צל”ש וטר”ש

צל”ש או טר”ש מדהים נפל לחיקנו באמצע השבוע. הצל”ש מגיע לנו – כן, לאתר "כלבו – חיפה והצפון" ולעיתון “כלבו” – בלי כל בושה, ואנחנו צריכים לקבל אותו מהר, לפני שכולם יתחילו להגיד “אנחנו אומרים את זה כבר שנים”. יפה שהמערכת הפוליטית (כרגע משה כחלון ואבי גבאי, אבל זו עגלה שצוברת תאוצה) התחילה גם היא להצטרף למקהלת חלופת אפס בעניין התעשייה המזהמת במפרץ. זה טוב שהשיח משנה כיוון מאמירות כמו “אי אפשר להזיז מפה את בז”ן אז בואו ננטר יפה מסביב” ל”תוך עשר שנים המפרץ יהיה גן פורח” או גרסה אופטימית אחרת של המציאות.

תזכרו רק שאנחנו היינו ראשונים, בלי למצמץ ובלי הנחות לנמל או לחוות מיכלים או לתחנות כוח, שהצגנו דרישה מקסימליסטית ועמדה שלפיה לא ניתן לסבול תעשייה מזהמת בלב אזור מאוכלס. כמובן שלארגוני איכות הסביבה מגיע הקרדיט העיקרי על הפעילות בכיוון זה, אבל אפילו הם לא תמיד ידעו להתנסח ברוח הדרישה הטוטלית להוציא את התעשייה המזהמת מהמרחב, בין השאר כחלק מהעובדה שהם היו עסוקים במאבקים פרטניים נגד בז”ן או מיכל האמוניה או קרקעות הצפון, ולפעמים החזון בא לא רק מאלה שיודעים לעשות אלא גם מאלה שיודעים לנסח.

לעומת זאת, הטר”ש הגדול שצוחק לנו בפנים הוא כחלון. אולי לנוכח הסקרים הוא לא כל כך צוחק בעצם, ואולי הרעיון של לשלוף “תוכנית להצלת מפרץ חיפה” יום וחצי לפני הבחירות הוא מעשה נואש, אבל רבאק, על מי אתה עובד? אותו כחלון, שסירב להתערב במתווה הגז הנורא ובמשך כמעט ארבע שנים אפשר לכל החלטה תכנונית הרסנית כלפי חיפה לעבור, שולף עכשיו תוכנית טלאים אינסטנט שבמסגרתה בז”ן נסגרים תוך עשר שנים?

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

כחלון היה בקדנציה הזאת לא סתם שר אוצר אלא שר בעל עוצמה עם אוטונומיה נרחבת במשרדו. הוא התחיל את הקדנציה בסיפוח מינהל התכנון – צעד חסר תקדים שהפך את האוצר למשרד על שגם יכול לאשר תוכניות בלוח זמנים קצוב. למרות זאת, המהלכים לפיתוחם של הצפון ושל חיפה כמטרופולין צפוני לא קודמו, ובפרט לא מהלכים למען איכות הסביבה. לא נעצרה התוכנית להרחבת מתחם בתי הזיקוק, לא חוזקה הרגולציה, ומעל לכל – חברת נמלי ישראל קיבלה את המפתח לחלק ניכר משטח המפרץ לעשות בו ככל העולה על רוחה.

מאחורי הקלעים מספרים שהדברים נוהלו בצורה די תמוהה ושבהתחלה הגיעו לכאן נערי האוצר עם הבטחות גדולות, אלא שמסיבות פוליטיות הוחלט לבסוף לא להשקיע בחיפה, הנערים נעלמו ואיתם התקציבים המובטחים. פרויקטים של תחבורה כמו מנהור הרכבת תקועים שנים, פתיחת חזית הים העירונית לא קודמה, פארק מורדות הקישון הוא מושא למאבק בלתי נגמר, וכחלון, שבידו היה להכריע בקלות במאבקים האלה, אפילו לא העביר כסף לסלילת כבישים מהשכונה שלו מערבה.

אז לא הייתי סומך על כך שמאופורטוניסט פוליטי בשלהי תקופת השפעתו, רגע לפני שהוא חוזר לשורות מפלגת האם שלו כחבר כנסת מן השורה (אם בכלל), תיפתח לנו הטובה, אבל יש כאן לקח רחב יותר: הציבור הוא לא תמיד אידיוט מוחלט. כלל הציבור מעניש את כחלון על כך שהוא לא באמת פעל להורדת יוקר המחיה ומחירי הדיור. הציבור בחיפה לא קונה את הקריצה המקומית שלו, שהטענה שמתלווה אליה – שזו תוכנית שהוא עמל עליה שנים – היא מופרכת, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בתוכנית ראשונית מאוד שהמצגת שלה נראית כפרי מאמץ של תלמיד תיכון בשיעורי בית של סוף השבוע. היית צריך להתחיל מוקדם יותר, כחלון. עם כל יתרונות הפייק שעליהם מלמדים אתכם שם בפוליטיקה, לפעמים צריך להיות אמיתי.