הזדעזעתי לקרוא את מכתבה של אורלי פיקר, מחנכת ומורה לאזרחות בבית הספר ליאו באק, שבאקט כוחני ומתנשא ביטלה את דעת תלמידה, כאשר במכתב פרידה לכבוד סיום שנת הלימודים היא בחרה לכתוב לו כמה היא מצטערת בשבילו שיש לו דעות עצמאיות וימניות.
אני ממש מקווה שהדבר לא יהפוך לתופעה ושלא נראה עוד מקרים מצערים כאלה, אבל אין ספק שהמקרה הזה כשלעצמו צריך להדליק נורות אזהרה ודורש טיפול יסודי ועמוק. יש למנוע מצב שבו מורים מנצלים את כוחם ואת מרותם כדי להעביר את משנתם הפוליטית, ולומר בקול ברור – לא בבית ספרנו, לא בעירנו.
אגב, על התלמיד המחונן מוסקט מנדלסון עוד נשמע בעתיד. אתם כבר עכשיו יכולים להיכנס ליוטיוב וליהנות מהרצאות שלו.
רוצים להישאר מעודכנים?
חבל על המורה אורלי פיקר. שמעתי שהיא דווקא מורה טובה. חשבתי לרגע על עצמי אלו מורים נפלאים היו לי (חלקם ימניים, חלקם שמאלנים). מורים שלא תמיד הסכימו, אבל תמיד כיבדו אותי כאדם ונתנו מקום למחשבות שלי לפרוח וללכת לאן שהם רוצות, לאן שאני רוצה.
אני מבין את הכעס, אבל לא חושב שצריך לזרוק את המורה הביתה. זו תקופה רותחת והזויה שמוציאה מכולנו צדדים לא נעימים, וצריך להתחשב בכך. מנגד, אני מקווה שמשרד החינוך יוודא שהמורה לאזרחות תתקן את דרכיה ותנהג באופן דמוקרטי עם התלמידים הבאים שלה. אף מורה לא צריך לכפות את דעותיו על תלמיד – לא בעד הרפורמה ולא נגדה. לא בחיפה ולא בשנת 2023.
בוגר ליאו-באק
פיקר לא "ביטלה", אלא העבירה מסר חינוכי. ולא מדובר ב"דעות ימניות" – שכן עמדות ימניות יש בשני צידי המתרס הפוליטי המדובר – אלא בנהיה אחרי דמגוגיה לתועלתו של אדם אחד.