מוכיחים בשער לא עושים הנחות לאף אחד. “חוזה לך, ברח”, אמרו לנביא עמוס אחרי שהצליח לעצבן את כולם. והוא נתן לכולם בראש – על שלושה פשעי אדום, על שלושה פשעי מואב ועל שלושה פשעי ישראל. “עלית כאן על משהו”, אמרו לו, “אז כדאי שתשתוק או תעוף, אחרת תמצא את עצמך בסוג אחר של התמודדות”. מה שאני מנסה להגיד זה לא שהתקשורת החיפאית זכאית להתפאר בהיותה מוכיחה בשער, אלא שברגע שאתה מקבל על עצמך את התפקיד הזה אתה מעצבן את כולם. וכולם זה כולם. לא רק הדרג הפוליטי תאב השלטון והמניפולטיבי, אלא גם הנתינים – אלה שרוצים שלא יכבידו עליהם וידרשו מהם לצאת מהבתים למחות, אפילו אם הם הסובלים העיקריים מאוזלת היד, מהטיפשות או מהזדון של הפוליטיקאים.
אבל בסדר, הציבור הוא הציבור. לפחות הוא לא מקבל כסף כדי להתעלם מהתוכחה של נודניקים כדוגמתי. בניגוד אליו, הדרג הפוליטי ועוזריו המקצועיים משתכרים היטב כדי להדוף… ובכן – הכל. כל ביקורת, כל טענה. מעולם, בכל הקריירה העיתונאית שלי, לא נתקלתי בדובר שאמר לי: “כן, היה כשל, אנחנו לוקחים עליו אחריות ונתקן אותו”.
אבל גם אם כולם פושעים, כולם מתחמקים, כולם נושאים בעוון, בכל זאת אפשר לתת בהם סימנים, וזה חשוב כי יכול להיות שיש גרוע ויש גרוע יותר. עדיין קשה לדעת, אבל בכל זאת מסתמן משהו. תחליטו לבד. אז על שלושה פשעי יונה יהב ועל ארבעה לא אשיבנו, אם להיצמד לעמוס, על כך שתמיד הכל היה בסדר גם אם הכל לא היה בסדר. עדת הקרקרנים יכולה להגיד כמה שהיא רוצה שיהב קיבל יחס טוב ממני או מעמיתי ב”כלבו – חיפה והצפון” – הבל הבלים. כל תלונה של יותר משלושה אנשים על מפגע עירוני, כל כשל תפקודי וכל מהלך של מדיניות שהיה מנוגד לטובת העיר הובאו כמות שהם בעירומם, למורת רוחם הבולטת של ראש העיר ושל דובריו שכמעט בכל שבוע הפציצו את העיתון בטרוניות על כך ש”עשינו להם סוף שבוע שחור”.
רוצים להישאר מעודכנים?
מה שאפיין, בצורה בולטת, את הלך הרוח בקרב השלטון הקודם, הוא הניסיון לגדוע את הביקורת עוד טרם נאמרה. ככלי תקשורת מקצועי והוגן פנינו תמיד בבקשה לתגובה לפני פרסום ידיעה הנוגעת לתפקוד העירייה, במיוחד אם היא שלילית. שיחה אופיינית עם דובר בתקופת יהב (ואגב, זה הסגנון המקובל, כמעט הסטנדרטי, של דוברים של גופים גדולים – פרטיים וממשלתיים) התנהלה בערך כך:
אני: “נו, יש לך תגובה בשבילי על הסיבה ל… (סגירת גן ילדים בשכונה כלשהי, למשל)?”.
דובר: “אתה רציני שאתה שואל את זה?”.
אני: “רציני לחלוטין. מה הבעיה?”.
דובר: “אתה לא מבין שלא מדובר בגן בכלל/אין בכלל שכונה כזאת/נפגשנו אתמול עם ההורים בעירייה והנושא סודר?”.
אני: “עכשיו דיברתי בטלפון עם נציג של ההורים והוא אמר לי ההיפך”.
דובר (בזעם): “אתה הרי תכתוב מה שאתה רוצה בכל מקרה, אבל דע לך שמדובר בפייק ניוז”.
ובכן, עיניכם הרואות, כל אחד יודע את תפקידו. וכעת, אומר המוכיח בשער, לפשעי השלטון הנוכחי. שיחה דמיונית עם דובר בעידן הנוכחי תתנהל כך:
אני: “נו, יש לך תגובה בשבילי על ההאשמה שהמנגנון העירוני התחיל את המגיפה השחורה/אשם בהתחממות הגלובלית/מקבל כסף מסין תמורת מידע סודי?”.
דובר: “טוב, קיבלתי את הפנייה שלך ואם תהיה לנו תגובה תקבל אותה במייל”.
ההתחמקות מאחריות היא משותפת לשני הסגנונות. במקרה השני, של היעדר תגובה מוחלט, סוללת העירייה בשבילי את הדרך לכותרות סנסציוניות. לכאורה היא עושה לי את החיים קלים, וכל זאת כדי שתוכל לסמן את מכלול העבודה של האתר בכותרת “פייק ניוז”. אבל הזלזול הזה הוא חרב פיפיות. במקרה של חשיפות כמו זו שהעירייה פתחה קייטנות מסובסדות בעזרת תקציב של משרד המדע והטכנולוגיה אבל לא פרסמה אותן ובאורח פלא הן כבר מלאות, התגובה היא כבר לא פריבילגיה שהעירייה זכאית לה אלא חובה שהיא חייבת לציבור. במקרה הזה הציבור הוא זה שצריך לדרוש את התגובה, את ההסבר, כי המוכיח בשער יכול בשלב זה רק להמשיך לצעוק בגרון ניחר.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אשמח לשוחח עם אלה אהרונוב -דר מרק ורטהיים