ב־5 באוגוסט אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק של שרת המשפטים איילת שקד, ולפיה יוטל קנס על צרכני מין בתשלום, שיעמוד על סך של 1,500 שקל. אם תוך שלוש שנים יעבור אותו צרכן מין את אותה עבירה הוא ייקנס ב־3,000 שקל, אך בית המשפט יוכל להגדיל את הקנס עד ל־75,300 שקל.
נוסף על הקנס, כפי שנשמע מהכותרות, יוצאת סוף סוף לדרכה תוכנית שיקום משותפת למשרד החינוך, למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות שמטרתה היא לטפל בנשים שורדות זנות ולשקם אותן. התוכנית כוללת מסלולים טיפוליים, תעסוקתיים וכלכליים ודרכים לאיתור ולמניעה. מדובר למעשה בהרחבת הטיפול הקיים כיום שהוא מועט ואינו מספיק. כאן המקום לציין כי ארגון אשה לאשה החיפאי פעל במשך שנים רבות כדי להיאבק בזנות ובסחר בנשים.
בעצם אישור הצעת החוק אמרה מדינת ישראל לעולם וכמובן לנו – האזרחיות והאזרחים – באיזה צד היא נמצאת מבחינת התמונה העולמית לעניין יחס המדינה לנושא הזנות ומה היא מתכוונת לעשות. יש כמובן עמדות בקרב שורדות זנות, עובדות מין, אנשי דעת, עורכי דין והקהילה הרחבה שתומכות במיסוד הזנות. עם זאת אומרת ממשלת ישראל כי מבחינתה זנות אינה מקובלת. היא לא נעשית מבחירתן של הנשים, והמדינה לא מוכנה לשתוק כאשר עדיין לגיטימי לקנות גוף של אשה ולהשתמש בגוף זה לפי רצונו של הלקוח – צרכן מין בתשלום.
באשר לריאליות של יישום החוק – נכון, הדרך לממש אותו לא תהיה קלה, וייקח זמן כדי לראות ולהרגיש שינוי במרחב הציבורי ובדעות הרווחות בציבור ולצמצם משמעותית את תופעת צרכני המין. עם זאת, יש חשיבות רבה בכך שהמדינה מצהירה כלפינו וכלפי הדורות הבאים שקניית גוף של אשה, גבר, נערה או נער היא מעשה שאינו לגיטימי. יש לקוות שצעד כזה ישפיע על הדורות הבאים ויגרום לכך שהם יבחנו את העניין דרך פריזמה שונה לחלוטין. למעשה, תרומתו הגדולה של החוק היא בכך שהוא מכין את השטח לעתיד שונה מבחינה תודעתית.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחד מהדברים שחשוב לזכור כאשר אנו מדברים על זנות, ולא משנה מהי עמדתנו לגביה, היא שברור שמדובר במצב הנובע מעוני, ממצוקה וממחסור במשאבים שהמדינה אמורה להציע למי שזקוק להם, ושכתוצאה מכך יש מי שמוצאים את הפתרון בזנות. ככל הנראה הפללת צרכני מין לא תשנה את המצב באופן יישומי אם המדינה לא תיקח אחריות ממשית על חיי האזרחים והאזרחיות שנמצאים במעגלי הזנות ולא ותציע להם ולהן אפשרויות לקיום אמיתי בכבוד.
העובדה שרוב הנשים מגיעות לזנות כתוצאה ממצוקה מגובה במחקרים רבים שנערכו בארץ ובחו”ל. אין כאן בחירה חופשית. מאחורי כל אשה במעגל הזנות קיים סיפור שהוביל אותה לכך. העוני הוא המניע המשפיע ביותר על הידרדרותן של נשים לזנות, וככל שהעוני במדינה יתרחב ולא יינתן לו מענה הולם, כך תחמיר יותר ההידרדרות של קבוצות מוחלשות לעבר השוליים החברתיים.
כעת כבר ניתן לומר כי ישראל קידמה את עצמה לעבר מדינות צפון אירופה שבהן כבר פועלים חוקים מעין זה. יש אמנם ביקורת על החוק במתכונתו הנוכחית, אבל היא עדיין לא גוברת על כך שיש בו כדי לשנות את הנורמות החברתיות שאנחנו מקווים לראות כתוצאה מאישור הצעת החוק, בתקווה שהוא אכן יעבור בכנסת.
הכותבת היא המנהלת לשעבר של הפרויקט למאבק בזנות ובסחר בנשים בעמותת אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה
דני דין
זנות היתה תמיד ותמיד תהיה אף אחד לא יחסל אותה מעתה היא תרד למחתרת במסווה של מקצועות אחרים כמו מסז לרגליים ומעלה רק שהתעריפים יזנקו
ישראלי
אם כל כך מפריעה המילה זנות אז תשנו את התואר למרפה מקצועית. נמאס כבר מההתייפייפות וההתחסדות של אנשים מתנשאים שיש להם סקס קבוע. העולם של הזוגיות והסטוצים לא מחייך לכולם, ולא כולם שוחים במים של הדייטים. בהעלמת שירותי המין בתשלום (כי קנסות ופלילים ירחיקו את כל המבקרים השפויים והנורמטיביים של התחום) המדינה גוזרת בדידות ובתולים אינסופיים על הרבה אנשים/נשים חלשים שלא מסוגלים לייצר זוגיות. אל תשכחו את זה פמיניסטיות יקרות, לא רק נשים חלשות יש בעולם. יש גם גברים חלשים. נראה אתכם פעם עושים כתבה עליהם. יש בני אדם גם מהצד השני של החוקים האלה.