"החלום – להיות מר בשר של ישראל"

מה משותף לרוסלנה רודינה, רון שובל, רגב הוד, לירון טילטיל אורפלי, נטע אלחמיסטר, מאור בוזגלו ואביבית בר זוהר? נכון, כולם מפורסמים, חלקם כיכבו בתוכניות ריאליטי, אבל המכנה המשותף לכולם הוא שנפלה בחלקם הזכות להתענג על הבשרים שהכין עבורם השף והגרילמן החיפאי אלי אטדגי – כוכב עולה בשטח המזון – שחולם להיקרא “איש הבשר של ישראל”. כשהוא מספר על שאיפתו, פני הבייבי פייס שלו מקשיחות והברק בעיניים נותן הרגשה שזה באמת עומד לקרות. אני לא מנסה אפילו להסתיר את החיוך הקטן של שביעות רצון שמתגנב לו אל זווית פי וחושבת על כך שהוא תמיד יזכור את הריאיון הראשון שהוא העניק בחייו (לי), ואולי בעתיד, כשאפגוש אותו באירוע, הוא ישמור לי את הנתחים השווים יותר. מן חסד נעורים שכזה.

אטדגי כבר לא נער. הוא בן 37, והעובדה שהוא לוטש עיניים לתואר איש הבשר היא די מפתיעה בהתחשב בכך שהרזומה שלו כגרילמן מקצועי הוא בן שנה אחת בלבד ועוד שנה וחצי שבהן הוא למד את רזי המקצוע. אבל בשנה הזו הוא צבר לעצמו אלפי עוקבים ברשתות החברתיות (קצת בגלל בוזגלו והרבה בגללו), והוא מקפיד לטפח את הפיד ואת הסטורי שלו בתמונות ובסרטונים שבהם כדאי להציץ רק כשאתם ממש שבעים.

אלי אטדגי עם רוסלנה רודינה

לא סתם עוד מנגל

הוא נולד, גדל ולמד בקרית אליעזר, ובצה”ל שירת שלוש שנים כלוחם בסיירת אגוז ולחם במבצע חומת מגן, שם גם איבד חבר שלחם לצדו. לאחר השחרור הוא עזר קצת לאביו בדוכן הזיתים שברשותו בכניסה למבנה של שוק תלפיות, ואז נסע לטיול הגדול בהודו ותאילנד. כשחזר ניסתה אחותו לשדך לו חברה לעבודה, אבל הוא סירב כי רצה נחיתה שקטה. אבל היא לא ויתרה, ויום אחד הוא הופיע בתחנת הדלק שבו הן עבדו ונאלם.

“הסתכלתי עליה”, נזכר אטדגי, “ואמרתי לאחותי ‘היא, איתי? נראה לך, היא לא תסתכל עלי. היא מלאך, יפהפייה’. אירנה ואני התחלנו לצאת ואמרתי לה שנוסעים לאמריקה, שם נעשה את הכסף הגדול, אבל היא לא הסכימה לעזוב את אמא שלה. נפרדנו והיא נסעה לביקור ברוסיה כדי לשבור את הבאסה, אבל הגעגועים שיגעו אותנו. אחרי חודשיים, כשהייתי כבר במיאמי, היא התקשרה אלי. קניתי לה כרטיס, ואחרי שבוע היא כבר נכנסה להיריון. מאז אנחנו ביחד, הורים ללירוי שהוא בן 9. בחודש השישי היא עזבה כי היא רצתה ללדת ליד אמא שלה, אז מכרתי הכל וחזרתי”.

מה עשית שם?

“מכרתי מערכות סטריאו לרכב, ואז ראיתי שזה קטן עלי ופתחתי שלושה דוכנים של צעצועים בשוק הפשפשים. הייתי שם שנה וחודשיים, והחזרה לארץ היתה תקופה מבלבלת מאוד. עבדתי במטבח של בית הספר ליאו באק – זו היתה העבודה הראשונה שמצאתי – ואחר כך עבדתי כמה שנים בזמן קפה בהדר. כשנמאס לי לעבוד במטבח עזבתי לטובת משרות במכירות. בשמונה השנים האחרונות הייתי בכלל במקום אחר לגמרי – בפלאפון, במיצובישי ובמשך חמש שנים מכרתי ביטוחים בהראל. היו לי חיים יפים עם משכורות מדהימות ועם משרד ממוזג, נקי ומסודר”.

