להקשיב לזעאתרה

ערב פרסום העיתון, לא הרבה לפני יום הזיכרון, עדיין לא שככו הדיו של העימות בדרום, והחשבון הנורא ממשיך להאמיר: ארבעה הרוגים בצד הישראלי, 25 בצד הפלסטיני, ההמשך הבלתי נסבל של הסכסוך שבמסגרתו ממשיכה ישראל להילחם, כבר יותר מ־40 שנה, באופן בלעדי כמעט בארגונים שאינם צבא סדיר של מדינה זרה. על רקע הדם שנשפך בדרום, וברוח הימים הלאומיים המרוכזים בשבועיים האלה, אני מציע להאזין אחרת לדבריו של רג’א זעאתרה, שטען שהתנועה הציונית תרמה לשואה ועורר סערה שהובילה (שוב) לדרישה להדיחו ממועצת העיר.

ערב מלחמת העולם השנייה היה העולם היהודי שונה בתכלית מזה שקיים היום. חלק גדול ממנו חי באירופה ובארצות האסלאם, ואכן הוא היה נתון בסכנת קיום שלא היה מודע לגודלה. עם זאת, בניגוד להיום, התקיים בו אז גיוון של דעות וגישות פוליטיות, זהותיות ותרבותיות שהיום נעשה הרבה יותר צר. הציונות לא היתה הבחירה הדומיננטית עבור יהודי בראשית המאה ה־20. בארצות מזרח אירופה, הבונד – תנועה סוציאליסטית שהתנגדה לציונות והיתה יהודית לא פחות ממנה באורחותיה ובתפיסתה, אם לא יותר – היתה פופולרית יותר. בהקשר זה אפשר גם כמובן להזכיר את התנועות הדתיות השונות שרובן דחה את הציונות מסיבות תיאולוגיות.

נוח לומר שלקח השואה הוא שתנועות אלה טעו והציונות צדקה, אלא שזו טענה חסרת משמעות. הפתרון הלאומי של הקמת מדינה הציל פחות יהודים מאשר מדיניות ההגירה של ארצות הברית, אוסטרליה וארגנטינה בשנים שקדמו למלחמה. לא כל יהודי הוא ציוני, וגם הציונים הנלהבים ביותר לא חושבים שכלל יהדות התפוצות מחויבת לקום בבוקר ולהצדיע לדגל ישראל.

ובכל זאת, הבחירה האינטרנציונליסטית לא גברה על המשאלה של היהודים להקמת בית לאומי נפרד, וחלק ניכר מהיהודים היגרו למרחב שבו אמרו להם שקיימת “ארץ ללא עם לעם ללא ארץ”. “אדמה היא בת בליעל”, כתב אבות ישורון בשירו הנפלא “פסח על כוכים”. נוצרה כאן מציאות שלא ניתן כבר להתיר אותה בקלות. הונחו היסודות להיווצרותו של לאום ישראלי המורכב מיהודים.

האם הלאום הזה סייע למנוע את השואה? בוודאי שלא. לכל היותר הוא אפשר לשבריר מיהדות התפוצות להינצל מהשמדה. האם הוא פעל באופן אינטנסיבי כדי למנוע את ההשמדה? תשובה כנה לשאלה הזאת היא קשה, אבל די ברורה: הפעולות שנעשו על ידי היישוב להצלת יהודים היו מעטות. אבל גם זה בצד הדיון.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

האם הציונות החמירה את המצב? הדיון על כך הוא מורכב, ופוסטים בפייסבוק וטורי דעה הם לא המקום לנהל אותו באופן שאינו פופוליסטי. אבל אם חייבים להיות שטחיים אפשר לומר: בוודאי שלא היה שיתוף פעולה ישיר בין הנאצים לבין התנועה הציונית, למעט כמה ניסיונות מבישים של גורמים בלח”י לסייע לגרמנים נגד האנגלים. מכל מקום, קשרים כאלה היו בעלי מעמד אנקדוטלי.

אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהציונות היתה חלק משלם, חלק מהתנהלות עולמית שתוצאתה היתה טראגית ושללה את האפשרות של קיום קוסמופוליטי ושל פתרון של תלאותיהם של היהודים שאינו כולל הקמת מדינת לאום נפרדת. על הרעיון שלפיו ליהודים אין מקום מחוץ לארץ הלאום שלהם חותמים גם פשיסטים וארכי-אנטישמים וגם ציונים נלהבים.

על הרקע הזה אפשר להבין את דבריו של זעאתרה אחרת. הציונות היתה חלק מהצייטגייסט – רוח הזמן – שעל צד אחד של המטבע שלו היה חקוק שחרור לאומי וגיבוש זהות חדשה, ועל הצד השני דיכוי והשמדה. סבי וסבתי למשל, שאיבדו את היקר להם מכל בשואה הארורה, איבדו אחר כך גם את תרבותם ואת שפתם, וזה קרה דווקא כאן, במדינה הציונית. מה שאיבד זעאתרה הוא עניין לטור נפרד, אבל הוא לא בהכרח עניין נפרד כשלעצמו, ולכן אני טוען שאפשר לוותר על תגובת הזעזוע האוטומטית ביחס לדבריו.

הכותב הוא עורך החדשות של עיתון “כלבו”