"הצלחנו להנציח משהו גדול ועצום"

זהו סיפור על ערבות הדדית ושותפות גורל, כזו שמבטלת הבדלי מעמדות, אמונות ואג'נדות. במרכז הקהילתי של מתנ"ס ליאו באק פועלת זה 12 שנים תוכנית מיוחדת למבוגרים בשם "קהילה מטיילת", המקבלת תמיכה וסיוע מצוות המתנ"ס. במסגרת תוכנית זו יוצאים טיולים קבועים של האוכלוסייה הבוגרת לכל קצות הארץ, להיכרות עם נופיה ואתריה. בטיולים אלו נוצרים חיבורים אישיים ותחושה קהילתית בריאה ומיטיבה.

את התוכנית מוביל משה (שיקו) ברוך, 77, שמארגן את הטיולים ביחד עם ועדת טיולים קבועה, כשכולם עושים זאת בהתנדבות מלאה ומסירות אין קץ לקהילה.

יוחאי קלנגל ז"ל מגיע בג'יפ להרצות לחברי הקהילה (צילום: מקסים אבידר)

"ההרשמה נעשית דרך המתנ"ס", מספר ברוך, "אך מההתחלה עשיתי לי מנהג קבוע, לאסוף מכל מי שנרשם לטיול את כתובת המייל או את מספר הטלפון שלו, כך יצרתי רשימות של משתתפים, וכיום מונה הקהילה שלנו כ-30 אלף חברים, כולם מחיפה והקריות. לכל טיול נרשמים בממוצע 130 משתתפים כי אנחנו קהילה ענקית. נכון, זה לא קל, זו אחריות מאוד גדולה להוביל שלושה אוטובוסים, אבל הכל מאוד מסודר ומאורגן. בעברי הייתי קצין משטרה בכיר בחיפה, כך שיש לי יכולת ארגון ושליטה".

אתה גם מדריך?

"אני לא מדריך, אלא רק מלווה. ישנם מקומות שאני כן מדבר בהם, כי אני מכיר את ארץ ישראל וגם יודע לבקש מהמדריכים איפה לשים דגש, או אילו נושאים אני רוצה שידונו בהם בטיולים. אנחנו יוצאים לפחות פעם בחודש אם לא יותר, ועושים זאת באהבה גדולה".

לקראת סוף שנת 2014 לאחר מבצע "צוק איתן", קיבל ברוך מאיגוד מורי הדרך ומשרד התיירות אפשרות להוציא מטיילים לעוטף עזה, במטרה שאנשים יגיעו, ירכשו את התוצרת מהעסקים המקומיים, כדי להפיח רוח חיים באזור ספוג האזעקות והטילים. הוא הספיק להוציא מספר טיולים לדרום, עד לאותו יום שישי סתווי, ב-29 באוקטובר 2014. בדרך לאנדרטת אנזא"ק (לזכר 730 חיילים אוסטרלים וניו זילנדים שנהרגו בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה – ח"ה) ליד קיבוץ בארי, הם אספו מורה דרך מקיבוץ נירים.

מטיילים וזוכרים. חברי הקהילה המטיילת (צילום: סימה פינק)

"הוא שאל אם אסכים שקצין מהאזור יגיע, כדי לספר לנו על הקרבות שהתחוללו באזור בעבר", נזכר ברוך, "כמובן שלא סירבתי ובתוך כמה דקות הגיע יוחאי, קצין בדרגת סרן מיחידת כפיר, בחור יפה תואר, מאובזר מכף רגל ועד ראש, קיפץ בצעדי חתול לעבר האנדרטה ונתן לנו הסבר מפורט על אתגרי אזור עוטף עזה. אנחנו, כולנו סבים וסבתות, הבחנו שיש לו טבעת על האצבע, והנשים כמובן התחילו לשאול אותו שאלות אישיות, שגרמו לו להסמיק ולנסות להתחמק מתשובות".

נשמע שנשות הקבוצה נשבו בקסמי הקצין הצעיר.

"לגמרי נשבו בקסמיו. שאלו אותו אם הוא נשאר שבת, אם יש לו ילדים וכמה, ואיך אשתו מקבלת את זה שהיא נשארת לבדה בשבת. שאלות שהורים שואלים את הילדים. הוא היה נבוך, אבל ענה לכל השאלות. לאחר כ-20 דקות הוא נפרד מאיתנו וחזר לג'יפ בו חיכה לו נהגו האישי".

נדמה שהסיפור הולך לכיוון לא טוב.

"ב-28 בינואר 2015, נסעתי ברכבת מתל אביב לחיפה, והטלפון צלצל. על הקו הייתה אחת המשתתפות באותו הטיול ביום שישי לדרום, שסיפרה לי על פיגוע בהר דב. במארב טילי נ"ט של החיזבאללה על גבול לבנון נהרגו קצין וחייל שנסעו בג'יפ צבאי. היא חשבה שאחד מהם הוא יוחאי, הקצין שהיה איתנו בעוטף עזה".

"זה עושה טוב למשפחה ועושה טוב גם לנו". משה (שיקו) ברוך (צילום: מקסים אבידר)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

איך מאמתים כזה דבר?

