"כל מי שיתמודד מול קליש רותם יזכה"

את ריקוד הפינאלה שלה, שלאחריו פרשה סופית ולא רקדה עוד, בחרה לעשות ד"ר אור ברק (45) כהפתעה בחתונתה, כשהיא מוקפת בחברותיה הרקדניות, לעיניהם המשתאות של האורחים ושל בעלה הטרי, אמנון. להקת המלוות פרצה לרחבה בריקוד פלמנקו סוער, קסטנייטות ומניפות בכפות ידיהן וחצאיות מסורתיות ורודות לגופן, בעוד כלת השמחה לובשת שמלה לבנה רב שכבתית ומפליאה בתנועותיה, לאחר שנים רבות של השקעה בסטודיו לריקוד, מאז שהייתה ילדה.

לא הייתה לה ילדות רגילה, לברק. היא בתם הבכורה של בלה ופרופ' משה שפיטלני, שעד לאחרונה היה יועץ נשיא הטכניון לעניינים אקדמיים, ובשל עבודתו, יצאה המשפחה פעמיים לשליחות מחוץ לגבולות המדינה. בפעם הראשונה לשלוש שנים בניו יורק כשברק הייתה בגן חובה, ובפעם השנייה לשנה פלוס, כשחגגה בת מצווה בסנטה ברברה, קליפורניה. את אחיה אמיר, הצעיר ממנה בשנתיים ואת אחותה אופיר הצעירה ממנה ב-15 שנים, שלחו ללמוד בריאלי. היא חלמה ללמוד צרפתית והתעקשה ללמוד באליאנס. וכך, בלי שהתכוונה, "דבר הוביל לדבר" – שזה מטבע לשון שגורה בפיה – היא מצאה עצמה באקדמיה, עושה תואר ראשון, שני ושלישי.

היה ברור שאת הולכת לאקדמיה. זה מהבית?

"זה לא היה ברור לי בכלל, אבל דבר מוביל לדבר. העובדה שידעתי אנגלית וגם צרפתית ניתבה אותי לשרת ב-8200 בתפקיד מודיעיני שקשור לשפות. אחר כך יצאתי לקצונה ושירתתי באמ"ן מחקר וכשהשתחררתי היה ברור שאמשיך עם השפות. את התואר הראשון באוניברסיטת חיפה עשיתי בשפה וספרות אנגלית וצרפתית, כשתמיד הדגש היה על השפה. את התואר השני עשיתי בכתיבה יוצרת, הייתי במחזור הראשון של כתיבה יוצרת, והדוקטורט שלי במדעי המדינה גם התחיל באספקט לשוני – בדקתי את כל הנימוקים בטקסטים של זוכי פרס ישראל, רק ברמה הלשונית – מה כתוב שם ומה לא כתוב שם, מהן המטאפורות שבאמצעותן משכנעים את הציבור למה מועמד כזה מגיע לו לזכות".

"פרס ישראל זה סוג של ניצחון". ד"ר אור ברק (צילום: יוסי אלוני)

אלו טקסטים שהשופטים כותבים על המתמודדים?

"נכון, וחקרתי במשך שנתיים את הטקסטים ברמה הלשונית אצל ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטה, פרופ' מיכל אורנן-אפרת. את התואר השני והדוקטורט עשיתי בתקופת ההריונות. ארבעה מבניי ילדתי בתקופה של שש שנים, ובן הזקונים נולד ארבע שנים לאחר הדוקטורט. עומרי בן 17, גלעד בן 15 וחצי, עילי בן 13, נדב בן 11 ורבע ומתן הקטן בן 8, מסיים כיתה ב'. כולם שמות מהתנ"ך. זה היה וואו. בתקופה הזו, שאת רק סביב ההריונות, הלידות, ההנקות וההחלפות, היה מאוד נוח שאת יכולה להרשות לעצמך רק ללמוד ולעשות את זה בקצב שלך ולא צריכה לתת דין וחשבון לסביבה".

