נכון, זה אולי לא דרמתי כמו במשפט שלמה, אבל ההנחיה של משרד הבריאות להגיע לבית חולים רק עם מלווה אחד פוגעת במיוחד בציבור רגיש מאוד – היולדות. אם עד להתפרצות נגיף הקורונה מותר היה ליולדת להגיע לחדר הלידה עם שני מלווים, היום היא צריכה להחליט את מי להעדיף. אם היא תבחר בבעלה, הוא אמנם יוכל לתמוך בה רגשית אך לא יותר מכך. לעומת זאת, אם תבחר היולדת בדולה (תומכת לידה), היא תקבל שלושה פרסים בכרטיס אחד – תמיכה נפשית, פיזית ואינפורמטיבית.
"אתן לך דוגמה טרייה", אומרת דינה רבינוביץ', דולה כבר 14 שנים, על הדילמה, "יש לי יולדת שצפויה ללדת בימים הקרובים. זהו ההיריון הראשון שלה, היא בסביבות גיל 40. היא התכוננה ללידה עם ליווי שלי כדולה ביחד עם בן זוגה, ופתאום אחד מאיתנו צריך להישאר בחוץ. ברור לה לגמרי שהיא זקוקה לי כדי לעבור את הלידה הזו יותר בקלות. מנגד, קשה לה מאוד שבן הזוג לא יהיה שם איתה. הם שקלו את נושא הלידה הביתית אבל זה לא כל כך פשוט לאפשר את זה כי קשה לקחת אחריות על לידה ראשונה בתנאים כאלה".
יש יוצאים מן הכלל? יש נשים שמאשרים להן שני מלווים?
"היא פנתה אלי וביקשה שאנצל את קשרי ואפנה למנהלי המחלקות של חדרי הלידה כדי לבקש אישור מיוחד לשני מלווים. אני בספק אם מישהו יאשר זאת, ולדעתי זה לא בסמכותם. בכל מקרה, פניתי למרכזים הרפואיים בני ציון וכרמל ולא קיבלתי 'לא' אלא 'אנחנו בודקים'. באמת יש רצון לעזור, זה לא שהם נגד חלילה. הם הכי רוצים שליולדות יהיה קל, ומנגד הם חייבים למגן את עצמם. זה מצב לא פשוט".
רבינוביץ', 49, נולדה וגדלה ברוממה הישנה ועשתה מסלול רגיל של כל כרמליסטית מבית טוב – סיימה את בית הספר עירוני ה', התגייסה לצבא, עברה קורס קצינות, שירתה בפיקוד מרכז כקצינת כוח אדם, ולאחר השחרור סיימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה בחינוך ובמשאבי אנוש. אבל היא לא ממש התבייתה על מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, ולכן החלה לעבוד בסוכנות ביטוח, שם הכירה את בן זוגה ב־20 השנים האחרונות ואבי חמשת ילדיה.
"לידה נותנת עוצמות שגורמות לך להיות טנק דלק של מטוס סילון". דינה רבינוביץ' עם אשה לפני לידה (צילום: יעל בן נעים)
להיות Mighty Mama
נעזרת בדולה בלידות שלך?
"הגעתי לייעוד ולעיסוק המרכזי בחיי לגמרי במקרה, או שלא במקרה, וכמו הרבה מאוד נשים אחרות בתחום – דרך החוויה האישית שלי. נכנסתי להיריון ראשון בגיל 30, וזה בא ממקום של To Do List – לעשות כל מה שצריך. רצה הגורל ונפגשתי עם יפעת מאיר, שהיתה אחר כך הדולה שלי בארבע לידות, והפכנו לחברות לכל החיים. אגב, היא אשתו של מנהל ליאו באק הרב אופק מאיר. בלידה הראשונה חשבתי שאני מגיעה מוכנה וחטפתי בומבה. למדתי הרבה אבל בדיעבד הבנתי שלא הגעתי מוכנה לחוויה. היתה חסרה לי תמיכה מדויקת יותר והכנה רגשית עמוקה יותר. לא אשכח את היום שבו פגשתי אותה. היא היתה בהיריונה השני ואני בראשון, וכשפגשתי אותה שוב כמה חודשים לאחר הלידה ושאלתי אותה איך היתה הלידה שלה היא אמרה לי 'וואו'. הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי 'איך זה יכול להיות? למה לה היה וואו ולי לא היה וואו'. הרי גם אני הייתי בהיריון במשך תשעה חודשים, גם אני עברתי לידה, וממש לא היה לי וואו".
