זה כעשור מתחוללת בישראל מהפכה מחשבתית שעיקרה החלת חובתה של החברה לקדם שוויון זכויות והזדמנויות ולהעניק אפשרות הולמת לאנשים בעלי מוגבלויות להשתלב בקהילה. מדובר ביותר מאשר רק רצון טוב לסייע לאוכלוסייה בעלת הצרכים המיוחדים, ומהפכה זו מלווה בתקנות הקבועות בחוק. למרבה הצער, למרות הכוונה הטובה והחובה החוקית, אנו מגלים שבגלל בעיות תקציביות לא ניתן להנגיש כל מבנה ציבורי.
אלא שהאמירה שלפיה דבר זה “לא ניתן” היא לא מדויקת, ומדובר לא רק במגבלה אובייקטיבית אלא בסדר עדיפויות. נושא הנגישות צריך להיות ממוקם גבוה בראש סדר העדיפויות, אבל במקום זאת הוא נדחק לתחתית הרשימה. בחיפה, למרות שהעירייה ערה לצורכי ההנגשה, צריך לשפר אותה במבנים רבים, כולל כמעט כל בתי הספר בעיר שאינם מונגשים לציבור הנכים. גם מבנים של העירייה אינם מונגשים, כמו מבנה חסך לשעבר שמשמש כמחלקת הרישום לגנים ולקייטנות.
כאשר בונים מבנים חדשים למגורים או למסחר ניתן לבנות אותם לפי התקנים המתאימים לנגישות. גם בתי קולנוע, בריכות שחייה ואתרי אינטרנט צריכים להיות מותאמים לנכים, ואנחנו עדים למציאת פתרונות יצירתיים לבעיות בתחום, כמו שבילי הכניסה לים שהונחו בכמה מחופי חיפה כדי לאפשר הגעה לסף המים עם כיסאות גלגלים. אין ספק שהנושא תפס מקום רב יותר בתודעה הציבורית.
רוצים להישאר מעודכנים?
הבעיה שנותרת, אם כן, היא לא של המבנים החדשים שאותם ניתן בנקל לתכנן כך שיתאימו לצורכי האוכלוסייה המוגבלת, אלא במבנים הקיימים ובטופוגרפיה ההררית של העיר שמהווה גם היא מכשול להנגשת מבנים ולתנועה של בעלי מוגבלויות. בעלי עסקים נדרשים להשקיע מכיסם במציאת פתרונות לנגישות, אבל הבעיה של העירייה היא גדולה יותר משום שהיא נדרשת גם לשמש כגוף מפקח וגם כיזמית וכבעלים, וככזו היא מחויבת להנגיש את כל מבני הציבור, הרחובות, השטחים הפתוחים והתשתיות בתחומה, וכן את השירותים שהיא מספקת לכלל הציבור.
לעיריית חיפה יש אלפי מ"ר שמחייבים הנגשה, והאחריות (הפלילית, אגב) לפעולה זאת חלה על ראש העיר ועל מנכ”ל העירייה עצמם. זהו דבר חיובי, כמובן. חייבים למצוא את הפתרון להנגשת כל האתרים והשירותים לנכים, אבל כאשר המדינה לא מעבירה לצורך זה תקציבים, אני לא רואה כיצד העירייה תוכל לעשות זאת בפועל. עלות עבודות ההנגשה מוערכת במיליארדי שקלים בעיר עצמה בלבד, ולא ניתן לעמוד בזה גם אם העירייה תהיה מוכנה לעשות הכל לשם כך.
העירייה לא עומדת באפס מעשה – היא הנגישה כמה מבני ציבור כמו המרכז לשירות התושב ליד בניין העירייה או מלון ציון שגם הוא מעניק שירותים לתושבים – אבל המשימה הגדולה רחוקה מביצוע, ורוב הבניינים שצריכים להיות נגישים עדיין אינם כאלה.
בינתיים מי שנשאר בן ערובה של מצב זה הוא ציבור הנכים, ואין זה הוגן שהם לא יוכלו להגיע לכל מקום בקלות וביעילות המתבקשת על פי חוק ועל פי ההיגיון הבריא. לצערי, כל עוד לא יימצאו תקציבים לכך אני לא רואה כיצד תיפתר הבעיה, למרות האיום הפלילי ולמרות רצונם של קברניטי העירייה לפתור אותה.
המועמד הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומועמד למועצת העיר
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אירגוני נכים ממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל הביאו במשך 15 השנה האחרונות את ישראל לבזבוז של מיליארד שח על טירוף ה"הנגשה" וחוקי "הנגישות".הנמכת אוטובוסים ותחנותיהם שפת מדרכות ביטול מדרגות ועוד ועוד. האבסורד הוא שהמשתמשים בנ"ל הם בודדים ממש בודדים מבין המיעוט שבין הנכים שמרותק לכסא גלגלים !!!!