דרך לא קלה עברו עידן צדוק והירוקו סאסאקי עד לרגע המאושר שבו הם התייצבו מתחת לחופה. מאות המוזמנים שבאו לשמוח בשמחתם והיו מודעים למאבקם לבוא בברית הנישואים כדת משה וישראל לא הצליחו להסתיר את התרגשותם. לא בכל יום הם משמשים עדי ציבור לאהבה בין ישראלי שורשי ליפנית מדת השינטו שמקבלת על עצמה עול מלכות שמים, נאבקת להפוך לבת העם היהודי וכורכת את גורלה בגורלו. והגורל, כפי שמאמינים השניים ושעובר כחוט השני לאורך כל סיפור אהבתם, הוא בעל משמעות אדירה.
את צדוק, 35, הידוע בכינוי צצי, אין צורך להציג לבליינים המקומיים של תחילת המילניום. כמעט שאין מועדון באזור חיוג 04 שלא זוהה איתו. את הכניסה לחיי הלילה הוא עשה במועדונים הגאלה וה־Zoo, משם עבר ללונה, לחורבה ולסטייג’ 27 שבהם שימש יחצן וסלקטור, ואז לטרמינל ולאולטרסאונד. במקביל הוא היה הרוח החיה של אוניברסיטת חיפה כתלמיד בחוג ללימודי אסיה ומדע המדינה, כסגן נשיא אגודת הסטודנטים וכחבר ועד פנים פרויקטים. עם התעצמותן של הרשתות החברתיות והפיכתן לחלק בלתי נפרד מפלטפורמת היחצנות, צדוק הבין שהעתיד טמון שם ועבר לקדם בתי עסק שונים.
לפני כארבע שנים נחתה סאסאקי בארץ בעקבות קשר עם בחור ישראלי שאותו היא הכירה בהוואי. במהלך הביקור הסתיים הקשר הזה, אבל קשר חדש החל – התאהבות במדינה המזרח תיכונית ובמנטליות הצברית המחוספסת. היא החלה ללמוד עברית באוניברסיטת חיפה, ועם הזמן נקשרה יותר ויותר לעיר ולמדינה. חודש בלבד לפני שאשרת השהייה שלה בארץ כסטודנטית פגה והיא כבר היתה מוכנה לטוס בחזרה לאוסקה, הגורל זימן לשניים מפגש לאחר לחץ של חברות משותפות.
“הירוקו ואני הכרנו בחודש האחרון ללימודים שלה”, משחזר צדוק, “יש לה פה כמה חברות יפניות שעשו את ההיכרות בינינו. אני מכיר אותן כי הן החברות של האקסית שלי, שבמקרה גם היא יפנית. היפניות שמתגוררות כאן הן קהילה קטנה, והחברות שלה היו חולות עלי”.
פטיש ליפניות?
“אי אפשר לכנות את זה פטיש ליפניות כי מתוך כל החברות שלי הייתי בקשר רומנטי בסך הכל עם שתיים. זה רק פטיש להירוקו”.
עידן צדוק והירוקו סאסאקי. "ממש בתחילת הקשר היא חזרה ליפן כי נגמרה לה הוויזה" (צילום: חגית הורנשטיין)
בין אוסקה לחיפה
הריאיון עם השניים נערך בגינה שבבית הוריו של צדוק, לשם עברו השניים בשבוע של החתונה ונשארו טיפה יותר. הוא משמש מעין מתורגמן, חוזר על כל שאלה שהיא לא הבינה בקול רך ולא מפסיק ללטף את ידה של אשתו הטרייה.
“היא עשתה לי חיים קשים”, הוא נזכר, “במשך חודש היא לא רצתה לצאת לדייט איתי. בכל פעם היא תירצה שהיא לא יודעת, שיש לה משהו אחר לעשות, לא היום. מי שמכיר אותי יודע – אני ארדוף חודש אחרי בחורה? היא היחידה בהיסטוריה. בשבילי חודש זה הרבה”.
הירוקו: “בשבילי לא”.
מה ליפנית ולישראל?
“אין לי תשובה. התאהבתי בישראל. ראיתי את עצמי גרה בארץ ולכן החלטתי ללמוד עברית”.
יחי ההבדל – חיפה ואוסקה.
“אוסקה היא אכן עיר גדולה, השנייה בגודלה ביפן”.
