פרשת רחוב "החלוצה", שיצרה השבוע מיני סערה בעיר מהווה דוגמה קלאסית נוספת, אם היה עוד צורך באחת כזאת, לתהליך קבלת ההחלטות המעוות וחסר ההיגיון המאפיין את עיריית חיפה של קליש-רותם: יורים תחילה, מתקפלים אחר כך.
ועדת השמות העירונית, אז עדיין בראשות קליש-רותם, החליטה, כמחווה לרוח התקינות הפוליטית וההעצמה הנשית, להסב את שמו של מחצית רחוב "החלוץ" בהדר לרחוב "החלוצה". חברי ועדת השמות סברו, ככל הנראה, כי מדובר במעשה חברתי ואנושי ממדרגה ראשונה. מי יכול להתנגד למעשה הפמיניסטי הערכי הזה?
אלא שחברי הוועדה שכחו, כנראה, או שמא מעולם לא ידעו, כי "החלוץ" אינו נקרא על שמו של איזה חלוץ כדורגל אגדי של מכבי או הפועל חיפה, וגם לא על שמו של חלוץ פלוני מראשית ימי המדינה. "החלוץ" הוא שמו של ארגון יהודי שהוקם בשנות ה-80 של המאה ה-19 בארץ ישראל ובתפוצות למטרות עלייה יהודית לארץ ישראל, יישוב הארץ והגנה על הקהילות. מטבע הדברים, בארגון "החלוץ" היו פעילים ופעילות, חלוצים וחלוצות, גברים ונשים.
ארגון "החלוץ" היה שחקן משמעותי בעלייה לארץ ובסופו של דבר גם בהקמת המדינה. לו היו חברי ועדת השמות אך פותחים את הערך בוויקיפדיה, לא מעבר לכך, היו מבינים זאת מיד. לו היו פותחים ספר מפות או אפילו את גוגל מאפס ומחפשים "רחוב החלוץ" היו מגלים שכמעט בכל עיר בארץ ישנו רחוב בשם זה.
אבל הם לא בדקו, כנראה, והחליטו לעשות צעד פופוליסטי ומתחנף, כהרגלם.
כך בדיוק היה בהחלטה החפוזה והתמוהה להקים פארק מנגלים בשכונת נווה דוד – החלטה שהתקבלה בחטף, ללא בירור מול תושבי השכונה וללא מחשבה קדימה על השלכות המעשה. העירייה קיבלה החלטה, פרסמה אותה בחגיגיות, ואז נדהמה מהתגובות הנזעמות והמתקוממות וקיפלה במהירות את הזנב אל בין הרגליים. ההחלטה בוטלה בתוך יממה בערך.
כך היה גם עם הודעתה הנחרצת של קליש-רותם, מיד עם היבחרה, על "מותה" של הרכבלית – קו הרכבל החדש מן המפרץ אל הטכניון והאוניברסיטה. לזכותה ייאמר אמנם, כי התנגדה להקמת קו הרכבל מיומו הראשון וסברה כי הוא אינו נחוץ. לגיטימי. רצונה לבטלו, אפוא, גם הוא לגיטימי.
אלא שהרכבת, כמאמר הקלישאה, כבר יצאה מזמן מן התחנה ולא הייתה כל אפשרות לבטל את המיזם. לו הייתה עושה מעט שיעורי בית בטרם יצאה בהצהרתה הדרמטית, הייתה מבינה זאת מיד. אבל בירור, בדיקה, התעמקות בחומר – אלה הן פעולות מפרכות, מעיקות, הדורשות זמן קריאה, למידה ותשומת לב. הרבה יותר קל לצאת בהצהרות מתחנפות, למצוא חן בעיניי פלח זה או אחר ולזכות בכותרות מפרגנות בעיתונים.
ההתלהבות נמשכת בדרך כלל בערך יממה, שלאחריה, בעקבות ביקורת ציבורית והבהרות שונות, מתקבלת ההחלטה "להקפיא" את הביצוע, לבחון אותו מחדש או פשוט לבטלו.
אופס, סליחה, טעינו.
רוצים להישאר מעודכנים?
ועוד החלטה "היסטורית" קיבלה השבוע ראש העירייה קליש-רותם ובישרה אודותיה לתושבים, בדרך המועדפת עליה כמובן: פוסט בפייסבוק. בעקבות פגישה עם גופי החירום הוחלט לקדם סוף-סוף, לאחר שנים של חוסר החלטיות, את סלילת כבישי המילוט מהשכונות המערביות של הכרמל מערבה, לכיוון כביש החוף.
השריפה הגדולה שהשתוללה בשכונות הכרמל בשנת 2016 הובילה הן את העירייה, הן את תושבי השכונות עצמם להפנים, כי במצב חירום כמו שריפה או אסון סביבתי, התושבים יהיו כלואים בבתיהם ללא יכולת מילוט אם לא יסללו כבישי מילוט מערבה. אלא שעדיין נותר החשש, כי הכבישים יהפכו במהרה לדרכים עוקפות וישמשו מעין אוטוסטרדות מהירות ליציאה מן העיר ולכניסה אליה.
בפוסט שהעלתה מתחייבת קליש-רותם, כי הכבישים שייסללו לא יהיו כבישים מהירים ורחבים אלא צרים, מפותלים ואיטיים. בכך היא מבקשת למנוע את הפיכתם לכבישי מעקף. יפה מאוד, אלא שכביש מילוט מפותל, צר ואיטי חוטא לייעודו. במצב חירום, שבו תושבי השכונה נמלטים מאש וממהרים למכוניתם, הכבישים המפותלים יעכבו את היציאה וייצרו פקק תנועה לא נגמר וחשש ממשי לתאונות דרכים, אשר עלולות לעכב עוד יותר את המילוט ולסכן חיים.
איני יודע מי יממן, כמה יעלה וכמה זמן יידרש.
סביר יותר להניח שמרגע שתגיע ההחלטה לשלב הערות הציבור, יעלו שוב התנגדויות שיעכבו את הביצוע ואולי יבטלו אותו כליל. זה מה שקורה כשראשית מכריזים ורק אז בודקים.
חבל
אין שום דבר מיניסטי בשינוי שמו של "רחוב החלוץ" ל- "רחוב החלוצה". זהו אקט פוליטי ופופוליסטי נטו. וכפי שכבר ציינת, מעיד על בורות רבה.
לא פחות עצוב היה לקרוא את הכתבה השיווקית שנעשתה פה בעיתון הזה לטובת ההחלטה הזו של קליש, ועוד ציינה בחיוב פעולה ונדליסטית ופושעת שנעשתה בעיר ע"י מספר נשים, רק כי הן נשים.