רחוק מעולם הנפנופים והמנגל.

“לפני שנה חבר פנה אלי בבקשת עזרה. הוא ידע שאני יודע להכין על האש וביקש שאבוא לעזור לו במסיבת הרווקים שלו ל־22 משתתפים. הוא אמר לי מראש שהוא לא סומך על החברים שלו כי הם הולכים לשתות הרבה, אז הייתי הנהג התורן והתנדבתי בכיף לעזור”.

זה היה תחביב שלך?

“לא, להיפך. תמיד כשהדליקו מנגל אני הייתי זה שבורח מהאש כי לא אהבתי את הריח. הייתי אאוטסיידר כזה שיושב בפינה, וכשהכל היה מוכן הייתי מצטרף לשולחן. שנה וחצי לפני מסיבת הרווקים הזו התחלתי להתעניין בבשר ועשיתי ערבים לחבר’ה בבית שלי כחובבן. גיליתי את מגדל הבשרים ברמת הגולן שממנו אני קונה היום את הבשר הכי טוב שקיים. יש גם מקום בבית חנניה שנקרא מעדני איתן, וממנו אני לוקח בשר שהוא מייבא מארצות הברית. את הבשרים האלה הבאתי איתי לצימר וזה היה שונה מסתם עוד מנגל. בסוף האירוע כולם היו על הרצפה ואמרו לי ‘אכלנו בחיים שלנו בשר, אבל כזה מעולם לא אכלנו’. אמרתי לעצמי שאם 22 גברים אומרים לי ‘אתה גדול’ אז אתה גדול. רק לאחר מסיבת הרווקים, כשהבנתי שהולך לקרות פה משהו אחר, החלטתי להפוך את זה למקצוע. קניתי קרש חיתוך, מנגל מקצועי וסכינים, ואמרתי לחברים שאם הם שומעים על אירוע או אם יש לחברה שלהם יום הולדת שיזמינו אותי וישלמו רק על הבשר ולא על העבודה כי רציתי לצלם כמה סרטונים. חבר הזמין אותי לבוסתן הגליל למסיבה ל־25 אנשים, והם השתגעו”.

מה עשית להם שונה ממה שהם היו עושים בעצמם?

“מה שהופך את זה למיוחד זה שבמדינת ישראל אין אנשים שמזוהים עם בשר. מושיק רוט ואסף גרניט הם שפים שמזוהים עם אוכל, אבל אין במדינת ישראל אדם שמזוהה עם בשר, לקח את הבשר צעד קדימה והפך אותו למיין אישיו – לדבר הכי חשוב”.

למדת את הנושא?

“ימים שלמים הייתי מעביר עם מגדלי בשר ברמת הגולן, נכנסתי לעבוד באטליזים בלי שכר כדי ללמוד קצבות, ולמדתי את הסודות הקטנים – איפה מתחיל החיתוך והפירוק. הרי הכל מתחיל ומסתיים בקיצוב. אם אתה יודע לקצב את הבשר בצורה כזו שאתה תקבל גם את סוף הנתח או את תחילת הנתח הבא או לקצב אותו בצורה שאתה רוצה, תוכל למצוא אוצרות. אלה הם דברים שאנחנו פחות מתעסקים איתם ביום יום. רוב האנשים יודעים מה זה פילה, סינטה ואנטרקוט. אנחנו יודעים לקחת את הנתחים שהם פחות סקסיים בהגדרה הציבורית ופחות מתייחסים אליהם, כמו ואסיו או אונטריב, ובצלייה נכונה הם הופכים למעדן. ואז גם עלו לי רעיונות קטנים. יצא לי לאכול כבד אווז עם טיפת ריבת בצל בצד. התחלתי להכין ריבת בצל בבית, שרפתי הרבה סירים עד שיצאה לי הריבה האולטימטיבית, למדתי להכין צ’ימיצ’ורי ממתכון סודי וקונפי שום אלוהי, לא פחות”.

