"כל השנים מבקשים שאפתח מקום בעיר, אבל תמיד אמרתי שאני מחכה למקום שידליק אותי"

“ראש המוסד פורש”, זעקה הכותרת בעיתון. היה זה לאחר שדני כץ מכר את חלקו בקפה הבנק המיתולוגי לאחר 14 שנים, רק בגלל שחיפש ריגושים חדשים שהם הדרייב המניע אותו בעסקים. את הריאיון האחרון לעיתונות המקומית הוא גם זוכר היטב. היה זה ריאיון פרידה מהעיר שבו הוא ירד על החיפאים. הוא מכר את שני העסקים האחרונים שנותרו ברשותו בחיפה, ובשנת 2002 הוא עזב אותנו אל המרכז כדי להמציא את עצמו מחדש. עכשיו, כשהוא בעליה של רשת בתי קפה המונה 30 סניפים, הוא עושה קולות של חזרה. בינתיים באמצעות זכיינים, אך הוא מכין לנו הפתעה.

כץ נולד בעכו לפני 63 שנה, ולאחר שנים אחדות עברה המשפחה לקרית מוצקין. “זה היה שיפור של מעמד, סוג של שדרוג”, הוא נזכר, “אבל במוצקין החיים היו לא קלים מבחינתי. אני דיסלקט, היפר אקטיבי ובעל הפרעות קשב וריכוז, והייתי ילד מופרע מאוד. ההורים לא הסתדרו איתי ושלחו אותי לפנימייה חקלאית בפרדס חנה. כילד זו היתה מכה קשה, אבל בדיעבד זה הציל את החיים שלי כי זו היתה פנימייה איכותית והתערבבתי עם בני טובים ברמה גבוהה. הכרתי ילדים מכל הארץ, ועד היום אנחנו שומרים על קשר. אנשים נהדרים. גם להורים היה קשה עם ההחלטה לשלוח ילד בכיתה ז’ אל מחוץ לבית, אבל זו היתה החלטה נבונה”.

אם היית נשאר במוצקין היית מידרדר?

“כן, אם הייתי נשאר בקריה זה לא היה הולך לכיוונים טובים. נוצרה סביבי מין להקה שאני עמדתי בראשה, מין עברייני צעצוע כאלה. עשינו שטויות והתפרענו. לא למדנו, גנבנו אופניים פה ושם. בסופו של דבר הפנימייה סידרה לי את החיים”.

לא קל לעזוב בגיל כזה את המשפחה ואת החברים.

“לא הלכתי בשמחה, היו לי מלא חברים ובעיקר חברות, וזו היתה מכה קשה מאוד. אבל אחרי הסתגלות של כמה חודשים זה הפך לקייטנה. לא למדתי יותר מדי בגלל כל ההפרעות שהיו לי, וכמובן שאז עוד לא ידעו מה זה. כל היום שיחקתי כדורסל, כדורגל, טניס וכדורעף, ובפנימייה קיבלו את זה. איכשהו הצלחתי לסיים תיכון, אפילו עם ציונים לא רעים. כמובן שהעתקתי כל הזמן או שעשו עבורי את המבחנים. משם התגייסתי לצנחנים, וגם השירות באיזושהי צורה סידר לי את החיים. המג”ד שלי היה משה בוגי יעלון שלקח אותי תחת חסותו והשאיר אותי מפוקס ובדרך הנכונה”.

דני כץ. "המג”ד שלי היה משה בוגי יעלון"

"גנבנו תפריט וחזרנו לחיפה"

לאחר השחרור מהצבא כץ שוב הרגיש לא שייך ולא מצא את עצמו. חלום חייו להיות וטרינר עמד לנגד עיניו. בארץ התקבלו ללימודים בעלי ממוצע ציונים המתקרב לגאונות, והאלטרנטיבה היתה ללמוד באיטליה, אבל רכישת שפה חדשה היתה משימה לא פשוטה. הוא יצא לעבוד במטרה לאסוף כסף שיספיק לשנתיים של לימודים בלי שיצטרך לכלכל את עצמו במהלכן. בחיפה הוא פגש חבר שלמד איתו בפנימייה, יגאל הררי שמו. המפגש הזה שינה את חייו, וחלום הווטרינריה נגוז.

“יגאל, שלאביו היתה חנות עוגיות בשוק תלפיות, אמר לי ‘בוא, תעבוד איתנו, תחסוך כסף וכשיהיה לך מספיק תחליט מה אתה רוצה’”, משחזר כץ, “ירדתי לעבוד בשוק והתפתחנו מאוד. לשנינו היתה אנרגיה נמרצת, ולאחר שנה כבר היו לנו שתי חנויות גדולות בשוק, היינו שותפים בקונדיטוריית נעמי, והפכנו לחברים טובים. קנינו טרנזיט ושיווקנו עוגיות לסופרמרקטים. היינו הראשונים בארץ, עוד לפני שסמי בורקס פתח עמדות אפייה בסופרים אנחנו כבר עשינו את זה. רק מי שחי בשנות ה־80 מכיר את זה. היינו מביאים עוגיות לסופרים ומוכרים אותן שם. כמובן שלא היינו סוחרים גדולים, והסופרים קרעו לנו את הצורה והפסדנו כסף. עם זאת, היינו הראשונים שעשו שקיות יום הולדת מוכנות שגם אותן מכרו בסופרים וקראו להן שׂקהולדת. הילדים היו באים, מוציאים מהן את ההפתעות ומשאירים את השקיות. גם בזה הפסדנו כסף כי הסופרים היו מחזירים לנו את השקיות הפתוחות ומשלמים לנו שוטף פלוס 120. אז אמנם סוחרים גדולים לא היינו, אבל עשינו המון דברים ביחד”.