עבודת הדוקטורט הפכה לספר

מן הסתם, יותר קל לא לחשבן לסביבה, כשאת נשואה לבן של אחת המשפחות הוותיקות בעיר, שאביו מראשוני מקימי התעשייה המסורתית בחיפה. בעלה, אמנון הוא מהנדס בניין, עובד ב"קבוצת ברק", העסק המשפחתי שהוקם לפני 40 שנה.

לאחר שהתחתנה בשנת 2000 ובגלל אהבתה לשפה, החלה ברק לעסוק בכתיבה עיתונאית במקומוני רשת שוקן, בזכרון יעקב, חדרה ופרדס חנה. היא מאוד אהבה את המקצוע ומעידה על עצמה שהייתה טובה. כל כך טובה, עד שאמיר גילת, שהיה ראש דסק "מעריב" בחיפה והצפון, שלף אותה מהמקומונים, כי חשב שהיא צריכה לעלות מדרגה לעיתונות הארצית.

"אני לא אשכח את זה", ברק נזכרת, "הוא קרא לי לשיחה ואחרי שכבר סיכמנו ושלחו אותי לתל אביב לחתום עם אמנון דנקנר על חוזה, הוא הניח על השולחן מולי ביפר, מכשיר סלולרי עתיק ולא חכם ומירס ואמר לי: 'את רואה את שלושת אלה? הם הילדים שלך וצמודים אלייך 24/7'. זה היה לפני שהיו לי ילדים וכל כך נבהלתי. חזרתי הביתה, ובבכי אמרתי לבעלי שאני לא רוצה שאלו יהיו הילדים שלי. אמרתי לגילת 'תודה, אבל אני מוותרת' ואנחנו עדיין בקשר".

מה תכננת לעשות עם כל התארים?

"למעשה מעולם לא עזבתי את האוניברסיטה. אני גאה באוניברסיטת חיפה שזה הבית האקדמי שלי. מיד אחרי התואר השני המשכתי לדוקטורט. פרס ישראל פתאום נולד להיות משהו מאוד סקסי ומסקרן, מרגש ומלהיב, במיוחד לאור העובדה שהנושא הזה מעולם לא נחקר לפני כן. הייתי צריכה לעבור תהליך של חצי שנה של ביורוקרטיה, רק כדי שיאשרו לי להיכנס לארכיון המדינה, כדי לחשוף את החומרים שהיו ספונים שם משנת 1952 ומעולם לא נחשפו לציבור. וכשזה קרה, זה היה מאוד מרגש, ואחרי שנתיים של ניתוח הטקסטים ברמה הלשונית, אני פתאום מבינה שיש פה סיפור הרבה יותר גדול מאשר האספקט הלשוני – סיפור של החברה הישראלית כולה, מראה שלמה של מי אלו המודלים לחיקוי בחברה משנות ה-50 ועד היום, פסיפס שלם שמתכתב איתנו, החברה, ואנחנו לא יודעים עליו".

מן הסתם, הם המוצלחים ביותר.

"נכון, הם המודלים לחיקוי. אבל את יכולה לשאול מי הם לא, שזו שאלה מרתקת בפני עצמה ואת רואה יפה מאוד מי כן ומי לא, וזה מסקרן ומדהים. זה מסע שלם שנולד לדוקטורט חלוצי שאני מאוד גאה בו, יחד עם המנחה שלי פרופ' מעוז עזריהו, שהוא שם דבר בתחום של זיכרון קולקטיבי, הנצחה ומורשת וטקסים לאומיים. אחרי שהדוקטורט אושר ופורסם בשנת ה-69 למדינה, החלטתי שבשנת ה-70 למדינה, הדוקטורט הזה ייצא כספר, וכך היה".

כלת פרס ישראל חולדה גורביץ עם הספר של ד"ר אור ברק (צילום: שרון גנוסר)

"פרס ישראל – הפוליטיקה מאחורי התהילה".

