מסע אל מעבה הג'ונגל

מה גורם לבן אדם לעזוב עסק פעיל, שני ילדים ובת זוג, לארוז תרמיל וילד בן 17 ולצאת להרפתקה של חודש וחצי במחיצת שבטים מבודדים ופרימיטיביים בג’ונגלים שספק אם אנתרופולוגים ומדענים חקרו אותם בשטחם, באי פפואה ניו גינאה שבאוקיאניה. אולי זה יצר הרפתקנות בלתי נשלט מהול בסקרנות, אולי פחד משעמום ושבירת שגרה, ואולי כל התשובות נכונות? זוהי התנהלותו של אורי הדר, 51, שחייו הם מסכת של מעברים חדים – מניהול חברות הייטק לניהול גני ילדים, מבעליה של פיצרייה לבעליה של מסעדה גרמנית המגישה בירות ונקניקיות תחת כיפה השמים.

הוא נולד בחיפה לאב מורה ולאם גננת, הורים לשלושה ילדים, כולם חובבי סקי. הוא גדל ברחוב שדרות יצחק היוקרתי, למד בריאלי והתעניין במחשבים מילדות. כשהיה בן 16 הוא כבר למד לפתח תוכנות בבית מילר, ובצבא במסגרת ממר”מ – מרכז המחשבים של צה”ל – הוא פיתח מערכות לצוללות של חיל הים. עם שחרורו הוא נכנס לעולם ההייטק ופיתח תוכנה שעד היום משתמשים בה במרפאות שיניים, פתח חברה, עבר לדרום אפריקה ופתח חברה נוספת עם מקומיים. לשם הוא נסע עם מי שתהיה אשתו ואם שלושת ילדיו. היה זה בימים הסוערים שעברו על המדינה הכי דרומית באפריקה, לפני ובמהלך בחירתו של נלסון מנדלה לנשיא. הם נישאו, תמי נכנסה להריון, כשבצומת סמוך למקום מגוריהם ביוהנסבורג ירו באשה בהריון כדי שלא תוכל יותר ללדת ילדים לבנים. תמי ארזה וחזרה ארצה במיידי, הוא נשאר לסגור עניינים. קצת אחר כך נולד בנם הבכור תום, היום בן 22.

1996, השנה שבה הם חזרו ארצה, סימלה את תחילת בועת הדוט.קום, והדר שימש כפרילנס בחברות הייטק עד שמונה למנהל החברה הראשונה שהקים יוסי ורדי לאחר שמכר את ICQ ביחד עם בני שטיינמיץ. היתה זו החברה הראשונה שהקימה אתר להשוואת מחירים באינטרנט. קראו לו “Are You Sure?”.

זו היתה גרסה מוקדמת לזאפ?

“כמו זאפ, אבל גם היתה לנו אפליקציה שאוטומטית זיהתה אותך במהלך קניות באמאזון, קפצה והתריעה שאפשר להשיג את אותו המוצר בזול יותר במקום אחר. החברה כמעט נמכרה לאמאזון, אבל בדיוק התפוצצה בועת ההייטק והעסקה נפלה. אחרי זה ניהלתי עוד שתי חברות הייטק, ואז הבנתי שאני מפסיד את המשפחה – גם רוי בינתיים נולד – ועזבתי את התחום למשך שנה. לפני שעזבתי עמדו לפטר את הגננת של הבן הגדול, היה ניסיון להעביר אותו לגן אחר שבדיוק נסגר, ואז אמרתי לאשתי ‘יאללה, בואי ניקח את הגננת ונפתח איתה גן’. וכך התחיל הפרק של גני הילדים בחיי שנמשך 15 שנה. היו לנו שני גנים – האחד בדרך הים והשני בד’יזרעאלי – וקראו להם הגן של פו. שניהם היו מוצלחים במיוחד”.

מה זה אומר לנהל גן?