אבל אתה רק שנה במקצוע.

“אני לא יודע מה קרה לי בגיל 36 אבל הרגשתי שהיה חסר לי משהו. ויתרתי על פיצויים, על בונוס של 10,000 שקל במשכורת האחרונה, על משרה נחשקת ועל החיים הטובים. ויתרתי על כל זה כי הרגשתי שהאנשים מושכים אותי אליהם. אחרי האירוע הראשון בבוסתן הגליל היתה חנוכת בית של בוזגלו בבנימינה”.

אלי אטדגי עם אביבית בר זוהר

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

הצעות מגונות במסיבות רווקות

מזל – רק כך ניתן להגדיר את מה שקרה לו לאטדגי בהמשך. ערב אחד הוא צפה בתוכנית האינטרנטית של עיתונאי הספורט רפאל קבסה שראיין את ג’ובאני רוסו בביתו. “זה קרה מוויז’ן שהיה לי” מספר אטדגי, “חשבתי שאם הייתי עומד מאחורי השניים ומכין סטייק לג’ובאני, אנשים היו מגיעים אלי. התקשרתי לקבסה וביקשתי להיפגש איתו, והוא אמר לי ‘בוא’. ב־8:30 בבוקר ישבתי אצלו, ופתאום בוזגלו התקשר והזכיר לו על חנוכת הבית שהוא מתכוון לעשות שבוע ימים מאוחר יותר ואיך כל הארגון נופל עליו. קבסה, שהוא גם הדובר של בוזגלו, סיפר לו שיושב אצלו כרגע אלי אטדגי, מומחה לבשר. תקלטי, עשיתי עד אותו רגע אירוע אחד בתשלום. בוזגלו ביקש לדבר איתי ואני אמרתי לקבסה ‘אני? מאור בוזגלו? על מה אתה מדבר?’. קבסה אמר שאין מצב שאני מבריז כי הוא נתן לבוזגלו מילה”.

לא היו לך חששות?

“רעדתי. רון שובל, נטע אלחמיסטר, שחקני הקבוצה, אנשים שרק ראיתי בטלוויזיה עד אותו יום. מירן בוזגלו הזמינה אותי לאירוע של 27 איש, הגיעו 54, אבל ברוך השם, קול פנימי אמר לי לשים בצידנית עוד בשר מווקאם (מהמילה ואקום; ח”ה) כדי שיהיו עוד איזה שישה-שבעה קילו. היא הסתכלה עלי בחשש כשהיא ראתה שאנשים לא מפסיקים להגיע, ואני סימנתי לה שהכל בסדר, יש בשר ונתמודד. אגב, לפני שלושה שבועות עשיתי להם אירוע אחרון בבית הזה, כי מאור עבר לבית”ר ירושלים והם העתיקו את מגוריהם. זה היה אירוע קטן, שני זוגות, אינטימי. הפכנו להיות חברים, הצטלמתי לעונה השנייה של ‘הבוזגלוס’, הבן שלי חבר של הילדים שלו, הם משחקים בבריכה ביחד. אני מרגיש שם כמו משפחה, עם יעקב והאחים של מאור. אם אני צריך משהו אני מרגיש הכי נוח לבקש מהם. הם משפחה מיוחדת, נותנים לך הרגשה של בית. הייתי גם אצל הוריה של מירן בחולון. כל החברים שלה הזמינו אותי והפכתי להיות החבר של החברים. ואז העניין התפתח. רמי גרשון שהיה אצלי באחד האירועים התקשר ואמר שהוא רוצה לעשות מסיבת הפתעה לנטע ושאל אם אוכל לבוא. ‘בטח’, אמרתי לו, ‘מה זאת אומרת?’. נטע אלחמיסטר! וספיר אלחמיסטר אחותה סיפרה לי שהיא עושה יום הולדת לחבר טוב שלה, ברק שמיר, והזמינה אותי להכין את הבשרים. לאט לאט זה התפתח והגענו לרוסלנה רודינה ולעוד מפורסמים”.