"הוצאתי אותו בהוצאה פרטית וזכיתי שבשנת ה-70 למדינה הוא יוענק לכל כלות וחתני פרס ישראל באותה השנה, במעמד הטקס הממלכתי הזה. כדוקטורנטית נכנסתי לעובי הקורה, נפגשתי עם כל כלות וחתני הפרס בארץ שעדיין חיים. התיישבתי בתוך אגף ההסברה שהוא האגף שמפיק את הטקס הזה ואת טקס הדלקת המשואות, שיושבים על אותה רצועה של טקסי לאום ממלכתיים ופשוט הפכתי להיות אחת מהם, בלי שהזמינו אותי, כעובדה מוגמרת, והתלוויתי אליהם לכל הטקסים. אין טקס פרס ישראל שאני לא נוכחת בו. היום כבר שר התרבות אומר שהטקס לא מתחיל בלעדיי, זה כבוד בשבילי שאני מזוהה עם הפרס ושהוא מזוהה איתי".

בחרת לקדם את החיפאים על גבי הספר.

"על גב הספר חתום חתן פרס נובל וחתן פרס ישראל פרופ' אהרון צ'חנובר החיפאי. עורך הספר נתן לי לבחור שתי תמונות כדי לצרף לספר, ובחרתי את תמונותיהם של כלת הפרס חולדה גורביץ' ושל חתן הפרס פרופ' מוטי שגב החיפאים, ועל כך גאוותי".

את עושה את זה בהתנדבות?

"הספר עורר המון עניין אצל השופטים שיושבים בוועדות ואצל חתני הפרס, ובעיקר אלו שרוצים להיות חתני פרס, והם לא. אז דבר הוביל לדבר ובאמת התגבשה איזו הכרה שהובילה לכך שהרבה מוסדות וגם אנשים פרטיים החלו להתייעץ איתי וליוויתי הרבה מועמדים להגשת הפרס. חלקם זכו, חלקם עדיין לא, וזה בסדר. בתואר השני שלי בכתיבה יוצרת התמחיתי ברטוריקה, אז אני כותבת נאומים כבר הרבה שנים, להרבה אנשים שאני נמנעת מלחשוף את הזהות שלהם. זה משהו שקל לי, אני טובה בזה".

מי?

"כל מיני".

ראשי ממשלה?

"היה רק אחד מאז שהתחלתי. זה ברמת הקריירה שלי".

מילים, מילים, מילים.

"הרבה מילים, הרבה מסרים. פרס ישראל זה סוג של ניצחון. זהו הפרס הכי יוקרתי המוענק מטעם המדינה וזו זכייה שכולה ניצחון. אחרי שסיימתי את המחקר הזה, לקחתי את האספקט של 'ניצחון' והלכתי איתו הלאה למחקרים בביטחון לאומי. אני היום חוקרת ב'מרכז לחקר ביטחון לאומי' באוניברסיטת חיפה והתחלתי לבדוק מה זה מונח הניצחון, מה המשמעות שלו באספקטים ביטחוניים-לאומיים בצה"ל, בחברה הישראלית, בתקשורת, ומדהים לגלות שכל אחד מפרש ניצחון אחרת".

ושוב, דבר הוביל לדבר.

"זה נורא מעניין, כי את הספר על פרס ישראל חתמתי בכך שסביב הזוכים בפרס יש המון תהילה, כבוד, פאר והדר, שזה נורא מנוגד לזוכים בפרס לביטחון ישראל, שזהותם לא ידועה, אנחנו לא יודעים להלל אותם, להוקיר אותם, או להכיר אותם, כי התהילה היא לא חלק מהזכייה, שזה מדהים ברמה המחקרית. זה להבין פרופיל אחר לגמרי של בן אדם, מישהו שצריך את התהילה כחלק מהפרס ומי שיכול להסתדר בלי, ואני מעריצה אותם. זה בעצם מה שאני עושה ואני מאוד עסוקה. לאחרונה התפרסם מאמר גדול שלי ב-INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי, מכון מחקר עצמאי חיצוני של אוניברסיטת תל אביב העוסק בתחומים הקשורים בעיקר לביטחון הלאומי של ישראל – ח"ה) ועוד אחד בדרך, כולם סביב הניצחון בהקשר של המבצעים הצבאיים האחרונים. אני חושבת שזה חלק ממני, אני עסוקה בניצחונות".

