לפני החזרה לעבודה במחלקה בבית החולים, כמה מילות סיכום על 39 ימים של מלחמה על הגבול רצועת עזה ובתוך העיר עזה.
אפשר לדבר ולספר הרבה. על התחושה המעצימה בלראות את צבאות ה' עומדים כולם יחד, כאיש אחד, בלב אחד, בשירותו ובשליחותו של עמינו הקם מפצעיו כלביא ומתגבר כארי כדי להילחם ברוע טהור ומזוקק. על הזכות לעזור רפואית ללוחמינו. על ההירתמות של העורף שבאה לידי ביטוי בקו הראשון שבו זכינו בכל יום לקבל אוכל חם, ביגוד, ציוד ואפילו מקלחות שטח, והכל מתרומות קדושות שנתרמו על ידי אזרחים טובים. על איך לא אשכח את האשה הטובה, שכאשר עמדתי בתור לסופר בדרום הארץ, פשוט רבה איתי כדי לשלם לי את הקנייה, את החסיד שהביא לי תהלים בתחינה שאשמור אותם קרוב ללבי ואת האזרח שיצא מחנות סיגרים בשדרות והיה חשוב לו לתת סיגר משובח לחייל שעומד שם באותו רגע (על אף שאיני מעשן). על אמהות שנסעו עד לבסיס כדי לעשות לכולנו כביסה ולהחזיר לנו אותה עם ריח של בית. על הזכות העצומה ועל תחושת השליחות הכבירה שהרגשתי בעומדי עם צוות לוחמים מיחידות שונות בתוך מסגד בלב עזה בניסיון לבצע משימה קדושה להשבת חטופה, גם אם כבר איננה בחיים. וזה רק קיצור העניין.
רוצים להישאר מעודכנים?
אני רוצה לספר על רוח חיילינו שנמצאים בקו הראשון, בלי שעות שינה, נעים מבית לבית, מפיר לפיר, תוך סיכון חייהם, והכל מתוך תחושת שליחות עצומה. באחד מהימים פגשתי כמה לוחמים והיה לי חשוב לרומם את רוחם. מה אומר – לא הרגשתי שיש צורך. הם מבינים לגמרי את גודל השעה ואת משמעות תפקידם. מנגד, שמתי לב שדאגה אחת לא משה מלבם – מה קורה בארץ? איך הרוח של האנשים במדינה? התרגלנו לכך שבזמן מלחמה אנחנו כלוחמים חושבים על האויב, והעם מאחור חושב עלינו, אך כאן המצב התהפך מעט. אמנם העורף דואג וחושב על החיילים, אך את החיילים מעסיק מאוד מהו הלך הרוח בעם, אם כולם מאוחדים, אם הצלחנו להתגבר על העצבות.
ברגע זה הבנתי משהו. יש פה גוף אחד שמרגיש שלם יותר מתמיד ברמ"ח איבריו ובשס"ה גידיו, שמנהל את מלחמתו באויב ואת תחושותיו עם עצמו, שהחליט באופן אחראי להניח את כל המחלוקות בצד כדי לחזור ולהתאחד עם ייעודו שאותו חזו נביאינו.
בשביל לבצע את זה לא צריך ללמוד תורה, לא צריך לקבל הדרכה כזו או אחרת – רק צריך לעצור, לנשום עמוק ולפתוח את הלב. זהו. משם אותו חלק אלוה ממעל, הלא היא הנשמה, לוקח פיקוד ושליטה ומוביל אל המקומות הכי יפים שאותם עמנו יכול להכיר. וכולם מושגים על ידי אחדות ושלום בינינו. ברגע זה, שום אויב לא יכול עלינו, והלוואי שנוכל להתמיד בזו ההרגשה.
"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה" (במדבר כ"ג, כ"ד)
* הכותב הוא תושב חיפה, מתנדב באיחוד הצלה כרמל
תגובות