למה אתה מדבר בלשון רבים?

“יש לי עוזר שעובד איתי קבוע, ופעם הוא נעלב כשאמרתי ‘אני’. מאז אני מקפיד להגיד ‘אנחנו’, זה גם נשמע יותר טוב. קוראים לו אליאור עטר והוא יד ימיני. כשהיינו עושים על האש לחבר’ה הוא היה עומד ולא זז, מסתכל עלי. יום אחד אמרתי לעצמי שאם הוא מסתכל עלי ככה ולא זז, כמו חתול שמחכה לחלב, רק אותו אני רוצה שיעבוד איתי. ברוך השם, מאז לילה לילה אנחנו עובדים ביחד ומגיעים לכל מקום בארץ. מקומות קיצוניים. סגרתי אירוע בדימונה, הגענו לבאר שבע, למעלה אדומים, לשתולה בצפון. אנחנו מגיעים לכל מקום בשביל פרנסה”.

אתה מפרסם את עצמך? איך מגיעים אליך?

“זה התחיל מפה לאוזן, אבל הפוש הגדול הגיע לאחר שבוזגלו העלה תמונות וסרטונים בסטורי. האינסטגרם שלי פשוט התחיל להתפוצץ. התחלתי לפני שנה עם 600 עוקבים, והיום אני כבר עם 13,000 עוקבים. אני גם איש מכירות טוב. אנשים מתקשרים אלי ואני יודע איך לתפוס אותם כבר בשיחת הטלפון. אני יודע איך להפיג את החששות שלהם. יש לנו בשר מיוחד, זה לא סטייק שהם רגילים לקבל באולם או לקנות במחלקת הקפואים בסופר. אנחנו מביאים את הבשר הכי מיושן, הכי משויש, בשר כשר. ואז הם אומרים לעצמם שהם לא הולכים לעמוד על המנגל יותר, יש מי שיעשה זאת במקומם. הם לא יזיעו ויוכלו לשתות כוסית בפנאן. חלום של כל גבר. אבל אני יכול לספר שדווקא נשים מזמינות אותי יותר כי הן עושות הפתעה לגברים שלהם. הרבה נשים מספרות לי שהחבר שלהן לא הולך לישון עד שהוא רואה את הסטורי שלי בלילה, ולכן הן מפתיעות אותו ומזמינות אותי. אני עושה גם מסיבות רווקות ששם הסיטואציות הן אחרות. לפעמים מבקשים שנהפוך להיות חשפנים (צוחק)”.

ואתה מסכים?

“ממש לא. אני גבר נשוי, זה לא יקרה. אבל במסיבת רווקות יש אווירה מיוחדת, אני הגבר היחיד שמורשה להיכנס אליה. חוץ מהמציל בחוף השקט ביום זוגי אף גבר לא נכנס למקומות האלה. לא מזמן התקשר אלי יהודי עשיר מאוקראינה שרצה שנגיע אליו. אמרתי לו שהוא צריך לפתור כמה בעיות לוגיסטיות כי אמרתי לו אני לא יודע איך מעבירים בשר ממדינה למדינה. הוא אמר שהוא יעשה את הבדיקות שלו ושזה יקרה בעזרת השם. אנחנו משתדלים להגיע לבתים של אנשים בצורה הכי נקייה והכי מסודרת שיש, עם כל הכלים, עם המנגל ועם הפחמים”.

אתה מביא בשר ורטבים? היית מרחיב את ההיצע?

