השבוע רואיין דב גילהר בתקשורת לגבי ריאיון שערך עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בתקופת עבודתו באתר וואלה! לפני הבחירות הקודמות. גילהר סיפר על החוויה המשונה שעבר לכאורה כעיתונאי בעקבות הריאיון, שהיה לדבריו אמנם “לעומתי” אבל לא קנטרני, ובו הוא שאל את נתניהו שאלות קשות על יחס הציבור כלפיו. גילהר טען שבתום הריאיון תלש נתניהו את המיקרופון, הטיח אותו ברצפה ויצא בלי לומר מילה. אחר כך נשמעו לכאורה צעקות מכיוון לשכתו ובהמשך ביקש עורך וואלה! מגילהר לקיים את הריאיון מחדש. גילהר סירב, ובסופו של דבר פורסמה כעבור ימים אחדים גרסה מקוצצת של הריאיון, שהיתה ערוכה, לטענתו, לפי הנחיותיו של נתניהו.
טענות כאלה ואחרות המופיעות בכתב החשדות נגד נתניהו הן חמורות מאוד גם בגלל ההיבט הפלילי לכאורה הכרוך בצבירת כוח כזה, אבל חשוב לא פחות – הן חמורות בגלל הנזק לאופי השלטון ולציבור. הפגיעה היא בזכות הציבור לדעת, ומשמעות הדבר, אם יש ממש בהאשמות, היא דרדור של השלטון לפסאודו דמוקרטיה עם מאפיינים דיקטטוריים.
על כן, כשראש העיר עינת קליש רותם עונה לשאילתות בדבר הטענות כלפיה על חוסר קשר עם התקשורת, אל לה להקל ראש בתשובות. קליש רותם נשאלה על ידי חברי המועצה יעל שנער וירון חנן “מדוע ראש העיר, דובר העירייה ורוב סגניה מסרבים באופן גורף למסור תשובות רשמיות ולהתראיין בשם העירייה לכל כלי התקשורת, במיוחד כאשר עיתונאים ועורכים פונים לקבלת תגובות ספציפיות בנושאים רבים שמעניינים את הציבור, ובכך מונעים מהציבור מידע חיוני על עמדות העירייה ועל מדיניותה?”.
קליש רותם בחרה לשלוח את השואלים לבדוק כמה ריאיונות היא קיימה בתקשורת מאז בחירתה בהשוואה למספר הראיונות שקיימו קודמיה יונה יהב ועמרם מצנע בתקופה המקבילה בכהונתם, וטענה שהשאילתה אינה מבוססת. מעבר לעובדה שדרישה לקיים בדיקה כזאת תוך העברת אסמכתאות כמענה בישיבת מועצה היא מופרכת, הרי ששוב אנחנו עדים להסטה של הנושא – העברת אינפורמציה בעלת עניין לציבור – לפסים אישיים.
רוצים להישאר מעודכנים?
מיהם אותם “אנשים מסוימים בעיר” המבקשים לעקוב אחרי קליש רותם באובססיביות ולדעת “מה דעתה על כל פתית שלג דאשתקד” – אני לא יודע. דעתה אכן משנית, ומעניינת הרבה פחות מהתנהלות העירייה וההחלטות המתקבלות בה. אבל ככל שהטענה העולה מדבריה של ראש העיר היא שהתקשורת כן מקבלת תשובות לשאלות ענייניות – הרי שזו טענה לא נכונה.
לפני שבוע פורסמה ב”כלבו” כתבה שעסקה באישור תקציב הפיתוח, שכללה 15 מתוך 25 שאלות ענייניות לחלוטין שהופנו לעירייה בדבר פרויקטים עירוניים מתוכננים. למרות שהיה לעירייה זמן די והותר לענות על השאלות, לא התקבלה תשובה לאף אחת מהן. השאלות כללו למשל בקשה להסביר מהי מהות הפרויקט “תחבורה ציבורית בנוה שאנן” שהוקצו לו שישה מיליון שקל ובאיזה כלי תחבורה מדובר. שאלה אחרת נגעה לכוונה להקדיש 20 מיליון שקל ל”שבילי אופניים ברחבי העיר”, כאשר “כלבו” ביקש לדעת היכן הם יוקמו ומה יהיה אורכם הכולל. שאלות רבות נוספות כללו מרכיבים קונקרטיים ופשוטים, אבל אפילו תגובה בנוסח “לא ניתן עדיין לפרט משום שהתוכנית עוד בחיתוליה” לא התקבלה.
