“מי שמקבל אותנו צריך לקבל אותנו כפי שאנחנו”

“אני לומד לא לפחד יותר! בשנה האחרונה יש לי סיוטים. תמיד היו לי, כמו לכולנו, אבל עכשיו זה שונה. אני נותן להם להתרחב, כי כשאני מתעורר, ממלמל או צועק באמצע הלילה, יש לי אותך לצדי שתנשק אותי, שתיקח את ידי, שתכסה אותי בשמיכה. ארנון, מכיוון שאני מכיר אותך בדיוק שנה, אני לא חושש מסיוטים אבל אני גם לא חושש לחלום. וזה נחמד, כל יום, כל היום”.

כך כתב פטריק לוי בפוסט מרגש לבן זוגו ארנון אלוש, כאשר השניים חגגו בחודש אוגוסט שנה למערכת הזוגיות שלהם. לכאורה מדובר בפוסט דומה לאלפי פוסטים אחרים ברשתות החברתיות שבו מהללים אנשים את חייהם, את בני ובנות זוגם או את משפחתם, אבל מי שמכיר את לוי ואלוש יודע שבפוסט הזה כל מילה היא משמעותית. ולא בגלל מערכת הזוגיות החד מינית שלהם במדינה שבה הקהילה הלהט”בית עדיין נלחמת על זכויותיה, וגם לא בגלל שהמערכת הזאת היא בין שניים שנמצאים בעשורים החמישי והרביעי לחייהם – מצב לא שכיח בקהילה שמקדשת את אידיאל היופי והצעירות. אלא בגלל שהזוגיות שלהם מתעלה מעל סטיגמות ופחדים שקיימים אצל רבים למשמע צירוף האותיות HIV, כאשר לוי הוא נשא של נגיף האיידס.

אלוש, 46, משמש בשלוש השנים האחרונות מנהל בית הקהילות לגאווה וסובלנות, ובמסגרת עבודתו הוא מסייע לבני נוער מהקהילה למצוא את דרכם ולספק להם סביבה תומכת. לוי, 54, עלה ארצה מצרפת בגיל 13 והוא דמות מוכרת בכלל ובקהילה הלהט”בית בפרט, עוד מימיו כיו”ר הוועד למלחמה באיידס אי אז בשנות ה־90. לוי היה נשא נגיף ה־HIV הראשון בארץ שנחשף בתקשורת והביא את החיים עם הנגיף לתודעת הציבור.

“זה היה ב־1995, כשבן זוגי ואני היינו בוועד המנהל של הוועד למלחמה באיידס”, מספר לוי, “אושפזתי והיו המון בעיות של אפליה בזמן האשפוז. אז החלטנו, גם הוא וגם אני, לחשוף שאנחנו חיים עם HIV, כי בתקופה הזו לא דובר על זה חוץ מאשר על אנשים בחו”ל כמו שחקן הכדורסל מג’יק ג’ונסון למשל. רצינו להוכיח שלפני שמתים אפשר לחיות עם HIV ולהיות חלק מהחברה”.

במסגרת תפקידו כמנהל הוועד בשנים 1998-1995 ניהל לוי את המאבק להכנסת הקוקטייל לטיפול באיידס אל סל התרופות. “זה הגיע לפתחו של בית המשפט”, הוא אומר, “ובית המשפט הכריח את הממשלה לספק לנו את התרופות ואת הטיפולים ללא תשלום. זה היה תקדים. לרבים מהחולים התרופות כבר לא עזרו כי הגוף פיתח עמידות. אחד מהם היה בן הזוג שלי ריקרדו, שנפטר בדצמבר 2000”.

פטריק לוי וארנון אלוש. “נושא ה־HIV הוא לא אישיו כי ארנון יודע שאני שומר על עצמי, אני יודע שהוא נאמן ולא הולך להתפרפר"

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

אין צורך במין מוגן

לוי ואלוש הם פעילים מוכרים בקהילה הגאה, אך ההיכרות הראשונה ביניהם נוצרה בפייסבוק. לוי פנה לאלוש, אך זה היה אז במערכת יחסים ולא הפגין התעניינות יתרה. כעבור חודש פנה לוי לאלוש שוב, הפעם באתר היכרויות. כבר בשיחה הראשונה עלה עניין הנשאות, וזאת משום שבפרופיל של לוי באותו אתר מצוין כי הוא נשא של נגיף ה־HIV.

