"מי שעבד נכון, נקי וישר לא ייפול"

הקורונה תפסה את חיה קליפר ודרור סטולרו בדיוק כשחזרו מטיול של 40 יום בהודו. תוך ימים ספורים הם נאלצו להיכנס לסגר ביחד עם כל המדינה – משהו שבעבר כלל לא בא בחשבון מבחינתם.

“משיא של חופשה לנפש לתוך סגר זה שוק טוטאלי”, מספר סטולרו, “השוק הזה לא אפשר לנו להיות סגורים בבית. מאיפה שהגענו ומהווייב שהיינו בו לא יכולנו להיות סגורים”.

אז מה עשיתם?

“היינו בעסק שלי. כל היום בים, אמנם בלי להיכנס למים כי היה חורף, אבל הכנו את המקום לקיץ. היה מדהים”.

את הזוג קליפר-סטולרו, שהשנה חוגגים 20 שנים ביחד, כמעט אין חיפאי שלא מכיר. הוא הבעלים של הקהונה ביץ’ בר בחוף הכרמל ובית הספר לגלישה הסמוך, היא ספרית ותיקה ובעלת מספרה בכרמל הצרפתי. הם מגדלים שלושה ילדים – אוהד משוחרר טרי מהצבא, אופק התיכוניסט ואלין הזאטוטה שהגיחה לעולם לפני שלוש שנים והפכה סדרי עולם.

רצינו להבין מקרוב מה עובר על בני זוג שנאלצו בסגר השלישי להישאר בבית בגלל הנחיות משרד הבריאות. כלי התקשורת עוסקים כבר חודשים רבים בדיווח על סיפורים קורעי לב, על משפחות שמתפרקות, על עסקים שקורסים. לא שרצינו חלילה לשמוע סיפור טרגי, אבל הופתענו.

“וואלה, החיים הם דבש”, אומר סטולרו בחיוך, “לקורונה יש כמה פנים. יש את הפן של מה שרואים ושומעים בתקשורת, יש את הפן של הבריאות והכלכלה ויש את הפן הרגשי והנפשי של מה קורה לאנשים. ברמה האישית והנפשית היתה לי רכבת הרים. הקורונה עשתה צונאמי לכל העולם. מצד אחד, כשגל מגיע הוא שוטף משהו, ומצד שני, הוא מנקה משהו אחר. יש כאלה שהקורונה עשתה להם טוב וגרמה לבני זוג להיות יותר ביחד, ויש אנשים שהקורונה עשתה להם בדיוק ההיפך. נכון שלרוב העולם הקורונה לא עשתה טוב, אבל אם אני מסתכל על עצמי, אין לי הרבה מה להתלונן, מלבד זה שאי אפשר לנסוע לחו”ל”.

קליפר: “אנחנו אופטימיים ומאמינים שהכל לטובה ושהולך להיות הרבה יותר טוב. אל תשכחי שצמודה אלי ילדה 24/7, והיא עדיין קטנה. צריך להעסיק אותה ובקושי אפשר לצאת איתה. בסגרים הראשונים יכולנו עוד איכשהו להסתובב, ועכשיו זה ממש קשוח. אבל בסדר, מתמודדים עם הכל”.

סטולרו: “כמובן שקשה מאוד להיות ללא מעש, שהעסק שלך לא עובד ושאתה לא מרוויח את מה שהיית אמור להרוויח. אומרים ‘צרת רבים נחמת טיפשים’, וזה נכון. אם אני מסתכל על כל מה שעובד בעולם ועל מה שקורה לנו בתוך הסיפור הזה, אז עכשיו אין יותר מדי הוצאות, לא טסים לחו”ל, לא מטיילים, לא חוגגים במסיבות, לא הולכים לחתונות ולא עושים אירועים. אתה לא חי בשמנת של החיים ולכן ההוצאות פחתו בהרבה מאוד אחוזים, וכל מה שצריך בעצם זה רק לחיות. ולחיות זה לאכול, לשתות ולהתקלח. זה הכל”.

דרור סטולרו וחיה קליפר. "אף אחד במשפחה לא יתחסן"

זיכיונות לפוד טראק ולגלידה

סטולרו הפך בשנים האחרונות לאיש עסקים מן השורה. “יזם” הוא קורא לעצמו. קבוצה אחת שבה שותפים באחוזים שונים אייל כהן, שלומי בן חיים, גלית מקל וסטולרו מחזיקה בחמישה עסקים שונים. קבוצה אחרת היא קבוצת רכישה שמתעסקת בנדל”ן ופעילה בארץ ובחו”ל. כל העסקים שלו כעת סגורים, וההכנסה היא אפס.