“המון עשייה. שנה אחרי שמכרתי את הגנים התקשר אלי מי שקנה ממני את הגן ושאל אם אני לא מתגעגע. עניתי שאני לא מתגעגע למשרד החינוך, לא למנהל הבנק, לא להורים ואפילו לא לילדים, כי לא עבדתי איתם. אני כן מתגעגע לשני דברים – הראשון הוא העובדות שלי והשני הוא העשייה כי זה היה כר נרחב לכל פנטזיה שרציתי לממש, אם זה פסטיבלים גדולים שעשיתי כמו פסטיבל פוטירו ל־4,000 משפחות ביער עופר שהתקיים במשך שנתיים. זה היה פסטיבל עם עשרות מתחמים כשהדגש הוא על ילדים. יצרתי שם משחקייה מדהימה שהופיעה אחרי זה במגזין ‘בניין ודיור’ כי היא היתה כל כך ייחודית. המשחקייה אגב נוצרה במהלך הפלגה באוקיינוס, כשהפלגתי עם חבר במשך חודש לאיים הקנאריים. טיולים הם חלק בלתי נפרד ממני. תמיד היה ותמיד יהיה”.

בעקבות גירושים (בינתיים נוספה קים, 11, בת הזקונים) נמכרו הגנים והדר חזר לעבוד בהייטק. במהלך השנים הוא היה בעליה של פיצרייה פיטצה בכניסה לכרמליה, לשם התנקזו בלייני העיר בסיום הלילה כשציר מוריה היה עדיין שוקק. לאחר עוד תקופה קצרה בהייטק הוא חיפש את הדבר הבא שבא לו לעשות וחשב לפתוח פיצרייה גדולה יותר, אך לבסוף פתח את ביר גארדן במוריה – קונספט שאותו הוא הכיר בנסיעותיו המרובות לתערוכות צעצועים בגרמניה כשניהל את גני הילדים.

אלה חיי לילה פר אקסלנס?

“לא, שמתי מגבלות. המקום נסגר באמצע השבוע בחצות, ובסופי שבוע קצת יותר מאוחר. בשנה וחצי הראשונות הייתי פה 24/7 – קונה, מבשל, מסדר וגם נמצא עם הילדים חצי מהזמן. מאז שהתייצב הצוות והכל מתנהל כמו שצריך אני יכול להרשות לעצמי לא להיות פה כל הזמן”.

הדר בביר גארדן. "אני יכול להרשות לעצמי לא להיות פה כל הזמן” (צילום: חגית הורנשטיין)

אצבע כמנחה לרוח

לפני שפתח את גינת השיכר רצה הדר לנסוע לטיול ארוך והתלבט לאן. חלום חייו היה לנסוע לפפואה ניו גינאה.

כי ראית כבר הכל?

“כי אני מחפש תמיד דברים אחרים. לשמחתי הייתי אז עם מישהי שאמרה לי ללכת עם החלום שלי, וכך הגעתי לפפואה. מאז, במשך שנתיים וחצי, לא היה יום שבו חדלתי לדבר עליו”.

תסביר.

“פפואה זו מדינה עצמאית מאז 1975, והמיוחד בה הוא שחלקים רבים ממנה נותרו כמו שהיינו לפי 10,000 שנה. התושבים הם ציידים-לקטים, כלומר אוכלים את מה שהם צדים ומלקטים בג’ונגל, אבל הם לא חקלאים. חלקם פגשו אדם לבן, אבל רובם הגדול לא. הם פגשו מיסיונרים שהסתובבו בין השבטים כדי לנסות ולנצר אותם, ובאמת שיעור הנוצרים שם הוא כ־97 אחוז. יש במדינה שני אזורים מופרדים. באחד המיסיונרים הבריטים לא אפשרו לילידים להמשיך ולקיים אמונות ומנהגים קודמים ודרשו מעבר מוחלט לנצרות, ובשני היו מיסיונרים גרמנים שאפשרו לילידים להמשיך ולקיים את האמונות ואת המנהגים המקוריים, ושם אפשר עדיין לראות את ההתנהלות של פעם, וגם העובדה שהם עונדים צלבים לא מפריעה להם. מבחינתם זו עוד רוח שלפעמים צריך להקריב לה דברים, בדיוק כמו אל המלחמה ואל הצמחים. באזור שאני הייתי בו – נהר הספיק – השבטים מאמינים שמוצאם הוא בתנין, ולכן בטקס ההתבגרות הם יוצרים אלפי צלקות על הגוף כדוגמת גבו של התנין. יש שבטים שמאמינים שיש רוח אשר מחליטה אם ילד יחיה או ימות, ולכן אם שניים מתים והילד השלישי שורד, מורידים לו את האצבע השלישית כמנחה לרוח”.

כמה זמן היית שם?

“על הנהר הייתי שבוע. העדפתי להפליג במעלה הנהר לאזורים פחות מוכרים כי רוב הפעילות מתרחשת שם. בחרתי להתרחק ולהגיע למקומות שאם תיירים מגיעים אליהם זה קורה רק פעם או פעמיים בשנה”.