לוי: “כשדיברנו בטלפון שאלתי אם הוא קרא את כל מה שכתוב בפרופיל שלי”.

אלוש: “אם הוא אומר אני מאמין לו, אבל אם זה היה קורה לפני שלוש שנים לא הייתי יוצא איתו כי לא היו לי הידע וההבנה שיש לי היום על HIV. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה עשיתי סקס עם מישהו שהוא נשא, והוא גילה לי את זה רק בדיעבד. זה היה לפני תשע שנים. אני ממש זוכר שהוא שאל אותי אם בא לי עוד פעם ואם אני נשא כי הוא נשא. למרות שהמין היה מוגן מתתי, ככה במקום. הוא אמר לי ‘אין לך מה לדאוג, אני undetectable, אני לא מדביק’. מי ידע מה זה undetectable לפני תשע שנים? הבורות שלי בנושא הזה היתה עצומה. ועכשיו, אחרי שלוש שנים בבית הקהילות, בחדר הזה שבו אנחנו מדברים עושים בדיקות HIV. גם העובדה שבמקום פועל קו של הוועד למלחמה באיידס שינתה מאוד את ההבנה ואת התפישה שלי וגרמה לי להבין בצורה חד משמעית שנשא שהוא undetectable אינו מידבק. הוא הרבה יותר בטוח מכל אדם אחר שאנחנו לא יודעים מה הסטטוס שלו. הבנתי, קיבלתי, וזה הדבר האחרון שמעסיק אותי”.

מה אתה יודע היום שלא ידעת אז?

“undetectable זה אדם שרמת הנגיף בדם שלו לא ניתנת לזיהוי לאחר שהוא טופל, ובמצב כזה הוא לא מידבק. זה אומר שמבחינתי פרטנר שהוא נשא מטופל ושאין לו רמה נגיפית בדם שניתנת לזיהוי הוא בטוח יותר מכל אחד אחר שאני לא יודע באיזה סטטוס הוא ואם הוא מטופל. כמובן שהיו שאלות. ישבתי עם הרופאה של פטריק והאמנתי לה כי היא מתעסקת בזה הרבה שנים. האמנתי גם לו, ולכן זה הדבר האחרון שמטריד אותי. היום הנושא הזה מבחינתי הוא ברור מאוד”.

לוי, הופתעת מכך שהוא נענה לחיזוריך למרות שהוא ידע שאתה נשא?

“קיבלתי הרבה סירובים, גם בגלל סיבות כמו זה שעברתי את גיל 30, שאני לא הולך למכון כושר בכל יום, שאני לא לובש את הבגדים הנכונים ושאני לא גר בתל אביב. נושא הגיל בקהילה, במיוחד אצל הומואים, הוא נושא כאוב מאוד. כשנפגשנו הוא ידע את הדברים שהיו יכולים להיות מחסום מבחינה בריאותית, אבל היה קליק. הופתעתי שהוא החליט לזרום איתי כבן אדם, ולאו דווקא בנוגע ל־HIV אלא בגלל שאני בא עם מטענים שהם לאו דווקא קשורים ל־HIV. כמעט התחתנתי עם אשה, היתה לי ברית זוגיות עם מישהו שנפרדתי ממנו, ואני אלמן בעקבות מותו של ריקרדו. כשהוא נפטר הלכתי לבקש קצבת שארים. באותה התקופה לא אישרו קצבה כזאת לבני זוג מאותו המין, אך בית המשפט הכריז עלינו כזוג ונתן לי זכויות כאלמן. זה היה תקדים. היה לי ברור שאחרי שחיינו שמונה שנים בזוגיות לכל דבר היא תוכר כמו כל זוגיות אחרת, וההכרה הזו היתה חשובה לי לאחר מותו. לכן נאבקתי. אז בנוגע למטענים, אין לי זמן לחזור לארון כלשהו – לא לארון של ה־HIV ולא לארון של ההומוסקסואליות. מי שמקבל אותי צריך לקבל אותי כפי שאני”.

סליחה על השאלה החטטנית – אתם מקיימים מין מוגן?

אלוש: “לא. אין צורך”.

