יש מושבה של חיפאים צעירים בירושלים. קו דמיוני ובלתי נראה מחבר בין שתי הפסגות הנישאות – זו של ההר הירוק תמיד וזו של הר הצופים, זו אפופה בעשן פטרוכימי וזו בצחנת הצמיגים הבוערים של ההפגנות הבלתי פוסקות. שתי הערים הן רב תרבותיות, שתיהן קורבנות של גוש דן באספקט של בריחת צעירים, שתיהן מתקיימות במאמץ בלתי פוסק לשמור על מספר המשרות ועל איכותן, ולשתיהן כיפת זהב, רכבת קלה וחומוס נפלא.
יש משפט שכל צעיר שמגיע לירושלים ישמע באופן ודאי, אם כשיגיע למפגש עם תנועת התעוררות, עם ארגון רוח חדשה או עם כל אחד מהגופים שנאבקים על הישרדותה של ירושלים כמטרופולין חי ומתפקד מול כוחות השמרנות והריאקציה, וזה הולך בערך כך: “העתיד של מדינת ישראל והאופן שבו היא תיראה בעוד עשור הם ההווה של ירושלים היום. אנחנו מקדימים את שאר המדינה. ובגלל זה מה שאנחנו עושים הוא חשוב, כי פתרונות שיעבדו אצלנו יהיה אפשר ליישם אחר כך אצל כולם”. והמשפט הזה הוא נכון, כי באמת ירושלים הקדימה את שאר מדינת ישראל בקיטוב, במאבקים הבין דתיים שקיימים היום ברמה זו או אחרת בשאר הערים הגדולות ובשקיעה לעוני וללכלוך בחלק מהשכונות.
מעולם הזרמים החרדיים לא היו לשון מאזניים לסחר פוליטי בחיפה כמו בבחירות האחרונות – מציאות שהיתה מנת חלקה של ירושלים לפני עשור ומחצה. מעולם לא היה הייצוג הפוליטי לחברה הערבית בעיר צנוע כמו היום בשל פילוג ואדישות של הדור הצעיר. וגם הסכנה לקיטוב ולשחיתות קיימת עם כניסתן של שתי רשימות שקשורות קשר אמיץ לבעלי הון ולקיצוניות דתית בלתי מרוסנת. בדיוק כמו ירושלים של ניר ברקת.
בבחירות האחרונות היתה לי הזכות להתנדב בשתי הערים עבור שתי רשימות – מקומי בחיפה והתעוררות בירושלים – תודות לסיבוב השני. בחיפה חל מהפך, בירושלים לא. אבל לא בהכרח הירושלמים צריכים לבכות.
רוצים להישאר מעודכנים?
בירושלים נאבקה תנועה גדולה, עוצמתית ושורשית בצורה מעוררת כבוד נגד כוחות פוליטיים עצומים ומשאבים כמעט בלתי מוגבלים, וזכתה להישגים במועצה. התעוררות נהנתה מגיבוי של החברה האזרחית כולה בירושלים בניסיון למנוע השחתה של המערכות העירוניות, וגם אחרי ההפסד אנחנו יכולים להיות בטוחים שהיא כיום השופר של הציבור הירושלמי חפץ החיים.
בחיפה, פרט לכמה עשרות פעילים, קיים שקט מופתי. החיפאים לא יצאו החוצה בהמוניהם כשהתקבלה ההחלטה להרחיב את בתי הזיקוק בשנת 2013. הם לא יצאו מכליהם בכל פעם שהלפיד בער. החיפאים נתנו את אמונם לרשימה של ראש העיר עם 11 אחוזי תמיכה בלבד, וגם עכשיו, כשרשימת הירוקים שזכתה לאמונם של 11,000 תושבים היא עלולה להישאר באופוזיציה בגלל חמדנות אלקטורלית של רשימות קטנות יותר, ותוך עיוות רצון הבוחר. גם עכשיו כמעט שלא נשמעים קולות כעוסים על דיל פוליטי זה או אחר.
מן הסתם, כאשר יתבצע ניסיון להקים סבב נוסף של מגדלי חוף הכרמל יהיה זה אותו קומץ פעילים שיקים קול צעקה. הרוב הדומם יתעלם כשתבוא השערורייה הבאה שקשורה לשחיתות, לגזענות או לחוסר צדק. הוא יתכסה בפרגמטיות. המעטה הדליל של החברה האזרחית עלול לא להחזיק.
זה הזמן להקים תנועה חיפאית חובקת שכונות, תנועה שורשית עם חזון עירוני ועם מחויבות לצדק חברתי ומעמדי, שתהיה מסוגלת להיאבק על הסטת הרכבת, שתציב לעצמה חזון לסגירת בתי הזיקוק ולהפיכת הדו קיום של חומוס לשותפות אמיתית, שתכיל גם את הפלסטיני וגם את היהודי, שתדרוש לשקם את חטיבת כרמלי ואת חליסה. שיהיה לנו בהצלחה.
הכותב הוא פעיל בארגוני איכות הסביבה
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מאחר ולא כולנו מצויים בפייסבוק, מחאות והפגנות כמעט לא נחשפות לציבור הרחב. לדוג. היתה הפגנה של עמותות איכות סביבה בעד פינוי בתי זיקוק לפני הבחירות לעירייה. נודע לי ולחברתי באופן מקרי לחלוטין. כששאלנו אנשים מדוע לא הגיעו – רובם לא ידעו כלל על קיום ההפגנה. כנ"ל על ההפגנה מול ביתו של השר כחלון לפני כשבוע. פרסום מוקדם של אירועים כאלו בעיתונות המקומית האינטרנטית והכתובה עשוי להגדיל את מעגל המצטרפים לפעילויות. הציבור החיפני אדיש – נכון, אבל גם הניסיון להעירו מתנהל בעצלתיים. העובדה שהירוקים זכו בכל כך הרבה קולות מעידה על החשיבות שהציבור מייחס לנושא.