חייבים לשים את הדברים על השולחן: כשאני קורא ושומע ידיעות על מכבי חיפה, אני מרגיש קצת דביל. כאילו כולם מבינים משהו ורק לי זה ממש לא ברור. בשנה שעברה אמנם סיימה מכבי במקום השני אך לכולנו ברור שהמיקום משקר ושפער של 30 נקודות ממכבי תל אביב הוא בושה, חרפה וכלימה שאסור לעבור עליו לסדר היום. מאז סוף העונה שחלפה קיוויתי שהמקום השני פלוס הקמפיין האירופי יגרמו לנשיא המועדון לקיים את התנאי החשוב ביותר, אם לא היחיד בספורט תחרותי, והוא להתחרות. אבל כאמור יצאתי דביל.
למה? כי זה מה שקרה הקיץ במכבי: קרים פריי עזב ובמקומו הביאו את יאניק ווילדסחוט – שחקן על אותה העמדה. שון וייסמן פרש כנפיים ועבר לליגה האוסטרית ובמקומו הגיע גיל יצחק – שחקן על אותה העמדה. אטיין ריינן עזב גם הוא ובמקומו, כך לפחות מספרים במכבי יגיע בלם זר. שוב – שוב שחקן על אותה העמדה. ותרשו לי לא להתרשם מסניף בני יהודה ב' שקם לו בחיפה. במילים אחרות – שום שדרוג ביחס לעונה שעברה. אותי לימדו שרכש חדש זה שחקן חדש שחסר לקבוצה. ולא, ניקיטה רוקביצה הוא לא רכש, וגם ג'ורג' מנדז'ק, אם יישאר, הוא לא רכש.
סתם לשם השוואה – עלי מוחמד, מיכאל אוחנה ולוי גרסיה שהוחתמו בבית"ר ירושלים הם שחקני רכש שאמורים לשדרג את הקבוצה. בדיוק ההיפך ממה שקורה במכבי.
כבעל חברה, כשאני מציב לה יעדים לקראת שנה חדשה, המטרה שלי היא להשיג יותר ממה שהשגתי בשנה שקדמה לה. בדביליות שלי ציפיתי – למעשה הייתי בטוח – שגם מכבי על אלפי מינויה, על רשימת ספונסריה ועל מיליוני השקלים שנרשמו בטור הכנסותיה – תצפה לכך. ואם אלה הן לא השאיפות של המועדון, אנחנו כאוהדים צריכים לעשות את הכל כדי שהנשיא הכל יכול שמסרב להודות בכך שהוא לא במשחק – כי הרי קהל שבוי הוא פראייר שלא מת אלא רק מתחלף – ילך הביתה. וכמה שיותר מהר.
רוצים להישאר מעודכנים?
ועוד נקודה צורמת אחת. כדי להיות קבוצה גדולה יש צורך בחמישה זרים שהם מעל לליגה ושמשדרגים אותה. כשמכבי היתה קבוצה גדולה היו לה שחקנים זרים כמו ננאד פראליה, יעקובו אייגבני, ג'ובאני רוסו וריימונדס ז'וטאוטאס. אתמול, במשחק נגד מורה, עלה בהרכב של מכבי זר אחד בלבד – ארנסט מאבוקה. את הספסל ריפדו ניגרי מחמד ובלם ברזילאי שאף אחד לא רוצה אותו פה אבל בזכות מדיניות הרכש המהוללת של המועדון מתעקש להיות פה. הוא, בניגוד לנשיא, לא פראייר. אם נמצא מישהו שמוכן לשלם כ-300,000 דולר בשנה תמורת שירותיו, שיאכל את מה שהוא בישל.
אז אני כאמור מרגיש קצת דביל וששנה אחרי שנה מנסים – וגם מצליחים – לעבוד עלי. שריקות הבוז שנשמעו אתמול ביציעים כבר אחרי 30 דקות מביכות מול קבוצה ששווה ביום טוב תחתית ליגה לאומית מצביעות על כך שאני כנראה לא הדביל היחיד. כי אני יודע שבני יהודה היתה נותנת למורה 0:5 קליל, ולכן הניצחון הזה לא עושה לי כלום.
יעקב שחר, מה אתה עושה לקבוצה שלנו?
עופר
טור מפוספס. ההצלחות של מכבי חיפה לאורך השנים נבעו תמיד משילוב של שלושה דברים: 1. מחלקת נוער שייצרה שחקנים טובים לבוגרים. החל מהאליפות של 1984 עם רוזנטל, סלקטר ועוד 90% מההרכב ועבור בכל האליפויות וההצלחות באירופה מאז. 2. שחקני רכש ישראלים טובים ודומיננטים, מה שנקרא "שוברי שוויון". 3. שחקנים זרים איכותיים שהרימו את הקבוצה. מכבי חיפה תחזור להיות אלופה כשלפחות שניים משלושת הדברים הנ"ל ייקרו. הכישלון הכי גדול בעשור האחרון הוא בנוער. לימדו אותם לקחת אליפויות וגביעים אבל כמעט ולא גידלו שחקנים מספיק טובים.
יהונתן
עצוב אבל כל כך נכון!
אשר
נכון מאוד