לוי: “נושא ה־HIV הוא לא אישיו כי ארנון יודע שאני שומר על עצמי, אני יודע שהוא נאמן ולא הולך להתפרפר במקומות אחרים, ושנינו יודעים שאם אני לא אשמור על עצמי או שהוא לא יהיה נאמן, נשים את הדברים על השולחן ונדבר עליהם. הדברים הכי חשובים בכל זוגיות, לאו דווקא בין שני גברים, הם התקשורת והכנות. הכמות של הווירוס אצלי היא כל כך מזערית, שאין סיכוי שהווירוס יעבור לאחר”.

אלוש: “כשרמת הווירוס תעלה חס וחלילה, אז הוא יהיה מידבק. הדבר היותר מסוכן זה אם אני מידבק. אם הייתי עם בן זוג רגיל, הולך להשתעשע ונדבק במחלת מין רגילה, אז הייתי מדביק אותו מן הסתם, ושנינו היינו הולכים לרופא, לוקחים כדור, ופה זה נגמר. רמת החיסון של פטריק היא טובה, אבל לא מספיק טובה. אני יותר מסוכן לו מאשר הוא מסוכן לי אם אני אתפרפר. זה מה שצריך להבין פה. זה בדיוק הפוך. הוא יותר בריא ממני. חמסה”.

ארנון אלוש ופטריק לוי. "אם זה היה קורה לפני שלוש שנים לא הייתי יוצא איתו"

“הנסיך הקטן” כמוטיב מרכזי

את הזוגיות שלהם מנהלים לוי ואלוש בין היישוב תובל שבו מתגורר לוי ושבו הם מעבירים את סופי השבוע, לבין דירתו של אלוש בחיפה שבה הם מתגוררים במהלך השבוע. את חגיגות השנה לזוגיות הם ציינו בנסיעה רומנטית לחו”ל.

גם אם נטעה בהנחה שעבור רבים מדובר במערכת זוגית ייחודית שמעליה מרחפת תמיד עננת המחלה, השניים מתעקשים להדגיש כי מדובר במערכת יחסים רגילה לכל דבר ושהמחלה אינה פקטור מרכזי בה. גם המטענים שלוי מביא מעברו נטמעו בה והפכו חלק משגרת הזוגיות. בסיפור האהבה שלהם הספר “הנסיך הקטן” הוא מוטיב מרכזי, שבאופן מיסטי מחבר ביניהם.

“אם הייתי צריך לתת תמה או כותרת לאיש הנפלא הזה הרי שהיא תהיה הנסיך הקטן”, אומר אלוש, “זה הספר שהוא הכי אוהב ושליווה אותו בהרבה מאוד אפיזודות, גם בשמחות וגם במקרים שמחים פחות”.

לוי: “עם ריקרדו, בן זוגי שנפטר מהמחלה, עשיתי טקס התקשרות כשזה עוד לא היה באופנה, ואחד מהדברים שרצינו לעשות הוא שכל אחד יגיד משהו על השני. ריקרדו היה איש של ספרות, אז הוא כתב שיר. אני פחות, אז לקחתי קטע מ’הנסיך הקטן’ שבו הוא נפרד מהשועל אשר אומר לו שמה שחשוב זה מה שסמוי מן העין. חודש לפני שריקרדו נפטר הוא עבר להוספיס והכנו את ההלוויה ביחד, ואחד מהדברים שהחלטתי לומר על קברו זה אותה פסקה שאמרתי כשעשינו את טקס ההתקשרות, וזה מה שגם חרוט לו על המצבה בבית העלמין בקיבוץ יגור. בכל שנה באזכרה אני שוב מעלה את הפסקה הזו. בבית בתובל, מאז שאנשים הבינו שמדובר בתמה חוזרת, קנו לי כל מיני מיניאטורות של הנסיך הקטן”.