איך היה לך?
"אחרי הלידה הרגשתי מעוכה. הרגשתי שנעשו עלי דברים ושהתנגדתי לתהליך. לא עבדתי בלידה עם התינוק שלי, אפילו קצת הפרעתי לו, וכמובן שלכל זה היתה השפעה רגשית שלילית על המצב שלי לאחר הלידה. החלטתי שלהיריון הבא אתכונן בצורה אחרת, ואכן זו היתה חוויה אחרת לגמרי. הרגע המכונן בעיני היה שאחרי הלידה השנייה שלי אמרתי 'וואו'. הנה, שני היריונות, שתי לידות וגינאליות, באחת הרגשתי מעוכה ובשנייה הרגשתי שאני יכולה לכבוש את האוורסט מיד בסיומה. לידה באמת יכולה להיות כזו, ולא סתם איזה משהו לעבור בדרך להורות או לקבל את האפידורל כמה שיותר מהר ולגמור עם זה. לא, ממש לא. לידה נותנת עוצמות שגורמות לך להיות טנק דלק של מטוס סילון, להמשיך הלאה ולהיות מסוגלת להתמודד עם ההורות ועם התינוק בבית".
בטוח שיש נשים שיחלקו עלייך.
"כל השינוי המטורף שקורה לנו לאחר הלידה מוכיח שאם עשיתי את זה אז אני מסוגלת להכל. היום אני יודעת גם להסביר שזה לגמרי הורמונלי. חומרים כימיים שמופרשים לנו בגוף וקשרים נוירולוגיים שנוצרים לנו במוח גורמים לנו להיוולד מחדש כאמא, כ־Mighty Mama שמסוגלת לעשות את הכל. ההבדל בין שתי הלידות שלי היה של שמים וארץ. כבר אז ניצתה בי תחושת השליחות שאת המסר הזה חייבים להעביר הלאה ולכמה שיותר יולדות, כי נשים צריכות לדעת. זה איפשהו בתהליך הסוציאליזציה שלנו, בחינוך שלנו, בזה שאנחנו כבר לא גרות בשבט, ובטלוויזיה אנחנו רואות בייבי בום. הידע הזה מתפספס ולא מגיע לנשים".
כי בייבי בום זה פשטני מדי? ראית את התוכנית "עובדה" על לידות בצל הקורונה?
"ראיתי. זה היה שטחי, מאוד בסגנון בייבי בום. הראו את כל המצב בצורה פסטורלית, לא באמת ניסו להראות את המורכבות. הדילמות הן מורכבות וממש לא פשוטות. גם יש איזשהו עניין שהמערכת הרפואית מסתכלת על לידה כעל תהליך של להוציא את א' מתוך ב'. זה לא ככה. לידה היא תהליך רגשי, זה לא להתרוקן בשירותים למרות שגם זה עניין רגשי אצל רבים. אנשים נוסעים ליומיים מחוץ לבית ורבים מהם לא יתרוקנו עד שיחזרו הביתה. כל הסוגרים שלנו הם שרירים טבעתיים ויש קשר ביניהם. לקחת יולדת ולנתק אותה ממסגרת התמיכה שלה, בתוך כל הלחץ הזה בגלל המצב, הרי כולנו בלחץ מבלי להיות בהיריון או לעבור לידה, אז תחשבו מה עובר עליה. בתוכנית לא היה ביטוי לשום דבר מהדברים האלה – לא ממקום ביקורתי אלא ממקום של להציף את המורכבות. לא ציפיתי לכתבה של פוצי מוצי, הכל בסדר ויהיה לנו בייבי בום בעוד תשעה חודשים. לא היתה בכתבה שום עומק".
"הצורך בדולה התפתח ב-30 השנים האחרונות". דינה רבינוביץ' בקורס הכנה ללידה (צילום: יעל בן נעים)
רוצים להישאר מעודכנים?
שלוש שעות והביתה
במקביל להיותה אמא טרייה החלה רבינוביץ' ללמוד במסגרת מכון אדלר הדרכת הורות לגיל הרך והנחיית קבוצות. משם היא התפתחה ולמדה להיות דולה, מדריכת הכנה ללידה ומדריכת הנקה מוסמכת.