בטקס "פרס ישראל" עם נפתלי בנט (צילום: מתן סידי)

"גירל פאואר"

לפני כשלושה שבועות מונתה ברק לחברת מועצת העיר מטעם סיעת "יונה יהב וצעירי חיפה", במקומו של שי אבוחצירה שהתפטר, וזו הזדמנות מעולה להכיר את האג'נדה שהיא מביאה לטובת התושבים.

אז למה לך פוליטיקה עכשיו?

"את מתכוונת למועצה? זה מעניין שאת אומרת את זה. אני לא מתייחסת למועצה כאל פוליטיקה, זה משהו נורא מקומי, זה הכי תיווך בין התושב לבינך. הכי".

הסיעות במועצה מזוהות עם מפלגות פוליטיות.

"בפוליטיקה אני חברת ליכוד לא מהיום ומזוהה עם הליכוד. כחברת מפלגה, ברור לי בלי צל של ספק, שבקמפיין הבחירות האחרון לראשות העיר, התודעה של תושבי חיפה הונדסה בצורה קיצונית. ראש העיר והצוות שלה החדירו למוח החיפאי רעיונות שמבוססים על טהרת השנאה והשלילי, הציפו את הרחובות ואת הרשתות החברתיות עם המנטרה 'רק לא יונה', כדוגמת המנטרה 'רק לא ביבי', ואז עטפו את זה יפה עם רוח של שינוי. אגב, היום ברמה העירונית, נדמה לי שכבר הרוב הגדול מסכים, שמעבר למנטרה הזו, לא עומד איזה כישרון מדהים, יכולת ביצועית יוצאת דופן או הבנה של תהליכים עירוניים מורכבים, שלא לדבר על תודעת שירות, או יחס אנושי יוצא מהכלל. דווקא בהקשר המקומי, ברמה העירונית, חדוה אלמוג, סופי נקש ואני מייצרות ביחד 'גירל פאוואר' שאין לאף סיעה אחרת במועצת העיר, וזה כשלעצמו לא עניין של מה בכך. אנחנו באמת מאוחדות בינינו, סומכות זו על זו, יש לנו תחושת אחריות משותפת, וחיפה באמת לנגד עינינו".

כליכודניקית חברת ליהב שהיה מזוהה עם המרכז-שמאל?

"שוב אני אומרת, בכלל לא נכונה האבחנה הזו של להציב פוליטיקה עירונית ופוליטיקה לאומית באותה שורה".

את מנתקת אותה מהפוליטיקה הארצית?

"היא פשוט לא רלוונטית, אני לא מנתקת אותה מהפוליטיקה הארצית. אנחנו כולנו רואים איך ראש העיר כשלה בקשרים הפוליטיים הארציים, כשהיא הייתה צריכה אותם. ברור שעבור ראש העיר, הפוליטיקה הארצית הייתה צריכה להיות חשובה. העובדה שעוד ועוד משרדי ממשלה סגרו לה את הדלת, מדברת בעד עצמה, לצערי. ומהבחינה הזו, מי שמפסיד מכך זה הציבור החיפאי. אבל ברמת חבר מועצה, זה משנה לתושבים אם אני ליכוד או ש"ס? טובתם האישית לא תלויה פוליטית".

יש תושבים שמשנה להם אם ימונה סגן ראש עיר ערבי מסיעת חד"ש.

