אנחנו, תושבי חיפה, ילידים נבערים. לא ככה? לא מבינים מה טוב בשבילנו, זקוקים להדרכה, ליד מכוונת של מבוגר נאור. זו הדרך שלדעתי אפשר להבין את דבריו של מהנדס העיר אריאל וטרמן לקראת הדיון שנערך בוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים על תוכנית עורף הנמל במפרץ חיפה – התוכנית שמבקשת להגדיר את רוב שטחי המפרץ כאזור של מחסנים, עם אופציה לתעשייה (ראו עמ’ 32). “העתיד של האזור הזה הוא לוגיסטיקה נקייה שתחליף את התעשייה המסורתית”, אומר וטרמן ואז מוסיף, חשוב ביותר: “התוכנית חייבת לשקף את האיזונים בראייה העירונית והמקומית”.
הנה כך מתבטא אדם אחראי. הוא יודע את העתיד, הוא אומר את מילת הבאז “נקייה”, ואז מוסיף “חייבת לשקף את האיזונים” וגו’. ושלרגע לא יהיה ספק – וטרמן הוא לא המבוגר האחראי היחיד. הוא חלק ממערך של מבוגרים אחראים, נבחרי ציבור ואנשי מנגנון, שמייצגים אותנו, הילידים.
למה ילידים? כי אנחנו יודעים לבטא את הצרכים שלנו רק באופן פרימיטיבי. במקום שבו וטרמן רואה “לוגיסטיקה נקייה”, אנחנו רואים חצרות בתים שוקקות חיים, טיילות, אולי איזה לונה פארק קטן. במקום שבו הוא אומר “חייבת”, אנחנו אומרים “רוצים” ו”צריכים”. מזל שיש מבוגרים שיכולים לרסן את הדחפים ולאזן אותם עם הראייה העירונית.
וטרמן מזכיר לנו בתגובתו כי “בגרסתה הקודמת ייעדה התוכנית גם את חוות המיכלים בקרית חיים לעורף נמל, ואנו הצלחנו לבטל זאת ולקדם הקמת שוכנת מגורים במתחם זה”. מזל! כי אם מדברים על איזונים, הרי זה איזון שבאיזון: 5,000 דונם ילכו למחסנים (עם אופציה לתעשייה), ולעומת זאת רצועה של כמה עשרות דונמים, עם קרקע מזוהמת עד כדי כך שאיש לא מוכן לגעת בה, מוקפת בעצמה במפעלי תעשייה מזהמים (שיהפכו, כמובן, לשטחים לוגיסטיים נקיים) ועם סטטוס תכנוני לא ברור היא התיקון שהמבוגרים הצליחו לתקן עבורנו.
רוצים להישאר מעודכנים?
“כעת”, מוסיף ואומר וטרמן, “נעמוד על כך ששטח פארק מורד הקישון יישאר 580 דונם, כשטחו בתוכנית המפורטת ובתוכנית המתאר החדשה של חיפה”. ושוב, תודה. בין שטחי הלוגיסטיקה הנקייה והאופציה לתעשייה יהיה לנו פארק על גדת נחל מזוהם עד כדי כך ששמו הוא שם נרדף לטינופת, ושבשום תוכנית אין כוונה להפסיק להזרים אליו שפכים פטרו כימיים.
צריך לשים לב לטון הדחילו ורחימו בעמדה שמציג מהנדס העיר. הצליחו להשיג עבורנו כמה סנטימטרים למגורים שאין דרך לממש בשטח חוות המיכלים, קצת פארק – הרבה פחות מאשר במטרופולינים אחרים ובתנאים נפסדים, ולעומת זאת שילמנו בהגברת הפגיעה בסביבה החופית עם נמל המפרץ ועוד רעות חולות. מנקודת ההשקפה של מי שמופקד על מי שנדמים לו כילידים, זוהי השלכה של כמה מחרוזות צבעוניות לצורך שמירה על השקט. מזווית הראייה של מי שמייצג ציבור – זו עמדה תבוסתנית להחריד.
ילידים קיימים רק בדמיונם של כובשים קולוניאליסטים. הציבור החיפאי יודע בדיוק מה הוא רוצה וצריך. למרות שכבר עשרות שנים הוא מביט אל המפרץ ורואה לפידים וארובות, הוא רוצה בהכחדתם ובהפיכת המפרץ לגן פורח שבו אנשים חיים, נושמים וגרים. הפיכת השטחים שבהם ממילא יש מכולות ומחסנים לשטחים שבהם המכולות והמחסנים מעוגנים בתוכנית מתאר ואין שום סיכוי להזיז אותם משם לא נראית לו כמו ישועה גדולה.
והוא לא זקוק לסוג המבוגרים האחראים שאומרים לו שאין ברירה. הוא זקוק ללוחמים נועזים שייצגו אותו מול גורמי התעשייה והגורמים הנמליים, לוחמים מטרופוליניים שייאבקו על המקסימום, במקום להציג את המינימום כהישג, ואז להסביר למה גם זה לא ניתן למימוש.
אחד שמבין
רק קליש יכולה