"אמרתי לעצמי שאם עשיתי ילדים", היא נזכרת, "עדיף שאדע מה לעשות איתם – קצת להבין בחינוך בצורה יותר פרקטית, לא מה שמלמדים בחוג לחינוך באוניברסיטה. הפנמתי שאין ממש עזרה מיידית בתחום ההנקה בבית החולים ושאם אני כדולה נמצאת עם היולדת בחדר הלידה, כדאי שאבין איך לעזור לה בכל תחום".
מה זו גישת "פשוט ללדת"?
"גישת ההיפנוברת'ינג, שהיא טכניקה בין לאומית אשר נלמדת ב-46 מדינות ועיקרה הוא לידה רכה ורגועה. אני רכזת קורס דולות בסניף החיפאי של מכללת ללדת".
למה יש נשים שפונות לדולות ואחרות לא?
"יש שתי אוכלוסיות שמזמינות דולה ללידה שלהן. הראשונה הן נשים בהיריון ראשון שרוצות לחוות את הלידה כחוויה טובה ומעצימה להיות נוכחות בלידה שלהן. השנייה היא יולדות שחוו לידה טראומטית בפעם הראשונה, והדברים לא הסתדרו כפי שהן חשבו או קיוו שיקרה. הן מרגישות מאוכזבות בעקבות חוויית הלידה שלהן. אני יכולה לספר על לידה שליוויתי בשבוע שעבר. זוג צעירים שהגיעו ללידה הראשונה לאחר קורס בסיסי של בית חולים, וזה ממש לא הסתיים כמו שהם חשבו. הלידה הסתיימה בצורה טראומטית עם התערבויות קשות ועם קרעים. לקראת הלידה השנייה הם החליטו להתנהל בצורה אחרת ופנו אלי. כשהבנתי שהם בעצם לא יודעים הרבה על תהליך הלידה ואיך להתנהל בו, הזמנתי אותם להצטרף לקורס הכנה ללידה שאני עושה, והיא אמרה לי 'רק עכשיו אני מבינה כמה לא לא ידעתי בלידה הראשונה וכמה שגיאות עשיתי'".
ואיך היתה לה הלידה?
"הלידה היתה מקסימה ומהממת אבל היא היתה בצל מגיפת הקורונה, ודברים נראים אחרת כשיש מציאות כזו סביבך".
למה הכוונה?
"מלבד העובדה ששלוש שעות לאחר הלידה היולדת כבר היתה בבית? בימים כתיקונם לא כל היולדות מנצלות את האפשרות לשני מלווים, אבל בקורס שלי אני מדגישה את העניין ואומרת להן לא לוותר על הזכות הזו. הילארי קלינטון אמרה שצריך כפר שלם בשביל לגדל ילד, ואני אומרת שצריך כפר שלם סביב היולדת – לתמוך בה, לעודד אותה, לגשת למלא מים, להביא עוד מגבות נקיות, להחליף את הכדור פיזיו לכדור בגודל מתאים. אם אחד מהמלווים רוצה לגשת לשירותים, לאכול או סתם רגע לנוח, הוא יכול. היולדת מתודלקת בקוקטייל הורמונלי של 'אני מוכנה ללדת', אבל המלווים מופעלים אחרת. לשני מלווים יש גם מקום היסטורי, ולא סתם מורשים להיות שני מלווים. בשנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת הוכנסו גברים לחדר הלידה בלי שהדריכו אותם מה הם צריכים לעשות שם, והם נכנסו ללא שום הכשרה ולא תמיד ידעו מה לעשות. על הרקע הזה יש כל מיני בדיחות על גברים שמתעלפים בחדר הלידה. ואז הצטרפה הדולה שעוטפת את שני בני הזוג".
מה בעצם הדולה עושה?
