רגע אחד לפני הישורת האחרונה במה שתיזכר בוודאי כאחת ממערכות הבחירות המכוערות ביותר שידעה ארצנו, אפשר כבר לסכמה במילה אחת שאפיינה אותה יותר מכל קודמותיה בעבר: אופי.
לא פחות מ־40 רשימות מתמודדות במערכת הבחירות הזאת – מספר חסר תקדים ומדהים בפני עצמו. הוא מדהים מכיוון שאחוז החסימה הוא כה גבוה (3.25 אחוזים מהקולות הכשרים) עד שקשה להאמין שיש נאיבים כה רבים שמאמינים באמת ובתמים שיש להם סיכוי כלשהו לצלוח אותו. אבל הוא מדהים עוד יותר מכיוון שאם ננסה לבחון עניינית את ההבדלים במצען, באידיאולוגיות או בתפישות עולמן של הרשימות השונות, נתקשה גם בזכוכית מגדלת לאתר הבדלים מהותיים בין רבות מהן, וזאת אם מצע שכזה בכלל קיים. גם אלה שיש להן משנה סדורה, לרוב לא טורחות לדון בעקרונותיה או לספק תשובות לגבי תוכניותיהן העתידיות.
ובהיעדר מצע, תוכנית או דרך, במה נותר עוד לעסוק אם לא בשאלה היחידה שמובילה ומנתבת את מערכת הבחירות המיותרת ביותר שידענו – האם אתה במחנה “דווקא ביבי” או אולי במחנה “רק לא ביבי”?
מבלי להמליץ ולו ברמז בעד מי כדאי להצביע, אצהיר גלויות ובלא חשש כי לדעתי, חטאיו הציבוריים של ראש הממשלה בנימין נתניהו הם חמורים פי 100 מהחטאים המיוחסים לו בכתב החשדות שכבר נכתב או בכתבי האישום שצפויים להיכתב בהמשך (וזאת מבלי לזלזל בהם כלל וכלל). חטאיו הפליליים, גם אם יחייבו אותו בהמשך לפרוש או לכל הפחות להשעות את עצמו, הם כאין וכאפס לעומת התנהלותו השגרתית, היומיומית – זלזולו הבוטה בציבור ובמצוקותיו; ציניותו האכזרית; שקריו התכופים; נהנתנותו; חולשתו המנהיגותית; חוסר יכולתו להכריע בסוגיות מהותיות בחיי האזרחים; כניעתו ללחצים פוליטיים ואחרים; קיבעונותיו, שמרנותו הפושעת ודחיינותו; ולבסוף, מנהגו להסית, לשסות, לפלג ובעיקר לזרוע בכל ייאוש, מדון ופחד.
רוצים להישאר מעודכנים?
כל אלה אינם קשורים לאידיאולוגיה וגם לא לחוק. הם קשורים לאופי. אופיו הבעייתי (בלשון המעטה) של ראש ממשלתנו הוא לו לרועץ לא רק בקרב מתנגדיו. גם אלה שמעריצים את האיש ואת מנהיגותו, נוטים לא אחת להתחיל את נאום הסנגוריה שלהם במעין עיקום אף ולומר: “כן, אני לא מת על ההתנהלות שלו אבל…”. אחרי עשר שנות שלטון רצופות, אופיו של נתניהו, יותר מכל דבר, הוא שעומד כאן למבחן הציבור.
ולא בכדי אופיו של המתמודד המרכזי מולו, בני גנץ, הוא גם העניין המרכזי שהליכוד מנסה לקעקע, לגמד ולהקטין ככל יכולתו, אפילו עד להצבת סימן שאלה ענק סביב סוגיית שפיותו או התאמתו לתפקיד הרם. מנגד, תומכיו אולי יסכימו שאין לו הניסיון הדרוש לתפקיד אבל ישבחו את יושרו, את הגינותו ואת מוסריותו, כלומר את את אופיו החיובי. למעשה, מערכת הבחירות הזאת נסובה כל כולה סביב אישיותו של נתניהו מצד אחד, ואישיותו של גנץ מצד שני.
אף שאין מקום להשוואה בין בחירות מוניציפליות לבחירות ארציות, מן הראוי לדעתי להזכיר בכל זאת את החשיבות שהציבור עשוי להקנות לנושא האופי. במשך 15 שנים שלט יונה יהב ביד רמה בעיר והיה משוכנע כי הציבור ימשיך להביע בו את אמונו. אופיו הוא שהביא עליו לבסוף את תבוסתו, ואותו האופי הביא גם להפסדם של ראשי עיר ותיקים אחרים. אם יפסיד נתניהו את השלטון, לא אביחי מנדלבליט יהיה הסיבה אלא נתניהו עצמו. כי בסוף, הכל עניין של אופי.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אנשי חיפה שילמו וימשיכו לשלם על הפסדו של יונה יהב
לראייה הראשת עיר שאיבדה תקציבים ממשלתיים לפרויקטים תחבורתיים