ועכשיו אתה יוצא לשם שוב.

“חשבתי איך אני מגיע רחוק יותר. מצאתי שעד היום ניסו לעשות את זה פעם אחת – זוג אמריקאים שבאו עם קיאקים לא מתאימים ונאלצו ללכת דרך ארוכה בג’ונגל למקום שבו הם יוכלו להשיג קיאקים אחרים כי שלהם התפרקו. אני יוצא למסע הזה עם הבן שלי, בן 17”.

בנהר שורץ תנינים.

“נכון, אבל לא רואים אותם. זה לא שהם רובצים בצדי הנהר. ביום הראשון שבו הגעתי לנקודה בנהר שממנה החל השיט, אחרי שמונה שעות נסיעה ועוד שלוש שעות הפלגה בחום של 40 מעלות ולחות של 100 אחוז, שאלתי איפה מתקלחים וענו לי שבנהר. אמרתי שבנהר יש תנינים וענו לי ‘לא, הם יוצאים רק בלילה’. בדיוק היו דמדומים, שעת בין ערביים. חשבתי שאולי השעון של התנינים לא מכוון וחיכיתי לבוקר כדי להתקלח. אז כן, אנשים חיים לאורך הנהר, הוא מקור החיים שלהם, הם מפליגים בו, שוחים בו ויודעים בדרך כלל איפה יש ואיפה אין תנינים. אגב, יש בנהר גם דג שהממשלה הכניסה כדי להגביר את הדגה. הביאו אותו מהאמזונס בברזיל, הוא צמחוני, אבל התחילו להגיע עדויות על כך שהוא נושך גברים באיברים המוצנעים שלהם. בגלל זה הוא קיבל את השם Ball Cutter. ההשערה היחידה היא שהוא ניזון מאגוזים ומפירות עגולים שנופלים מהעצים, ואולי הוא חושב שזה אותו דבר”.

אז תשוטו לכל אורך הנהר?

“אי אפשר להתחיל לשוט ממקורות הנהר. הוא מתחיל בפפואה, עובר לאינדונזיה וחוזר. בדרך יש מסלול של 200 ק”מ שבהם לא ניתן לשוט, ואז הוא הופך לנהר שאפשר לשוט בו. נקודת המוצא היא ליד עיירה בשם Green River שעוד לא ברור איך נגיע אליה, אבל נגיע – או במטוסים של מיסיונרים שטסים לשם מדי פעם או ברכבים דרך הג’ונגל. אלו הן שתי האפשרויות היחידות. יש שם הרבה מקומות שהדרך אליהם היא לא ברורה. אנחנו יוצאים למסע מחר (ראשון), נגיע לפפואה ביום רביעי, והתכנון הוא שביום ראשון הבא נעלה על הנהר”.

שכרת צוות מקומי?

“יש צוות של חמישה מקומיים שאני בקשר איתם והם מכינים את הטיול, ובהם המדריך שליווה אותי בפעם הקודמת. הוא מדריך כבר הרבה מאוד שנים, וכשהצעתי לו לבוא איתי הוא אמר שזה חלום שלו. הוא מעולם לא עשה את המסלול הזה בשיט”.

באיזה כלי שיט תשוטו?

“קאנו ממונע. יהיו לנו שניים כאלה, ומעליהם נקים סככה שתהפוך אותם לסוג של קטמרן. התוכנית היא לישון בשבטים, אלא אם לא יבוא להם עלינו”.

יש שם שבטים מסוכנים?

“לא אמורים להיות. זה לא שאין עדויות על תקיפות ועל קניבליזם, גם בשנים האחרונות, אבל זה בדרך כלל לא בגלל מאבק בין שבטי אלא יותר בגלל מכשפים. לפעמים קורה שאדם נפטר בגלל שמכשף נכנס לו לגוף ואוכל אותו מבפנים. לפני מותו הוא יודע לומר לקרובים לו מי עשה לו את זה, ואותו בן אדם דינו מוות. יחתכו לו איברים, כאשר לכל איבר יש משמעות, והם יחולקו בין חברי השבט”.

נראה לי שאתה מת להיות בטקס כזה.

“ברור (מתגלגל מצחוק). לפני זמן לא רב עצרו 17 איש שהשתתפו בטקס כזה, והם לא בדיוק הבינו מה לא בסדר במה שהם עשו”.

