השעה 23:00. אני חוזר לחיפה מהעבודה. יום שלם בתל אביב – dawn to dusk מה שנקרא. מצולק מהעומסים ברכבת של הבוקר, דביק מלחות של חודש יוני.
23:30. אני פותח מחשב כדי לעבור על מיילים. לאט לאט משהו גונב את תשומת לבי. ריח לא ברור. אני יוצא לחדר מדרגות, משהו שהשכנה מעשנת? בבניין ממול פתחו נרגילה? מישהו שפך מנוע? לא, אף אחד מאלו. אבל הריח הולך ומתחזק. 00:00, צחנה של חומר כימי, העיניים מתחילות לצרוב.
00:30. למרות כאב הראש אני פותח פייסבוק ובודק ב”נא להפריע”, הקבוצה של הדר. סופר עוד 14 אנשים שמרגישים את זה ומעלים פוסטים. הדיון הוא ער. זה בטוח מגיע מהמפרץ? אולי לא? מהו כיוון הרוח? אני עולה לגג לראות אם הלפיד של המונומרים דולק. דולק יפה, אבל ממרחק כזה אי אפשר לראות אם תוך כדי הבעירה מסתלסל גם סילון לבן של זיהום.
1:00. בחילה. כל מי שער בשכונה נושם את זה. מתקשרים האחד אחרי השני למוקד של המשרד להגנת הסביבה, 6911*. גם אני מתקשר. עונים לי בערך אחרי 30-20 צלצולים. אני מתאר את הריח, מדווח על כאבי ראש, על בחילות ועל צריבות. לא ידוע למוקד על שום תקלה אבל בעקבות התלונות הם מוציאים ניידת רחרוח (זה על פי חוק, אגב). כמו כן לוחמי אש מועמדים בכוננות לאירוע חומרים מסוכנים, הוא אומר. השיחה מוקלטת. לפני שאני הולך לישון אני שולח תיאור של הסיטואציה לכל המיילים האדומים של העיתונים הראשיים. לא להתלהב, בסך הכל קופי פייסט. שומר על נימה עניינית, לא סנסציונית או דרמטית מדי. אין פה דרמה. כולם יודעים מה קורה פה. ויהי ערב, ויהי בוקר, יום שני.
שלישי בבוקר. טלפון מכתב של Ynet שקיבל את הסיפור. בצהריים האייטם עולה. אין יותר מדי טוקבקים מטעם בז”ן. Ynet מוסיפים גם צילום של פלט תחנות ניטור. מסתבר שכן היה פיק של פליטות באותו זמן.
רוצים להישאר מעודכנים?
שלישי אחר צהריים. ישיבת מועצה שלא מן המניין. לא על אירועי אמש כמובן אלא על שטות של חנייה. ראש העיר עינת קליש רותם לא נוכחת. סגן ראש העיר דוד עציוני, שהבטיח באחד מחוגי הבית להפוך את בז”ן למפעל לייצור לגו, מחייך בקהות לכתבים מול אביהו האן שמגמגם משהו על מדחנים. ההצבעה מיותרת, הישיבה ננעלה.
אני תופס בין הכריכים את חבר המועצה מטעם יהדות התורה אריה בליטנטל, תושב הדר. “אתה יודע שהיה אתמול אירוע חומ”ס שאף אחד לא מדבר עליו?”, אני שואל. “לא הרחתי כלום”, הוא אומר ומוסיף: “אני תושב הדר, אז כנראה שלא היה כלום”. למה שיריח? בכנסת הקודמת פטרונו הפוליטי משה גפני הצביע בכל דיון נגד חיפה ובעד בתי הזיקוק.
מסקנות? כן, אחת ברורה. אתם מרעילים את הילדים שלכם. תתחילו לשים לב לכל שיעול, לכל רשרוש בנשימה של הבן הקטן, הבת. ולעצמכם. זה יכול להיות זה. אבל אל תדאגו, יש לנו מחלקה אונקולוגית מצוינת בבת גלים.
בשנת 2009 עשינו רעש במירוץ המדרגות של חיפה. היינו קומץ של סטודנטים. ביוני 2014 יצאנו להפגין בלב המפרץ. 200 איש. אני וכמה חברים נעצרנו. ב־2016 היו עוד כמה הפגנות גדולות יותר. ביולי 2017 הקמנו אוהלים מול הבית של משה כחלון. ב־2018 שרצנו במסדרונות הממשלה והכנסת. היו לי חברים שאמרו שצריך להתחיל לשרוף דברים ולשבור. היו לי חברים שפשוט עזבו את האזור כשנולדו להם ילדים.
ביום שני הקרוב יתפרסם דוח מבקר המדינה. 450 עמודים. קבלו תקציר: הגיע הזמן שתבינו שלאף אחד למעלה לא אכפת. ויכול מאוד להיות שצריך לקחת עניינים לידיים.
הכותב הוא פעיל בארגוני איכות הסביבה
דו"ח המבקר אמור לטלטל את משרדי הממשלה הנוגעים לנושא - בעיקר המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, וגם את רמ"י, האוצר...
אבל נראה כמה כותרות יתפוס בטלויזיה ובעיתונות הארצית
אני
עצוב מאוד שלאנשים אכפת מכסף ולא מהעולם בסוף לא יהיה מקום אחד לנשום נורמלי וכל זה בשביל להרווח יותר