לפחות המדינה עוזרת?

“המדינה לקחה על עצמה את כל ההוצאות שלנו – את שכר הדירה והעובדים, שהם 99 אחוז מההוצאות. אם אין הוצאות, אתה לא נכנס למינוס. נכון שהעסקים שיש לי בארץ ובחו”ל לא מכניסים כרגע רווחים, אבל גם לא מפסידים שקל. אני מצדיע למדינה שנעמדה מאחורי העסקים שלי ולא נתנה לי ליפול. נכון שהייתי צריך קצת לרדוף אחריהם בהתחלה, אבל זה הסתדר”.

כמה זמן היה עיכוב במתן המענקים?

“אישית עדיין לא קיבלתי מענק בגלל שאנחנו שכירים בעלי עניין. זה אומר שהיינו שכירים בחברות שלנו, ולכן לא קיבלנו חל”ת, לא הכנסה וכמובן גם לא רווחים. אבל אני מאמין שאקבל על ארבעת החודשים האחרונים כי עבר חוק בכנסת שגם שכירים בעלי עניין יקבלו את שכרם. אני מאמין שאקבל רטרואקטיבית, וזה נחמד. המזל שלנו הוא שכל העסקים בלי יוצא מהכלל הם ללא חובות. לא היינו במינוס אפילו של שקל אחד. כשהקורונה פגשה אותנו בפעם הראשונה, כל העסקים שלנו היו בפלוס. העסקים שלנו מושתתים על החוקים של מדינת ישראל. אני לא יכול להרשות לעצמי להוציא כוס קולה בלי בון. העסק שלנו הוא לבן מאוד, בלי שקל שחור, ומה שאתה מדווח זה מה שאתה מקבל מהמדינה”.

יש הרבה עסקים בעיר, ואני מאמינה שאתה מכיר את חלקם, שלא יחזרו לפעול.

“יש לי כמה עסקים וכולם מנוהלים בצורה נכונה, בלי לגנוב את המדינה, ואני יכול להגיד לך בפה מלא ובצורה חד משמעית – מי שעבד נכון, נקי וישר לא ייפול. מי שמינף את העסק שלו ונעזר בבנקים כדי להתרחב, והקורונה לא מאפשרת לו להרוויח את מה שהוא אמור היה להרוויח, נמצא בבעיה. הם אלו שאת שומעת אותם צועקים ברחוב ‘לחם, עבודה’. הם אלה שלקחו את המיליונים בשביל להיות חזירים וגדולים יותר”.

זו אמירה קשה.

“במקום המילה חזירים, אגדיר את זה שאפתנות יתר. הם אלו שאכלו אותה. מי שגדל לפי היכולת שלו ולא לפי החלומות שלו לא נפגע בכלום. נכון, הוא לא התקדם לשום מקום, אבל הוא חי ויכול לשלם חשבונות. הוא לא נכנס למינוס ולא חוסך. זה מה שקרה בכל העולם”.

ועדיין צריך לחיות ממשהו.

“בכל סינרגיה של זמן יש עליות ויש ירידות. כשכל העולם בדאון, היזמים – ואני מחשיב את עצמי ככזה בתוך הקבוצה הזו של אנשי עסקים – יודעים לנצל הזדמנויות כשהשוק למטה. הם יודעים במה לבחור ובמה להשקיע. היו לי כמה השקעות ממש טובות באמצע הסגר הראשון. זיהיתי כמה עסקים שהתרסקו כתוצאה מהמשבר הקטסטרופלי שקרה בעולם, ורכשתי מניות של חברות שידעתי שהן ינסקו למעלה אם תהיה התאוששות. פה עשיתי את המכה החזקה שלי, שמבחינה כלכלית – ורק כלכלית – גם אם תהיה קורונה עוד עשר שנים, אין לי שום בעיה, בלי שום קשר אם העסקים שלי יעבדו או לא. חיה לעומת זאת נפגעה קצת יותר. העסק שלה נפגע כי היא לא מביאה אנשים הביתה כדי לספר אותם, כמו שהרבה ספרים אחרים עושים. בשלוש השנים האחרונות היא אמא לתינוקת והורידה את הווליום. כמעט שנתיים היא לא עבדה, ואיך שהיא חזרה, אמנם רק לארבעה ימים בשבוע, הגיעה הקורונה”.