יש חשמל, מים זורמים?

“אין שם כלום. אין גלגל, אין מתכות. הטרייד אין הראשון שלהם זה ראשי חץ וסירים. הם ציידים גדולים בחניתות ובחץ וקשת. יצאתי איתם לצוד”.

ספר.

“הלכנו לציד לאחר שיום קודם נצפו שני חזירים בקרבת מקום. החלטתי שאני מחקה את המקומיים והולך יחף בביצה בעומק של 30 ס”מ. הם צעדו מקדימה ואני מאחור. הם הולכים כמוני, אבל בניגוד אלי, אפילו רחש קל לא נשמע מכיוונם. לעומתם, בכל פעם שאני הרמתי רגל עשיתי רעש אימים. ניסיתי להשחיל את הרגל במים בשקט, אבל אין לי שמץ של מושג איך הם עושים את זה. כשהתקרבנו לאותו בוש שבו אמורים היו להיות החזירים, הם ביקשו ממני לחכות. לקח לי בדיוק שלוש דקות כדי לאבד אוריינטציה. לא היה לי שמץ של מושג מאיזה כיוון הגענו ולאיזה כיוון אצטרך ללכת אם הם לא יחזרו. כעבור כמה דקות הם חזרו בלי בעיה, זאת החצר האחורית שלהם. לא הצלחנו לצוד חזירים באותו היום, אבל בלילה צדנו תנינים. יצאנו בלילה עם חניתות. אלו לא תנינים גדולים”.

מה זה לא גדולים?

“חצי מטר. ישבנו בקאנו בחושך, לא ראינו כלום, והציידים השמיעו קולות של האמא שקוראת לתנינים הקטנים שלה. חיכיתי מוכן עם המצלמה, ובאיזשהו שלב קלטתי שנרדמתי. פתאום הקאנו הזדעזע. הצייד הטיל את החנית שלו למרחק של חמישה מטרים כי הוא ראה את העיניים של התנין בתוך המים, ובהטלה הראשונה הוא שלף תנין. זה פשוט לא אמיתי. לא היתה לו בעיה לקפוץ למים ולהביא את התנין המשופד, כשבטוח שהיו עוד תנינים מסביב”.

הדר. “לאחרונה נחשפתי לכך שאחד מהשבטים תפס שני בריטים וקצת עינה אותם לפני ששחרר אותם"

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מפות אין, סלולריים יש

פפואה ניו גינאה הוא האי השני בגודלו בעולם, אחרי גרינלנד. הוא נמצא מזרחית לאוסטרליה, קרוב לידידותינו מיקרונזיה ואיי שלמה. שטחה של המדינה הוא 463,000 קמ”ר, וחיים בה שבעה מיליון תושבים. אחד מהדברים המיוחדים שם הוא ריבוי השפות.

“בכל העולם יש בין 5,000 ל־6,000 שפות מדוברות”, מספר הדר, “באירופה יש 400 שפות מדוברות, ובפפואה יש יותר מ־800 שפות מדוברות. לכל שבט יש שפה משלו. אחד מהדברים המעניינים שניסיתי להבין היה איך מחליטים מתי זו שפה חדשה, כי השבטים הסמוכים מדברים בשפה דומה עם כמה וריאציות. יש הגדרות לדברים האלה – יותר מ־20 אחוז של מילים שונות זו כבר שפה אחרת. ויש גם תת שפות. אמנם יש שפה שמאחדת את כולם, אבל רק כ־30 אחוז מהאוכלוסייה יודעים אותה. היא נקראת טוק פיסין וזו למעשה קריאולית – אנגלית בגרסה מקומית. האנגלית היא השפה הרשמית השנייה”.

זה חור בסוף העולם.

“נטוס דרך בייג’ינג, הונג קונג והפיליפינים, ולאחר חמישה ימים נגיע לעיר הבירה פורט מורסבי. שם ניקח טיסה לעיר החוף הכי קרובה לנקודת ההתחלה שלנו, אבל אליה אני עדיין לא יודע איך נגיע”.

תצטרפו לשבטים רק לאורך הנהר?

“יש שבטים שנמצאים לאורך הנהר ויש שבטים שנצטרך ללכת אליהם בערך יום שלם בג’ונגל כדי להגיע אליהם. יש שם מנהג שאם שני אנשים מאותו השבט מתים באותה השנה הם משנים מיקום”.

עוקבים אחריהם, ממפים את שינויים?

