החלטה דרמטית

החלטת הולנת"ע (ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים) השבוע לדחות את תוכניתה של עיריית חיפה להקמת מעגנה (מרינה) בחוף בת גלים, מול בסיס חיל הים, מלמדת יותר מכל על השינוי הדרמטי שחל בוועדות התכנון השונות בגישתן כלפי נושאי סביבה בכלל וסביבה ימית בפרט.

בשנות ה-70 דחפה עיריית חיפה להקמת בתי מלון בחוף הכרמל ואף שורטטה תוכנית להקמת שישה בתי מלון. בשנות ה-90, כשעברו זכויות הבנייה ליצחק תשובה והחלה בנייתם של שני מגדלים מתוך השישה, נעשתה ההתערבות הראשונה של גופי סביבה ואנשי משפט, שטענו כי התוכנית האדריכלית לבניין "אלמוג" אינה תואמת את התכנון המקורי שאושר וכי מדובר במבנה כפול בגודלו ובגובהו. כך החל המאבק הציבורי הראשון להצלת חוף חיפה ומניעת בניית שאר בתי המלון שתוכננו בו. בסופו של דבר נבנו שני בניינים בלבד – בניין "אלמוג" המשמש למגורים ובניין נוסף, המשמש למלון.

כל הניסיונות שנעשו מאז על ידי בעלי הזכויות בקרקע יצחק תשובה, להמשיך את בניית בתי המלון על החוף נחלו כישלון חרוץ. האחרון שבהם אירע באוגוסט 2020, בהחלטת בית המשפט העליון לקבל את ערעור העירייה וועדות התכנון על פסיקת בית המשפט לעניינים מנהליים ולמנוע את המשך הבנייה בחוף. בית המשפט קבע אז, כי יש לשמור על סביבה חופית בטוחה ונגישה לציבור.

פסיקה זו הייתה דרמטית וגורלית לעתיד קו החוף העירוני, כיוון שעיגנה בפסיקה את העיקרון החשוב, לפיו חוף הים הוא משאב ציבורי ולא פרטי, וכי בתי מלון אינם יכולים לקום על קו החוף עצמו אלא רק במרחק סביר ממנו.

למעשה, המאבק נגד הקמת בתי המלון בחוף חיפה הוא זה אשר הוביל את הכנסת לחוקק ב-2004 את חוק שמירת הסביבה החופית, הקובע כי חל איסור על בניית מבני קבע במרחק של פחות מ-100 מטרים מקו המים. חוק זה שינה את יחסה של המדינה אל הסביבה החופית והוביל בהמשך, למשל, גם להסדרת חופי הרחצה בכנרת, להגבלת אפשרויות הקמפינג בחופים ועוד.

מדינת ישראל למדה להתייחס ביראת כבוד ובחרדת קודש לקו החוף שלה. מרינות, שנחשבו בעבר הלא רחוק להזדמנות נפלאה להכנסות גבוהות מאגרות שימוש ועגינה ומתיירות אמידה, נתפסות היום כמפגע סביבתי וחופי. הן פוגעות במשטר החולות ובתנועת הגלים, משפיעות על בעלי החיים הימיים ובמיוחד על הצבים ועוד. לכן מתוך שש הבקשות שבהן דנה הולנת"ע, רק אחת אושרה – בנהריה, שם נמצא כי הפגיעה בסביבה חלשה למדי.

לכאורה, אין בהחלטת הולנת"ע משום דרמה. בחיפה כבר פעילה מעגנה ותיקה, זו שבשפך הקישון, ובסך הכל היא תמשיך להיות פעילה ולשמש את בעלי היאכטות כנקודת עגינה לפני צאתם להפלגה ואחריה. אין כל בעיה להרחיב את המעגנה ולשדרג אותה כך שתתאים לצרכים של המאה ה-21 בלי לגרום להרס חופי נוסף.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

אלא שבהחלטה יש משום פגיעה קשה בעיריית חיפה ובעומדים בראשה. התוכנית להקמת מעגנה בבת גלים הייתה יוזמה של ראש העירייה וממלא מקומה, והם הלכו עליה במלוא המרץ, בניגוד להמלצות גופי הסביבה ותוך התעלמות בוטה מטיעוניהם. השניים מאמינים כי מעגנה זו הייתה מקדמת את תרבות השיט בחיפה והופכת את חיפה למרכז תיירות ימית. ייתכן כי יש עימם צדק. ייתכן כי מעגנה בבת גלים אכן הייתה מקדמת את השיט בחיפה, אבל באיזה מחיר? מדוע לקדם תוכנית המזיקה לסביבה בשעה שישנה כבר תוכנית קיימת ומאושרת לפתיחת חזית הנמל ואפשרות להקמת מעגנה חדשה שם?

כבר נכתב כאן בעבר, כי ההחלטה לעצור את פיתוח חזית הים הייתה טעות קשה בשיקול הדעת של ראשת העיר; טעות אשר הסיגה את חיפה שנים רבות לאחור בהיבט התיירותי ובמאבק להסרת החיץ מקו החוף. למרות מגבלותיה, מן הראוי היה להמשיך בתנופת הפיתוח בנמל ולאפשר לחזית הים לצאת לדרכה.

כעת יצאה ראשת העיר קירחת מכאן ומכאן. גם חזית הים לא קודמה, גם המעגנה לא תקום וגם תחום השיט, כך נראה, ייתקע.

אפשר היה לנהוג אחרת. אפשר היה לקדם במקביל הן את פתיחת חזית הים, הן את הקמת המעגנה בנמל המערבי, סמוך לחזית הים. אפשר היה להקשיב לקולות המתנגדים ולנימוקיהם המבוססים.

אפשר היה, אבל לשם כך נדרשות מנהיגות וגמישות מחשבתית. והלא זהו הסיפור כולו. לא?