"הצורך בדולה התפתח ב־30 השנים האחרונות. הלידות הפכו להיות תעשייתיות מאוד ומנוהלות על ידי פרוטוקולים בסביבה שהיא מנוכרת יחסית ליולדת. היולדת הרגישה צורך להגיע מהבית עם גורם מקשר, שיעזור לה וייתן לה ליווי רציף – החל בהיריון, דרך הלידה ועד אחרי הלידה – דבר שהמערכת לא נותנת לו מענה. לכל יולדת יש ליווי היריון ומעקב היריון אצל הרופא המטפל עד לשבוע 38, ואז חלל, מעקב חדר לידה, שוב חלל ואז מעבר לקהילה. ההפסקות האלו באמצע, בלי מישהו שרואה אותך לכל אורך ההיריון ומכיר אותך, הן משמעותיות מאוד לחוויית הלידה. מחקרים הוכיחו את זה בצורה מובהקת. יש רופא שאמר שאם דולה היתה תרופה זה היה פשע לא לתת אותה. לידות בליווי של דולה מוכחות מחקרית כחוויית לידה טובה יותר עם פחות משככי כאבים, התערבויות וסיבוכים. לידה בליווי של דולה משרתת את האינטרסים של כולם. מכיוון שזה כבר ידוע, בכל חדרי הלידה מקבלים את הדולות בסבר פנים אוהד".
זה לא היה כך בהתחלה?
"לא, אבל כמו כל דבר חדש, לוקח זמן להכיר ולהעריך. היום אני יכולה להיכנס לחדר שבו נמצאת היולדת והרופאה תגיד לה 'תראי את ההפתעה שהבאתי לך'. זה בא ממקום מקבל וחיובי. העבודה נעשית בשיתוף פעולה ואוהבים אותנו מאוד, במיוחד כשאנחנו מתנהגות בהתאם לקוד המקצועי של חדר הלידה".
איך קיבלת את החלטת משרד הבריאות על מלווה אחד?
"זה יוצר שינוי גדול בתמיכה שלי כי אני אמורה להיות עם היולדת ועם בן הזוג שלה, להתחיל את הליווי בבית, וכשתהליך הלידה מתחיל עוברים ביחד לבית החולים, ופתאום יכול להיכנס רק מלווה אחד לחדר הלידה. זה מעמיד בפני היולדת דילמה רצינית מאוד. את כל סוף השבוע שעבר העברתי בשיחות טלפון ובשיחות וידאו עם כל הזוגות שצפויים ללדת בחודש וחצי הקרובים. זה חתיכת בום. תחשבי על אשה שבחרה בדולה שאותה היא הולכת להכניס לתוך החוויה האינטימית שלה ושאיתה היא מדברת באותה השפה, ולפתע התוכניות משתנות. הרי תהליך הלידה כולו כרוך בחוסר ודאות – הרי לא יודעים מתי זה יתחיל, איפה זה יתפוס אותך ואיך זה יתפתח – ופתאום הוודאות, שהיא המלווים, הופכת גם היא לחוסר ודאות. במקום הזה נפתחות שתי אפשרויות. הראשונה היא מינורית – להתחיל כמו שתכננו בבית, וכשמגיע הרגע ללכת לבית החולים, לבחור בבן הזוג שייכנס איתה ובליווי מרחוק של הדולה באמצעות טאבלט, כך שהדולה עדיין רואה ושומרת על קשר למרות שהיא לא נמצאת בחדר, או לבחור בדולה ושבן הזוג יישאר בחוץ".
קשוח.
"זו בחירה לא פשוטה בכלל. אני אומרת ליולדת שזה רגע בחיים שבו היא צריכה להיות אמיתית עם עצמה ושהמחויבות הראשונה במעלה היא להיות אמא טובה לעובר שלה. לא להיות פציינטית טובה, לא רעיה טובה וגם לא בת טובה לאמא שלה שחלמה להיות איתה בלידה. היולדת צריכה בשלב הזה להסתכל פנימה בצורה כנה ולחשוב איזו תמיכה היא צריכה בשביל ללדת ומי יוכל לתת לה אותה בצורה הכי מדויקת. למשל אותה היולדת שבלידה הראשונה הטיסו אותה בשנייה האחרונה לחדר ניתוח בגלל קרעים והדבר שהכי הפחיד אותה זה שוב להיקרע. בלבה היא ידעה שמי שהכי יוכל לעזור לה כדי שהסצנריו הזה לא יחזור זה דולה צמודה".
בעוד שבן הזוג יכול לתת רק תמיכה רגשית, את יכולה לתת את כל המעטפת.
"היה לה קשה מאוד, אבל אחר כך שניהם אמרו שזה היה הדבר הכי נכון לעשות. יש עוד זוג ידיים בחדר שיודעות מה לעשות, מלבד אלו של המיילדת, וכולם עובדים בשיתוף פעולה זה משהו שבן הזוג לא יכול לעשות – א' כי הוא מעורב רגשית, וב' כי זה לא המקצוע שלו והמיילדת לא תפעיל אותו אלא תיתן לו להיות רק נוכח. אלו הן החלטות קשוחות כי גם לנשים קשה לשחרר וגם יש משהו שקשור לדינמיקה הזוגית. בתפר או במעבר הזה של להפוך להיות הורים זה מקום רומנטי, וקשה מאוד לא להסתכל על זה דרך עדשות ורודות".