“אנשים מתקשרים ושואלים מה כוללת המנה שלי. ‘מה, אין לך סלטים?’. ‘לא’. ‘אורז? תפוח אדמה?’. ‘לא. אתה רוצה? תביא. אני מביא בשר, ומבחינתי תאכל כמה שיותר בשר’. אני מסתכל על העולם הקולינרי מהצד, ויש בו המון דברים מיוחדים. אני פחות מתעסק בקישוטים ובציורים. זה יפה לעין, זה סקסי, אבל אני מעדיף את האוכל הטוב ביותר שיש. תהליך היישון של הבשר נמשך 28-21 יום. את הבשר אנחנו קונים טרי, ובגלל שהוא הולך לצלייה הוא חייב להיות מיושן, וזה תהליך ארוך. אנשים לפעמים מתלוננים שאני מגיע לשלוש שעות ולוקח להם כך וכך כסף. זה לא רק השעות שאני אצלם. אני עובד על אירוע במשך יום שלם וגם חוזר הביתה מדימונה ב־4:00 או ב־5:00 בבוקר”.

אתה נחשב יקרן?

“אני הכי זול בשוק, וזה היופי בזה. אנשים בהלם בתל אביב, הם לא מאמינים לי שאלה הם המחירים שלי. יש לי מטרה ואני צועד לקראתה. החלטתי ששנת 2018 היא השנה שבה אני משקיע את כל מה שאני יכול ויודע בפרסום ובמיתוג. מבחינתי פרסום זה להגיע לשכונות, לנשר, לקרית אתא, לכל מי שרוצה”.

מדהים שאנשים מוותרים על שיפודים?

“אין אצלי שיפודים. המנה שלי מוגדרת בלי פרגיות, קבב, לבבות או כנפיים. לא בתחילת הארוחה ולא בסיומה”.

לא היית רוצה ללמוד את זה בבית ספר ולהתמקצע?

“אני מפתח משהו שאין אותו במדינת ישראל. יש המון אנשים שמתעסקים בבשר ועושים דברים מדהימים, אבל אני עדיין לא מכיר מישהו שמזוהה עם בשר כמו נוסר הטורקי, והוא לא למד מעולם להיות שף. החלום שלו בגיל 10 היה להרוויח 100 דולר בחודש. החלום שלי הוא להיות מר בשר. אני רוצה להיות האיש שמזוהה עם הבשר במדינת ישראל. אני חושב שאני יכול להיות כזה ואני בטוח שאני אהיה כזה, זה רק עניין של עוד קצת ואני שם. הבשר חשוב לי מאוד. פרה היא לא מוצר מדף, זה לא נייקי, זה מוצר שמשתנה כל הזמן, ועל כך גאוותי – שאני מכיר ולומד וחוקר. אני שואל ולא מתבייש להגיד כשאני לא יודע, אבל בשר אני יודע לעשות הכי טוב שיש. בטוח שבעתיד אלמד לבשל בצורה מקצועית, אבל אני מספיק חכם בשביל לדעת שאת מה שאני עושה אני צריך לעשות הכי טוב שיש. בכל מקרה, אני יודע לבשל, אני מכין לאשתי את האוכל הכי טעים בעולם. אגב, נשים הפתיעו אותי. חשבתי שרק אשתי אוכלת בשר יותר ממני. האהבה שלה לבשר היא מטורפת. אני לא אוכל המון בשר, אני רק טועם. מה שמדליק אותי זה פסטה, וההעדפה האישית שלי היא לחמנייה עם חמאה וגבינה צהובה. כן, אלי אטדגי אוהב חמאה וגבינה צהובה”.

אלי אטדגי עם נטע אלחמיסטר

מחכה לטלפון מעומר אדם

מה משותף ללאונרדו די קפריו, רונאלדו, פי דידי, רוג’ר פדרר, ברונו מארס, טומי הילפיגר ודי.ג’יי חאלד? כולם מפורסמים מאוד וכולם אוכלים בשר משובח במסעדות של השף הטורקי נוסר או שהוא מגיע לנפנף במסיבות הראוותניות שלהם. כשמסתכלים על האינסטגרם המושקע של אטדגי קשה לא לחשוב על הלהיט הטורקי שהפך לוויראלי עם 15.3 מיליון עוקבים שאיתם הוא חולק סרטונים מהפנטים ואת קסמיו במטבח. נוסראת גוצ’ה, ובקיצור נוסר, התחיל כקצב והיום הוא בעל רשת מסעדות בשרים בכל העולם. תנועות החיתוך שלו ובעיקר האופן שבו מפזר נוסר, שבעצמו נראה כמו נתח קצבים, מלח על הבשר הפכו לסימן ההיכר שלו.