"אני חושבת שלא לכל התושבים זה משנה. ברמה העירונית מה שמשנה להם זו הרווחה הפרטית שלהם, החינוך, הזוהמה שיש או אין להם ליד הבית, האבן השבורה במדרכה והאם אמא שלהם שבאה לבקר תיפול או לא. בשביל הנושאים האלו המועצה נועדה, אחרת אפשר יהיה לסגור את כל המועצות ולהתייחס רק לפוליטיקה הארצית. ההבדל בין הפוליטיקה המקומית לארצית הוא תהומי, ואולי אחת הבעיות שהאבחנה לפעמים מיטשטשת והאידיאולוגיה ברמת המקרו הופכת למיקרו".

את זה את אומרת בהקשר המקצועי שלך?

"בדיוק. גם בהשבעה שלי למועצת העיר, אמרתי שכחוקרת בביטחון לאומי, עומדת לנגד עיניי המשמעות של המונח 'חוסן לאומי', או לצורך העניין 'חוסן עירוני-חברתי' ומה המשמעות שלו וההשלכות שלו. בשביל להבין, צריך קודם כל להבין מה זה המונח הזה ברמה המקצועית שלו. אחרי שאתה מבין מה זה המונח 'חוסן', מה פוגע בחוסן ומה ההשלכות של הפגיעה בחוסן, אז אתה מבין את גודל הבעיה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מבחינתך ההפגנות בחיפה היו פגיעה בחוסן הלאומי?

"אי אפשר להשוות את חיפה לערים מעורבות אחרות, זה לא נכון להשוות. אני רוצה לומר משהו אחר, אני משוכנעת, יש לי ביטחון להאמין שבתקופה של יונה יהב זה לא היה קורה".

למה?

"מאותה הסיבה שהיה לנו ביטחון, כאזרחים. רגע, בואו נלך מהסוף להתחלה, כדי שתבינו משהו – למושג 'חוסן לאומי' יש שני היבטים – ממד צבאי וממד אזרחי. בממד האזרחי כשאנחנו מדברים על חוסן לאומי, אנחנו מדברים על שלושה אספקטים – הרשות העירונית, ההיבט הכלכלי וההיבט החברתי. אתייחס רגע להיבט החברתי. מהו? רווחה, תשתיות, תרבות, חינוך. האספקטים האלה מייצרים את החוסן החברתי של הציבור, של הקהילה. מתי החוסן הזה נמדד? הוא מתגבש בשגרה ונמדד במצבי קיצון – שריפה, מלחמה, מהומות, פרעות, טראומות, לא עלינו, חברתיות או אסונות טבע. שם הוא נמדד וההשלכות של החוסן הזה, שזה מושג שכן מודדים אותו, הן הבעיה. כי אם לחברה, לקהילה, או לתושבי חיפה יש חוסן חברתי, הם יצליחו להתגבר באופן יחסי על הטראומות האלה שמניתי".

מהי הסיבה שזה פרץ בחיפה?

"נלך אחורה בזמן. כולנו חווינו פה את מלחמת לבנון השנייה, התמודדנו עם שתי שריפות ואנחנו, כאוכלוסייה חיפאית, התאוששנו מזה מאוד מהר, ובאופן יחסי הצלחנו להמשיך את השגרה שלנו נורא מהר. היום אנחנו במקום אחר".

מכיוון שאז היה מנהיג?

"לא רק מכיוון שהיה מנהיג. אחרי שהבנתם איך אנחנו מודדים את החוסן, אני אומרת שאני לא יודעת להגיד מהי מידת המוכנות של העיר היום להתמודדות עם מצבי חירום, כי טרם בדקתי את זה לעומק. אבל כחוקרת ביטחון לאומי שעסוקה עם ממדי החוסן הלאומי בחברה הישראלית כבר שנים, אני בהחלט יכולה לקבוע, כי ההתבטאויות של ראש העיר שאומרת ש'חיפה היא כמו אישה מוכה', 'חיפה עיר מתה', 'חיפה היא כמו משפחה ענייה' – ולכך מצטרף עניין הנראות של העיר, ההזנחה במרחבים הציבוריים, האווירה ברחוב, היחס הבין אישי – ההתבטאויות האלה פגעו באופן ברור ומפורש בחוסן העירוני-החברתי של תושבי העיר חיפה. את ההשלכות לכך אנחנו נראה במלחמה הבאה, באסון הבא, או בטראומה הבאה שנצטרך להתמודד איתה, ומי שמכיר אותי, יודע שזה נושא שהדיר שינה מעיניי, הרבה לפני שנכנסתי למועצת העיר".