הגבר יכול להיעלב על כך שבת זוגו לא בחרה בו.
"לגמרי. בשבוע שעבר ליוויתי שלוש לידות, ואחד מהגברים פרץ בבכי כשהוא הוריד אותנו בכניסה לבית החולים, ומדובר בזוג ש־24 שעות קודם לכן כבר קיבל החלטה שאני המלווה. אלו החלטות אמיצות מאוד".
אם זו האפשרות המינורית, מהי האפשרות הקיצונית?
"לידת בית, וזה דבר שלא קל לעכל אותו. לזוגות שלא חשבו על כך זה לא סוויץ' שקל לעשות, אבל זה הליך שהוא באמת בטיחותי בלידות בסיכון נמוך כשהאם והעובר בריאים. הרבה זוגות שאמורים ללדת בחודש הקרוב עשו את המעבר הזה ללידת בית, שהיא אופציה בטוחה בתקופת הקורונה. כמובן שזה נעשה עם מיילדת מוסמכת שמביאה איתה את כל הציוד הנדרש ובודקת שהיולדת עומדת בקריטריונים הבטיחותיים ללידת בית. ועדיין, לצערי, רוב היולדות לא ירגישו בנוח עם ההחלטה הזו והיא לא הבחירה הפופולרית. אני רוצה לחזור רגע לאופציה של בית החולים. לא משנה מי המלווה – הבעל או הדולה – הפרוצדורה הרגילה היא אשפוז של 48 שעות לאחר הלידה. בתי החולים סגרו את מחלקות היולדות למבקרים, ולמלווה מותר להישאר עם האשה רק שעתיים לאחר הלידה. מהרגע שבו היא עוברת למחלקת היולדות, היא נמצאת ללא כל ליווי או מבקרים עד לשחרור. זה נשמע נורא אבל זה נעשה לחלוטין למען הבטיחות של היולדות, היילודים והצוות המטפל. זה קשוח, זו מציאות לא פשוטה, וכולנו צריכים להתנהל בתוכה באופן המיטבי".
אמרת קודם לכן שיולדת שלך חזרה הביתה שלוש שעות לאחר הלידה.
"נכון. אני אומרת לזוג שבחר ללדת בבית החולים, הלידה הסתיימה ללא תקלות והתינוק בריא ומרגיש טוב, שלהישאר שם יומיים זה לא כורח המציאות אלא אופציה. יש זוגות שעושים את זה בימים כתיקונם ולא רק בימים של מגיפה, על אחת כמה וכמה בימים כאלו שבהם אנחנו רוצים לצמצם את הסיכוי לחשיפה לאנשים זרים ולאנשים שבאים במגע עם המון אנשים אחרים. יש אפשרות להתפנות הביתה, אבל גם את זה צריך לעשות בצורה אחראית ומסודרת, במיוחד אם זו לידה ראשונה ולזוג אין ידע וניסיון בטיפול ביילוד. אם הזוג רוצה להתפנות מיד לאחר הלידה, רצוי להיערך לכך מראש, וכבר בחדר הלידה יש לעדכן את הצוות ברצון לא להתאשפז. מהניסיון של השבוע האחרון אני חייבת להודות שהצוות מבין את זה והוא הרבה פחות עוין את הרעיון. אנשי הצוות מפריחים הרבה אזהרות כי זה הפרוטוקול שיושב להם חזק בראש, אבל הם עושים את זה בצורה הרבה פחות עוצמתית כי הם לגמרי מבינים את החשש להישאר בבית החולים".
למה צריך ליידע את צוות חדר הלידה?
"כי אז הוא יזמין אל חדר הלידה את רופאת הילדים כדי לבדוק את התינוק, ואת צוות התינוקייה כדי לתת חיסונים שהיולדת מעוניינת שהוא יקבל. היולדת עוברת מעקב דימום כדי לראות שהיא בסדר ושמצבה יציב, ואז מקבלים מכתב שחרור לאם ולתינוק. וכך, תוך שלוש שעות היא יכולה להיות במיטה שלה בבית".
