נוסטלגיה לסופ"ש | לבקר את סבתא

לאחרונה פורסם שעל חורבות מועדון הפיבר המיתולוגי של שגיב מקל נפתח מקום חדש בשם מארס, שאמור להיכנס לנעליים הגדולות מאוד של מועדון הריקודים שפעם, בשנות ה-80, היה הדבר הכי חם בחיפה. הזיכרון של הפיבר (שלמיטב זכרוני מעולם לא הייתי בו, ועוד מעט אסביר למה) גרם לי להיזכר בכל מתחם גן האם, שבשנות ה-80 היה האזור הכי תוסס והכי שוקק חיים, לא רק בכרמל אלא בכל העיר. והזיכרון של גן האם מיד בעט אותי לזיכרונותיי מפאב הסבתא המיתולוגי.

המנהרה של גן האם היתה ה-מקום באותן השנים. מה היה לנו שם? קודם כל מועדון הפיבר, שבו רקדו ופיזזו כל המי ומי של חיפה. הפיבר היה המקום של דוגמניות, כדורגלנים, סלבס ושאר מצליחנים, מה שמסביר למה מעולם לא הייתי שם. מולו היה את הפאב של הימאים. באותה התקופה, ספינות של הצי השישי היו עוגנות בנמל חיפה, והמוני מלחים פשטו על העיר. רובם ירדו לעיר התחתית, שם יצאניות מתל אביב הגיעו לתגבר את העובדות המקומיות, אבל היו גם מי שנשארו בכרמל כדי לשתות לפני או אחרי הירידה לדאון טאון. לצדו של הפיבר היה הגן הסיני, שבהמשך הפך להיות הגן הסיני והאיטלקי, אשר הציע אוכל זול, גם אם לא ממש חוויית גורמה (כשאתה שיכור מת ועם מאנץ' נוראי, הכל הולך, בטח אגרולס מטוגנים עם רוטב אדום זוהר). בקצה של המנהרה שכן פאב הסקורפיון, שהיה מקום קטן, אינטימי ומכובד, ובינו לבין הפיבר היתה מאורת הלגימה האהובה עליי – פאב הסבתא.

מבלים בפאב הסבתא (צילום: האני ליובן)

בסבתא ישב קהל טוב ואיכותי של אנשים צעירים שנהנו לבלות, לדבר, לשמוע מוזיקה קלאסית ובעיקר לשתות. הייתי אז בן 18, אבל התחלתי לשתות כבר בגיל 16, וסבתא היה בעצם הפאב הקבוע הראשון שלי, הפאב הראשון בחיי שהפך להיות "הפאב שלי". ובאופן טבעי, כמו שיש לנו המון כבוד לחברה הראשונה, ככה גם יש לי עד היום כבוד לפאב הסבתא – הממזגה הראשונה שבה נחשבתי ללקוח קבוע.

את סבתא פתח בחור הולנדי בשם האני ליובן, שקודם לכן ניהל את מועדון אמסטרדם במרכז הכרמל. האני היה סוג של עוף מוזר בתרבות חיי הלילה של חיפה, בטח אלו של אותן השנים. את הבירה הוא היה מגיש בכוסות חרסינה לבנות ענקיות, ולצדה בייגלה וזיתים מקופסה. זה בערך היה הטופ הקולינרי של המקום. מי שרצה לאכול יותר מבייגלה וזיתים היה פונה לגן הסיני הסמוך. האני היה טיפוס אירופי מהסוג הקלאסי – עדין ומנומס, ששם בפטיפון מוצארט, בך, שופן ולפעמים אפילו ברהמס ומאהלר. מי שביקש היה מקבל לוח שחמט, והיינו עושים מרתונים של משחקי שח, תוך האזנה למוזיקה קלאסית וגמיעת גלוני בירה, כשמדי פעם האני היה מתחכם ומוסיף לבירה שוט של ברנדי 777 או סטוק 84 כדי שהאלכוהול יעלה לראש (מה שלעולם לא פגע ביכולת השחמט המופלאה שלי).

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

בשנת 1984, כששירתי בצבא, הייתי מגיע הביתה פעם בשבועיים-שלושה, מתקלח, מחליף מדים בבגדים אזרחיים ואומר להורים שלי שאני הולך לסבתא. ההורים שלי לא ידעו שסבתא זה הפאב הקבוע שלי, אז הם שמחו מאוד על כך שאני כזה נכד טוב ושבחופשות שלי אני ממהר לבקר את סבתא שרה שגרה בכרמל הצרפתי. הם אמנם הבחינו שאני חוזר באמצע הלילה שיכור לחלוטין, אבל התנחמו בזה שאני נכד למופת שמקפיד לבקר את סבתו הבודדה, גם אם אני חוזר בגילופין. עד שיום אחד הורי ביקרו את סבתא שרה וסיפרו לה כמה הם גאים בי על כך שאני מקפיד לבקר אותה, וסבתא המופתעת אמרה להם שהיא לא ראתה אותי כבר חצי שנה. הורי ערכו איתי בירור מעמיק ונדהמו לגלות שכל הביקורים אצל סבתא היו בעצם מפגשי שתייה מסיבית בפאב.

פאב הסבתא (צילום: האני ליובן)

לימים, כשאחי הצעיר שי, שהוא באמת ילד טוב ונכד למופת, היה נוסע בקו 23 ממוריה עד לצומת שדרות הציונות, ואז ממשיך בקו 26 לכרמל הצרפתי לבקר את סבתא שרה, כשהוא היה חוזר ומספר שהוא היה אצל סבתא, הם היו צורחים עליו, מורידים לו סתירה ושולחים אותו לשבוע ריתוק בחדר, תוך שהם זועמים שאיך יכול להיות שילד בן 14 הולך לפאב, ולא עזרו לו כל הסבריו.

מתישהו האני עזב, ואת מקומו כבעלים של הסבתא החליף בחור ג'ינג'י גדול עם לב ענק בשם ארנון כ"ץ. ארנון הפעיל את הפאב במשך עוד כמה שנים תחת השם סבתא, וכשהוא עזב הוחלף השם להחברים של אלכס, על שם הסרט. כ"ץ מכונה כיום בפייסבוק "דוד אחוק לוקוס". למה אחוק? כי הוא מתנדב בעמותת האחוקים שעוזרים למי שנתקע בכביש. למה לוקוס? כי הוא חובב דיג וזה הדג האהוב עליו. האני חי בהולנד, עוקב אחרי מה שקורה בארץ, ומן הסתם גם יקרא את הכתבה הזו.

ואני? שתי הסבתות שלי נפטרו מזמן, פאב הסבתא נסגר כבר לפני יותר מ-30 שנה, ולי נשארו רק הזיכרונות.

ארנון כ"ץ (צילום: פרטי)