אתה לומד ממנו?

“גם לי יש תנועה מיוחדת שאני עושה כשאני מסיים לחתוך את הבשר, ואפילו קם לי חקיין. הוא מתלבש כמוני, מדגים סרטונים ובסוף מבצע את אותה תנועה. הזוי הבחור”.

נוסר התחיל כקצב וכיום יש לו רשת מסעדות בכל העולם. זה משהו שאתה שואף אליו?

“זאת שאלה ששואלים אותי בכל יום. לפתוח מסעדה זה הסיכון הכי גדול שבן אדם יכול לקחת על עצמו. להתחתן וללדת ילדים זה פחות סיכון. אני מאמין שאני מביא את המסעדה אל ביתם של האנשים. יש לי חזון – אקח דירה יפה אבל לא אגור בה אלא אארח אצלי אנשים לארוחות”.

אבל אז תצטרך להכין גם אורז.

“כנראה שכן. אני מבטיח שיהיה לי מקום שבו אארח אנשים, וזה יהיה רק בחיפה. חיפה היא הגאווה שלי. אני רואה את עצמי חיפאי לכל החיים, לא משנה מה יהיה. זה הבסיס שלי. אבא שלי הוא יליד רחוב השומר ונשאר ברחוב השומר. אגב, גם אשתי היא מקרית אליעזר. היא גרה שני מטרים ממני ומעולם לא ראיתי אותה ברחוב. הילד שלי לומד בבית הספר שבו אני למדתי עם אותה המורה ואפילו עם אותה המנהלת. הדבר הכי חשוב לי זה להישאר בסביבה שלי”.

ספר קצת על המפורסמים שפגשת.

“רוסלנה וטילטיל נותנים לך להרגיש כמו חברים טובים. הסלבים מחכים לסוף האירוע כדי לעשות איתי סלפי. אני זה תמיד שביקשתי ממפורסמים רשות להצטלם איתם, והיום זה הפוך. הם נותנים לך להרגיש הכי טוב בעולם. הם אפילו יותר פשוטים מהאנשים הפשוטים, כי הם כל הזמן רוצים להיות בסביבה של אנשים נורמטיביים שנותנים להם להרגיש הכי כיף. גם כשהיינו אצל ניקיטה רוקביצה בבית הם היו נחמדים מאוד ונתנו לנו הרגשה נהדרת. שלומי אזולאי ואופיר מזרחי התקשרו אלי יום אחד בצהריים אחרי ששבוע לפני כן אמרתי להם שאני תפוס ולא אוכל להתפנות. באותו היום הם התקשרו סתם כדי לשאול מה נשמע, וסיפרתי להם שהתבטל לי האירוע. הם התעקשו שאגיע לצימר בחד נס כי הם קנו בשרים. הסכמתי. הם וגלזר היו עם החברות, חגגו בבריכה. הם סיימו בדיוק את מחנה האימונים והתפרקו קצת”.

בלגן?

“לא בלגן, אבל כשהם רצו להזמין מונית הם לא הצליחו (צוחק)”.

למי אתה חולם לנפנף?

“בר רפאלי כמובן, עומר אדם ואייל גולן. אני עובד קשה על זה ואגיע אליהם. למה? לא יודע, כדי לעשות עוד וי. וגם כדי שעומר אדם יוציא את הטלפון ויגיד ‘הנה, עשיתי סטורי לאלי אטדגי’. זה החלום שלי. כמובן שלהיות מר בשר של מדינה ישראל זה החלום העיקרי, ואני אהיה. זה יקרה, אין אופציה אחרת”.

אלי אטדגי עם שלומי אזולאי ואופיר מזרחי