מה נדרש מעבר לזה?
"אם זו לידה ראשונה, ואצל חלק מהזוגות לידה שנייה, נדרש מעקב מקצועי לתינוק בן יומו שנמצא פתאום בבית. צריך לראות שאכן הוא מקבל הזנה כמו שצריך, שהוא לא מפתח צהבת יילודים וכו'. לצורך זה יש נשות מקצוע בקהילה שיכולות לעזור ולתמוך".
"אני ממליצה לא לוותר על הכנה טובה ללידה". דינה רבינוביץ' עם תינוק שאותו היא סייעה ללדת
על אוקסיטוצין ופיטוצין
ללדת בצל מגיפת הקורונה זו משימה לא פשוטה, ולא רק בחדר הלידה. מיולדות רבות נמנע לערוך קורסי הכנה ללידה פרונטליים, אין סיורים מוקדמים בחדר הלידה כדי להפיג במעט את החשש מהלא נודע, והקורסים נעשים בלמידה מקוונת.
"אני ממליצה לא לוותר על הכנה טובה ללידה", אומרת רבינוביץ', "אפשר להגיע מוכנות ללידה עם בן או בת הזוג וללדת בצורה רגועה ובריאה. כולנו – כל 70 המדריכות בפשוט ללדת ברחבי הארץ – עברנו ללמידה מקוונת וקורסים קבוצתיים לייב, ויש הרגשה של ביחד ושל אינטימיות. אלו הם אותם תכנים וזוהי אותה הכנה יסודית ומעמיקה שנותנת כלים ללידה נוחה ורגועה, במיוחד בימים כאלה. כולנו עושות עבודת קודש ואני רוצה לאחל לכולן לידות טובות, קלות ומלאות אוקסיטוצין ולא פיטוצין. זו השורה התחתונה".
תסבירי.
"אוקסיטוצין זה הורמון האהבה שבזכותו אנחנו מנהלות עכשיו שיחה חברית כל כך. זהו ההורמון שעומד בבסיס של כל הקשרים האנושיים והחברתיים שלנו. הוא מופרש ברמות שיא בזמן קיום יחסי מין ובלידה. אלו הן שתי הפעמים שבהן הוא מופרש ברמות שיא, אבל הוא קיים בכל אינטראקציה חברתית. לדוגמה, לאוטיסטים יש בעיה עם הפרשות ההורמון הזה, הם לא מנהלים את התקשורת החברתית הזאת. ההורמון מופרש בכל אינטראקציה חברתית, בכל מפגש עם אנשים".
ומה זה פיטוצין?
"פיטוצין היא תרופה שמייצרים במפעל. המולקולה זהה לזו של האוקסיטוצין, רק שבמהלך הלידה האוקסיטוצין מופרש מבלוטת יותרת המוח, עושה לנו שינוי תודעתי וגורם לשינויים מוחיים. כבר הזכרתי שהוא גורם לנו להרגיש Mighty Mama כדי שכל ההתנהגות האמהית תתחיל להתעורר. לאחר מכן הוא מופרש לגוף ויוצר את ההתכווצויות ברחם. לעומת זאת, הפיטוצין מוזרק לאשה דרך הווריד. הוא לא נכנס למוח של האשה אלא רק מייצר את הכיווצים ברחם. מה שקורה זה שנוצר נתק בין החוויה של הגוף לבין החוויה של המוח. המוח לא חווה לידה, והגוף חווה צירים".
האם התינוק הזה נולד לעולם של הורמון האהבה?
"לא, הוא נולד לתוך כימיה של פיטוצין סינטטי. יש לכך המון השלכות שהמערכת הרפואית לא מתייחסת אליהן. מבחינתה זה היינו אך – יש צירים, וגרמנו להוציא את א' מתוך ב'. אבל מבחינת האשה, החוויה וההתקשרות שלה עם התינוק, רמות האוקסיטוצין שמופרשות בזמן הלידה מגנות עליה מפני דיכאון. יש לכך השפעות מרחיקות לכת גם על ההנקה, אז זו הברכה שאני כותבת כל יולדת שלי לפני הלידה – 'לידה טובה, קלה ומלאה אוקסיטוצין'".
"זו הברכה שאני כותבת כל יולדת שלי לפני הלידה – 'לידה טובה, קלה ומלאה אוקסיטוצין'". רבינוביץ' עם יולדת בחדר הלידה
תגובות