מבין כל ההבלים שהושמעו בשנים האחרונות ברשתות החברתיות סביב סמכויותיו המדומיינות של ראש העיר, היו מיני קוריוזים משעשעים כמו ההצעות לעריכת טקסי נישואים אזרחיים בבית העירייה או הפיכת חיפה לבירת הקנאביס של המזרח התיכון. אבל הנפוצים שבהם היו כמובן אלה שעסקו בכיצד ראש העיר צריך להתייחס לתושבים הפלסטינים. אותן דמויות שתבעו את הפסקת התמיכה בתיאטרון אלמידאן או את ביטול פסטיבל סרטי הנכבה זעמו לעתים קרובות על ראש העיר על כך שהוא מאפשר הפגנות שלא היו לרוחם במושבה הגרמנית ובכרמל, כאילו שיש באפשרותו למנוע אותן. היה אפשר להתעלם מן הדברים אילולא יונה יהב עצמו חש צורך ביולי 2014 להשמיע את המסר שמפגינים נגד מבצע צוק איתן אינם רצויים בעיר. ניסיונו להיענות לקולות האלה יכול היה לגרום לצופה מן הצד לחשוב כי הנושא שיעמוד במרכז הבחירות הקרובות הוא מערכת היחסים בין יהודים לערבים בעיר. אך לפתע הקולות נדמו ואין לכך כל התייחסות של אף מועמד או רשימה.
בהחלט ייתכן כי הסיבה לשקט הזה היא העובדה שנמהלו לתוך מגוון מטות בחירות מהבולטים שבמתלהמים הגזעניים של חיפה. פורשי הליכוד שלא הצליחו לקדם את מועמדם לראשות הרשימה ערקו למטה של יהב, שעד לא מזמן הואשם על ידם בשיתוף פעולה עם האויב הפלסטיני. ניר שובר, שקצרה היריעה מלמנות את התבטאויותיו הגזעניות, פרש מהמרוץ לראשות העיר והצטרף לרשימתה של עינת קליש רותם. וכעת, לאחר שגם תנועת ההתנגדות לאלמידאן התייצבה מאחורי ישראל סביון, נדמה שמישהו דומם את מנוע השנאה שרבים כל כך ניסו להשתמש בו כדי לגרוף הון פוליטי.
רוצים להישאר מעודכנים?
לכאורה, יש לברך על כך שההסתה נבלמה. אבל נשאלת השאלה אם התעלמות מוחלטת מסוגיות שקשורות בחיים משותפים היא בהכרח לטובת תושבי העיר. כיצד זה שלאחר חמש שנים סוערות, שבהן היו אין ספור אירועים שהעמידו את מה שמכונה ״מרקם היחסים״ במבחן, תפקידה של העירייה בעיצוב יחסים אלה אינו חלק מסדר היום של הבחירות הללו? קשה גם להתעלם מכך שעד כה, בעיר שמתהדרת כל כך בדו קיום המפורסם שלה, לא הוצגו מועמדים ערבים ברשימות של אף אחד מהמתמודדים על כס ראש העיר, ונראה שגם רשימות אחרות, לרבות מר”צ, לא טרחו למקם מועמד או מועמדת ערבים במקום ריאלי.
לחיפה יש עוד דרך ארוכה לעשות עד שהיא תציע לכלל תושביה שירותים וחיים שוויוניים. כפי שלמדנו מהמראות המדממים בחוף בקרית חיים, המופת שרבים מהתושבים היו רוצים להאמין שמתקיים בעירם עודנו יעד רחוק ובלתי מושג. מצער שקליש רותם טרחה רק להכחיש את הידיעה המפוברקת על תמיכת הרשימה המשותפת בה, ובכך למעשה אישרה שתמיכה אפשרית כזו פוגעת בלגיטימיות שלה, מבלי לבקר זאת.
חיפה זקוקה למנהיגות שתכיר בלגיטימיות של הזהות והתרבות של כלל תושביה ותעודד אותם לחגוג את מי שהם במרחב העירוני. כדי להסיט את הגה הספינה הזו לכיוון של הכללה ושותפות, שבה כל הקהילות בעיר – יהודיות וערביות כאחת – ייהנו באופן שוויוני מכספי הארנונה, חייבת לקום רשימה שמצרפת את האג׳נדה הזו לתביעה לחיים הוגנים ובטוחים. כדי להוביל תקווה אמיתית צריכה חיפה רשימה משותפת של יהודים וערבים.
הכותב הוא במאי תיאטרון ופעיל פוליטי
מיכל
תצביעו לעינת קליש! רק היא יכולה לסדר את הכל…