שהסכמי הסטטוס קוו המקוריים שירתו אותנו במשך עשרות שנים, או שאפשר פשוט להתנגח, להתכסח ולכעוס עד שאחד מהצדדים יפסיד טוטאלית והשני יכפה את דעותיו.
אני אישית מאמין באופציית ההידברות. המלחמה רעה לכולם.
הכותב הוא פעיל פוליטי
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
איזה כיף לקרוא דברים של טעם