"גם גיבורים נופלים (למים)"

"אני תומר הכהן, בן 22 מחיפה, לוקח אחריות על נפילתו של הראל דודסון בגמר 'נינג'ה ישראל 2021', בתור אחראי הזמנים שלו, שפישל בעבודתו וגרם לו לאיחור של שלוש שניות במקצה הגמר. זהו, לקחתי אחריות. יש לך סקופ בלעדי".

תסביר.

"היה מסלול בגמר של שישה מכשולים שצריך לעבור תוך חמש וחצי דקות, והראל מינה אותי לאחראי זמנים, ואני בן אדם לא אחראי".

דודסון: "הכל יחסי בחיים, אם הוא לא אחראי, אני עוד יותר גרוע ממנו. שטויות, אחי, אני לא שם עליך מיליגרם של אחריות על המהלך הזה. אם אתה רוצה שיהיה עוד מלל בכתבה, אז באהבה. השתתפתי בשתי עונות, עברתי שישה מסלולים, וכל מסלול עם הסיפור שלו. למה נפלתי, או למה לא הצלחתי, או כן הצלחתי, שזה לא קרה הרבה. היו לי שני באזרים במוקדמות, ועדיין לא לחצתי על באזר בחצי ובגמר. איזה אפס אני".

הכהן: "בגמר העונה הראשונה הוא נפל עם כולם, עם כל הטופ, אבל עבר את יובל שמלא. כולם נפלו שם במעבר לטבעת אחרי ה'סלמון' שהיה לפני סוף המסלול".

דודסון: "למה נפלתי שם? כי הייתי גמור. שלחתי את היד שלי לטבעת ובכלל זו לא הייתה יד, זו הייתה חבילת מרגרינה שנמרחה שם על הטבעת. 99 אחוז מהמתמודדים מגיעים לנקודה הזו של המסלול כשהידיים כבר לא יכולות להחזיק יותר. אז זו הנפילה שם. אני מאוד מרוצה מהנפילות האחרות, כי הן לא היו על שטויות. זה לא שהחלקתי לפני הסטפר או נפלתי על הגשר השבור או לא הייתי מרוכז והסתכלתי שמאלה ואיבדתי כיוון. לא. אני מאוד שלם עם הביצועים שלי, כי באתי ונתתי את כל מה שהיה לי והגעתי לאיפה שהגעתי. אגב, בגמר לא נפלתי למים".

הכהן: חוץ מחצי הגמר השנה, אבל אני לא מצפה ממך שתסכים איתי".

דודסון: "חצי הגמר השנה? הא, נכון. דוגרי, מכשול סביר לגמרי. אני חושב שאם הייתי יותר מדויק ויותר ב-zone כנראה שהייתי עושה יותר. מסכים".

הראל דודסון ותומר הכהן (צילום: חגית הורנשטיין)

בגלל השקשוקה

אבל זה לא מנע ממך לעלות לגמר.

"עליתי לגמר בדרך נס, בגלל שהייתי בשוויון עם המקום האחרון במקצה אחר. ולא סתם שוויון, עלינו על שלושת המכשולים האחרונים בדיוק באותם זמנים, זה היה באמת מטורף. אני חייב לספר שבמציאות זה היה הרבה יותר מטורף מאשר איך שזה נראה בטלוויזיה. נפלתי יחסית בתחילת הערב וכבר לחלוטין שחררתי מהעונה הזו. ידעתי איזה תותחים כבדים עדיין לפניי. יצאתי מהמים ואסי עזר עוד אמר לי 'חכה דודסון, יש לך עוד סיכוי' ועניתי ש'עם כל הכבוד, אני יודע מי יש פה ואני יודע איפה נפלתי ובוא ניפרד כידידים, ניפגש בעונה הבאה'. בקיצור, יצאתי מהמים, אני לא בן אדם קשה מדי. הלכתי לאכול שקשוקה באוהל המתמודדים ושחררתי את העונה הזו".

המתמודדים צריכים להישאר עד הסוף, גם אם נכשלו?