עידן: “ממש בתחילת הקשר היא חזרה ליפן כי נגמרה לה הוויזה. היא עבדה שם במשך כשנה כמעצבת גרפית”.
הירוקו: “ובמשך כל השנה הזו היינו בקשר”.
עידן: “היה ברור שהיא תחזור ושנהיה ביחד. לא היתה לה ברירה”.
הירוקו, איך המשפחה והחברים שלך קיבלו את העובדה שאת בזוגיות עם ישראלי ומתכוונת לעבור לגור לכאן?
“הם אמרו שאני לא נורמלית, ביפנית כמובן, ושאלו למה אני צריכה את זה. ישראל, מבחינת היפנים, היא רק סכנה ומדינה תחת טרור שהרבה דברים רעים מתרחשים בה. כולם חשבו על דברים רעים. אמרו לי לא ללכת ושאני חייבת להישאר ביפן כי שם טוב יותר ויש שלום. אמרתי ‘בסדר’ ועזבתי”.
את אוהבת לגור בארץ?
“כן. וגם את עידן”.
עידן, ואיך ההורים שלך הגיבו?
“בהתחלה הם אמרו ‘מה, תביא לנו עוד אחת כמו ההיא? עזוב אותך, למה לך? אתה זוכר מה קרה בפעם הקודמת’. גם חברים שלי אמרו לי שאני לא צריך את זה שוב, כי הקשר עם החברה היפנית הקודמת לא הסתדר. אבל הכל השתנה כשההורים שלי ראו אותה. אפילו אחותי לקחה אותי הצדה ביום שהיא הכירה את הירוקו ואמרה לי ‘זו הבחורה שאתה צריך להתחתן איתה’. כשההורים שלי הכירו אותה, הם התאהבו בה”.
יש משהו ביפניות שמושכות אותך יותר מישראליות?
“זה לא קשור לבחורות יפניות, זה קשור אליה. היא באמת משהו אחר – נשמה טובה. היא גורמת לי להרגיש טוב, מחבקת ואוהבת”.
יש הבדל תרבותי גדול מאוד.
הירוקו: “ברור שיש הבדל, אבל ביפן אומרים שאנשי אוסקה הם כמו אזור נפרד. האנשים באוסקה הם כמו ישראלים – מגניבים כאלה וכל הזמן בבלגן”.
הירוקו סאסאקי ועידן צדוק. "התאהבתי בישראל. ראיתי את עצמי גרה בארץ ולכן החלטתי ללמוד עברית”
רוצים להישאר מעודכנים?
מה היה בגלגול הקודם?
חודש אחד בלבד ביחד הספיק לשניים להבין שאת הקשר הזה הם לא מתכוונים לגדוע. חודשיים לאחר עזיבתה של סאסאקי את הארץ בגלל ענייני הוויזה, צדוק טס אליה במטרה להשיב אותה לארץ. אבל הנסיעה לא כללה רק מפגש עם משפחת סאסאקי ועם מראות ארץ השמש העולה. צדוק היה מכוון מטרה אחת והוא הוציא אותה אל הפועל.
“היינו בהונסן, שזה מתחם של מעיינות חמים אולי הכי מפורסם והכי עתיק ביפן”, הוא מספר, “לקחנו חדר פרטי עם צוות שבישל לנו, וכשנשארנו לבד הירוקו מזגה תה ואמרתי לעצמי שכנראה זה הזמן. למרות שרציתי לעשות את זה במקום אחר, הרגשתי שאני צריך לעשות את זה באותו הרגע, וכמו גבר ירדתי על הברכיים והוצאתי טבעת בלי להגיד מילה. היא הסתכלה ושאלה ‘מה?’. עניתי לה ‘מה מה?’. ‘אתה צריך להציע’, היא אמרה. שאלתי ‘תינשאי לי?’, וכמובן שהיא אמרה ‘כן’ תוך כדי דמעות”.
הירוקו: “קצת דמעות. ההורים שלי שמחו מאוד”.
