תיאטרון חיפה, אחד מהמוסדות הנפלאים ביותר בעיר, מקבל הכרה מעניינת. אוניברסיטת חיפה תעניק לו את אות יקיר כרמל לשנת 2019. זו תהיה הפעם הראשונה מאז שהחלה חלוקת הפרס בשנת 1984 שבה מקבל אותו מוסד ולא אדם. בעיני אין מוצדק מהפרס הזה. תיאטרון חיפה הוא אחד מהיהלומים הנוצצים ביותר בכתר של חיפה. בין אם אלה הצגות מקור מיוחדות, פסטיבל הצגות הילדים שמלהיב מבקרים מכל הארץ בפסח או קבוצת החיפאית שיוצרת וחיה כאן בחיפה – התיאטרון הוא חלק אינטגרלי מהעיר, ובמיוחד משכונת הדר.
בשנים האחרונות חיפה דיברה לא מעט על ענייני תיאטרון. טעות פטאלית של ראש העיר עמרם מצנע הביאה להקמתו של תיאטרון ערבי נפרד – אלמידאן. מה שהתחיל כיוזמה מבורכת לקידום החיים המשותפים בין יהודים לערבים בחיפה באמצעות התרבות הפך בתחילת העשור הנוכחי לכר פורה להסתה, לכנסי עידוד לדיקטטורים רצחניים כמו בשאר אל־אסד, ובשיא השיאים – ההצגה “הזמן המקביל" פרי עטו של המחבל המורשע וליד דקה, שגם הביאה דה פקטו לסגירתו של אלמידאן כתוצאה מגילוי אי סדרים כספיים בו.
תיאטרון חיפה זוכה עכשיו בפרס נפלא, וזה הזמן של דובי חיון, מחזיק תיק התרבות, להפוך את התיאטרון לציר שסביבו תשגשג חיפה מבחינה תרבותית וכלכלית. במקום להתעסק בצנזור יצירות אמנות במוזיאונים יכול חיון לעשות את עסקת חייו ולהפוך את חיפה לבירת התרבות של ישראל.
לשם כך נדרש שינוי מחשבתי רדיקלי וקפיצה לאחור, לימי אבא חושי. חושי ידע כי חיפה מתקשה למשוך את אנשי התרבות והרוח, ולכן דאג לכל מחסורם הגשמי והפיזי. הוא שילם משכורות לסופרים ולמשוררים, הקים עבורם את בית הסופר (שם התגוררו ללא עלות משוררים וסופרים שלא היתה דירה בבעלותם) ודאג שיהיו כאן גם ציירים ופסלים בעלי שם ויכולת, כל עוד היו מוכנים להציג פה את יצירותיהם ולתרום את היצירה לציבור החיפאי לאחר מותם (כדוגמת מאנה כץ).
רוצים להישאר מעודכנים?
תפישה מחשבתית זו היא הפוכה לתפישה הנוכחית של העירייה בראשותה של עינת קליש רותם, ששמה קצ לתשלום לאמנים חיפאים, אך כן משלמת לאמנים תל אביבים, כפי שקרה בערב המשוררים האחרון שבו שילמה העירייה לבני ציפר אך סירבה לשלם למנחים ולמציגים חיפאים.
גישה נוספת שיש לשנות היא הגישה כלפי עולם התיאטרון הערבי. יש להקים תיאטרון רפרטוארי ערבי חדש שיהווה יחידת סמך של תיאטרון חיפה, בדומה לקבוצת החיפאית. כיום מתעתד סגן ראש העיר חיון לתת את הזיכיון להקמת התיאטרון לעמותת אל־מג’ד, שגם היא העלתה בעבר הצגה שבמרכזה אסיר ביטחוני שישב בכלא הישראלי. הגיע הזמן לשים למעגל ההזוי הזה סוף. אני לא מקבל את גישתו של חיון שאומרת שעלינו להכיל את הטירוף הזה. חיון עצמו היה שותף לצנזור יצירה אמנותית במוזיאון חיפה לאחר שנזרק על המוזיאון בקבוק תבערה. כך או כך, למרות המסר הבעייתי ששידר חיון בכניעה לאלימות, ברור שגם לתושבי חיפה הערבים מגיע תיאטרון נורמלי ולא רק הצגות שנכתבו על ידי מחבלים או על מחבלים.
הדבר השלישי והאחרון שבאמת יכול להביא את חיון לעולם התהילה העירוני הוא הקמת בית ספר למקצועות הבמה בחיפה. חיפה יכולה להפוך להיות המקום המוביל שבו נמצאים המורים הטובים ביותר. בין אם אלה מורים למשחק, מורים למחול אמנותי, מעבירי קורסים לסטנדאפיסטים, מורים לכתיבה יוצרת או אנשים שילמדו את מקצועות הצילום, חיפה יכולה בקלות להפוך לעיר מובילה בתחומה. מיקומו של בית הספר למקצועות הבמה בגבולות הדר יקבע לנצח את מעמדה של השכונה כמקום שבו נמצא הציבור היצירתי של חיפה וישאיר בה אוכלוסייה מיוחדת ואיכותית שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר.
לסיכום – חיון יכול לקנות את עולמו בקלות. יש לו יהלום נדיר ביד בדמות תיאטרון חיפה, הוא רק צריך לנצל אותו נכון, ואז השמים הם הגבול.
הכותב הוא פעיל פוליטי
יונתן שוורץ
דוד היקר, רק לידיעתך קיים כבר בית ספר מקצועי לאמנויות הבמה בחיפה. בית ספר שעומד בסטנדרטים של בית צבי, ניסן נתיב ויורם לוינשטיין. הוא ממוקם בבית הכט ופועל במסגרת תיאטרון הסטודיו. בימים אלו ממש מתקיימים שם האודישנים למחזור השני ובאים תלמידים מכל רחבי הארץ.
מסכים איתך שאכן הגיע הזמן שעיריית חיפה והתושבים יתחילו להיות יותר מודעים לדברים הקיימים בעיר מתחת לאפם.
חיפאי
מה זו ההסתה הזו נגד אלמידאן?
זה התאטרון היחידי שנתן לערבים להשמיע את קולם ללא פחד