"חייבים להישאר עד סוף המקצה, ואז מגיע השלב שנכנסת אחת מההפקה ומקריאה שמות של מי שעולה לגמר ומבקשת שיישאר, כי הם עושים צילום של סוף סשן וכל השאר משוחררים הביתה. היא מקריאה שבעה שמות ואני לא בתוכם, כמובן, זה הרי כבר ברור לי בשלב הזה. אני לוקח את התיק ומתחיל לעלות במדרגות לכיוון היציאה מהנמל, ואז מישהי אחרת מההפקה רצה וצורחת: 'חכה, בוא מהר, קרה משהו, תחזור לבגדים הרטובים'. בעיקרון כבר חזרתי פעם אחת לבגדים הרטובים כי היו צילומים של אחרי המסלול ואמרתי לה שכבר הצטלמתי, אז היא אמרה שזה לא קשור, שאחזור שוב לבגדים הרטובים. עוד אמרתי לה שבסדר, אבל בלי נעליים והיא שאגה עליי להחליף לכל הסט ולבוא איתה".

לא הבנת שמשהו חריג?

"או קיי, חשבתי שמשהו חריג קורה פה. התלבשתי מהר ורצתי בחזרה למתחם. אני שומע את עזר קורא 'איפה הראל דודסון? שיעלה כבר'. עליתי לבמה והאמת שזה היה מרגש, מפתיע וגם קצת מפחיד. בגדול, הבנתי שיש שוויון והחשש העיקרי שלי היה שנעשה ראש בראש. מצד אחד מאוד רציתי שזה יקרה, כי ראש בראש נשמע כמו סיכוי די טוב לי בעיקרון, אבל פה נכנסת השקשוקה לתמונה. זו הייתה שקשוקה של אחרי מסלול שהנחתי שהפסדתי בו – קצת אכילה רגשית, שבע ביצים, המון לחם – ובעיקר מה שהטריד אותי זו 'הסחרחרה', המכשיר הזה של המערוך שצריך לחבק אותו ולהתגלגל במהירות מסחררת. ואני רק חושב על השקשוקה שמותזת לכל עבר".

גם חוגים לילדים. "נינג'ה ספוט“ (צילום: 2ninja)

אז השקשוקה נשארה במקומה, כי בהפקה החליטו באופן חד פעמי לעלות את שני המתמודדים לגמר. ואיך הגמר הסתיים בטרגדיה, מבחינתו של דודסון, אנחנו גם כבר יודעים. מעניין על מה שוחחו השניים בארוחה המשפחתית הראשונה לאחר הגמר, כי השניים גיסים. דודסון נשוי לאחותו של הכהן, שהוא דוגמן ושחקן בראשית דרכו, בנם של דפנה, שהייתה הבעלים של קפה לואיז ואלי ז"ל, עורך דין מוכר וידוע בעיר. הכהן, שהוא ספורטאי מחונן, גם השתתף באחת העונות, אך לא צלח את קיר הטיפוס. כמו שהבנתם, אין Bad Blood, אבל עקיצות מחויכות יש לרוב, והיום השניים משתפים פעולה במיזם חדש, "נינג'ה ספוט", שנפתח לאחרונה ברחוב המוסכים 22 בצ'ק פוסט, שאיך לא, קשור לנינג'ה – מתחם הנינג'ה המקצועי הראשון בחיפה ובצפון והגדול בארץ. על הרעיון והביצוע אמונים האחים עידו (29) ואור אביטל (26), שצירפו את דודסון כשותף ומנהל מקצועי, והכהן אחראי על המדיה והחוגים.

"אנחנו, אחי אור ואני, מגיעים בכלל מתחום המוסכים", מספר עידו, "יש לנו שני מוסכים פה, בצ'ק פוסט, ובזמן הקורונה חיפשנו מקום להתאמן. אור אמר לי 'יאללה, בוא נבנה מתקן קטן במוסך'. בנינו מתקן, התחלנו להתאמן ואמרנו 'יאללה, בוא נבנה מכון'. נכון, זה נשמע מצחיק. אחרי הרבה חיפושים ועוד קצת חישובים, החלטנו שאנחנו הולכים על זה. למדתי עם אח של תומר בכיתה, ידעתי שאחותו נשואה להראל ויצרתי קשר".

חבר מביא חבר.

"זה היה חיבור מצוין של כולנו. אחי ואני בכלל לא מהתחום, אבל מאוד מחוברים. אנחנו עובדים כל חיינו יחד. אבא שלנו הקים מוסך פחחות ומוסך מכונאות ואנחנו עדיין עובדים איתו. סדר היום שלנו קשוח. ב-07:00 בבוקר אנחנו מתחילים במוסך עד 16:30, ומיד אחר כך אנחנו פה במכון עד 22:00 בלילה. אז חוץ מלנהל שני מוסכים ביחד עם אבא, טובי, אנחנו מנהלים פה את המקום. אני מרגיש כאילו אנחנו עובדים ארבעתנו ביחד מיליון שנה. אנחנו רק בהתחלה אמנם, אבל אנחנו מסתדרים מעולה".

