כדי להבין את הבחירות בישראל בכלל ובחיפה בפרט חשוב לזכור שני דברים עקרוניים. הראשון – פוליטיקאים לא מייצגים אנשים אלא דעות; והשני – רוב האנשים בטוחים שפוליטיקאים כן מייצגים אנשים. האם אתם בטוחים כי האדם שאותו אתם בוחרים מייצג אתכם? ואם כן, כמה זמן ייקח לו עד שהוא ייצג דעה שונה משלכם? ומה עושים אז? האמירה הזו היא כללית מאוד ויש לה גם סייגים, אבל היא מייצגת בצורה נאמנה את אשליית הבחירה.
אחד מהאנשים המשפיעים ביותר על עיצוב דרכי אמר לי פעם: “אם אתה חייב לדרוך על אצבע ברגל של מישהו, נסה לבחור את זו שאין עליה פלסטר”. כלומר כאשר אנו רוצים לנצח במחלוקת, חשוב שלכולם תהיה היכולת להמשיך ללכת ביחד גם לאחריה.
למה המשפט הזה הוא חשוב כל כך לבחירות? מפני שבחירות הן נקודת חולשה בחברה הישראלית. כבר מזמן לא מדובר במפגן מרשים של דמוקרטיה אלא בהתנהגות כמעט פגנית שמכוונת כל כולה לשימור המרחק הסביר בין התושבים לנבחריהם כאליטה. הבעיה היא שלא מסבירים לנו את זה אלא מקפידים לחבוש את האצבע הכואבת בפלסטר רק כדי לדרוך עליה שוב בעוד חמש שנים. למרבה ההפתעה, למרות שהאינטרסים של התושבים ושל מועמדיהם לא תמיד הולמים זה את זה נראה שכולם בסך הכל מרוצים מהתהליך, וכך מעמיקה האשליה של הבחירות עוד יותר.
האשליה הזו תבטיח שאנו לא באמת נבחר אלא “נתנהג בחירות”, ושני דברים עיקריים יחזקו זאת. הדבר הראשון הוא שלחלק גדול מתושבי העיר אין מושג מהו ייעודו של ראש העיר. בהקשר זה חשוב לציין שייעודו הוא לא לסלול כבישים – בשביל זה היה ניתן להסתפק בביורוקרט שיישב עם טבלה של סדרי עדיפויות וישתדל להימנע מלחץ של פוליטיקאים. ייעודו של ראש העיר הוא לסמן לאן העיר צריכה להגיע בעוד עשור ויותר, להציב את היעד ולוודא שכולם מגויסים להגשמת העניין ודוחפים לכך. לצערנו הרב, השיח שמתקיים בבחירות לא מתקרב לשיח של חזון מכיוון שלא ניתן לדחוס תהליך עמוק וערכי כל כך לכמה חודשים בכל חמש שנים. האחראים לכך הם כמובן התושבים, אבל גם המועמדים לא עושים לילות כימים כדי להחדיר בנו את המוטיבציה להגדיר לעצמנו חזון, ואולי לכתוב אותו ביחד איתם.
רוצים להישאר מעודכנים?
הדבר השני הוא ההתייחסות הרדודה לאקט הבחירה. הבחירות בישראל מהללות ומעלות על נס את התכונה הרדודה יותר של הבוחר – לבחור. כמובן שמתלוות לכך גם הקלישאות השקריות הרגילות שלפיהן “כל קול קובע” ו”בחירות הן חג לדמוקרטיה”, אך למרבה הפליאה, דמוקרטיה מהותית אינה נמדדת באחוזי ההצבעה בבחירות וגם לא במספר החלטות הרוב שהתקבלו. מאפיין חשוב בהרבה של הדמוקרטיה הוא דווקא השיח והדיאלוג. אולי זה יישמע מדהים, אבל שיח טוב עשוי לעתים קרובות להפוך את ההצבעה למיותרת. טוב, אולי עדיין לא בבחירות לראשות עיר (למרות שגם זה כבר קורה פה ושם), אבל זה בהחלט אפשרי כבר עכשיו בתהליכים משמעותיים שמתרחשים לאורך כל הקדנציה כמו עיצוב חזון החינוך של העיר.