אבל כגודל השמחה, כך גודל האכזבה שהשניים חוו כזוג בישראל. עם שובה של סאסאקי ארצה, הפעם בוויזת זוגיות, הם הבינו שכדי להינשא כדת משה וישראל מצפה להם דרך ארוכה, רצופה בהרבה מכשולים. למרות הכל התעקשו השניים להתחיל בתהליך גיור, וכשהרבנות הערימה קשיים גמלה בשניהם ההחלטה לעשות זאת בעצמם. סאסאקי החלה לפקוד את בית הכנסת כשהיא נעזרת בהדרכה ללמוד תפילה, וגם לשמור שבת, כשרות ושאר מצוות עשה. צדוק היה שם לתמוך בה ואפילו סיגל אורח חיים דתי בהשפעתה, ולו רק בשביל להתחיל בהליך גיור כהלכתו שנראה רחוק מאוד.
עידן, זה היה חשוב לך?
“כן, אבל היה חשוב גם לה שנתחתן בחתונה יהודית. אולי בגלגול הקודם היא נולדה יהודייה”.
הירוקו: “אולי”.
עידן: “עוד לפני שהתחלנו את תהליך הגיור באופן רשמי התחלנו אותו לבד. באתי לנסוע בשבת, והיא הסתכלה עלי בכעס ואמרה לי ‘יו דרייב אין שבת? דיס איז שבת. יו דונט אלאווד טו דרייב’. מאז אני שומר שבת בגללה. בגלל שהתחלנו את התהליך עצמאית, פנינו לכל מי שיכול היה לעזור. ביפן אתה מתחתן תוך חמש דקות בלחץ, ולנו היה חשוב כל התהליך. באמצעות חבר הגענו למישהי שלימדה את הירוקו איך להתפלל, ומאז במשך שנתיים היא הולכת לבית כנסת בימי שישי. היה לנו בלגן גדול עם הליך פורמלי כי מנעו מאיתנו את הגיור הזה. רצנו והגשנו בקשות ודיברנו עם המון רבנים שהבטיחו לעזור, ובכל פעם השיבו לנו בשלילה לגבי התחלת התהליך. בסוף ייעצו לנו להתחתן קודם כל ביפן, כי מסתבר שכדי להתחתן בארץ צריך קודם להתחתן בחתונה לא יהודית. זה אומר שאם אתה רוצה להתגייר אתה צריך להתחתן מתוך חטא. אתם מבינים את האבסורד? עברנו רב אחד, שניים, שלושה, ואחרי שאתה שומע את זה בפעם העשירית זה כבר מחלחל לך. נסענו ליפן, נהנינו קצת, לחצנו על כפתור התורים בעירייה, וכשהגיע תורנו אמרנו שאנחנו רוצים להתחתן. לקחו אותנו מהדלפק לחדר, כי בכל זאת חתונה זה קצת יותר חשוב, הבאנו שני עדים שיחתמו ויצאנו נשואים. הלכנו למסעדה איטלקית לחגוג עם פיצה. כשחזרנו לארץ הגשנו את כל הבקשות מחדש כמו שהדריכו אותנו, ואמרו לנו לחכות ארבע שנים. הייתי המום. עוד לא ביקשנו בכלל אישור על גיור אלא רק להתחיל הליך וללמוד יהדות. זה כל מה שחיפשנו, אבל כדי ללמוד יהדות צריך לעבור את כל הייסורים האפשריים. באותה התקופה היא כבר הלכה לבית כנסת ולא נתנה לי לנסוע בשבת. היינו כבר באמצע הדרך הזו, אם אנחנו רוצים או לא רוצים. מה ביקשנו? ללמוד יהדות? במדינת ישראל מונעים ממך ללמוד יהדות, והרבנים אומרים ‘זה מה יש’. פשוט מנעו מאיתנו”.
הירוקו: “בכיתי כל הזמן. רק רציתי ללמוד יהדות ולהיות יהודייה. זו מדינה יהודית, אז למה? רק רציתי להיות יהודייה”.
התאכזבת מהגישה הזו?
“בטח. עשיתי הכל – אני שומרת שבת, שומרת על בית יהודי, לומדת בעצמי ומלמדים אותי בבית כנסת להתפלל. לא הבנתי למה”.
מה משך אותך ליהדות?
“לפני זה לא ידעתי מה זו יהדות. אני מדת השינטו. יש כאלו שאומרים שיהדות היא המקור של השינטו כי יש דברים דומים כמו נטילת ידיים”.
אבל אין שבת.
(צוחקת) “לא, אין שבת”.
