כך לא נוהגים ומנהיגים

בדרך כלל אני לא רואה הרבה טעם להתייחס לגינונים ולסגנון כשמדובר בנבחרי ציבור, אלא אם כן מדובר בגסות יוצאת דופן או בפוגענות של ממש כמו אלימות מפורשת, הטרדה וניצול. ציניות, התנשאות, לגלגנות – כל אלה הן תכונות אופי שהייתי מתקשה להיות סובלני כלפיהן במפגש אישי, אבל יש דברים שחורגים מהמישור האישי ומחוסר חיבה כלפי קו אופי כזה או אחר. התחמקות גסה מאחריות והטלתה על הכפופים לך היא אחד מאותם חריגים.

הבה נדון רגע במעמדו, או במעמדה, של ראש העיר אל מול העובדים הכפופים לה. נתחיל בזה שהדרג המקצועי בעירייה הוא ממילא שק חבטות. זה אולי נשמע על פניו כמו הגזמה, אבל נסו רגע לחשוב על פקח תנועה. אדם קרוב ששימש בעבר כפקח סיפר לי פעם סיפור שאני לא יכול לשכוח. באחת מהפעמים שבהן הוא הוצב באזור רחוב החלוץ בהדר צירפו אליו פקחית חדשה ביומה הראשון כדי שתלמד את העבודה. בעודו מחלק דוחות למכוניות שלא חנו על פי החוק ניגש אליו אחד מבעלי המכוניות, אחז בצווארונו, הדביק אותו לקיר, שלף סכין ואמר לו: “אתה מבטל לי את הדוח או שאני חותך אותך?”. אותו פקח אמר מיד “כן, כן, אני מבטל”, למרות שהדבר כלל אינו בידו. הפקחית החדשה שהצטרפה לעבודה לא חזרה למחרת. זוהי שגרת יומם של פקחי חניה.

משרתי ציבור שכירים עושים מדי יום עבודה שבהרבה מקרים היא כפוית טובה, לעתים מסוכנת, פעמים רבות משמימה, ובכל מקרה הם זקוקים יותר מכל לגב, ללגיטימציה מהמערכת ששולחת אותם למשימות שבמקרים רבים הן מלחמה.

אנשי מינהל התפעול, לובשי אפודים זוהרים בצדי הדרכים ואנשי אגף התברואה שמעכבים את המכונית שלכם ברחוב צר, ובמידה לא פחותה גם אנשי הדרג הפקידותי שמיישמים את מדיניות העירייה, פקידי גבייה, אנשי אגף החינוך האחראים על שיבוץ ילדים לגנים ולבתי ספר – כולם הם חלק מאותה מלחמה, כולם עוסקים בפועל במה ש”מכתיבי המדיניות” מטילים עליהם.

לאותם “מכתיבי מדיניות” יש אחריות מוחלטת על מה ששליחיהם מבצעים. אין כאן שום מרווח. מי שסופג את החבטות, מי שצריך להסביר פנים לקהל פונים יום יום ומי שצריך לממש גזירות לא צריכים לעולם להיות חשופים למשחקים פוליטיים של פופולריות.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

למרבה הצער, השלטון העירוני הנוכחי נוהג באותם עובדים כבשעירים לעזאזל. זה קרה למשל כאשר סוחרים מרחוב הרצל הגיעו לבניין העירייה אחרי שפקחים עירוניים דרשו מהם להכניס את מרכולתם לחנויות, וראש העיר יצאה אל הסוחרים והתירה להם להוציא את הסחורה לרחוב. זה הורגש באופן שבו התבטאה ראש העיר כלפי העובדים לפני השביתה שהכריז הוועד ובמהלכה כינתה בציבור את עיקר התנהלותם כ”ריקבון מחשבתי”. זה מורגש היטב במסדרונות העירייה מאז תחילת הקדנציה הנוכחית, שבה הקבוצה המצומצמת של נבחרי הציבור, בליווי של כמה עוזרים, מתנהלת במנותק לחלוטין מהדרג המקצועי ומתייחסת אליו בבוז ובהתנשאות.

אבל הדברים הגיעו לשיא בפרשת החניה בחופים. פרשה זו הורתה בחטא ולידתה בחטא – הרעיון של גביית כסף תמורת החניה בחופים מהווה ניתוק וחוסר הבנה בסיסי כלפי הלכי הרוח והצרכים של תושבי העיר, כולל הארגומנטציה המגוחכת שהתלוותה אליו לגבי תחלופת חניה לבאי הטיילות. אבל ההתנערות ממנו והאשמת עובדי העירייה בהצבת המדחנים ללא תיאום עם לשכת ראש העיר – אלה מעידות על שילוב בין ציניות לזדון. “למרות שביקשתי בישיבות שקיימנו להתחיל את השינויים בהסדרי החניה רק לאחר תיאום עם לשכת ראש העיר”, כתבה להם עינת קליש רותם, “לצערי הרב נקבעו עובדות בשטח שהביאו לרעש ציבורי גדול ומיותר”.

מי קבע את העובדות? מי עורר רעש ציבורי גדול ומיותר? העובדים כמובן. אמירות כאלה הן לא פחות מהשלכת עובדי העירייה אל הכלבים. כך לא מנהיגים 300,000 איש, גבירתי ראש העיר.