אלוש: “כשפותחים דף באתר אטרף (אתר היכרויות להט”בי; ב”כ, ח”ה) יש מקום לכתוב קצת עלי ומה אני מחפש. בשורה של מה אני מחפש כתבתי את ‘צבע החיטה’, וזה מאותו פרק שהוא הקריא לריקרדו ושחרוט על הקבר שלו. השועל מלמד אותו שכאשר פוגשים מישהו משמעותי הוא משנה לנו את החיים. תמיד חיפשתי מישהו שייתן לי את הערך המוסף, ומבחינתי זה סוג של סגירת מעגל מרגשת ועמוקה. האושר והיופי הפנימיים של היומיום הם סוד הקשר שלנו. מדובר ביכולת לראות מעבר. הדבר הכי מרגש אותי בזוגיות הוא שהאיש הנפלא הזה לא מוותר לי – לא בגלל שהוא רוצה שאני אשתנה אלא בגלל שהוא יודע מה אני יכול להיות והוא דורש את זה ממני. לא בשביל איזשהו הישג אלא בשביל שארגיש שלם יותר. זו חוויה שלא הרבה אנשים זוכים לה – שמישהו אוהב אותך כל כך עם כל המגרעות ומקבל אותן. הוא לא שם את זה בצד אלא זה חלק כמעט שווה לדברים הטובים, והוא עדיין מקדיש מדי יום זמן להזכיר לך כמה אתה טוב, כמה הוא מאמין בך וכמה אתה יכול להיות טוב יותר”.

פטריק מדבר על ריקרדו בערגה והוא דמות מרכזית מאוד בחייו. לא חששת להיכנס למערכת יחסים שבה נוכח מישהו אחר בעוצמה כזו?

“אחרי חודש בערך שאלתי אותו מתי הוא היה מאושר ככה, כי הוא היה שמח מאוד באותו הערב. הוא אמר לי ‘אני יכול להגיד לך בדיוק’ וספר את הזמן מאז שהיה עם ריקרדו. זו היתה אחת מהחוויות המרגשות כשהבנתי כמה פטריק אוהב את ריקרדו ועדיין הוא אומר לי שהוא מאושר עכשיו. בעיני זו מחמאה. הנוכחות של ריקרדו בקשר שלנו היא משהו שהוא זכות בשבילי, לא משהו שמאיים עלי. ריקרדו הוא חלק אינטגרלי, ואני באמת מרגיש זכות גדולה שאני מכיר בן אדם שאהב ככה. ריקרדו לא עומד בינינו, הוא חלק מהסיפור, בדיוק כמו בת הזוג שהיתה לי במשך שמונה שנים, שהיא הבן אדם שמכיר אותי הכי טוב ואנחנו החברים הכי טובים. היא חלק ממה שאני, כמו העבר שלו שהוא חלק ממי שהוא. פטריק אוהב את החיים וחי את ההווה, הוא לא נשען על זיכרונות העבר. העבר עיצב את מי שהוא, אבל הוא לא חי את העבר”.

לוי: “החיים שלנו הם לא כבדים ולא מיוחדים כמו שעשוי להישמע, אבל זה לא אומר שיש זיקוקים בכל שנייה. מה שנכון בכל זוגיות זה היכולת לגעת בדברים האמיתיים, כלומר לקלף את השכבות של הבצל כי כולנו מוקפים בהמון שטחיות ובדברים שהם לא באמת הכי חשובים. בסופו של דבר מה שחשוב זה הדברים הקטנים, וזה נכון לגבי כולם. לכולנו היו מערכות זוגיות וכולנו למדנו ממערכות יחסים קטסטרופליות שהסתיימו. היופי, גם בגלל הגיל, הוא לא להסתכל על העבר אלא ללמוד ממנו ולהיות כאן ועכשיו. זה לא משנה איידס או משהו אחר – אתה באמת לא יודע מה יקרה לך מחר, ומה שחשוב זה מה שיש עכשיו”.

ארנון, אפשר להגיד שהזוגיות הזו עידנה אותך?

“עידון זה לא מדויק. אני אגיד לכם מה פטריק עשה – הוא גרם לי להיות שקט יותר. הזוגיות איתו גרמה לי להבין שאהבתי באמת רק פעמיים בחיים. הוא השני. לאהוב באמת, כלומר משהו שהוא לא במובן של להתרגש ולהתאהב אלא במובן של לאהוב. להיות מסוגל לראות בית ביחד. אני יכול להגיד שהוא אהבת חיי”.

לוי: “שוב – הזוגיות שלנו היא לא מושלמת”.

אלוש: “היא נורא רגילה. זה מה שיפה בה”.

לוי: “אבל הזוגיות שלנו, וזה לא קרה לי הרבה זמן, מאפשרת לשנינו להיות מי שאנחנו. לא לפחד להיות מי שאנחנו”.

