נדמה שעל השאלה מה יותר ישראלי – מטקות, כובע טמבל, סנדלים תנ"כיים, או לחמנייה עם שוקולד – אין תשובה נחרצת. אולם למרות שבשוק ישנם כמה סוגים של ממרחי שוקולד, תודו שאת טעמו של ממרח השוקולד המיתולוגי "השחר העולה" קשה לנצח. אותו שוקולד "השחר", שמרחתם לפני עשרות שנים בכריך של הפסקת 10 בבית הספר או אכלתם בקייטנה לצד שקית שוקו, הוא אותו שוקולד "השחר" שמרחתם על המצה גם בפסח האחרון.
סיפורו של הממרח האגדי מתחיל בשנת 1933, כמעט 15 שנה לפני הקמת המדינה, כאשר משפחה ענייה, וידברג שמה, עלתה מרומניה לפלשתינה והתיישבה מצפון לחיפה, הקריות של היום. מספר שנים לאחר עלייתם, בחפשם אחר מקור פרנסה, החלו מספר אחים לבית משפחת וידברג לעבוד במפעל שייצר חלבה וטחינה גולמית.
בשנת 1948, עם עזיבת הבריטים את ארץ ישראל, פונו בסיסי המנדט הבריטי, שהיו ממוקמים באזור מפרץ חיפה, והשטח הוקצה להקמת תעשייה זעירה ומפעלים. האחים, שבינתיים התמקצעו ולמדו את תחום ייצור המזון, החליטו להקים באזור מפעל בשם "שחר אחים וידברג", שהתמחה תחילה בייצור טחינה וחלבה.
האחים המייסדים – יעקב, שאול, חיים, אלתר ושבתאי, בניהם של בלהה וישראל מאיר וידברג, החלו לייצר במפעל דברי מתיקה, כמו סוכריות קשות, סוכריות רכות, סוכריות גומי ושוקולד ומוצריו – ופלים, פרלינים, שוקולד לאפייה ובישול, נוגט ועוד. מאחר שלא היה להם די ידע מקצועי, כל תהליך הייצור היה בבחינת ניסוי וטעייה. ה"קרם מובחר למריחה", שלימים נקרא "השחר העולה", היה אחד המוצרים שפותח באותה התקופה, וטעמו תפס עד מהרה את קהל הצרכנים.
"דור המייסדים היה דור של עובדי כפיים. הם היו מתעוררים בכל בוקר מאוד מוקדם ויוצאים לעבודה במפעל עם עלות השחר", מספרת מנהלת השיווק, רחלי לבקוביץ מלכה, "הם מאוד אהבו את השעה הזו ביום, לכן קראו למפעל 'שחר האחים וידברג'. בשנת 1958, כאשר סבי, יעקב לבקוביץ, הצטרף לשותפות עם משפחת וידברג, שונה השם ל'השחר העולה בע"מ'".
לסבא שלך היה רקע בתחום?
"לסבא היה עסק שנקרא 'טעמיה', והם היו מתעסקים בשיווק דברי מתיקה. הוא קיבל הצעה לרכישת העסק, וחיפש את הדבר הבא. הוא הגיע למפרץ חיפה, כי כל התעשייה התנהלה פה, ופגש את אחד המייסדים שהציע לו להצטרף כשותף. 'נהיה כמו אחים ונלך ביחד', הוא הבטיח, ובאמת נשארנו כל כך הרבה שנים ביחד. אבא שלי, פנחס, עבד פה כל חייו ופרש לפנסיה, ואני דור שלישי למשפחת לבקוביץ".
רוצים להישאר מעודכנים?
נשאר מישהו מדור המייסדים?
"נותרו שבתאי מהדור הראשון ובנו ישראל. בני משפחה נוספים מהדור השני הם איטה וידברג-גולדנברג וציפי קוזקרו, בנותיו של חיים, משה-ג'ינג'י בנו של שאול, אבנר, בנו של יעקב, ומשה, בנו של אלתר, שהוא מנכ"ל המפעל".
והדור השלישי?
"ניר יצחק, בנו של אבנר, ברק, בנו של משה, ואני".
בשנת 1989, כאשר השוק הישראלי נפתח ליבוא דברי מתיקה מחו"ל, רוב המפעלים שפעלו בתחום באותה התקופה נקלעו לקשיים ונסגרו. במפעל "השחר העולה", שגם הוא נאלץ לפטר חלק גדול מעובדיו, הפנימו במהרה את השינויים בשוק והחליטו להתמקד בתחום שבו היה למפעל יתרון יחסי – קרם מובחר למריחה. ממרח "השחר העולה" הוא אחד המותגים המזוהים יותר מכל עם ה"ישראליות". הוא מוכר ונמצא בכל בית בישראל, כמו גם אצל יהודים וישראלים רבים בכל רחבי העולם. טעמו הנוסטלגי לא שונה מעולם.
"השחר מייצר את הממרח הקלאסי לפי אותו המתכון שהושק בשנת 1955", מספרת לבקוביץ מלכה, "ההתמחות שלנו זה ממרחים בטעם שוקולד בכל מיני הכשרים, יש לנו ממרחים טבעוניים, ממרח אגוזים, צימקאו, קקאו, שוקולד לבן, נוגט, מגולגלת לבנה ושחורה".
כדי להמחיש עד כמה ממרח השחר העולה פופולרי בקרב הישראלים, קבלו אנקדוטה לסיום.
באחד הלילות הגשומים של חודש פברואר 2008, בסביבות 02:00 בלילה, נוטרלה מערכת האזעקה של המפעל באזור התעשייה במפרץ חיפה. כנופיית גנבים מתוחכמת פרצה למחסני המפעל והעמיסה ארגזים על משאיות. הם הגדילו לעשות וגנבו את המחשב שהכיל את צילומי מצלמות האבטחה וכן כספת עם תלושי שי לחג לעובדים. השלל – 100 טונות של ממרח שוקולד, ובהערכה זעירה מדובר בכמות הנכנסת בכ-6-5 משאיות סמיטריילר בשווי של יותר ממיליון וחצי שקלים. לאחר כחודש נתפס חשוד שנשפט והורשע.
יאן טיפאראזי
לא רוצה להיות קטנוני, אך מי שמוצא את המילה "שוקולד" על גבי האריזה יובטח מקומו בעולם הבא….