בכל שנותיי, ואפשר להניח שכמעט לאורך כל שנות קיום המדינה, לא שררה בארץ אווירה פטריוטית יותר מזו של הימים האחרונים. מעולם לא היה כזה חוסר ספק בצדקת דרכנו וגאווה עצומה בסמלי המדינה, בראש ובראשונה בדגל הלאום.
ובתוך האווירה הזו בולטים למרחק, וממש לא לטובה, כל אותם אנשי "צדק אוניברסלי" עאלק, שעדיין מתעקשים למות על גבעת הדעה הפוליטית הקיצונית והלא רלוונטית שלהם, ולהמשיך ולצאת דווקא נגד ישראל ופעולותיה. יתרה מכך, יש כאלו, כמו מנהל בנק הדם בקריה הרפואית רמב"ם פרופ' אלדד דן, שאף מרשים לעצמם לפגוע בסמלי הלאום. האקט של הורדת דגלי ישראל על ידיו השבוע הוא לא פחות מטירוף דעת מוחלט, ומפאת כבוד העיתון אני עדין כעלה כותרת רענן לעומת מה שאני באמת רוצה לומר על כך.
ראשית, רמב"ם הוא מוסד ממשלתי במדינת ישראל. תמהני אם יש מקום מתאים יותר מזה להציב בו את דגל המדינה איפשהו בנפת חיפה, אולי בסניף משרד הפנים. וכן, יש שם דגל, תודה ששאלתם.
רוצים להישאר מעודכנים?
שנית, גם אם ניתן לפרופ' דן הנחה מחמת הספק ונאמר שהוא הסיר את הדגל רק מכיוון שחשד כי עצם נוכחותו תפגע ברגשותיהם של תושבים מסוימים, זה לא ממש משפר את מצבו בעיניי. אם מישהו מתושבי מדינת ישראל, מכל מוצא, גזע, דת ומין, מרגיש אי נוחות מכל סוג למראה דגל המדינה שבה הוא חי, הוא מוזמן לעלות לאוטובוס הראשון שיוריד אותו אחר כבוד במחסום ארז. משם, יואיל אותו אחד ויחצה את הגבול לכיוון עזה, שם אין דגלי ישראל שיפג… אה, רגע, שכחו מזה. פשוט לא להתחשב בו, בקיצור.
נוסף על כך, גם אם הסיבה להורדת הדגלים היא אדמיניסטרטיבית, דהיינו – לא התייעצו עמו לפני שתלו את הדגל, זה לא משפר כהוא זה את מצבו של הפרופסור. האם האגו שלו הוא סיבה מספקת להסרת הסמל מהמרחב הציבורי? פשוט מביש.
שנים ארוכות מדי הקלנו ראש בפגיעה בסמלי המדינה ובהוצאת דיבתה רעה, ודווקא מקרב האוכלוסייה היהודית. לא עוד, בטח לא עכשיו. הדבר היחיד שצריך כל אדם במדינת ישראל, עכשיו ובזמנים אחרים, לעשות כשהוא רואה דגל ישראל שנתלה במקום עבודתו הוא לומר: "יופי, עכשיו בוא ונתלה עוד אחד, יותר גדול".
תגובות