“אף אחד, גם מפות אין. אין שם גם שום שירותי מדינה, אבל טלפונים סלולריים הם נפוצים מאוד. במדינות עולם שלישי שרוצות להתפתח זוהי הדרך היחידה לייצר תקשורת בין כל חלקי המדינה. לכן נכנסו לשם חברות חיצוניות והקימו תשתית”.

עיר הבירה היא מודרנית?

“מודרנית עאלק. עיר של 300,000 תושבים עם קניון אחד שאין בו מותג אחד מוכר. אבל קוקה קולה יש בכל מקום, כולל בתחנה המיסיונרית שנמצאת במורד הנהר. בקיצור, פורט מורסבי היא כלום ושום דבר, אבל יש שדה תעופה, פרלמנט ומלונות מפוארים ויקרים כי הרבה חברות מבצעות שם פרויקטים שקשורים באנרגיה. יש שם המון מחצבים וגם הרבה ישראלים שעושים פרויקטים בחקלאות, אז כל הזרים משתכנים במלונות. יש שם שכונות עוני יותר גרועות מהפאבלות בברזיל. הן בנויות על הים, ובגלל שאין מספיק שטח הם בונים לעצמם בתים על קלונסאות במים. כל הביוב נשפך לים, מזעזע”.

הם מן הסתם אנאלפביתים.

“הם לא יודעים קרוא וכתוב, אבל זה לא אומר שהם נחשלים”.

לממשלה אין שום רצון ללמד אותם?

“אפילו שירותי בריאות אין שם. היחידים שעשו משהו והקימו תחנת עזרה ראשונה באזור הנהר הם המיסיונרים, אבל היא במרחק של כמה ימי שיט מרוב השבטים, אז זה לא ריאלי”.

איך מתכוננים מבחינה פיזית למסע כזה?

“אמנם התנאים יהיו לא פשוטים בכלל אבל זה לא מסע פיזי כל כך. בפעם קודמת היו איתי זוג אמריקאים, חבר’ה צעירים בני 24, והם סבלו מהחום הנוראי, מהלחות ומיתושים שעקיצתם גורמת למלריה. בשלושת הימים הראשונים אתה מתכסה בבגדים ארוכים כהגנה מפני היתושים, אבל בשלב מסוים אתה מוותר על המלחמה נגדם ומקווה שהתכשירים יצילו אותך, אבל בכל זאת אתה חוטף עשרות עקיצות ביום. אתה יושב בלילה מסביב למדורה ושומע כל שנייה צליל של כאפות, סטירות שכל אחד מכה את עצמו. אתה הולך עם מגבת קטנה כדי להצליף על עצמך בגב. הצעירים האמריקאים אמרו שהם בחיים לא ייצאו שוב למסע כזה ושאף אחד לא יהיה מסוגל לשרוד שם יותר מיומיים-שלושה. באחד מהשבטים הרחוקים הזמינו אותי להצטרף לטיול למפל במעבה הג’ונגל. מים קרירים, כיף חיים. ואז יצאתי מהמים וחטפתי מאות אם לא אלפי עקיצות. היתושים פשוט אורבים לך”.

הדר וחבר. “באירופה יש 400 שפות מדוברות, ובפפואה יש יותר מ־800 שפות מדוברות"

סחבקייה עם מפקד המשטרה

במהלך ההכנות למסע הנוכחי נפל הדר, שנחשב למומחה הייטק, קורבן להונאה ברשת. נוכל פרץ למייל של המדריך, קרא את התכתובת, למד את התוכנית לפרטיה ונחשף להעברות הכספים. הוא יצר כתובת מייל דומה לכתובת של המדריך עם שינוי מינורי של אות אחת, כשאפילו את שמו של המדריך הוא לקח בהשאלה.

“מכיוון שאני קורא את המיילים שמגיעים אלי רק בנייד”, מסביר הדר איפה טעה, “ראיתי רק את שמו של המדריך, והשיח היה מוכר. הוא הודיע לי שהחשבון שלו רדום ושאבקש מהבנק שלי למשוך בחזרה את הכספים שכבר העברתי ואז להעביר אליו מחדש את כל הכספים, והפעם בווסטרן יוניון. זה נשמע לי מוזר כי אני מכיר את ג’וזף המדריך כבר שנתיים וחצי, ואפילו פתחתי ואני מנהל את עמוד הפייסבוק העסקי שלו, כך שאנחנו בקשר רציף. מכיוון שאני סומך עליו ב־1,000 אחוז שיערתי שיש לו בעיה ובדקתי את העניין. כבר חודש וחצי עברו, והנוכל עדיין לא יודע שעליתי עליו. אני ממשיך להתכתב איתו וגם שלחתי לו מעט כסף שאותו הוא משך”.

