הצהרת האהבה שכל אחד ואחת מצפה לשמוע בשלב מסוים במערכת היחסים מניעה את עלילת הספר החדש והרביעי, "אוהב אותך פשוט", של הסופר והאמן איציק חדד, במקור מקרית ים.
בכנות רבה מספר חדד על הגיבור החדש שלו, גבר עם חסימה נפשית או סוג של נכות במערכת יחסיו עם בת זוגו הטרייה. הוא לא מסוגל להוציא מפיו את מילות הקסם – 'אני אוהב אותך'. את נפשו המורכבת והמיוסרת, הוא מנסה לפרק ולהרכיב בתהליך פתלתל מול פסיכולוגית חסרת שם. האם יגיע לנחלה ויזכה להתגבר על כל פחדיו מאינטימיות ולשקם את חייו עם בת זוגו? כדי לדעת זאת יצטרך הקורא לצלול לעומקו של הספר ולחכות לסופו המרגש והמשעשע.
נחום הוא גבר, שרובנו מכירים. הוא מסוכסך עם עצמו בין הרצון להיות לבד לבין הבדידות שלא תמיד מהנה. נעמי, עורכת דין המגיעה לחנות לחומרי בניין, שבה הוא עובד מערערת עוד יותר את הסכסוך הפנימי הקיים אצלו. הוא אוהב אותה, באמת, אפילו שלפעמים הוא רוצה קצת שקט, או כפי שאמר לפסיכולוגית שלו: "הביחד מעצבן, אבל הלבד מדכא. אני מעדיף להיות עצבני ולהירגע מדי פעם מאשר להיות מדוכא".
אבל מה עושה גבר, שמצד אחד רוצה אינטימיות זוגית, ומצד שני לא מסוגל לבטא את שלוש המילים הפשוטות והגורליות ביותר? לנחום לא היה קל להחליט ללכת לפסיכולוגית, כדי לטפל בבעיה. הוא מהפריפריה, שם גברים לא הולכים לפסיכולוגים, בעיה מוכרת ידועה.
המשפט "אני אוהב אותך" הוא משפט שלרובנו קל להגיד אותו, כשאנחנו מגיעים לשלב ביחסים שזה מתאים. אבל עבור רבים, גם אם הרגשות שלהם מאוד תואמים את המשפט והם מאוהבים עד מעל הגג, הם אינם יכולים לומר את המילים הספציפיות האלה, כל אחד והסיבה שלו, וגברים רבים יזדהו עם הכתוב כאן. גם חדד עצמו "סבל" מהבעיה הזו, ובמשך שלוש שנים עבר טיפול פסיכולוגי, כדי שיצליח להוציא את שלוש המילים הללו.
"מהמקום שממנו באתי זה לא עניין של מה בכך", הוא אומר, "בילדותי ובנעוריי לא הכרתי אנשים שהלכו לפסיכולוג. אם עלה כבר המושג פסיכולוג, הרי שהוא עלה בהקשר של פסיכי. פסיכי הולך לפסיכולוג. אני פסיכי? לא, אני לא פסיכי, אבל הרגשתי שאני הולך להיות כזה, אז הגעתי לפסיכולוגית".
הספר "אוהב אותך פשוט" הוא שיא התמצית של הישראליות. הוא כואב, מצחיק, מרגש ואמיתי ולא מסתיר מפנינו דבר. קרית ים, המקום שבו גדל הסופר, מהווה מקום מרכזי בעלילת הספר. זהו המקום, שאליו הוא חוזר עם בת זוגו וגם לבדו; לשיכונים, שנקראו "צבא קבע", לבניינים המאפירים עם דירות ישנות של שלושה חדרים, ביניהן דירת הוריו, שבה גרו עשרות בשנים; לכיכר ניצן עם בית הקולנוע שלימים הפך לסופרמרקט. הוא נזכר במכולת השכונתית, בחבריו, בשכנים שהיו בילדותו ובים, אליו היו הולכים בלילות ירח מלא, וכמובן בבית הקברות בקרית ביאליק הדשנה והאשכנזית, שדווקא אצלה מיקמו את בית הקברות, המהווה ציר מרכזי בעלילה, ששם קבור אביו.
לידתו של הספר הייתה בשלבים. בלימודי התרפיה באמנות במדרשה בבית ברל התבקשו הסטודנטים, ביניהם חדד, לעבד את מחסום הבעת הרגשות בצורה אמנותית. "כתבתי סיפור קצר על בחור המתקשה לומר לחברתו 'אני אוהב אותך' ובעקבות כך הולך לטיפול פסיכולוגי, משום שהוא מרגיש שזה מחבל לו ביחסים. הוא מאוד רוצה ומשתדל והכל מתחרבש", מספר חדד. "ידעתי שיש פה סיפור טוב, וכעבור 17 שנים, בעזרת סדנה אצל דודו בוסי, פיתחתי את הסיפור הקצר לספר, שבו נתתי עומק לתהליך, הרחבתי ויצרתי דמויות נוספות. שלוש שנים לאחר הסדנה כתב היד הבשיל לכדי ספר, שהעורך שלו הוא דודו בוסי. החשיבות שלו בעיניי היא גדולה, מאחר שזה נושא שבאמת עבדתי עליו בטיפול פסיכולוגי פרטי שלי".
"אוהב אותך פשוט" הוא ספרו הרביעי של חדד. קדמו לו "תחנה אחרונה בנתניה", "יום אחד נעוף" ו"נערי הפח". גם בספר זה כבקודמיו, הנפשות הפועלות הן דמויות המוכרות לכולנו, והסיטואציות הן סיטואציות, שרבים מאתנו נקלעים אליהן. אנחנו נמשכים לקריאה, בזכות שפתו הנהירה של הסופר, שפה יומיומית המצליחה להפוך את העלילה למרתקת וקולעת.
איציק חדד, בן 52 נשוי ואב לארבע בנות; בעל תואר ראשון בפילוסופיה, ב"א כללי מאוניברסיטת חיפה ולימודי תרפיה באמנות מהמדרשה לאמנות בית ברל. הוא עובד כמטפל באמנות במספר בתי ספר מטעם משרד החינוך. הוא צורף במקצועו ובבעלותו בית ספר לצורפות.
תגובות