אלוש: “אני אדם דעתן ונוכח, אבל בשנים האחרונות, בלי כל קשר לפטריק, מצאתי את המקום שלי. אני הרבה יותר שקט ממה שהייתי בעבר, אבל זה עוד הרבה לפני פטריק”.

פטריק לוי וארנון אלוש. "הזוגיות שלנו, וזה לא קרה לי הרבה זמן, מאפשרת לשנינו להיות מי שאנחנו"

המקום שצריך לכוון אליו

בעוד שהופעות בתקשורת הן דבר שבשגרה עבור לוי, אלוש נמנע מלהתראיין או לחשוף את חייו, עד עכשיו. מאחורי ההחלטה של שניהם להתראיין עומד רצון כן ואמיתי להעביר מסר חשוב לקהילה הגאה ובעיקר למי שמרימים גבה על הבחירה להיקשר בזוגיות עם נשא HIV.

על רקע הסטיגמות על זוגיות חד מינית, ובוודאי על איידס, קשה שלא להעריץ את השניים. לא רק משום האומץ של אלוש לנהל מערכת זוגיות עם נשא ולהיחשף על כך בתקשורת, או בגלל המאבק של לוי לזכויות הלהט”בים ונשאי האיידס שיהיה רשום לנצח על שמו, אלא בגלל על ההדדיות שבולטת בזוגיות הזו. ההדדיות הזו משתקפת בשיחה עם השניים, ונדמה שהם נמצאים במערכת זוגיות שנמשכת כבר זמן רב ולא כזו שזה עתה מלאו לה שנה. הדבר מתבטא לא רק במחמאות שהם מרעיפים האחד על השני אלא גם בשפת הגוף ובמחוות קטנות של נגיעה קלה לחיזוק כשאחד מהם מרגיש שהשני זקוק לה. הם משלימים האחד את דבריו של השני בצורה מפתיעה, כאילו הם יודעים מה כל אחד מהם רוצה לומר עוד לפני שאמר אותו, ולא מהססים לענות גם על שאלות קשות ואינטימיות. הם בבחינת ספר פתוח, והכל למען המסר שחשוב להם להעביר.

לוי, נחזור לאותו פוסט בפייסבוק. קשה היה שלא להתרגש מהכנות ומהעוצמה שהיתה בו. מהי המשמעות שלו?

“קודם כל, כמו כולנו אני חולם. אבל משהו שקרה מאז שאני מכיר את ארנון זה שיש לילות שבהם אני מרשה לעצמי להוציא את זה. פתאום אני מדבר או צועק מתוך שינה, וארנון נמצא שם. עצם זה שהוא שם את היד שלו עלי, כנראה שמשהו השתחרר ואני מרשה לעצמי גם לפחד. כולנו מפחדים. אני מרשה לעצמי לחלום כי במשך הרבה שנים לא הרשיתי לעצמי לעשות את זה. כנראה שזה משהו שבא עם הזוגיות הזו”.

אולי בגלל הגיל?

אלוש: “כן. אני חושב שהתובנות שיש לי ומי שאני היום לא היו לי כשהייתי בין 30, 35 ואפילו 40. כל מערכת יחסים מעצבת אותך, ואתה לומד להעריך דברים אחרים ולשמוח. זו הזוגיות הכי שמחה שהיתה לי. אנחנו צוחקים ברמות של פיפי, ולא בגלל שאנחנו זקנים ויש לנו בריחת שתן. אני מאושר לקום בכל בוקר ולאהוב את האיש הזה, שעושה אותי שמח וגורם לי להאמין בעצמי, ולרצות שהוא יהיה הכי מאושר ושמח בעולם ולהתענג על זה שהוא מפתיע אותי עם מוזיקה בבוקר או עם כוס קפה ואני מפתיע אותו עם ארוחה. הקלישאה של הדברים הקטנים כמו ללכת לעבוד בגינה היא נכונה. הדברים הקטנים הם אלה שבונים קשר. הזמן שאנחנו משקיעים האחד בשני זה הדבר היפה. אנחנו יכולים לבלות שעות גם בלי לדבר האחד עם השני, אבל אנחנו ביחד ולומדים האחד את השני. אנחנו צוחקים ביחד ושמחים ביחד. זה שלב כזה בחיים, אולי בגלל שזו התחלה שנייה בגיל 40 פלוס, אבל יש המון חיים בקשר הזה”.