דודסון: "גם הקשר מצוין וגם כרגע יש חלוקת תפקידים שהיא מאוד טובה. בתוך המשפחה החדשה הזו שנוצרה, כל אחד יש לו את תחום האחריות שלו. השבועות הראשונים שאנחנו חווים עכשיו עוברים בכיף ומלא אהבה ואף אחד פה לא קורס, חוץ משניהם שהם באמת שני משוגעים שעובדים מהבוקר במוסך. אבל גם עם זה, הדברים קורים באיזון ובנחת".

הכהן: "בכלל לא מובן מאליו להצליח לנהל דבר כזה עם ארבעה ראשים ללא התנגשויות".

אביטל: "הלפני, ההקמה, היה החלק הקשוח. הרבה החלטות ושינויים, אבל אתה פה בעסק שעושה טוב בסופו של דבר, הוא בנוי לאנשים שבאים לשמוח".

דודסון: "מה שיבוא בהמשך נתמודד עם זה, אבל ברוך השם ההתחלה, גם ההקמה וגם השבועות הראשונים הולכים חלק וזה כבר משהו לסמן ולהגיד עליו תודה".

הראל דודסון (צילום: חגית הורנשטיין)

איפה תפסה אותך ההצעה של האחים?

"במהלך הקורונה יצא לי להעביר המון הרצאות בזום לאלפי ילדים ברחבי הארץ. מצד אחד, זה היה מאוד מרגש ותוכן מאוד קרוב לליבי. מעניין לדבר עם ילדים על אתגרים והצלחות, על נפילות ועל דרכים להתמודדות. זו הייתה תקופה מאוד מעניינת וחווייתית בשבילי ברמת התוכן התעסוקתי. מצד שני, הלב שלי ממש נשבר לראות ילדים אשר בלחיצת כפתור אחת משתיקים אותם, או שלא רואים אותם בכלל, ואם הם כן פתחו מצלמה, אז הם בתוך משבצת קטנה ואפורה. לראות אותם חיוורים מול המסך, בלי חברים ולא בתנועה כפי שהם אמורים להיות בשלב זה של חייהם – זה שיגע אותי. דמיינתי איך הם יוצאים מהתקופה הזו של הקורונה לפרק חדש, אל תוך מתחם שכל המהות שלו זה יחד ותנועתיות, זה פרגון ובנייה והעצמה של העולם הפנימי, להחזיר את הגוף לתנועה ולהוריד ממנו את החלודה שהצטברה. זו בעיניי זכות גדולה, ואני בעיקר מודה ושמח על זה".

איך התגובות עד עכשיו?

"קודם כל עדיין לא עשינו מכת פרסום חזקה. היה לנו חשוב לא לקבל איזה 'בום' שאנחנו לא מוכנים אליו. רצינו לעשות שבועות ראשונים ברגוע, לראות שאנחנו מוכנים, שכל אחד מבין את התפקיד שלו ואת העמדות פה בתוך התנהלות הפעילות. ועם זאת, הגיעו לא מעט אנשים וזה היה ועדיין ממש מגניב".

בגלל תומר החתיך.

"כל הנשים שהגיעו לפה זה בגלל תומר, כל השאר זה ילדים מעריצים. לא, סתם, הגיעו לפה זוגות וחבר'ה מבוגרים יותר וצעירים, ממש מגוון פה. אפשר להתחיל להתאמן פה מגיל 7-6 וצפונה עד 70-60. בינתיים ממש מלא פידבקים סופר חיוביים. כל מי שנחשף נדהם. מתחם הנינג'ה הזה הוא כבר השלב הבא. יש כמה מתחמי נינג'ה בארץ, והם לא דומים לזה. לאף אחד מהמקומות בארץ אין מרחב כזה גדול עם המון-המון מקום לזוז. המכונים בארץ מאוד קטנים ועמוסים במתקנים. לאף אחד מהם אין בכניסה כזה בית קפה עם קפה טוב, מקום נעים שההורים יכולים לחכות בכיף".

כדי להתחיל להתאמן פה צריך רקע?

