זה נשמע קצת מצחיק ודי מוזר, אבל המשימה הראשונה שאותה צריכה לדעתי להשלים ראש העיר החדשה עינת קליש רותם היא דווקא זו שלרוב אין איש מקדיש לה תשומת לב מיוחדת בשל היותה מובנת מאליה – קביעה והגדרה למרכז העיר.
זה נשמע אולי תמוה אבל לחיפה אין מרכז. עיר ללא לב. זה מוזר שהרי מהי עיר ומהו כפר ומהו יישוב כלשהו אם לא כמה בתים שנבנים סביב לאיזו כיכר, רחבה או באר עתיקה, מעיין, כנסייה, מקדש או מבצר, עוטפים את המבנה המרכזי במעין טבעת חובקת ומתחילים לקיים בינם לבין עצמם יחסי גומלין והגנה?
כך זה קרה לכל אורך ההיסטוריה ובכל רחבי העולם. ערים יכולות לגדול ולהתרחב ולהפוך למטרופולין של מיליוני תושבים שמתפרשים על פני עשרות קילומטרים מקצה לקצה, ועדיין, במקום כלשהו, די במרכז הגיאוגרפי, יישאר עדיין הגרעין המקורי – הלב ההיסטורי של העיר.
אבל הגרעין הזה איננו רק המקום שממנו הכל החל. אין מדובר באיזשהו מרחב היסטורי שמספר את סיפור המורשת המקומית ותו לא. ממש לא.
בכל עיר כמעט, בכל עיירה ובכל כפר ממשיך אותו מרכז היסטורי לשמש גם כיום, בהווה, כמרחב אורבני וציבורי מרכזי בהווי חייו של היישוב ובהווי חייהם של תושביו. בדרך כלל בית העירייה ההיסטורי יימצא בו, הקתדרלה או בית התפילה העיקרי, מבני בנק מרכזיים, שלוחות מקומיות של מוסדות ממשלתיים וציבוריים ופעילות עסקית ומסחרית מרובה.
גם אם העיר גדלה מאוד והוקמו בה מרכזים עירוניים חדשים, מודרניים יותר, מרווחים יותר וקרובים יותר לגושי המגורים הגדולים, עדיין ייוותר חלק, שריד כלשהו, ממרכז העסקים ההיסטורי באזור מרכז העיר ההיסטורי. כי מרכז עיר הוא מרכז עיר, גם אם שקעה תפארתו.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל לחיפה אין מרכז כזה. למעשה, מעולם לא היה לה. בראשית ימיה אמנם התפתחה העיר מהאזור הקרוי חיפה אל־עתיקה ומשם אל מה שמכונה כיום העיר התחתית, אבל מרגע שעלתה האוכלוסייה היהודית אל הכרמל והוקמה שכונת הדר, הועתק המרכז ההיסטורי מהעיר התחתית אל הכרמל. העירייה הוקמה בהדר, בית המשפט ומשרדי הממשלה הוקמו בהדר, המוסדות הציוניים ישבו שם, וגם הרמזור הראשון בעיר (ובארץ כולה) ניצב לראשונה בצומת הרחובות בלפור-הרצל. הדר הפכה למרכז העיר.
בהמשך הוקם מרכז הכרמל ותפס את הבכורה, אך הוא מעולם לא הוכר כמרכז העיר במובן הישן והמקובל, וכך מצאה את עצמה חיפה ללא מרכז עיר מוכר, ללא לב היסטורי פועם. ובהיעדר לב פועם, לא מפתיע שהגוף כולו מתקשה ללכת.
לפני כמה שנים, בעיצומן של העבודות להתחדשותה ולשיקומה של העיר התחתית, השיבה אליה העירייה את הבכורה שפעם היתה נחלתה והחלה לכנותה בכל שלט ובכל מפה “מרכז העיר”.
זהו ניסיון יפה וחשוב להגדיר מחדש מונחים אורבניים שאבדו כאן. אבל בפועל קשה לומר שהעיר התחתית, שאמנם משתקמת יפה אך עדיין רחוקה מתפקוד כמרכז מטרופוליני, היא הלב האורבני של חיפה. בית העירייה איננו שם, סניפי הבנקים הוותיקים נסגרו בזה אחר זה ומרכז החיים העסקיים והכלכליים גם הוא לא מרוכז שם.
משימתה החשובה של עינת קליש רותם, אפוא, היא להגדיר מחדש את מרכז העיר, להפנות אליו משאבים עצומים, לרכז לתוכו עסקים גדולים ובינוניים, תחבורה ציבורית, מבני ציבור מרכזיים והמון תשומת לב ויחס.
וכשזה יקרה, כשכל חיפאי יידע בכל רגע היכן נמצא מרכז העיר ואיזו חשיבות יש לו בחייו האורבניים, אז יחל באמת מסע השיקום העירוני.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
אחד
מחלה של רוב הערים בישראל
דן
דורון שפר צודק לחלוטין. חיפה איבדה את המרקם העירוני שמתאפיין במרכז אחד ויחיד שבו מתרכזים גם האמצעים הכלכליים וגם מרכיבי התרבות . לעניות דעתי דווקא העיר התחתית תהיה בעתיד המרכז האידיאלי שכן אזור רחב זה הוא שטוח (מאפשר השתרכות נוחה בין המרכיבים, החנויות, הגלריות , המסעדות , הבנקים, וכדומה) ובעתיד, אם תיפתח חזית הים , העיר התחתית תהווה את מקור המשיכה לתושבים ולתיירים. בשלב זה העיר מפוזרת על פני מרכזונים קטנים שמפצלים את התושבים ולא מאפשרים מסה קריטית של כלכלה ותנופת פיתוח. ואלו הם למיטב זכרוני: מרכז חורב, מרכז הכרמל, מרכז זיו, הדר הכרמל, סביב הרצל/נביאים, חלק מהעיר התחתית , בת גלים, קסטרא, גראנד קניון…..וכדומה. ולאלה שטוענים שבערים כמו תל אביב , ניו יורק, פריז, לונדון וכו…יש מספר מרכזים, צריך להבין שבעיר שיש בה פחות מ-300000 תושבים לא ניתן לקיים מספר מרכזים שוקקים.