ילד של הסבנטיז. זיכרון מוקדם: אבא שלי מניף אותי על הידיים לעבר רום המקרר. אני מעביר את היד על המתכת של הסמל המוטבע באותיות מחוברות באנגלית וחוזר על השם “פרידמן”. לאבא יש כמעט תמיד קצת ריח של שמן רובים. כל הזמן במילואים. לפעמים שמים מגבות על החלונות. לפעמים הוא נוסע איתי בפולקסווגן חיפושית לחיפה, ואז מגיעים לגשר הברזל שצריך לחכות בקצה שלו שהמכוניות מהצד השני יעברו. הגשר עובר מעל לקישון, שאת השם שלו אומרים במלעיל. דוד אולק שבא לבקר מאמריקה צוחק על זה שאנחנו קוראים לדבר הזה גשר ומדבר על ג’ורג’ וושינגטון ברידג’.
דבר מופלא, הקישון. לפעמים אני תוהה מה היה קורה אילו הייתי שומע עכשיו את השם שלו לראשונה. האם הגועל והזיהום אגורים בשם עוד לפני המציאות הפיזית? האם מישהו הגה פעם את המילה קישון והרגיש בתוך כך משב רוח קלילה מלטף את פניו? נדמה שמקדמת דנא נובעים המים של הנחל הזה מבור צחנה רעיל. הקישון הוא כוח טבע קמאי של טינופת. אין לו תקומה. זהו הסטיקס – הנהר הזורם בשאול, או אלף – הנהר הנורא החותר מתחת לקסנדו. הקישון נובע מהשחור.
ככה זה, יש סדר ביקום. גם את בתי הזיקוק לא הקים איש. כמו מקררי פרידמן הם פשוט הופיעו, כוח טבע. הם היו שם לפני הטיטאנים, עם כרונוס וגאיה ופרוטרום. הם יסוד קדום בטבלה המחזורית, “בז”ן” קוראים להם כמו ליסודות אחרים שאי אפשר לפרק, עתיקים, נצחיים. אפילו בהגדה הם מופיעים: “בז”ן, תש”ן בחכ”ל”.
רוצים להישאר מעודכנים?
מי שעומד היום, כאליהו בשעתו, ברום הכרמל ומשקיף אל המפרץ, מביט עמוק אל תוך ההיסטוריה הקדומה של כדור הארץ. אף אחד לא הניח כאן 5,000 ארובות מעשנות. אף אחד לא בנה כאן רציפים אינסופיים ומבנים חורגים אל תוך הים. אף אחד לא ברא את נמל המפרץ – הוא היה שם לפני המפץ. אף אחד לא גולל אבני ענק וסתם את הים והרג כל סיכוי שלקרית חיים יהיה אי פעם שטח להתפרש אליו. מזל שיש מבוגרים שמניפים אותך אל על ומלמדים אותך פרידמן, וקונים לך נעליים של המגפר ובגדים מאתא. מזל שהנצח לצדם של המבוגרים האחראים והמעמיקים ראות.
מזל שיש שופטים בישראל שאחראים על הפוזיציה של הבגרות. הם מניפים אותך אל על ואתה חוזר, כמי שכפאו שד, “פרידמן”. הם אחראים להביא אותך לידי פיכחון – “זה מקרר, אלה בתי הזיקוק, הם צריכים לגדול, אתה צריך להישאר קטן כדי שנוכל להניף אותך על הידיים”. מזל שהשופטים לא מתערבים בתהליכים הטבעיים של הרעלת הציבור.
ומזל שהם לא לבד. מזל שיש להם שותפים שמשוכנעים בכך שאנחנו ממשיכים של מציאות פרה-היסטורית. שהתמונה המזוויעה הנשקפת ממרומי הכרמל נוצרה ביום השלישי לבריאה: “ויהי חושך, ויהי עשן מצחין, ותהי תעסוקה לחלכאים שמצביעים לנו, ויהי חוסן למדינה”.
בקישון שחט אליהו את נביאי הבעל. אני, בניגוד לנביא הקנא, אדם הגיוני. לא רוצה לשחוט אף אחד, אבל מנגד גם לא מוכן שיקריבו אותי על מזבח של אלילי שקר. השופטים שנתנו השבוע אור ירוק להרחבת בז”ן הם מבוגרים אחראים שעוקדים את הילדים שלהם.
תגובות