לאחרונה לכדה את עיני ידיעה בדבר המיזוג הסופי של המרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצו חיפה לאוניברסיטת חיפה כבית ספר אקדמי לעיצוב. נשמע כמו התקדמות מעניינת לעיר, אבל הידיעה גרמה לי לצביטה בלב על הקלות שבה נמחקים נכסי עבר והיסטוריה ללא שום חיבור לשורשים.
"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" אמר יגאל אלון ז"ל. מישהו יודע שבמכללת ויצו מקופלת היסטוריה מקומית ולאומית שמעולם לא זכתה לחשיפה ראויה, בניגוד למשל לבית הספר הראשון לעיצוב בצלאל, אשר לו ארכיון מפואר שמעניק למוסד חשיבות, ערך וכבוד כראוי למוסדות בעלי מורשת עמוקה והשפעה רחבת ידיים?
זכיתי להיות במכללת ויצו בשנותיה הראשונות ולחזות בהיסטוריה בהתהוות לאחר שהתקבלתי ללימודי עיצוב גרפי בשנת 1982, והמחזור שלנו הגיע ברובו מהשירות הצבאי וממלחמת לבנון. השפעות עיצוביות מחו"ל חלחלו אל תוך חיינו – המוזיקה של שנות ה-80, אופנת הגל החדש ומגזיני העיצוב המעודכנים שהגיעו מדי חודש לספרייה הסעירו את דמיוננו ולקחו אותנו מערבה מכאן, למציאות מעוצבת ומאתגרת. המורים שלנו היו בעינינו דור ישן ומוערך שעשה את שלו. משימתנו היתה לחדש ולהיות אחרים. בתום ארבע שנות לימודים הלכנו לדרכנו נחושים לשנות את העולם העיצובי.
מכללת ויצו היתה תחילת חיי הבוגרים. אמנון ואני למדנו ביחד בכיתת העיצוב הגרפי ונישאנו בסוף שנה א'. הקמנו סטודיו, הצלחנו להגשים חלומות מקצועיים ונהנינו מיצירה עיצובית שהיתה החזות והאריזה של חברות עסקיות, הייטק, חינוך ותרבות. 30 שנים פעל הסטודיו עד שהחלטנו שדי לנו ופנינו לתחומים אחרים.
רוצים להישאר מעודכנים?
בשנים שעברו מאז הפך העיצוב הגרפי לעיצוב תקשורת חזותית, הפרינט דעך והדיגיטל מושל. קמו מושגים כמו עיצוב אריזות לברודקאסט, קונספטים מיתוגיים, אינטרפייס ו-UX, ואז הגיעה חברת Fiverr ופתחה את השוק לכל מי שחפץ בעיצוב מהודו בחמישה דולר. הצילום המקצועי הפך בלתי נדרש במציאות של צילום דיגיטלי, לבטח בטכנולוגיית AI. הכל קרה בקפיצות דרמטיות ומשמעויות שטרם השכלנו להבין.
התבגרנו. עברנו את גיל 60. המורים שלנו עברו מזמן את גיל 80, חלקם הלכו לעולמם. יש שלב בחיים שבו מבינים עד כמה המחר הוא תוצר של האתמול, כשאנו ניצבים בפני דורות המביטים בנו כמו שהבטנו במורינו. לפני חמש שנים הזמינה מאיתנו הנהלת המכללה דאז את תיעוד הסיפור של הקמת ויצו בחיבור עם ההיסטוריה החיפאית.
זהו סיפור המשלב תעוזה נאיבית וגם עשייה היסטורית של חבורת מעצבים מתקופת העיצוב בגרפי בישראל של שנות ה-50 וה-60 – העשורים הראשונים והמכוננים של המדינה הצעירה אשר נלחמה על קיומה, אספה אל תוכה שורדי שואה ועליות מצוקה, ובנתה חברה ותרבות ישראליות.
זהו סיפורן של התעשייה והכלכלה שקמו בחיפה וברחבי המדינה, העיצוב הגרפי שקבע את הזיכרונות החזותיים הישראליים כל כך לאירועים הלאומיים, למשחקי הילדים, לספרים ולאירועי התרבות של אותן שנים. כל אלו כרוכים בסיפור ההקמה של מכללת ויצו, שנוסדה בחיפה בחוצפה מול בצלאל הוותיק והיוקרתי, כשהיא מציבה מולו אתגרים ממשיים.
בברכת ההנהלה ההיא יצאנו לדרך לתעד את הסיפורים ואת העבודת משנות ה-50 ועד בכלל. חשפנו שכבות מרתקות ומרגשות ואספנו סיפורים מדהימים. ואז התחלפה ההנהלה, ועמה גם נגנז פרויקט הסיפור ההיסטורי של מכללת ויצו. כאשר ידברו על בית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה, כנראה שלא יהיה זכר לשורשים שהצמיחו אותו מאפס. נראה כי אין שם מי שאכפת לו מהסיפור ההיסטורי של צמיחת העיצוב בחיפה – חלק מהאתוס ההיסטורי של העיר. אף דמות משמעותית לא מתעניינת בו כרגע. הכפפה מונחת, בתקווה שיהיה מי שישכיל להרימה.
איה
אוניברסיטת חיפה תהרוס את ויצו עד היסוד.
חכו תראו. לכן אורנים סירבו למיזוג.
רוני
התרגשתי מקריאת הדברים ולמרות שאף אחד לא יקח את הסיפורים ואת הזכרונות, אני כן שותף כמוכם לשאיפה שיונצחו תולדותיו של מוסד העיצוב החיפאי ויצ"ו וגם אני מוצא חשיבות רבה בתיעוד המתבקש כחלק משימור תולדות העיר ותושביה ולא פחות כחלק מתהליך התיעוד הלאומי לטובת כלל הציבור. בבקשה