זה מסר נוסף לחברי הקהילה – שיש חיים אחרי גיל 40?

“בטח שיש חיים אחרי גיל 40. יש לי חבר שהוא בן גילי והוא כבר 14 שנה בזוגיות, ולפטריק יש זוג חברים שהם 20 שנה ביחד”.

לוי: “מבחינתי המסר הוא שלא משנה אם אתה עם גבר או אשה ולא משנה מהי ההעדפה המינית שלך – האהבה היא משהו אפשרי והזוגיות היא משהו שאתה מטפח ומפתח. אולי זה מהפכני מאוד ואולי זה שבלוני מאוד, אבל כל הקטע הזה שהומואים מתחת לגיל 30 הם יפים כשהם 90-60-90 והולכים למכון כושר זה קשקוש אחד גדול. יש חיים גם כשאתה לא הולך למכון כושר או לעופרה (מסיבות של די.ג’יי עופר נסים שמזוהות עם הקהילה הגאה; ב”כ, ח”ה), ואני אומר את זה כי אחד מהמיתוסים הכי גדולים והכי מטופשים זה לחשוב שהומו בנוי אחרת מסטרייט. לא – כולנו רוצים להיות נאהבים ורוצים לאהוב ורוצים שיהיה לנו טוב, ורובנו רוצים לעשות טוב למישהו, ולא משנה איזו ורסיה של אהבה וזוגיות קיימת”.

אתם חושבים על העמקת הקשר, אולי ילד משותף?

אלוש: “אם זה היה חסר לי הייתי הראשון ששמח להיות אבא, אבל הצורך הזה לא קיים. אני מעדיף לאמץ. כהומו שלא מחויב לצעוד לפי התפישה השבלונית האנושית, יש כל כך הרבה ילדים שצריכים אהבה בעולם, אז למה שלא אתן אותה? ולשנינו יש הרבה אהבה לתת. אבל אנחנו לא יכולים לאמץ כהומואים. משפחת אומנה אולי”.

לוי: “עברתי את הגיל מהבחינה הזו, אני לא רואה את עצמי מגדל ילד בגילי. כשהוא יתגייס לצבא אהיה מעל גיל 70. זה לא פייר. מנגד, אני יודע שאני יכול להיות הורה טוב, והיו לי כמה הזדמנויות בחיים שבהם יכולתי להיות הורה אבל בגלל כל מיני סיבות זה לא יצא אל הפועל. אז היום לא. אבל אנחנו כן מדברים בתיאוריה על להיות משפחה אומנה”.

אלוש: “חלק מהמסר שלי הוא שאני חושב שהומואים לא יודעים ליצר אינטימיות. גברים מפחדים מקשר אמיתי ומשמעותי, וזה חבל. מסר נוסף זה שאנחנו חושבים שהבא אחר כך יהיה יותר טוב. אתה יושב בתל אביב ופותח אטרף או גריינדר, ובמרחק 100 מטר ממך יש 30 איש שנראים כמו דוגמנים או שחקני פורנו. אתה אומר ‘רגע, אולי ההוא יהיה יותר טוב’ ולא נותן לדברים הזדמנות לקרות. הדברים החשובים באמת הם לא ריבועים בבטן ולא זרועות חסונות, למרות שאני חייב להודות שזרועות חסונות הן דבר מאוד יפה, אבל בסוף היום משיכה הומוסקסואלית היא לא רק משיכה מינית אלא גם משיכה רומנטית. בסוף היום אני צריך שהוא יבוא וישים עלי את היד. וכשהגבר שאני אוהב שם עלי את היד אני נרגע – זה הבית שלי והוא המקום הבטוח שלי. אם מישהו רוצה אהבה היא נמצאת שם ואפשר למצוא אותה. אהבה היא לא רק צורה אלא עבודה להכיר בן אדם ולבנות קשר, וכשזה קורה זה מתגמל. כשיש לך אהבה טובה אתה יכול להרשות לעצמך להיות הרבה יותר. אני היום אדם הרבה יותר טוב, גם בזכות פטריק וגם בזכות הקשר, כי יש בו כל כך הרבה אהבה ואמון. אם רוצים את זה, זה המקום שצריך לכוון אליו”.

ארנון אלוש ופטריק לוי. “אם זה היה חסר לי הייתי הראשון ששמח להיות אבא, אבל הצורך הזה לא קיים"