קליפר, תחזרי לעבוד כשיאשרו לפתוח?

“אחזור לפעמיים בשבוע. כשאלין נולדה החלטתי להישאר איתה בבית לפחות שנתיים. לא רציתי לשלוח אותה לגן לפני זה. כשהיא נכנסה לגן ולתלם התחיל סיפור הקורונה. הגעתי לקורונה אחרי תקופה שלא כל כך יכולתי לעבוד בגללה. אין לי סבא וסבתא שיכולים לטפל בה אם היא לא מרגישה טוב, ולגדל ילדה בלי עזרה זה אומר שאת לא מגיעה בעקביות לעסק אלא רק מתי שאת יכולה. אז לא היתה לי ברירה, הייתי חייבת להשכיר את העסק”.

סטולרו: “למזלנו, המספרה היא שלנו ואין עליה חובות. אין לה שכר דירה או משכנתה. חיה הגיעה למסקנה שהיא משחררת לאט לאט את העשייה שלה. היא השכירה את המספרה לספרית שלקחה עליה את כל ההוצאות. היתה לה מספרה אחרת שבה היא שילמה שכירות גבוהה מאוד, וכאן היא משלמת פחות ויצא שהיא חוסכת – מין שרשרת כזו שכולם חוסכים על כולם. חיה רשאית להמשיך לספר במספרה פעמיים בשבוע, ושתיהן מרוצות”.

מהם חמשת העסקים שלך?

“יש לנו את בית הספר לגלישה ואת הקהונה ביץ’, וממש בתחילת הסגר השני רכשה קבוצת העסקים שלי פוד טראק, וזכינו בזיכיון בחוף הכרמל. נוסף על כך רכשנו את הזכויות של גלידת לג’נדה שתיפתח במתחם הקהונה בחודש הבא. כשפתחנו את הקיץ לאחר הסגר הראשון בקול תרועה חזקה, היו לנו חודש וחצי-חודשיים של עבודה שנתנה רווחים לשנה שלמה כמעט. עם הכסף הזה קנינו את הגלידה. השקענו השנה קרוב למיליון וחצי שקל”.

דרור סטולרו גולש. "ככל שהוא מתבגר הוא רוצה לראות את הגלים בכל בוקר" (צילום: טל אלקיים)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

סימנים מהיקום בכל שנייה

לפני שנה הכריז סטולרו שבגיל 50 הוא פורש. בעוד שבועיים הוא יחגוג 49, כך שנשארה לו שנה אחת לממש את הבטחתו לעצמו, והוא מתכוון לעשות זאת בסטייל.

“חיה, הילדים ואני בדרך החוצה מפה, בדרך לרילוקיישן”, הוא משתף בתוכניותיו, “אנחנו הולכים להקים משהו מדהים באחד מהחופים הכי סקסיים בעולם, אבל מכיוון שהעניין לא סגור ב־100 אחוז אני מעדיף לשמור על דיסקרטיות. מיד כשיסתיים הסגר הנוכחי, אנחנו והקבוצה שלנו, שמורכבת ממשפחות של חברים, חלקם שמות סקסיים ומוכרים מאוד, ניסע לשם. אבל אני לא יכול לספר יותר כרגע”.

זהו, עוזבים?

“בשנים הראשונות נעשה את החורף שם ואת הקיץ פה. כל העסקים שלי נשארים פה, ויש לי שותפים שמנהלים אותם. הכל עדיין בהתהוות, זה עוד לא קרה, כך שאין עדיין החלטות קונקרטיות”.

חבל שאלין לא תגדל בישראל.

קליפר: “אני לא יודעת אם אלין לא תגדל בישראל. בדיוק עכשיו אני מטפלת מול טיפת חלב בתדפיס החיסונים שלה כדי שהילדה תתקבל לריאליגן. אני לא כמו דרור, הוא החליט שהוא עוזב, ואני אמרתי לו שאנחנו נוסעים לראות. אני לא יכולה לדבר ולהחליט על משהו כשאני לא נמצאת שם פיזית ומרגישה את המקום. כרגע אני יכולה להגיד שעוד לא הייתי בשום מקום בעולם שאמרתי ‘פה אני רוצה לחיות’. כן, ליהנות תקופה ולהעביר את החורף שלנו במקום בו יש קיץ – זה אני תמיד בעד. שלושה חודשים זה האידיאל וחלום. גם העסקים יכולים להרשות לנו את זה כי אנחנו עובדים עונתי. אבל להגיד לך שאני ממש עוזבת את הכל כשיש לי ילד שעומד להתגייס עוד מעט ועדיין צריך אותנו – אני לא מאמינה אבל אולי תהיה איזו הפתעה. ככל שדרור מתבגר הוא רוצה לראות את הגלים בכל בוקר. הוא בדיכאון אם זה לא קורה. הוא מרגיש כאילו מישהו יושב לו על הראש עם גרזן שלא נשאר לו עוד הרבה זמן לגלוש, אז הוא רוצה גלים כל יום”.

