קו ישיר מתוח בין “לא היה כלום כי אין כלום” ל”יש משהו אבל זה בסדר”. הקביעה הראשונה היא ביטוי סמכותני המבקש לומר לנו שמה שאנחנו רואים בעינינו לא באמת שם. זו אמירתו של מהפנט רב כריזמה שישכנע אותנו לצעוד על גחלים, ואנחנו נאמין לו שאנחנו לא חשים דבר. יש אומרים שבתרבויות זרות זה גם עובד, ואמונתם של ההולכים על גחלים היא עמוקה כל כך שעורם לא באמת ניזוק. יש אומרים שגם בתרבות שלנו זה נכון, ואולי זו הסיבה שאנחנו לא מסתובבים כל היום רטובים מגשם צהוב.
הקביעה השנייה שמורה למי שהצליח להישאר ער בתהליך ההיפנוזה. זו היפנוזה למתקדמים. דמות הסמכות אומרת לנו “אכן פשעתי בכם, אבל בקטנה. אתם יכולים לספוג את זה. בשביל החבר’ה. בשביל מדינה” וכיוצא בזה. מה, בשביל המדינה לא נספוג את זה? ובשביל החבר’ה? ובאמת בקטנה, והוא עוד יצא גבר כי הוא התוודה ולא מרח אותנו. לא קרה לכם?
הבה נסקור לצורך העניין מקרה מבחן, שבניגוד למה שניתן היה להבין מפתיחת הטור לא קשור לפשעים של פוליטיקאים (סתם בצחוק, ברור שזה קשור, אבל זה לא הנושא כרגע). ובכן, לפני שבוע אירעה תקלה במפעל כרמל אולפינים ובעטיה הופעל הלפיד ובער באור יקרות ושרף טונות של אתילן. מה זה עשה לבריאות של תושבי האזור אינני יודע, אבל זו נקודה שנטפל בה מיד. מה שחשוב לצורך הדיון הוא מה שאמרו בבז”ן – הלפיד הוא חבר, הוא שורף את החומרים המזהמים. להלן ה”לא היה כלום” שלנו.
היו מן הסתם כאלה שזה הרגיע אותם. למרבה הפליאה, דווקא הרשויות המקומיות התרגזו ופנו למשרד להגנת הסביבה בדרישה שיאפשר בדיקה של חברה זרה המתמחה במפעלים פטרוכימיים לגבי נזקים אפשריים מהתקלות התכופות בכאו”ל. נתייחס גם לזה מיד.
כעבור כמה ימים שיגר המפעל הודעה נוספת, הפעם על כך שבימים הקרובים יתקיימו עבודות תחזוקה במפעל, שבגללן הלפיד יפעל באופן חריג. שוב, אין מה לדאוג. הפעם כאמור “יש משהו אבל זה בסדר”. או בנוסח מקוצר: “מאין כלום ליש כלום”.
רוצים להישאר מעודכנים?
בפילוסופיה קוראים לתחום שבו מתנהל הדיון הזה אפיסטמולוגיה. זהו הענף הפילוסופי שבו מבקשים לענות על השאלות מה אנחנו יכולים לדעת ומהם היחסים בין הידיעה לבין המציאות. ומה באמת אנחנו יכולים לדעת על הנזק שנגרם לנו מהלפיד? האם הוא אכן ידיד, כפי שמציגים אותו בבז”ן? העשן שעולה מאלפי הארובות במפרץ – האם הוא בעצם אינהלציה של עשבי מרפא?
אני רוצה לפרוס כאן עמדה מהפכנית: זה לא משנה. המהפנטים ימשיכו לנסות לעשות את עבודתם ולהלעיט אותנו בטענות שונות ומשונות שלפיהן מה שקורה לא באמת קורה, ואם לא נקנה את זה הם יגידו שמה שקורה אכן קורה אבל הוא הכרחי, ותשתיות, וטובת המדינה, ותעסוקה, והבריטים התחילו והעותומנים לא השאירו ברירה.
במובן הזה גם הפנייה של הרשויות המקומיות למשרד להגנת הסביבה היא סוג של מריחה. אז תבוא חברה זרה, ותלעיט אותנו בנתונים, ותגיד משהו על נזק כלשהו, וכל זה יוסב מיד לטובת המפעלים ברטוריקה מפותלת. תמיד אפשר.
הדרך היחידה להתמודד עם מאחזי העיניים היא לא בוויכוחים על המציאות אלא בהצגת עמדה נחרצת. העמדה היחידה שתסתור את האג’נדה המתפתלת היא הדרישה לעקור את המפעלים מלב האוכלוסייה האזרחית. במקום מכתבים למשרד להגנת הסביבה שיוסיפו עוד מלל לוויכוח הסרק הזה, מוטב לעירייה ולרשויות האחרות בסביבה להתחיל להדפיס פלאיירים בדרישה להרחיק את הארובות מהמפרץ, ולהכריז על מצב חירום עירוני ועל השבתה של המרחב עד שתחדור ההכרה למשרדי הממשלה ולתעשיינים שחוקי המשחק השתנו.
בר
קשה להבין את אדישות תושבי חיפה והקריות לזיהום מהמפעלים במפרץ……