אז מה נשתנה הפסח הזה מכל הפסחים?
שבכל הפסחים היינו משולים לזה שאינו יודע לשאול. אמרו לנו שנמל המפרץ הוא משאב לאומי נחוץ, חיוני לכלכלת המדינה, העיר והמטרופולין כולו, שייצר אלפי מקומות תעסוקה ומנוף כלכלי אדיר. אמרו לנו שבזכותו תגבר התחרות על שינוע, על אפסון ועל הפצה, ובשל כך מחירי חומרי הגלם והמוצרים התעשייתיים יירדו פלאים. אמרו לנו שבזכות הפיתוח במזרח יהיה אפשר לפתח גם את חלקו המערבי של הנמל ולפתוח בו את חזית הים המובטחת.
אמרו – ואנחנו לא שאלנו. לא שאלנו מדוע יש צורך להפריט את הנמל המפלצתי ועוד להעביר את השליטה בו אל הסינים, ובכך לייצר במו ידינו מוצב שליטה קדמי של האימפריה הכלכלית הגדולה בעולם על חוף הים התיכון. לא שאלנו מדוע יש צורך בשטחי עורף אדירים כל כך שיהפכו את מפרץ חיפה כולו למחסן מכולות עצום. ולא שאלנו מדוע יש בכלל צורך בנמל דלקים, נוסף על מצבורי השמנים והדלקים העצומים שכבר נמצאים במפרץ חיפה. גם את עובדת כיווצו כמעט עד כדי ייתורו של שדה התעופה של חיפה קיבלנו כמציאות מובנת מאליה שאין לפקפק בה כלל. קיבלנו מכיוון שכך אמרו לנו. אמרו לנו שאין כל היתכנות למסלול נחיתה ארוך, כזה שיאפשר המראה ונחיתה של מטוסי בואינג גדולים ויהפוך את השדה לנמל תעופה בין לאומי בגודל בינוני. גם את עובדת צמצום הפארק המטרופוליני הסמוך למתחם בתי הזיקוק קיבלנו ככורח מציאות מתבקש ולא טרחנו לשאול למה. במשך עשרות שנים אפילו תוכנית מתאר עירונית מעודכנת ומתאימה לרוח הזמן לא היתה כאן, וגם את העובדה הזאת קיבלנו כמעט בשלווה.
ובעיקר לא שאלנו במשך שנים ארוכות ורבות מדוע גם עמוק בתוך המאה ה־21, כשהעולם המתקדם מאמץ יותר ויותר מעבר לאנרגיות נקיות ומתחדשות ומצמצם עוד ועוד שימוש בדלקים פוסיליים, יש מי שעדיין ממשיכים לזקק, מול אפנו ממש, כמויות בלתי נתפשות של שמנים ודלקים, תוך סיכון יומיומי ורב שנתי של בריאותנו ושל סביבת חיינו ומגורינו.
רוצים להישאר מעודכנים?
ומה עוד לא שאלנו? לא שאלנו מדוע העיר שלנו לא מצליחה לגרד אפילו את תחתית הפוטנציאל התיירותי והתרבותי שלה; מדוע היא הפנתה את גבה לתיירים ולא עשתה דבר כדי להביאם לכאן; מדוע היא לא ידעה לנצל את משאביה הטבעיים למינופה כאחת מהערים המובילות בישראל; מדוע היא לא ידעה לחבר בין שכונותיה החדשות לוותיקות, לשקם את גרעינה העירוני הוותיק ולעודד מגורים או לכל הפחות מסחר, תרבות ובילוי; וגם כיצד זה הים המקסים שלנו אינו נגיש ואינו מנוצל כראוי ואינו מהווה את לב לבם של חיי העיר.
שאלות רבות נוספות לא שאלנו בפסחים הקודמים. זאת אומרת, כן שאלנו, אבל לא קיבלנו עליהן תשובות ראויות. לא דרשנו מקברניטינו בעירייה ובממשלה תוכניות עבודה רציניות ומקיפות לפתרון הבעיות והקשיים שעמם מתמודדת חיפה כבר עשרות שנים. לא הקשינו עוד ועוד כשהסבירו לנו ש”ככה זה” או ש”טובת הכלל מחייבת” או ש”כבר נקבע ומאוחר כעת לשנות”.
אז מה נשתנה בפסח הזה מכל הפסחים? שאנחנו כבר לא מוכנים לשבת דומם, להשפיל את ראשינו בכניעה וברפיסות ולתת לשרים, לחברות הממשלתיות וליזמים פרטיים להתל בנו כמו היינו צופים במופע קוסמים. איננו מוכנים עוד להיות משבצת בלוח מונופול שהשחקנים בו מוכרים וקונים את נכסינו לכל המרבה במחיר, כי המחיר אכן רב מאוד. עשינו את מה שהיה עלינו לעשות לפני שנים רבות – למדנו לשאול.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
יהונתן ברבי
היחידה ששואלת על שדה התעופה היא הקלושה.
למה הכתב מערבב נושאים סביבתיים שיש גופים רבים שנלחמים עליהם כמו נושא פארק הקישון – שהעיריה מתנגדת לו- או פינוי בז"ן והמלחמה בזיהום – שגם בו לא שמענו את העיריה, עם נושא נמל תעופה שהוא נושא בעייתי, ורוב המידע שקיים כרגע מראה על חוסר היתכנותו ורוב חברי המועצה נגדו.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אז את מי שאתה שואל? ועכשיו אתה כן מקבל תשובות? אילו תשובות אתה מקבל?
סיגל
קליש הניפה את דגל זיהום האוויר?!
נחכה ונראה מה היא עושה???
כלום עשו גם לפניה.
ד"ר משה בקר
חיפה חייבת לעלות על מפת התיירות העולמית. זאת כעיר ים והר ומקדש באהיי. כעיר עם חוף וספורט ימי. כעיר השכלה והיטק. כעיר עם בילויים במארינה וקו החוף למסעדות בארים ודיסקו באזור הנמל המערבי. תנאי הכרחי הוא חיסול התעשיה הפטרוכימית והעברתה מחיפה. תנאי הכרחי נוסף הארכת מסלול שדה התעופה למטוסים לטווחים בינוניים עם דגש לצליינות נוצרית שתתחיל את הטיול בחיפה עם סבב לנצרת טבריה בית שאן וחזרה לחיפה. דברים אלה על בסיס חברות במועצת העיר במשך 20 שנה.