סטולרו: “הדברים עכשיו צריכים להתממש. ניסע כל המשפחה כדי לבחון את הנושא ולראות אם אנחנו בונים שם בית. נחזור לקראת הקיץ, והדברים יהיו אז קצת יותר ברורים”.

הבנים ישמחו לעזוב?

“הקטן נראה לי בקשיים, סוג של מופנמות עמוקה. רוב הזמן הוא סגור בחדר. לגדול זה סבבה. לאלין לא תהיה בעיה, היא היתה איתנו בסיבוב של 40 יום בהודו”.

אתם לא חוששים לעשות איתה דברים שאחרים אולי לא היו מעזים.

קליפר: “לנסוע איתה למשך חודש בגיל שנה לסרי לנקה או לחודש וחצי להודו – אין לי בעיה. אני נורא מאמינה באיך שאני מרגישה. אנשים אמרו לי ‘מה את לוקחת אותה איתך?’, אבל כשאני מרגישה עם הדברים האלה בסדר, מי יכול לומר לי אחרת?”.

ילדת את אלין בגיל 44. הניסיון והגיל הופכים את האמהות לאחרת?

“לגמרי. זה עולם אחר. אולי גם בגלל שיש לי בת אחרי שני בנים זה סיפור אחר לגמרי. הפרופורציות של החיים הן שונות. כשהייתי צעירה חיפשתי כל הזמן מה אני מפסידה, ועכשיו אני מסתכלת על הדברים אחרת ומרגישה אחרת. הרגש הוא שונה. אם אתייחס לשאלה הקודמת לגבי נסיעות עם הילדה, זה בהחלט קטע של גיל. אי אפשר להשפיע עלייך כשאת יותר מבוגרת. בן אדם בגיל הזה, מה שהוא מרגיש זה מה שנכון, והסביבה פחות משפיעה עליו. ועובדה שלא היתה שום בעיה, לא בהודו ולא בסרי לנקה”.

איך אתן מעבירות את הזמן?

“פאזלים, משחקים, שירים וריקודים. אני מספרת לה סיפורים, ואנחנו מציירות ועושות עבודות. זה הגיל הזה שבו היא שואלת המון שאלות”.

סטולרו: “אני עסוק בישיבות ובשיפוצים של העסקים בחוף. אנחנו משקיעים המון כסף בקהונה – שברנו אותה לגמרי ואנחנו בונים הכל מחדש, עם במת VIP, עם דשא חדש ועם עוד הפתעות”.

מה עשתה הקורונה לזוגיות שלכם?

“הקורונה עשתה דבר מופלא אצלנו בבית. כשכולאים זוג ציפורים בכלוב, אם הן לא מסתדרות, האחת הורגת את השנייה. אצלנו זה עשה פשוט פלאים, להיות ביחד כל המשפחה. הרגשתי בחודשים האחרונים, מתחילת הסגר השני לפחות, שאני בסוג של חופשה חלומית וכיפית, רק שהיא בארץ. הסגר השני היה עוד יותר מדהים מהראשון כי זו היתה תקופה של חגים עם מזג אוויר נהדר. לנו היה רישיון עבודה כי אפשר היה להוציא טייק אוויי, וכל היום היינו בים וממש נהנינו. עד דצמבר היינו כל היום בים, רק בלי הגלים. עכשיו אנחנו הרבה בבית, מבשלים ביחד ומנקים ביחד. לכל אחד יש את הזמן שלו. אני לוקח את אלין לים ונותן לחיה כמה שעות חופש כדי לעשות את מה שהיא אוהבת – כושר ותפירה. לנו זה עשה ממש טוב, ממש אידיליה”.

