נכון למועד כתיבת שורות אלה, כשפתרון מוסכם לפלונטר הפוליטי אינו נראה עדיין באופק והבחירות לכנסת נראות כעובדה מוגמרת, אפשר רק להצטער צער רב, עמוק ואמיתי על מותה הסופי ובטרם עת של “הנקודה החיפאית”. היא לא רק מתה, היא גם נקברה בקבורת חמור.
אופטימיות זהירה היתה ערב הבחירות האחרונות נחלתם של חיפאים רבים, ובהם גם פעילי סביבה, על נחישותו של שר האוצר ויו”ר מפלגת כולנו, החיפאי משה כחלון, ועל התעקשותו לא רק לייצג את חיפה ואת צרכיה אלא גם להציג את תוכניתו המהפכנית למפרץ חיפה נקי ממפעלים מזהמים ולהתחייב להעבירה בממשלה החדשה. ההתחלה נראתה מבטיחה, כשמיד לאחר הצגתה בפומבי ערב הבחירות אימצה מועצת העיר את התוכנית בשלמותה והכריזה עליה כעל תוכנית עבודה.
ההתחלה נראתה מבטיחה גם במישור הארצי, כשכחלון הכחיש בתוקף פרסומים שונים ושמועות רוחשות ולפיהם הוא למעשה עושה את דרכו בחזרה אל הליכוד והסכם איחוד מפתה פוליטית עומד להיחתם בין המפלגות. “כולנו היא מפלגה עצמאית”, אמר כחלון והרגיע את תומכיו המודאגים.
אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה אין דבר שאינו אפשרי, ולמעשה אפשר לומר די בבטחה כי כמעט כל תרחיש, בדיוני ככל שייראה, עשוי בהחלט לקרום עור וגידים בנסיבות מתאימות.
לא רק שארבעת המנדטים של כחלון לא אפשרו לו להוות לשון מאזניים ולהציב לפני כניסה לממשלה תנאים ודרישות שישרתו את האינטרסים של עירו, אלא שכעת, אם אכן יוקדמו הבחירות, שכח כחלון את התחייבותו לשמירה על עצמאות סיעתו והוא חובר לליכוד ומאבד למעשה גם את מעט כוח המיקוח שהיה לו, וגם ובעיקר את כבודו העצמי.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל המפסידה העיקרית היא כאמור לא סיעת כולנו, שארבעת חבריה יקבלו מקומות משוריינים נוחים למדי במפלגת השלטון ולא יזדקקו לנהל מסע בחירות מייגע נוסף. המפסידה העיקרית היא חיפה, או “הנקודה החיפאית”, ששוב מוצאת את עצמה מחוץ לזירת המשחק הפוליטי כמו איזה לורד או אציל מלא חלומות ותקוות בסדרה “משחקי הכס”, שראשו נערף טרם הגיעה המערכה לכדי סיום.
מובן שבהיותו שר אחד מני רבים במפלגת השלטון יאבד כחלון כל סיכוי לחולל שינוי ממשי בעתידה של חיפה בפרט ושל המפרץ בכלל. ומובן שללא חיילים בשטח (כיוון שעם “עריקתו” אל חיק הליכוד יעזבו אף הם וילכו איש איש לדרכו), גם אם ירצה ללחום למען תוכניות הפיתוח העתידיות של עירו הוא לא יוכל לעמוד לבדו מול התנגדות עזה של שאר השחקנים בממשלה ובמפלגה בשל עלויות, סרבול ו"חוסר כדאיות כלכלית".
כעס, תסכול ומרירות רבים מורגשים בקרב בכירי העירייה בכל הנוגע ליכולתם לבצע שינויים מרחיקי לכת בהליכי התכנון של העיר. “ירושלים”, הם אומרים, “תוקעת לנו במכוון מקלות בגלגלים ומונעת מהעיר כל יכולת לקבוע לעצמה את הכיוון שאליו היא מבקשת ללכת”. כעת התסכול יגבר. לא רק שאנו ניצבים בפני המתנה ממושכת של כחצי שנה לפחות עד שממשלה חדשה תוקם ותתחיל לפעול, אלא שגם היא אינה צפויה לחולל שינוי כלשהו בהלך המחשבה התכנוני או לתמוך בחזון שונה מזה שהציגה ובו תמכה עד כה.
והנה אפוא, חצי שנה לאחר המהפך בעירייה וחודשיים לאחר הבחירות לכנסת, נראה כי דבר לא השתנה באופן מהותי ודבר לא ישתנה מהותית גם בחודשים שנותרו עד לסיום שנת 2019. אפשר לומר כי מבחינתה של חיפה, שנת 2019 תיזכר בהיסטוריה כשנה המבוזבזת ביותר בתולדותיה – שנה שבה הכל דרך במקום ולא זז, שנה שבה ישבנו, חיכינו, חיכינו וחיכינו.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
אלה נווה
אבוי לתמימות. האם ציפו מישהו מהחיפאים שמי שאישר תחת מינהל התכנון את התכניות להקמת בית זיקוק חדש, והתכניות לנמל המפרץ והדלקים – הוא זה שיציל את חיפה?