הירוקו סאסאקי ועידן צדוק. "כל המאבק הזה רק שיפר את הקשר בינינו"
העולם נברא מחדש
בזמן שצדוק וסאסאקי התעמקו ברזי היהדות, הם החליטו שהם לא זקוקים לאישור ממסדי למימוש אהבתם, התייצבו באולמי אדם וחווה וסגרו על תאריך לחתונה – 15 באוגוסט, יום הולדתו של צדוק. גם כאן יד הגורל התערבה, והפעם הביאה עמה בשורה שלה הם חיכו במשך שנתיים.
“ההורים שלי הם אנשים מאמינים”, הוא מספר, “ואבי אמר לי שאם זה צריך לקרות זה יקרה עד החתונה. אנחנו כבר שנתיים בתוך התהליך העצמאי והשארנו פרטים גם ב’גיור כהלכה’, שזה גיור אורתודוקסי כדת משה וישראל. זה לא גיור רפורמי, שבשלב מסוים עלה כאפשרות אבל לא בחרנו בה. אמרנו ‘אם כבר גיור, אז כמו שצריך’. ואז התקשרו מ’גיור כהלכה’, אמרו ששמעו את הסיפור שלנו ושאלו מתי נוכל להגיע. ‘מה זאת אומרת?’, שאלתי, ‘מתי שתגידו. תגידו מחר, אנחנו באים מחר’. הגענו לירושלים והירוקו בכתה מהתרגשות. הראינו להם המלצות של חברים מישיבות, מההארד קור של הדתיים, והם אמרו ‘תקשיבו, אנחנו לא מבינים למה עושים לכם את הקושי הזה’. הם סיפרו שלמחרת מתכנסת ועדה, מה שאומר שהגענו בפוקס, אבל כנראה לא סתם הגענו באותו היום. זו ועדת חריגים שמאשרת אנשים עם תנאים מיוחדים. בגלל שלהירוקו עדיין לא היתה תעודת זהות, הוועדה נועדה להכריע ולקבוע אם אפשר להיכנס להליך גיור. עד לאותו רגע לא הסכימו להכניס אותנו לוועדה הזו שתאשר לנו את ההליך”.
הוועדה דנה בעניינכם בפניכם?
“הדיונים התקיימו שלא בפנינו, אנחנו הופענו רק בפני בית דין הסופי. הוועדה התכנסה בצהריים, ובערב כבר נכנסנו ללחץ והלב דפק. ואז הודיעו לנו ‘מזל טוב, קיבלתם אישור להתחיל בתהליך’. כמובן שהתחילו לזלוג דמעות והכל, ואז בעצם התחלנו את ההליך. בכל שבוע בין שלושה לארבעה שיעורים, וכשמסיימים את השיעור ממשיכים לשבת וללמוד ביחד בבית. לימד אותנו רב מוכר שמגייר בנתיב – גוף הגיור הרשמי של המדינה. זה הליך אורתודוקסי שלא שייך לרבנות. שמרנו שבת, הלכנו לבית כנסת, ואני הפסקתי לצאת למועדונים. אני!”.
אתה מדבר בלשון רבים.
“כי עברנו את כל הלימודים ביחד. רציתי להיות שם בשבילה”.
ובסוף?
הירוקו: “היה לי מבחן בעל פה. לפני המבחן לא יכולתי לישון, כל הזמן בכיתי. עמדתי מול שלושה רבנים שבחנו אותי על החומר. הייתי בלחץ כי ידעתי שאם אני לא עוברת את המבחן אני לא יכולה להתחתן. שאלו מה זה יהדות בשבילי, למה אני רוצה להיות יהודייה, מה אני עושה בשבת, אם אני מתפללת, אם אני שומרת כשרות בבית. בסוף כבר לא זכרתי מה עניתי”.
עידן: “כשהיא התיישבה הם ראו שהיא לחוצה. אחד מהרבנים אמר לה להירגע והביאו לה מים. מרוב לחץ היא אפילו שכחה לברך ‘שהכל נהיה בדברו’”.
סליחה? את מברכת שהכל נהיה בדברו?
הירוקו: “כן. הכל”.