מה לך מציק בעיר?

"כשהתחלף השלטון ועינת קליש רותם נכנסה לבניין העירייה, לאחר שהסתיימו השבועיים הראשונים – אני לא רוצה להגדיר אותם כטראומתיים – אבל פתאום מצאתי את עצמי, ביחד עם השכנה שלי, יוצאות בימי שבת עם מטאטא רחוב ומנקות את הכביש ואת המדרכה ליד הבית. חודשים עשינו את זה, כי אני כל כך מודעת לכך שהנראות כל כך מורידה אותך ומחלישה אותך. זה הטריף אותי, וגם העובדה שברחוב שאני גרה יש בית כנסת, ופשוט התביישתי. אני פחות פוקדת את בית הכנסת בשבת, אבל השכנים שכן הולכים ברחוב שלי לבית הכנסת, לא היה לי נעים שהם יילכו בתוך הלכלוך והזוהמה. מטאטא הרחובות שהיה עובד אצלנו ברחוב נעלם, הוא פשוט לא בא יותר. מאוד קשה לי, אבל לא רק ברמה האסתטית, כי כחוקרת אני מבינה מה ההשלכות, מבינה מה המשמעות ולמה זה גורם ואת הסכנות שבכך. ברור לי שהפגיעה פה ממשית, היא מעבר לכיכרות מוזנחות, זו פגיעה ממשית ברווחה הפרטית מאוד של כל אזרח ואזרחית".

אני חברת ליכוד לא מהיום ומזוהה עם הליכוד. אור ברק

מה עמדתך לגבי החזירים?

"לפני הבחירות עשינו פאנל בבית הספר הריאלי עם כל המועמדים. זה היה הפאנל היחיד אליו קליש רותם הגיעה. בפאנלים בליאו באק ובאוניברסיטה היא לא נכחה. אחד התלמידים שאל אותה לגבי החזירים, והיא ענתה שמדובר בבעיה שאפשר לפתור אותה תוך 48 שעות. אפרופו, הנאום שנתתי על הינדוס התודעה של האזרחים, אחרי ליאו באק התלמידים עשו הצבעה ולקחו בחשבון את קליש רותם, כאילו היא כן הייתה נוכחת, והיא זכתה שם ברוב קולות. ברמה החינוכית, איזה מסר לימדנו את התלמידים, את תושבי חיפה והצבענו למה בעצם? הרי לא ראינו אותה, היא לא החליפה מילה עם הקהל כי היא לא הייתה באירוע, היא לא דיברה, והיא ניצחה בזכות הינדוס התודעה".

את בקשר עם יהב?

"נפגשתי איתו לאחרונה ברמה החברית ואמרתי לו 'אל תזמין אותי לשתות איתך קפה'. זה בלתי אפשרי ללכת איתו ברחוב, לשבת איתו בבית קפה. כל שנייה מישהו מבקש ממנו סליחה, ואחר מתחנן שיחזור. אי אפשר להיות איתו ברחוב. אני זוכרת את הטיולים שלו בחוף הים, איך היו עוצרים אותו תושבים ומתלוננים על שאין פרחים בכיכר, והוא היה מוציא פתק מהכיס ורושם לעצמו תזכורת לא לשכוח ביום ראשון לבדוק את התלונה".

אם היום היו בחירות ויהב היה מתמודד מול קליש רותם, הוא היה זוכה?

"אני חושבת שכל מי שיתמודד היום מול קליש רותם יזכה".