הייתם יזמים.

“בדיוק. היינו יזמים ממש מההתחלה, משלב ההמצאה. אחרי תקופה בשוק הכרתי את מיקי (מיכל; ח”ה) שלמדה משפטים. זה היה שילוב נהדר – אני דיברתי בשפה של השוק והיא דיברה בשפה של הכרמליסטים, וזה היה על הכיפק. התחתנו בשנת 1980 ונולדו לנו אורי, בן 34, כיום הייטקיסט, גל, בת 30, עובדת בשילוח קונטיינרים לכל העולם, ודר, בת 22, שהיא סטודנטית באוניברסיטת באר שבע והיא הנשמה שלי”.

ואיך נולד הרעיון לפתוח בית קפה?

“אמנם לא עשינו המון כסף בשוק, אבל כן הצלחנו לחסוך כמה שקלים. פנתה אלי המתווכת ליאורה שלוש וסיפרה לי שהסניף של בנק הפועלים יוצא ממרכז הכרמל ועובר למגדלי פנורמה. ראיתי את הנכס וחשבתי שהכי כדאי לחלק אותו לשלוש-ארבע חנויות, להשכיר אותן ולא לשבור את הראש. החבר’ה שלנו – היינו חבורה גדולה ומגובשת של מלא חברים מצוינים – החליטו שמכיוון שאין לנו מקום נורמלי לשבת בו, כדאי לפתוח בית קפה על חורבות הבנק. אמרתי ‘מה פתאום בית קפה?! אין לי מושג איך לנהל אותו’, אבל כולם אמרו ‘רק בית קפה’, אז יגאל ואני פתחנו בית קפה. אני זוכר שנסעתי לתל אביב לבוש בגופיית עבודה מהשוק והושיבו אותי מול חמישה עורכי דין. הוספתי רק סעיף אחד לחוזה – שאם המקום יעמוד למכירה תהיה לנו זכות הראשונים לקנות אותו בסכום שייקבע על ידי שמאי. הפכתי את כל הספר הזה של 70 עמודי חוזה לדף האחורי, כי הרי לא הייתי מסוגל להתרכז בקריאה של כל כך הרבה טקסט, וחתמתי. נתתי להם צ’קים מסמורטטים ומרוטים של השוק, והמקום היה שלי. עכשיו לך תבנה בית קפה. היה לי מקום אבל לא היה לי מושג מה אני הולך לעשות. נסענו לתל אביב כדי לראות בתי קפה. הגענו לשרי בדיזנגוף – אני לא שוכח את זה עד היום. לקחנו איתנו בחור בשם איציק שעזר לנו בהקמה כי היה לו יותר ניסיון מאשר לנו. הזמנו מנות, שאלנו שאלות מבלי להתבייש, צילמנו, גנבנו תפריט וחזרנו לחיפה. באתי לחמי צביקה שהיה נגר חובב וביקשתי ממנו עזרה בבניית הקפה”.

כמו מקצוענים.

“סימנו על הרצפה – פה יהיה בר, פה מטבח. הכי חובבנים. בלי אדריכל, בלי מהנדס. קנינו ציוד יד שלישית ורביעית וחמישית. שמנו מעט מאוד כסף, וביום העצמאות של שנת 1985 פתחנו את קפה הבנק, וליגאל מגיעות הזכויות על השם. הכל היה מצ’וקמק וקטן, ללא תוכנית. אבל למזלנו היתה לשנינו תושייה, לקחנו אנשים טובים והתחלנו להתגלגל. מי שעזר לנו להתגלגל היה הקהל החיפאי – קהל נהדר שחלקו נמצא כיום בעמדות מפתח. כולם רצו לשבת בקפה הבנק. את רוב המנות לא ידענו להכין, ואנשים היו מגיעים, מזמינים מהתפריט, נכנסים למטבח כדי להכין לעצמם את המנה, משלמים ומתיישבים לאכול. ככה זה עבד בהתחלה”.