עידן: “נשאלנו אם אנחנו רואים את עצמנו חיים כאן כמשפחה יהודית. אמרנו שכמובן. אמרנו את מה שאנחנו מרגישים ולא רק את מה שהם רצו לשמוע. הם אמרו לה שהיא עברה, אבל היא לא הבינה. ‘הירוקו, את מוכנה להיות יהודייה?’, הם שאלו, אבל היא לא הבינה כי היא היתה בשוק. אמרתי לה ‘שואלים אותך אם את מוכנה להצטרף לעם היהודי’. היא היתה בהלם ואני אמרתי לה ‘הירוקו, זה אומר שעברת את המבחן. הם שואלים אם את מוכנה לסיים את התהליך’. ואז היא הבינה ופרצה שוב בבכי. גם אני בכיתי. האנשים שם בכו”.
הירוקו (בדמעות): “זה היה קשה כל כך, אף אחד מכם לא מבין כמה זה קשה להיות יהודי, כי אתם יהודים וזה נורמלי עבורכם. אבל אני יפנית מדת שונה כל כך, וגם האנגלית שלי לא טובה. רציתי רק ללמוד, וכשעמדתי בבית הכנסת הרגשתי את האנרגיה החזקה. לא יכולתי לנשום. כל הזמן נלחמנו. דיברתי עם החברות היפניות שלי שאמרו ‘למה את צריכה את זה? את לא צריכה להיות יהודייה, את שינטו יפנית. זה טיפשי’. כולן תמיד אמרו לי לדבר עם עידן ולומר לו שאם הוא אוהב אותי ושאם יש לנו אהבת אמת אז הוא יגיד לי שאני לא צריכה להיות יהודייה. ‘אם הוא יגיד לך שאת צריכה להיות יהודייה זו לא אהבת אמת’, הן אמרו. אבל ידעתי שאין ברירה ושאם אני רוצה להתחתן איתו אני צריכה להיות יהודייה”.
וכשקיבלת את הבשורה?
“בכיתי בלי סוף. לפני זה רציתי רק להיות יהודייה, לפחות להתחיל ללמוד להיות יהודייה. אז למדתי, אבל הרגשתי כאילו שאני הולכת בדרך חשוכה. אמרתי לעצמי ‘אולי אני צריכה להיפרד מעידן? הרי אני לא מאוד צעירה, אני בת 32 ורוצה ילד’. ידעתי שיהיה קשה, אבל לא הבנתי עד כמה”.
עידן: “משם הלכנו למקווה. בפעם הראשונה היא הוטבלה לבד עם הבלנית, ובפעם השנייה, כשהיא לבושה בחלוק מיוחד, שלושה רבנים מבית הדין עמדו בחוץ כדי לראות שהיא מכניסה את כל הראש. ואז קינחה בתפילת ‘שמע ישראל’”.
הירוקו, הרגשת שונה?
“כן, לחלוטין. הרגשתי שונה ושהעולם נברא מחדש”.
עידן: “את האישור הסופי קיבלנו כמה ימים לפני החתונה. גם את המקווה היא עשתה כמה ימים לפני החתונה. אגב, אני הלכתי לישון בסלון. הפרדה – שבטעות לא נידרדר”.
עידן צדוק והירוקו סאסאקי. "ואז היא הבינה ופרצה שוב בבכי. גם אני בכיתי. האנשים שם בכו”
בלי כוונה נסתרת
בחופה התייצבה הירוקו כיהודייה ועם שם חדש שבחרה מהמקרא – אסתר. ואז התברר שיד הגורל התערבה שוב. כשהשניים סגרו על תאריך החתונה הם לא שמו לב לתאריך העברי – ט”ו באב, חג האהבה – שרק חיזק את אמונתם שמישהו התערב שם למעלה.
מזכרת לחייה הקודמים של סאסאקי, שאותם היא השאירה מאחור, אפשר למצוא בהזמנה לחתונה שהיא עיצבה ככרטיס טיסה לכיוון אחד. לצדה מתחת לחופה ניצבו אמה, אחיה ואחיינה הקטן. הרב שקידש את הזוג הטרי לא יכול היה להתעלם מדרך החתחתים שהם עברו עד שהגיעו ליום הזה. “היה מדהים. עבדתי בשביל זה כל כך קשה”, היא מסכמת, “לא כולם היו יכולים להגיע מן הסתם, ובוודאי שהם חסרו לי – המשפחה, הסבים, הסבתות והחברים”.