אחרי הבחירות יאויש כיסא ראש העיר ותחל המדידה הסיזיפית של חמש שנות הקדנציה. זה הזמן שלוקח לרובנו להפגין שוב מידה כלשהי של אזרחות או אפילו של רצון לבחור. עד אז האצבע ברגל שלנו אולי תגליד קצת, או אולי לא? הרי נכון לעכשיו יש בחירות לכנסת בנובמבר 2019, והטקס המזוכיסטי של הבחירות יחזור על עצמו שוב. בכל מקרה, נראה שלנבחרים שלנו זה לא ממש יפריע. הם ימשיכו ללכת ללא כאב מיוחד באצבעות הרגליים שלהם.
הכותב הוא תושב חיפה ויועץ אסטרטגי בתחומי הפוליטיקה ובינוי הקהילה
ההמון הנבער
תודה ד"ר (לא לרפואה) שלימדת אותנו מה זה בחירות ולמה הן משמשות, בלעדיך אנו פשוטי העם לא היינו יודעים. אני בתום ליבי חשבתי שהתפקיד של ראש עיר זה למלא את העיר בתמ"א 38 שהורסת את חיי התושבים, למלא בניינים בבירוקרטים שעוסקים בגבייה מואצת, למנות הרבה סגני ראש עיר, להצר את הכבישים וליצור גודשי תנועה, להציב מצלמות Big Brother לצורך רישום דוחות, להעלים מקומות חנייה לטובת חברה פרטית בשם פרשנות מעוותת לאקולוגיה, ובכלל להפוך את כל העיר לגוש בטון מכוער. כמו שאמרת אנו צריכים להסתכל על עשר השנים הבאות באותה הזדמנות חבל שלא כתבת במאמר המאלף שכתבת כי עלינו גם להתעלם לחלוטין ממה שקרה בחמש עשרה השנים האחרונות.
חיפאי
תפקיד ראש העיר הוא קודם כל לדעת מה מציק לתושבים. אם המנהלים בעירייה לא מעבירים לו את תלונות התושבים בגלל אינטרסים של המנהלים, ראש העיר לא יידע. כל הרצון הטוב וכל היכולת לא יעזרו לו.
מי עוזב? תושבים לא מרוצים.
מי לא בא? מי ששמע תלונות מתושבים לא מרוצים.
כך חזון נפלא המשותף לראש העיר ולד"ר יריב שגיא,
ייהפך לעיר האוכלת את יושביה.
תושב העיר חיפה
תפקיד ראש העיר הוא קודם כל לדעת מה מציק לתושבים. אם המנהלים בעירייה לא מעבירים לו את תלונות התושבים בגלל אינטרסים של המנהלים, ראש העיר לא יידע. כל הרצון הטוב וכל היכולת לא יעזרו לו.
מי עוזב? תושבים לא מרוצים.
מי לא בא? מי ששמע תלונות מתושבים לא מרוצים.
כך חזון נפלא המשותף לראש העיר ולד"ר יריב שגיא,
ייהפך לעיר האוכלת את יושביה.
נויז
ד"ר היקר! אני מטיל ספק רב שאתה דוקטור בהשכלה כי רוב הכתבה זו דמגוגיה אחת גדולה. תפקיד ראש העיר זה לראות את החזון לאן העיר תגיע בעוד 10 שנים? ממשלת קזחסטאן היום חיה לפי השטויות האלה – ותראה איך המדינה נראית. כמו שכתבו בתגובה קודמת – צריך להסתכל אחורה מה נעשה על ידי ראש העיר ב 15 שנים אחרונות. ולהסיק מסקנות. מצידי שיידברו עד מחר כמה טוב מוכנים לעשות למען תושבים – אבל בפועל כשהדברים לא קורים – זה מה שמכריע. דמגוגים אני פוגש בשכונתנו כל יום. ואנשי עשייה – לעיתים רחוקות מאוד לצערי. יונה יהב, אם להסתכל לאמת בעיניים, עשה הרבה מאוד למען חיפה. ולא רק בסלילת כבישים, שתי שכונות חדשות, ומנהרות הכרמל. ואני מאמין שימשיך לעשות כי כבר עשה דברים. עינת קליש – מהיכרות (זו שכנה של הוריי) – ליצנית. תואר שני באדריכלות ולהוציא בניין לבניה ללא היתר – היא פשוט עבריינית. וכך העיר תתנהל – בקלות דעת. מנדי זלצמן? מי זה? מה הוא עשה בתפקידים פוליטיים עד כה? מאיפה הוא צץ? ושאר האנשים אני בכלל לא זוכר. כמה דמגוגיה, כמה שטויות רצות ברשת – מנסים לשטוף את המוח לאנשים. לא מאמין לדמגוגיה – רק לעשייה
Dr NO
לא ראש עיר אלא ראש עירייה. הבדל משמעותי!