"לבוא לשיעור התנסות אתה לא צריך שום דבר. גם לא בשביל להיכנס לחוגים. אנחנו מתחילים בבסיס, לא צריך שום רקע ספורטיבי כזה או אחר, כי אנחנו פשוט בונים תוכנית מאפס עם התאמה לכל אחד ברמה האישית בהתחשב בתוכנית שהוא לוקח. אם הוא יגיע לאימון פתוח, הוא לא יקבל יחס אישי, אבל בקבוצות זו עבודה צמודה עם מאמן אישי. יש קבוצות מתחילים, מתקדמים ונבחרת והרעיון שכל אחד ימצא את המקום שלו".

ומי שיש לו מינוי יכול לבוא חופשי?

"יש כמה סוגי מינויים – יש מינוי שנקרא open gym שניתן לבוא חופשי, מינוי בוגרים זה כשאתה מגיע לאימוני קבוצות וגם חופשי. לילדים יש לנו כל מיני חוגים. בקרוב תיפתח קבוצה שהיא נבחרת, חבר'ה שיגיעו לכאן שלוש פעמים בשבוע לאימונים סדירים, עם דגשים על תזונה, על שינה ואורח חיים בריא ונכון לספורטאים. בנוסף, יש לנו פה חצר מדהימה שמתאימה לאירועים, לימי הולדת, בר מצווה, אירועי חברה וימי כיף לאנשים שמחפשים להכניס לאירוע שלהם תוכן ספורטיבי מגניב, עכשווי, מאתגר, תחרותי ומלא עניין. המתחם שלנו מתאים לכל המכלול שנקרא נינג'ה. יש לנו פארקור, יש קיר טיפוס בולדר בחוץ וכמובן מתקני נינג'ה. אנחנו משלבים עם זה אימונים פונקציונליים, אימוני כוח, משקל גוף, TRX. בעזרת השם וממש בקרוב נכניס תכנים שהם קצת מהרקע שלי".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

כל אחד יכול

דודסון (31), הגיע לנינג'ה מעולם הקרקס, מקצוע אותו רכש בבית ספר מיוחד ביקום. הוא התפרנס מזה, בהופעות או בהעברת חוגים לילדים. הוא גם מדריך יוגה מוסמך ובהמשך הוא מתכנן להכניס תכנים נוספים כמו שיעורי אקרובטיקה אווירית ושיעורי יוגה בסטודיו שבקומה השנייה. "נינג'ה זו רק כותרת גג", הוא מסביר, "כמו גם הקרקס, על אף שהוא מאוד מגוון, וגם היוגה שנותנת המון כלים מנטליים ופותחת טווחי תנועה, גמישות ושרירי הליבה. מתחת לזה יש אלמנטים של קפיצות ונחיתות שזה יותר דומה לפארקור ואקרובטיקה. אנחנו רואים הרבה מטפסים שמאוד מצליחים בנינג'ה כי באמת הטיפוס הוא ענף שמאוד מתאים לדברים הספציפיים שצריך לנינג'ה – כוח מטורף בפלג גוף עליון וספציפית באצבעות והאמות. בתפיסה שלי, באני מאמין שלי, ככל שאנחנו נחשפים למגוון רחב יותר של תחומי תנועה ומרחיבים את ארגז הכלים ואת האינטליגנציה הגופנית שלנו, אנחנו בעצם הופכים לנינג'ות טובים יותר בשאיפה להיות אנשים טובים יותר".

למה זה כל כך תפס בארץ?

הכהן: "זה מצטלם יפה".

אביטל: "אני חושב שזה הספורט הכי מגניב שיכול להיות. מי שיעשה את זה, יבין".

דודסון: "הענף הזה הביא כמה חידושים לעולם הספורט. זה שהוא מאפשר להגיע אליו בלי רקע זה ממש מגניב, כי בענפי ספורט אחרים כן צריך רקע וכישרון, מעבר להתמדה. הגיע לפה ענף ספורט שאתה יכול להגיע אליו, בין אם עבדת ב'חומוס ברדיצ'ב' כמוני, ובין אם את אמא לילדים. כל מי שיש לו איזה שהוא רצון ודחף לנסות להתמודד עם האתגר, יש לו את היכולת לעשות את זה. לכן אני חושב שזה נוגע בכולם. כל אחד יושב בבית ואומר 'רגע, אם הוא ניסה וזה לא איזה ספורטאי-על, זה בן אדם בגיל שלי, כמוני כמוהו'. זה נותן איזו תחושת הזדהות והרגשה ש'וואלה, יכול להיות שגם אני יכול, אם אתאמן מספיק גם אני אהיה שם'. באמת שאין הבדלים בין הספורטאים, באמת כולם יכולים. על אותו מסלול מתמודדים ילד בן 17 ואמא בת 30 וסבא בן 60. זה קורה בתוכנית הזו וזה חידוש מגניב ונפלא לעולם הספורט. וכמובן שזה ממש מגניב וסקסי ומצטלם יפה, עם נפילות למים די מטורפות, הרבה דברים שאנשים אוהבים לראות כשהם יושבים בבית".