קליפר: “אם מדברים על משפחתיות, אז יותר מכירים את הילדים ויש יותר זמן איכות איתם. בגדול, אני חושבת שזה חיזק אותי מאוד. יצאתי מסוג של נוחות – אני אפילו לא יודעת אם זו המילה הנכונה כי לא ידענו עד כמה נוח לנו כל יום לחיות בטירוף הזה – אבל יצאתי החוצה מהתבנית של ההרגלים”.

הצמידות הזו יכולה גם לטמטם.

“אז בגלל שזה אמור לטמטם ובגלל שאת מסתדרת עם דברים שאת לא רגילה להסתדר איתם, זה מחזק אותך. אותי לפחות זה חיזק. אני מרגישה הרבה יותר חזקה. בזוגיות זה אפס אנד דאונס כל הזמן, לא הכל מושלם כל הזמן, אבל זה היופי, זה עולם הרגש. באנו לחוות ובגדול. הקיצוניות והשטותניקיות שלו הן מה שאני אוהבת”.

החיים שנכפו עלינו, שאי אפשר לצאת לבלות ולנסוע לחו”ל, זה לא ויתור גדול מדי?

“לא, ואני אגיד למה. אני לא כל כך דוגמה כי יש לי קטנטונת ואני גם ככה מוגבלת. גם בהודו כולם הלכו למסיבות ואני נשארתי איתה. היא היצירה שלי, היא הפאן שלי. נכון שזה נהיה יותר מצומצם כי אני רק איתה ואין לי אפשרות לשים אותה בגן או להביא בייביסיטר ולצאת להתאוורר מדי פעם. בגדול אני די מוגבלת עד שהיא תגדל, אז בשבילי זה לא ויתור גדול כי אלוהים שם אותי במקום של ‘תצרי חיים חדשים, תיהני מהם’. אני הולכת לגני שעשועים ומסתכלת על הדברים מהצד ורואה הכל אחרת”.

אלין זו המתנה של החיים שלך?

“כן, ממש. היא מדליקה, מלאת חיים ומקרינה המון אהבה. היא כל כך אוהבת וכל כך אוהבת להגיד שהיא אוהבת, אז זו חוויה. בימים כאלה אנשים מתעסקים בלראות עוד סדרה בנטפליקס, ולי יש אותה”.

אין לך רגעי משבר?

“ממש לא, להיפך. בכל שנייה אני מקבלת סימנים מהיקום על כמה עשיתי את הדבר הכי נכון. גם לי, גם לבית, גם לזוגיות וגם לאחים שלה. יש מי שמשגעת אותם, מנשקת אותם וקופצת עליהם, זה כיף. זה משנה את כל האווירה”.

סטולרו: “לחיה יש מבט שונה לגמרי על החיים, אבל מה ששמעת ממני זו האמת. יש לה פחדים אבל היא תדבר איתך על רוחניות, על מקורות ועל אתר האינטרנט פרספקטיבה שהיא דבוקה אליו”.

זה אתר של חדשות ומדיה. גם אתה צורך?

“הפסקתי לראות חדשות. מי שחזק בתוך התקשורת פוחד מהקורונה פחד מוות. מי שלא רואה תקשורת, הקורונה לא תיגע בו. עכשיו, בסגר השלישי, עם כל ההפחדות שמסביב ועם החיסון שלא אעשה”.

עכשיו או בכלל לא?

“אף אחד במשפחה לא יתחסן כל עוד לא נהיה מחויבים לכך בכפייה”.

אבל אולי לא תוכל לטוס.

“אז יכול מאוד להיות שאעכב את החלום שלי. לא נראה לי שאתחסן, מבחינה בריאותית כמובן. אני מאמין שהיו 80 מיליון חולי קורונה בהודו, והייתי שם כל יום במסיבה עם 10,000 משתתפים. חזרתי לפה וניהלתי עסק שבכל יום מגיעים אליו 3,000 איש. אני בתקשורת איתם, שוטף כלים כשצריך, מעביר כסף מיד ליד, ולא עשיתי אפילו אפצ’י אחד. אז מאוד יכול להיות שיש כזו מחלה, אני לא חלילה מכחיש, אבל אני רואה אותה כשפעת שיכולה להסתבך למי שמערכת החיסון שלו היא קצת חלשה. מדובר מן הסתם באנשים מבוגרים ובכאלה עם מחלות רקע. גם המספרים לא מראים שזו מגיפה”.

דרור סטולרו וחיה קליפר עם בתם אלין. "לכל אחד יש את הזמן שלו“