עידן: “בדיוק כשנפתחה הדלת ונכנסנו לאולם נזכרתי בכל הטלטלות, הבלגנים והמלחמות. בכל יום היתה מלחמה חדשה ובכל יום היו דברים שעצבנו אותנו. נלחמנו, באמת שנלחמנו, וסבלנו ייסורים שאני לא מאחל לאיש לעבור. בדרך לחופה התנגן השיר של מתיסיהו ‘את כל מה שיש לי, כל מה שאני צריך’, שיש לו משמעות כפולה – ברמה הדתית וגם ברגשות שלי אליה”.
הירוקו, כעת, כשהקשיים חלפו, את ממשיכה באורח חיים דתי?
“אנחנו מנהלים אורח חיים יהודי לכל דבר. שומרים שבת, כל שישי בית כנסת, הפרדה של בשר וחלב, כשרות”.
ואיך את מעדיפה שיקראו לך?
“גם וגם. לא משנה”.
עידן: “במשפחה אנחנו קוראים לה עכשיו יותר אסתר. בנובמבר יש לנו פגישה כדי לשנות את השם במשרד הפנים. כשחשבנו על השם שהיא תבחר חשבנו על השמות אהבה, אביב ואסתר, ואסתר היה השם שהכי קרץ לה משום מה. אני לא סיפרתי לה שאסתר היה השם של סבתא שלי. היא נפטרה לפני שנתיים בערך, והן אף פעם לא נפגשו. זה קטע הזוי כי יש להן המון תכונות דומות. יום אחד חשבתי שאמא שלי הכינה סיר אורז ואמרתי לה שהוא בדיוק כמו האורז של סבתא. אמא שלי ענתה שזה הירוקו הכינה. הן לא נפגשו מעולם, ואיכשהו יצא לה אורז כמו של סבתא שלי”.
אתה מרגיש שזה זיווג משמים, שקצוות מיסטיים מתחברים בסיפור הזה?
“ברור. היא באופי שלה מתאימה לפריז, ואני ההיפך ממנה – תנו לי להיזרק בחוף בתאילנד. וכל ההפוך הזה כל כך התאים והתחבר. אני מסתובב במוזיאונים בפריז ומבקר אמנות. אני!”.
מפריע לך שהרבנות לא מכירה בה כיהודייה?
“הגיור הוא אמנם אורתודוקסי, אבל לא מטעם הרבנות. הגיור התבצע על ידי רבנים שמשתייכים לרבנות, שהם רבני ערים, אבל זו לא הרבנות עצמה. אשקר אם אגיד שזה לא מפריע לי בכלל, ברור שזה קצת מפריע לי. אני עדיין מנסה להילחם שזה יקרה. הרבנות היא סוג של אמא שלנו בתור יהודים. זה כמו אמא שאיבדה את הדרך אבל היא עדיין אמא. יש אנשים שבמקום לאהוב ולכבד את הגר עושים הכל כדי לגרום לו לסבול ולשנוא. לא מדובר בבחורה פיליפינית שבאה לישראל בשביל אזרחות. היא גם לא יכולה להחזיק באזרחות ישראלית כי אז היא תצטרך לוותר על האזרחות היפנית. אין פה משחק או כוונה נסתרת”.
הקשיים חיזקו את הקשר ביניכם?
הירוקו: “ברור, כי נלחמנו יחד. גם היו לנו מריבות”.
עידן: “אלה לא היו מריבות סתם, אלו מריבות שנבעו מהרבה לחצים. אם אתה לא יודע להכיל את הצד השני, אתה משתגע. כל המאבק הזה רק שיפר את הקשר בינינו”.
הירוקו: “בסוף הצלחנו”.
עידן צדוק והירוקו סאסאקי בחתונתם. "אין פה משחק או כוונה נסתרת” (צילום: גל יאסנקוב)
Congratulations
Wishing you a wonderful beginning and love to last a lifetime.
שלום
סתם בירבורים על הרבנות.
מאוד קשה לאזרחים זרים להתגייר בארץ מכיוון שהמדינה מונעת זאת. למה? למנוע מזרים להתאזרח מכוח חוק השבות. לא קשור לרבנות בכלל. כל מי שמבין עניין הולך לבית דין בחו"ל
ותכלס בחורה לא נראית דתיה עם מחשוף אז מה קשור בית דין של דתיים.