"נינג'ה ספוט" (צילום: 2ninja)

זה ענף ספורט יותר מנטלי מפיזי?

"אני לא יודע אם יותר, אבל הוא מאוד-מאוד מנטלי. צריך להבין שההתמודדות עם אתגר הנינג'ה מתחילה עוד הרבה לפני שאנחנו רואים את המתמודד עומד על הבמה והשעון רץ לאחור. לפני זה יש תקופה של המון סטרס והכנה לקראת וחששות מה יהיה, אם אצליח או לא ואם לא אצליח זה פדיחות. ולתוך זה צריך להכניס המון אימונים מצד אחד, ומצד שני לא יותר מדי אימונים כדי לא להיפצע, כי כל פציעה מחזירה אותך כמה צעדים אחורה. בשבוע לפני התחרות מרבית המתמודדים סובלים מבעיות שינה ודופק שעולה פתאום כשאנחנו עוצמים את העיניים".

גם אלה שבטופ?

"גם אלה שבטופ, כמובן, ברור. אני חושב שברגע שזה יפסיק לרגש אותנו, נפסיק לבוא. זה כל פעם מרגש ומלחיץ מחדש. עם הזמן אנחנו צוברים ניסיון איך להתמודד עם ההתרגשות, המתח והלחץ. ההתמודדות מתחילה עוד הרבה לפני. תחשבי שגם ביום עצמו של התחרות אנחנו מגיעים לנמל חיפה ב-14:00 בצהריים, חום אימים של יולי-אוגוסט, ובעצם הרבה מתמודדים עוברים לילה לבן לפני שהם בעצם עולים למסלול ואז הולכים ללילה לבן נוסף. לי יצא פעמיים לעלות למסלול בזריחה".

זה לפי הגרלה?

"החלטת הפקה, ואין מקום לדיונים בנושא. פתאום מגיעה מישהי ואומרת לך 'עכשיו אתה עולה', אבל מה פתאום, אמרתם עוד שעה ואני צריך עוד אימון והיא עונה 'עכשיו, ברגע זה אתה עולה'. אתה רואה שזה קורה למישהו לידך ואתה פוחד שזה יכול לקרות לך, זה מוציא אותך מאיזון וצריך לדעת למצוא את הסנטר".

הכהן: "אני חושב שזו אחת הגדולות של הראל למצוא את הסנטר או לא להראות שהוא מחוץ לסנטר, אם אי פעם בכלל קרה שהבן אדם הזה יוצא משם. הוא לא יגיד את זה על עצמו, אז אני אגיד את זה, זה מה שהרבה אנשים רואים בו, את השלווה והרוגע – הוא גורם לכל דבר להיראות כל כך קל. אנשים מסתכלים עליו ואומרים 'אני בטוח עושה את זה' ואז הם קולטים שאיך זה ייתכן שהוא הגיע מפה לפה".

דודסון, אתה מעביר אימונים?

"אני מעביר אימונים אישיים וגם לקבוצות ואני אאמן את הנבחרת שלנו. בכללי אני פה המון. המקום הזה מאוד מאוד קרוב לליבי, לכיסי ולגיסי. גם כשאני לא ממש מאמן, אני מסתובב פה באימונים הפתוחים ואני ממש משתדל לא להיות סנוב או להחזיק מעצמי. אני תמיד אענה, תמיד אחלק טיפים למי שמבקש, אני משתדל להיות מאוד כן ואמיתי ופתוח".
הכהן: "זה חלק ממרכיב האווירה פה. מישהו התקשר להתייעץ, כי הוא מגיע לבד, ואם אני חושב שיהיה לו בסדר, אם הוא ימצא את מקומו פה. עניתי לו שיגיע ופה הוא כבר ימצא את הלהקה. יש פה מין קטע כזה, האתגרים מחברים אנשים. הרצון להצליח, או אפילו להיות המתאמן הראשון שמצליח לעשות תרגיל מסוים, תמיד נעשה בווייב מאוד חברי, וזה לא קשור לגיל. את יכולה לראות פה ילד בן 7 מתעופף כאן ואחר בשנות ה-20 לחייו שחשב שהוא כל יכול, מתרסק על ההתחלה".