כך הדבר לגבי הרוב המוחלט של הפניות לעירייה, שאין בהן שום מרכיב אובססיבי. התשובה לשאילתה, שמבקשת להפוך אותה באופן ספינולוגי לאישית, היא הפייק ניוז האולטימטיבי. לשם ההגינות צריך לומר שלרוב הפוליטיקאים יש טקטיקות להתחמק משאלות לא נוחות. אצל יהב למשל נתקלנו רבות בניסיון לטעון שמלכתחילה הנחות היסוד שהובילו לשאלות קשות הן מוטעות. כאשר “כלבו” הקשה שוב ושוב כלפיו מדוע לא נעשה דבר כדי לעצור את ההגירה השלילית מהעיר או לפחות לברר ממה היא נובעת, שמענו מענים כגון שמספר תושבי חיפה הוא הרב ביותר בהיסטוריה ושבכל שנה נדרשת העירייה לפתוח עוד ועוד גנים. אבל אין דין התפתלות והתחמקות כדין מניעה מוחלטת של אינפורמציה דרושה ונחוצה.
“זה לא שאת לא מתראיינת”, אמרה שנער לקליש רותם בישיבת המועצה, “את פשוט מייצרת לך ערוץ תקשורת משלך, שהוא מונולוג”. בכך היא דייקה. “יש לי הרגשה שיש לך בעיות בהבנת הקריאה”, ענתה לה קליש רותם, “אני עונה למה שאני רוצה לענות במסגרת הזמן שיש לי”. כמי שמעולם לא הואשם בבעיות בהבנת הקריאה, כולל קריאת הדברים שלא נאמרו בטקסט אבל משתמעים ממנו, אני מרגיש צורך להדגיש: תשובתה של ראש העיר לשאילתה מס’ 37 מאת שנער וחנן בנושא חשיבות התקשורת בדמוקרטיה הישראלית אינה נכונה.
א"נ
התנהלות לא ראויה, וספק אם לגיטימית מבחינת החוק.
חיפאי
קליש רותם המנהלת ערוץ שיח עצמאי בטוויטר שלה ענתה ליעל שנער שהגיבה לטוויט בו התגאתה קליש בכתבה מידיעות אחרונות :״כל המקורבים שלי מתראיינים בלי סוף בחיי, האובססיה עלי מתחילה לשעשע״.
יש כאן איזה חוסר הבנה של קליש בהבנת מעמדה הציבורי. ראשית, חלוקת ציונים לעיתונאים העורכים מחקרים (בניגוד לתחקירים) אודותיה, כי היא מסרבת לענות להם ומצפה שיעשו את כל עבוגת החפירה בעצמם. ובכן, אין ספק שעיתונאי מקצועי צריך לעשות עבודת מחקר ואיסוף חומרים וחלק ממנה היא קבלת תשובות מנשוא המחקר והכתבה. משום מה נגמה לה שהיא אינה חייבת בתשובות.
תפיסתה של קליש רותם כאילו מדובר באובססיה לגביה מציבה אותה באופן ילדותי ומביך. לא מדובר בכוכבת להמונים, מדובר בראש עירייה הקובעת ומשפיעה רבות על חיינו. אם זו עינת או משה זה ממש לא מעניין אותי, מעניין אותי לדעת מה עובר לה בראש ומה יש לה לומר על הדברים שעשויים להטות את חיי ושל עוד מאות אלפי אנשים – לכאן או לכאן.
עינת מתגלה כתואמת גישת ביבי וגם תואמת יהב בדרך בה היא הופכת עצמה לדבר הבאמת חשוב בעיני עצמה. ההישג של ישיבה בלשכת ראש העיר כנראה טרם עוכל וטרם הופנם וקליש טרם השתחררה מפוזיציית הילדה הרעה שבעטה ביהב וגם ניצחה אותו. איני חלילה מזלזל בנשים ואיני מקטלג אותן כילדות, אולם קליש בעצמה הופכת את מי שהיא לילדה מפונקת ויהירה שרוצה שלא יטרידו אותה כי היא פשוט הכי חכמה ומושלמת.
קליש הזו...
מעפנה!
איפה שיתוף הציבור שהבטיחה בכל חוג בית?
בחוגי הבית הבטיחו קליש וצוק ואני מצטט כי מאד אהבתי את הרעיון "שיתוף הציבור באופן מלא בקביעת סעיפי התקציב העירוני ובמיוחד תקציבי פיתוח. נפרסם כל סעיף הכל יהיה בשקיפות מוחלטת".
הגיע התקציב ולא קבלנו אםילו מפגש שיתוף ציבור אחד. בנושא. פניתי םעמיים לשאול איפה קיום ההבטחה לשתף את הציבור או לפחות לשמוע אותו. איפה השקיפות שהבטיחה?
יש פחות שקיפות מיהב. הכל הנחתות. מאד מאד מאכזב שלא מקיימת את הבטחותיה.