"התחלתי לברר, התקשרתי לכל מיני מקומות ונודע לי שזה נכון. הקצין, רס"ן יוחאי קלנגל והנהג שלו סמ"ר דור ניני, שהיו איתנו בדרום, נהרגו מיד. כשהגעתי לחיפה, כינסתי את החברים שמתנדבים איתי, התחלנו לאסוף תמונות שאנשים צילמו באותו הטיול, של הקצין ליד האנדרטה. הצפנו את הפייסבוק בתמונות וכתבנו שמי שמזהה, מכיר ויודע שיתקשר אליי. כעבור כמה ימים, כשהייתי בנסיעה בחיפה בשדרות רוטשילד-אלנבי, קיבלתי טלפון מבחור שהציג את עצמו כאמיר, אח של יוחאי ז"ל, שראה את התמונות שפרסמנו. נעצרתי בצד והמשכנו לדבר, ביקשתי ממנו שיאשר לנו לבוא לנחם, על אף שזה כבר היה לאחר השבעה. הוא מיד הסכים וקבענו להיפגש שבוע לאחר מכן. ארגנו משלחת שבה היו החברים המרכזיים של הקהילה ונסענו לשם כשבידינו תמונה ענקית שהכנו מבעוד מעוד, אותה צילם אחד החברים שהיה איתנו בטיול, שהוא במקרה צלם. זו תמונה של יוחאי יוצא מהג'יפ ועולה אלינו. תמונה מדהימה, תמונה יפהפייה. אגב, קיבלנו רוח גבית מרגשת מהמתנ"ס שעזר להרים את הפרויקט הזה, לשכור רכב טרנזיט, להדפיס תמונת קנבס גדולה".

מי קיבל את פניכם?

"הגענו ליישוב אלעזר בגוש עציון, שם חיכו לנו אשתו ובתם הקטנה ושאר בני המשפחה. נכנסנו הביתה מאוד מרוגשים, כי זה מעמד לא פשוט. נתנו להם את התמונה והם תלו אותה בסלון. סיפרתי למשפחה על הקהילה שלנו, על מה אנחנו עושים וביקשתי מהם רשות ואפשרות להנציח את הבן. עדיין לא ידעתי לאיזה כיוון ניקח את זה, אבל היה חשוב לי לקבל את רשותם, והם הסכימו מיד. אפילו לא היה פקפוק קל. אמא שלו אמרה לי 'מה שתעשה זה בסדר, אנחנו איתכם'. יצאנו משם בדיוק כפי שאומר הפתגם 'באנו לנחם ויצאנו מנוחמים', כך זה באמת היה".

אזכרה במלאות שנה לנפילתו של יוחאי קלנגל ז"ל (צילום: מקסים אבידר)

איך הנצחתם את שמו?

"זה לקח כמה חודשים טובים עד שהחלטנו איזו דרך היא הכי טובה ומשמעותית להנציח אותו, ופשוט הענקנו את שמו של רס"ן יוחאי (ג'וחא) קלנגל לקהילה המטיילת. בפעם הראשונה לאחר שקראנו לקהילה על שמו, נסענו למדרשת גוש עציון, הזמנו את משפחתו וביחד הכרזנו על שינוי שמה של הקהילה. עשינו צילום משותף גדול מאוד וקבענו שבכל זמן שיתאפשר, המשפחה תגיע אלינו, או אנחנו אליהם, ובאמת מדי כמה חודשים אנחנו עושים פעילות משותפת".

ספר על אחת הפעילויות.

"בין הסגר השני לשלישי, ארגנתי טיולים במכוניות פרטיות, כי אסור היה להתקהל באוטובוסים, כדי שאנשים ייצאו קצת מהבית. נסענו לאזור הצפון, לדרך נוף הגליל ליד מרגליות, שם הקרן הקיימת הציבה אנדרטה עם שמות שני ההרוגים בפיגוע. הודעתי למשפחה שאנחנו נוסעים לשם, ואם הם רוצים להצטרף. כשהגענו, הם כבר היו במקום, הכינו לנו קפה וכיבוד והיה מדהים, קטע מרגש עד דמעות. ביום השנה למותו המשפחה התקשרה וביקשה ממני לשאת הספד מעל קברו. הכנתי משהו כתוב על קלף יפה, ונסענו לשם כמה חברים. היו שם מלא חברים מהצבא, אלופים וקצינים. קראו לי לבוא לפודיום, וכך, כשאני עומד מול המשפחה והקהל, נעתקו לי המילים מהפה. לא כל כך הצלחתי להקריא את מה שכתבתי, אז ויתרתי על הכתוב והתחלתי לדבר מהלב, על מה אני מרגיש, מה הקהילה שלי מרגישה ובסוף ציטטתי מאיזה שיר שכתבתי ונתתי את הקלף לאשתו. הנחנו זר על קברו, והמעמד הזה שם, זה מה שאיחד לנצח את המשפחה עם הקהילה שלנו. הנוכחות שלנו, העשייה, שמו של יוחאי שאנחנו דואגים להפיץ בכל אתר, זה עושה טוב למשפחה ועושה טוב גם לנו. הצלחנו להנציח משהו גדול ועצום".

מנכ"ל ליאו באק, הרב אופק מאיר: "מרכז החינוך ליאו באק הוא בית לקהילות וחממה ליוזמות קהילתיות לאורך כל השנה. אחת מהן ובין העוצמתיות שבהן היא 'קהילה מטיילת' שמהווה חיבור ערכי בין אנשים נפלאים שמחוברים לליאו באק כמו שיקו וחבריו, שנפגשים ומטיילים יחד בשבילי ישראל ובפינות החמד של מדינתנו, וכך מנחילים לדורות הבאים את ערכי אהבת הארץ, הטבע והסביבה לצד הממד החשוב של הנצחת הלוחמים".

רס"ן יוחאי (ג'וחא) קלנגל ז"ל היה בן 25 בנופלו; סמ"ר דור ניני היה בן 20 בנופלו.