"נינג'ה ספוט“ (צילום: 2ninja)

בתוכנית שמים דגש על זה שכביכול אין תחרות, יש מחנות אימונים משותפים ומאמץ משותף.

דודסון: "יש פרגון מטורף, וזה ממש נכון. זה עוד משהו נפלא וחידוש שהספורט הזה הביא. בין המתמודדים יש המון פרגון וכבוד, ובאמת יש פה משהו שמאוד מקביל לחיים. כל אחד בסוף עולה למסלול לבד. אתה מתמודד קודם כל מול עצמך ולא איזה ראש בראש שאני חייב לעקוף אותו. לא. יש לי את המסלול הזה, והמטרה היחידה שלי היא לעשות אותו הכי טוב שאני יכול".
הכהן: "זו תחרות נגד עצמך. זה נכון כמעט לגבי כל ענף יחידני, אבל פה המטרה שתהיה הגרסה הכי טובה של עצמך, וזה יביא אותך לניצחון. אם שמלא לא ייתן את הביצוע הכי טוב שלו, הוא לא יסיים את המסלול. זה נכון לכל ענפי הספורט, אבל פה זה הכי בולט, כי אתה עולה עם 40-30 חבר'ה מתוך ה-300 שקורעים את הנשמה שלהם, שמתאמנים ערימות של אימונים, חלקם באמת פרופר נינג'ה, חלקם משקיעים יותר שעות בטיפוס ובסוף מי שנתן את הביצוע הכי טוב, מגיע לרמה הכי גבוהה ובסוף מנצח".

מה צריך כדי לעבור את האודישנים לתחרות?

דודסון: "בשביל להגיע בסוף לתוכנית צריך אחד משלושה מרכיבים חשובים שיאפשרו לך להתקבל: קודם כל, היכולות הפיזיות, דבר שני חשוב זה סיפור מעניין, ודבר שלישי חשוב, זה איך אתה עובר מסך. נסתרות דרכי המפיק הגדול של הסרט הזה".

ספר קצת רכילות על מאחורי הקלעים.

"אז רותם סלע באמת יפה כפי שרואים בטלוויזיה. אחרי שעליתי את המגה קיר בפעם הראשונה, אגב אני הישראלי הראשון שעבר את המגה קיר, הייתה התלהבות והיא שאלה אותי משהו ולא הצלחתי להתרכז. שקעתי שם בעיניים שלה".

תומר: "אני מזכיר לך שאתה נשוי לאחותי".

דודסון: "אני זוכר, הנוכחות שלך מאוד ברורה. האמת, שניהם, רותם ואסי מהממים בעבודה שלהם, אני לא יודע איך הם עושים את זה, זה נראה לי יותר קשה מאתגר המסלול. לשבת שם כל הלילה ולהיות In To It".

בשביל הסכומים שהם מקבלים…

"בסדר, כסף. הם שם, כי הם מסוגלים".

אתה ממשיך לעוד עונה?

"כן, בעזרת השם. אני רוצה לעשות לך קלוז'ר לכתבה, לגבי הנפילות. דבר נוסף שהביא הנינג'ה זו העובדה שכולם נופלים, גם הגיבורים הכי גדולים. הילדים מסתכלים על התוכנית הזו ומבחינתם שמלא, אלכס חזנוב וגיל מרנץ, ואולי גם אני, אנחנו גיבורים. בעיניי זה נפלא שגיבורים גם נופלים למים, שהם בני אדם. ויותר מזה, הנפילה זה הפוטנציאל הכי גדול שלנו לגדילה. זה שהגעתי באיחור של שתיים-שלוש שניות ונפלתי בגלל זמן זה ממש לא מפתיע אותי, זה שיעור שחוזר אליי וכנראה עוד ימשיך לחזור. בקיצור, הנפילות זה משהו בלתי נפרד בתחום הזה. כל אימון נופלים עשרות פעמים וצריך לדעת איך נופלים. כל נפילה באה ללמד אותנו שיעור שבסופו של דבר עושה אותנו טובים, חזקים וחכמים יותר".