לא למכירת שטחים באיצטדיון

אי ההצלחה של עיריית חיפה להשכיר את הנכסים באיצטדיון העירוני היא סוגיה בעייתית מבחינת כל הנוגעים בדבר. הכניסה הדרומית לחיפה אמנם שודרגה בשנים האחרונות – שכונת נאות פרס מגיעה לשלבי סיום הבנייה ומשפחות מאכלסות את הדירות, פארק מדעי החיים נמצא בשלבי סיום והאיצטדיון עצמו מהווה חוויה ספורטיבית יוצאת דופן בארץ – אבל כמו בפרויקטים רבים שהתבצעו בעיר, משהו חסר. שטחים ששייכים כיום לעירייה בקרוב לא יהיו עוד בידה. תמורת שטחים אלה היא היתה יכולה לקבל סכומי כסף נאים אם רק היתה מתאמצת או מוכנה להתפשר. היא לא עשתה זאת, והצעד הבעייתי ביותר הוא ההחלטה שלה להעמיד שטחים אלה למכירה. בכך היא נפרדת מנכסיה ומכספי ציבור שהיו יכולים להתקבל בקופתה במשך שנים.

לפי דיווחים שונים שרוי האיצטדיון בגירעון שנתי של כשמונה מיליון שקל, ובמשך הזמן נרקמו תוכניות לצמצום ההפסד השנתי. אני סבור שמתקן עירוני לא חייב בהכרח לייצר רווח ומותר להשקיע בו כסף כי מטרתו היא הענקת שירות לתושב, והעיר אינה עסק כלכלי.

למרות זאת, עדיין יש לפעול בשיקול דעת ובמחשבה. כיצד יכול להיות שאף משא ומתן להשכרת השטחים לא הצליח? לפי הידוע התנהל משא ומתן לפתיחת בתי קולנוע במתחם, וכשל. גם המשא ומתן עם מכבי חיפה בכדורגל לא הבשיל לכדי עסקה להשכרת משרדים. זאת, לפי הבנתי, בטענה שאין לעירייה עניין בכך שקבוצה ספציפית תשכון קבע באיצטדיון ולמעשה תשתלט עליו.
לי אין ספק שבהסכם מתאים היה ראוי שהקבוצה הגדולה בעיר תייצר באיצטדיון קומפלקס ספורט של מוזיאון, חנויות ומשרדים שיהוו מוקד משיכה לעסקים נוספים.

גם התוכנית לקיים הופעות רבות משתתפים באיצטדיון עדיין לא יוצאת אל הפועל. מפליא שמדי פעם צצים רעיונות לבנות במות באתרים חיצוניים, כמו על פני המים, בעוד שיש לנו איצטדיון מדהים שיכול להכיל הופעות בינלאומיות עתירות קהל.
הוצאת השטחים למכירה יכולה אולי לשפר קצת את הדוחות הכספיים ערב בחירות, אך הרווח לא שקול להפסד במקרה זה. ברור שהמחיר שתקבל העירייה עבור הנכסים לא יהיה גבוה. מכירה היא דבר מפתה כאשר חווים ייאוש לנוכח חוסר יכולת להשכיר נכס, אבל זו החלטה שאין ממנה חזרה. ברגע שנכס נמכר יכול הבעלים החדש לעשות בו כמעט כל דבר. הנכס שוב לא יהיה שייך לעיר ולא יניב לה הכנסות לעולם.

גם אם יתעורר הרצון לבצע שינוי קונספטואלי באיצטדיון, לא ניתן יהיה לעשות זאת מחשש שזה יפגע בעסקים שיוקמו בו. בעיני זה דומה למכירה של מפעלים ממשלתיים במחירי חיסול לבעלי הון, כפי שקרה פעמים רבות מאז תחילת שנות ה־90. חשוב שהנכסים האלה יישארו ברשות הציבור ולא יעברו לידיים פרטיות. העירייה צריכה לראות כאן את האינטרס הציבורי ולחשוב על מה שישרת אותו לאורך שנים.
הכותב הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומחבר הספר “איך להרוויח בנדל”ן”