רק שהוא לא יחכה לך שם.

“אני מקווה שהוא יחכה לי שם כי אז הוא יצעד אל משרדו של מפקד תחנת המשטרה בוויוואק – העיר שבה נתחיל את המסע. אנחנו מנסים לעשות לו עוקץ הפוך”.

איך הכרת את מפקד המשטרה?

“זה סיפור מצחיק. כשסיימתי את המסע בנהר והגעתי לוויוואק ישבתי לעשן סיגריה. לידי ישבו בחור גדול ובחורה צעירה. התחלנו לדבר והסתבר שהוא זמר מפורסם מאיי שלמה שמוכר בכל האיים בסביבה. הוא הראה לי מיליוני צפיות ביוטיוב וסיפר שהוא עמד להתחתן עם הבחורה שלצדו שהיא מפיקה בטלוויזיה המקומית ובתו של מפקד המשטרה. היא התלהבה לשמוע שאני מישראל והתקשרה לאביה שבא לפגוש אותי. הבן אדם היה פושע גדול שהחליט יום אחד שנמאס לו מחיי הפשע בעיר והודיע לכל הפושעים שמעכשיו אין פשעים – במי שהוא יתפוס גונב הוא יירה ואת מי שיעשה פשע חמור יותר הוא יהרוג. כך הוא התמנה למפקד המשטרה. אגב, פפואה זו המדינה השנייה בעולם בממכר דגלי ישראל, אחרינו”.

היה קשה לשכנע את גרושתך לצרף את הילד?

“האמת היא שפחות ממה שציפיתי. הסברתי לה שאם הייתי חושב שזה ממש מסוכן לא הייתי לוקח אותו”.

הוא ממש רוצה?

“רוי התלבט. הוא ילד טוב שזכה רק לאחרונה באחד מהפרסים הכי יוקרתיים של ארגון פירסט העולמי ברובוטיקה. הוא ילד טבע, מש”צ, היה שייט תחרותי. בהתחלה הוא אמר שהוא לא יכול לבוא כי התאריכים נופלים על מועדי ב’ של הבגרויות. שאלתי אם הוא חושב שיצטרך מועדי ב’, והילד ענה שלא. אבל תמיד צריכים להיות מוכנים לכל. אחרי שלושה ימים הוא חזר אלי ואמר לי שהוא החליט לנסוע. כששאלתי מה שינה את דעתו התברר לי שהוא דיבר עם חבר שאמר לו שגם אם הטיול היה נופל על הבגרויות הוא היה נוסע. אני רוצה לראות איך הוא יתמודד, כי יש הרבה שעות שאתה עם עצמך בטיול כזה. אבל אני לא מודאג, הוא יסתדר”.

בת זוגך הנוכחית משחררת אותך בקלות לנסיעות הארוכות האלה?

“זה לא קל, אבל זה יעבור. גם צ’ק דחוי מגיע יום פירעונו, וגם מועד הסיום, 15 באוגוסט, יגיע מתישהו”.

עוברים לך תסריטים בראש, מן ‘בחזרה מטואיצ’י’ כזה?

“לאחרונה נחשפתי לכך שאחד מהשבטים תפס שני בריטים וקצת עינה אותם לפני ששחרר אותם. זה לא היה נעים לקרוא. האמת שאם הבן שלי לא היה מצטרף אלי זה לא היה מזיז לי כהוא זה, אבל יש לי אחריות אחרת עכשיו. בשיחה עם גרושתי היא ביקשה שאסביר לו מה לעשות בכל מקרה שלא יקרה”.

הוא יודע להדליק אש?

“להדליק אש הוא לא יצטרך כי יהיו איתנו המקומיים”.

נאיבי אתה. ואם יקרה חלילה משהו ותיפרדו.

“אז יהיו לנו אלטרנטיבות להדליק אש. מצית יהיה יעיל יותר”.

רק אם הוא לא ייפול למים.

“לא חשבתי על זה”.

הדר. "יש בנהר דג שנושך גברים באיברים המוצנעים שלהם. בגלל זה הוא קיבל את השם Ball Cutter"