לזכות ממשלות ישראל אפשר לזקוף את שיא העולם בדחיינות. את התהליך המדיני עם שכנינו הפלסטינים על סוגיית מעמדן של יהודה ושומרון וירושלים אנו דוחים כבר 50 שנה. חוקה – כבר 70 שנה. את חוק הגיוס של תלמידי הישיבות דוחה הממשלה שוב ושוב כבר כמעט עשור, וכך נדחות גם החלטות סביב הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, סוגיית מהגרי העבודה וחוק המרכולים. את הרכבת המהירה לירושלים לקח שני עשורים להקים והמלאכה עדיין לא הושלמה, את הרכבת הקלה של תל אביב ספק אם ישלימו גם בעוד עשור, ואפילו פתרונות של קבע למפוני גוש קטיף טרם נמצאו.
נראה כי ממשלות ישראל לדורותיהן אימצו להן בטבעיות את האמרה הנודעת “אל תדחה למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים”. ואם כך הם פני הדברים, אין להתפלא כלל כי גם במחזותינו זוהי הנורמה המושרשת.
כך למשל עוכבו שוב ושוב שלל מיזמים מקומיים כמו מנהרות הכרמל, המטרונית, כביש עוקף קריות ורכבת העמק. כך מעוכבים גם היום מיזמים ענקיים ונפלאים כמו הפארק המטרופוליני, תוכנית חזית הים, נמל התעופה המשלים ברמת דוד ועוד ועוד. בכל המקרים הללו, ובעוד רבים נוספים, חוסר היכולת של ממשלות ישראל לקבל החלטות ו/או לממשן הוא הגורם לסחבת, לעיכובים ובאופן כללי לייאוש טוטאלי.
השבוע הפילה מחלת הדחיינות קורבן נוסף. הוועדה לתשתיות לאומיות (ות”ל) החליטה לפצל את התוכנית להכפלת מסילות הרכבת לאורך החוף לשני חלקים – מדרום ועד לחוף הכרמל בחלק א’ שיתחיל מיד, ומחוף הכרמל צפונה בחלק ב’ שיתחיל מאוחר יותר. מדוע לפצל, תשאלו, שהרי הצורך בהכפלת המסילות ידוע ומוכר ומוסכם על הכל כבר שנים רבות. ואם כבר הוחלט לצאת לדרך, מדוע שוב לסבך? התשובה היא, כמובן, כי כך מקובל.
רוצים להישאר מעודכנים?
הרי כבר לפני שנים אחדות, בעקבות התנגדותה הנחרצת של עיריית חיפה לאפשר את ההכפלה והחשמול העילי של המסילות על קו החוף, וזאת בשל הרצון להסיר את חיץ המסילה מקו החוף ולפתוח את העיר אל הים, כבר קיבלה הוועדה אישור עקרוני להחריג את חיפה מהתוכנית ולמצוא פתרון חלופי שאינו מייצר חיץ. תחילה, כזכור, הוחלט לשקע כשבעה ק”מ של מסילה – בין חוף הכרמל לעיר התחתית – בשני מקטעים. אחר כך הוחלט לשקע ברצף, אחר כך הוחלט לשקע את הכל, ובמקביל עלתה האפשרות לבחון בכלל מנהור במקום שיקוע. גם למתווה המנהור נבחרו שתי חלופות – ארוכה וקצרה – וכל התוכניות הללו הונחו על השולחן לבחינה וללמידה.
מה עשתה הועדה עם כל הנתונים הללו? מה שהיא תמיד עושה – מחליטה לא להחליט. במקום לבחון את החלופות כולן, את יעילותן, את עלותן, את מורכבותן ואת משך העבודות עליהן, ואז לאמץ את החלופה המתאימה ביותר, החליטה הוועדה להקים ועדה חדשה, ייחודית לעניין זה, שתורכב מנציגי המשרדים, העירייה ושאר בעלי עניין, וחבריה ישובו וידונו במשך שנה אחת בכל החלופות ובטיבן, ואז יקבלו החלטה.
ובינתיים מה? בינתיים נמשיך לחכות. נחכה שחזית הים, שאינה מתקדמת בשל אותו חיץ ממש, תוקם מתישהו. נחכה שהגישה של הולכי הרגל אל חוף הים לא תעבור מתחת לגשר הרכבת. נחכה שרכבת קלה, מתקדמת ונאה תניע את התושבים במטרופולין במהירות וביעילות. ונחכה עד שסוף סוף נוכל לחיות את הים שלנו.
בטורי הקודם, “השנה האבודה”, טענתי כי הבחירות החדשות לכנסת שנפלו עלינו בהפתעה שיבשו לחלוטין את סדר היום החיפאי ופגעו קשות ב“נקודה החיפאית”. לא חלפו אלא ימים ספורים והנה שוב איבדה הנקודה החיפאית מכוחה הדל ממילא.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
גיל
באמת התכוונת למה שכתבת כאן ״כך מעוכבים גם היום מיזמים ענקיים ונפלאים כמו…נמל התעופה המשלים ברמת דוד…״ ?
נמל תעופה ברמת דוד הוא מיזם נפלא ? על בסיס מה אתה כותב את זה ? מאיזה דו״ח אתה מוציא את הנתונים ?
אתה יודע שמנמל התעופה הזה ימריאו מטוסי ענק כל 4 (ארבע) דקות ?, אתה יודע כמה זיהום אוויר, רעש ואור מביא איתו כל מטוס ? אתה יודע לאיזה מחלות ומפגעי שמיעה, נשימה, ראיה, לב, כל דם נמל תעופה כזה גורם ? אתה יודע איך זה משפיע על עמית התקפי הלב והשב״צים ? אתה יודע שזה ישמיד כ-20% מתנובת החלב של המדינה ויחרב את כל החקלאות בעמק יזרעאל שבין טבעון (במערב), רמות מנשה (בדרום), עפולה (במזרח) ונצרת (בצפון) ?
יש לי תחושה שלא.
אם אתה קורא לעצמך עיתונאי מקצועי, אני ממליץ לך ללמוד את החומר לפני שאתה כותב שטויות.
תעשה תחקיר מי בעיריה מטפל במושא הקריטי הזה??
תבדוק מי מטפל במעגל יועצי קליש בנושא הזה
מישהו נרדם בשמירה
עובדה שיהב השיג התחייבות וניצלו את המצב בעיריה לחזןר בהם.
הבעיה כאן
המדינה לא סופרת את חיפה
וליצני לשכה כמו שובר אולי מתאים לפייסבוק פחות מתאים למגע עם משרדי ממשלה שעוקפים את הגנון.