לנקות את חיפה מהכתם המוסרי

לעולם לא אשכח את המראה של עגלים במשאיות, רגע אחרי שנפרקו מהאוניות. הם הגיעו באונייה לנמל חיפה, לאחר ימים שבהם הם הוחזקו בצפיפות ובזוהמה, מתבוססים בהפרשותיהם. משאית אחר משאית יצאו מהנמל וחלפו על פנינו, ובתוך כל משאית עשרות עגלים דחוסים. כאשר המשאיות פנו בחדות ביציאה מהנמל נחבטו העגלים על הדפנות ונפלו זה על זה. ראיתי את מבטיהם המבוהלים של העגלים הקרובים לדפנות המשאית, חלקם נראו מבולבלים, אחרים מיואשים לגמרי. כולם היו מרוחים בצואה. הריח היה קשה. אני זוכרת שהבחנתי ברגלו של עגל אחד תקועה מחוץ למוטות הברזל הגודרים את המשאית. הרכב התרחק מאיתנו ולא יכולתי לעשות דבר. אני משערת שכך עברה עליו כל הנסיעה הנוראית, כשרגלו מסובכת בברזלים.

המשלוחים החיים הם מסעות ארוכים ומייסרים של עגלים וטלאים מאוסטרליה ומאירופה, המובאים לישראל לפיטום ולשחיטה. אותו עגל מסכן שראיתי, יצור חי, עולם ומלואו, הובא לחיפה כדי שיהפכו אותו לארוחה. אכילת בשר תמיד כרוכה בסבל עבור בעל החיים, אך אפילו אלו שעדיין אוכלים בשר מתנגדים לסבל הרב שכרוך בהבאת מאות אלפי עגלים וטלאים דרך ימים ואוקיינוסים. המסעות מאוסטרליה מגיעים לאילת, והמסעות מאירופה מגיעים לאשדוד ולחיפה, לעיר שאני קוראת לה בית, ומכתימים אותה בכתם מוסרי.

לא תמיד חיפה היתה מוכתמת. המשלוחים החיים החלו בסוף שנות ה־90 בלי שנערך דיון ציבורי בהשלכותיהם. מאז עודדה מדיניות המכס את מסעות המוות האלה: משרד האוצר הוריד את המכסים על ייבוא בעלי חיים, ובשנת 2014 ביטל לגמרי את המכס על ייבוא עגלים. המכס על ייבוא טלאים הוא נמוך מאוד. משרד האוצר יצר תמריץ כלכלי למשלוחים החיים – תמריץ כלכלי להתעללות. שרי האוצר הקודמים, ממגוריהם באזור ירושלים ותל אביב לא ראו מסעות מוות שמגיעים אל עירם. אבל שר האוצר משה כחלון הוא חיפאי, וההר שעליו הוא מתגורר משקיף אל הים היפה שדרכו מגיעים המשלוחים האכזריים לנמל שבו עוגנות אוניות המוות.

בשבוע שעבר השתתפתי בהפגנה מול ביתו של השר כחלון. לצד עשרות פעילים נוספים קראתי לשר שיטיל מכס על המשלוחים החיים. קראתי לשר לנצל את מעמדו הבכיר ולפעול להפסקת המשלוחים החיים ולהסרת הכתם הנורא הזה מישראל בכלל ומחיפה בפרט. אילו היה השר יוצא לשוחח איתנו הייתי ניגשת אליו ומבקשת שיבוא ביחד איתי ונרד מההר אל הנמל. שיבוא ויראה בעיניו, שיבוא ויריח באפו, שיהיה עד למשלוחים החיים.

אבל השר כחלון לא יצא אלינו. זו היתה ההפגנה השנייה מול ביתו, אבל לא האחרונה. אנחנו נמשיך להגיע אליו ולהשמיע את קולם של הטלאים והעגלים שבמסעות המוות. נמשיך להשמיע את קולו של ציבור שלם שלא רוצה שבעלי החיים יסבלו. אני מקווה שבפעם הבאה השר ייצא אלינו ואוכל להציע לו לבוא איתי אל הנמל, והוא ישמע את קריאתנו, והוא ישים סוף לסבל הנורא של בעלי החיים.

לנו, כתושבי מפרץ חיפה, יש אחריות גדולה מזו של שאר תושבי ישראל. אנחנו חיים בעיר שלוקחת חלק בזוועה הזאת, ואנחנו מוכרחים לדרוש את סיומה. חברי קבוצת הפעילות של עמותת אנונימוס לזכויות בעלי חיים בחיפה פועלים על בסיס קבוע להפסיק את המשלוחים החיים. אני קוראת לכל שכנינו – הצטרפו אלינו. ביחד נעיר את העיר ונפסיק את המשלוחים.

הכותבת היא רכזת קבוצת הפעילות של עמותת אנונימוס לזכויות בעלי חיים בחיפה