כץ ליד קפה הבנק. "היה לי מקום אבל לא היה לי מושג מה אני הולך לעשות" (צילום: גוסטבו הוכמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"היה שם בופה על סירת עץ"

כאן אני מחויבת לגילוי נאות. כסטודנטית לצילום שגרה בדירה שכורה ללא שותפים נאלצתי לעבוד כמלצרית. היכרות מוקדמת עם כץ והררי פתחה לי את האפשרות לעבוד במקום הכי איני בעיר שאליו התנקזו כולם, אבל כ-ו-ל-ם. חבורת הכרמליסטים של מכבי חיפה, הכדורסלנים הזרים של מכבי והפועל חיפה, אנשי תקשורת ובראשן ציפי רום, אנשי תרבות, בעלי המועדונים ומקומות הבילוי בעיר, הייקים של הכרמל וגם סתם עמך. כמה משמרות בשבוע סידרו לי משכורת עתק, אבל לא היה קל, המקום תמיד המה. המשמרת המועדפת היתה חמישי ערב כי אז כל בלייני הפיבר היו מגיעים קודם לקפה, ואני התעקשתי לעשות אותה לבד כדי לא לחלוק את הטיפים המטורפים עם אף מלצרית אחרת.

“הזקנות של הכרמל הגיעו בכל בוקר, ואז החבר’ה הצעירים שחיו את חיי הלילה התעוררו והתחילו להגיע לקראת הצהריים”, נזכר כץ, “בצהריים היה מפוצץ, אחר הצהריים חזרו הוותיקים ובערב חזרו הצעירים. עשינו מחזורים אדירים, והמלצריות והטבחים הרוויחו כסף גדול. ומה שנשאר לקחנו. הספיק לנו, לא התלוננו”.

אתה יכול להצביע על הסיבה שבגללה זה היה בית קפה מוצלח כל כך?

“כי הפכנו אותו לבית. זה לא היה בית קפה רגיל אלא בית. לא בגלל שהיינו מקצועניים אלא בגלל שהיינו יזמים ובגלל אינסטינקטים בריאים. חילקנו פונצ’ים ואוכל. הייתי מזמין ארוחת בוקר ומזמין להצטרף אלי לשולחן כאלו שלא היה להם כסף כדי שיאכלו ביחד איתי. זאת היתה תקופה אחרת לגמרי, שונה מאוד מהיום. עד היום אנשים פוגשים אותי ואומרים לי שאין בתי קפה כמו הבנק, אין אווירה כזו, והכל היה חלק מאנרגיות שיגאל ואני הזרמנו למקום”.

ואז הכנסתם שותפים.

“המהפך הגדול החל לאחר שנתיים וקצת, כשיגאל שני ומיקי סתיו קנו את החלק של יגאל הררי ואני נשארתי איתם. הם עזרו למקום להתמקצע בתחום הניהולי. המקום עבר שיפוץ גדול, אבל העובדה שאני המשכתי לנהל אותו לא פגמה באווירה ואנשים הגיעו מנהריה, מקיסריה ומכל האזור והיתה חגיגה גדולה”.

היה לך בית קפה מצליח, אבל לא נחת ופתחת עוד מקומות.

“יום אחד חזרנו מחופשה באילת, ובדרך הארוכה תוך כדי נהיגה חשבתי על קונספט חדש ואמרתי למיקי ‘אני הולך להקים את בית הקפה ראשון בארץ שיהיה בו בופה’. בדיוק כמו בארוחת הבוקר שהיתה לנו במלון. ניתחתי את זה ובוויז’ן שלי ראיתי איך זה יהיה. זה היה באמת להמציא את הגלגל. כמה ימים אחר כך, במקריות מדהימה, התקשר אלי עזרא צוק שהיה מנכ”ל קניון חיפה והציע לי לפתוח בית קפה בקומה השנייה מעל קפולסקי. הוא זרק לי סכום, וגם אם הוא היה אומר סכום גבוה פי שניים או שלושה הייתי לוקח כי הייתי חייב לעשות את מה שהיה לי בראש. אמרו לי שאני משוגע ושיהיו לי הפסדים, אבל זה לא הרתיע אותי ובשנת 1996 פתחתי את זיגמונד עם טבחים ועם קונדיטורים שעמדו באמצע הרחבה והקפיצו חביתות. זה היה שוס. בתקופות מסוימות המקום עבד יותר טוב מקפה הבנק. המצחיק הוא שבחודשים הראשונים הייתי מחנך את הקליינטים. אמרתי להם תאכלו כמה שאתם רוצים, אין לי בעיה עם הכמויות, רק אל תגרמו לי לזרוק אוכל, אני לא בית מלון, זה שלי, פרטי שלי. אני חייב לומר שהחיפאים התנהגו למופת. מי שהוציאו לי את הנשמה היו אלו שבאו מחוץ לעיר וחשבו שהם הגיעו לבית מלון”.

העתיקו ממך את הקונספט.

“לאחר כמה חודשים דוד קפולסקי, שהיה הבעלים הראשון בארץ של רשת בתי קפה, הגיע עם מסרטה וצילם את הבופה, ופתאום בכל הסניפים שלו שינו קונספט. שלחתי לו פקס שבו היה כתוב ‘אם אתה מעתיק אותי לפחות תגיד תודה רבה’. שלוש שנים מאוחר יותר העתקתי את הקונספט לגרנד קפה כשנפתח הגרנד קניון, ובמקביל פתחתי מקום שהיה יצירת מופת שהקדימה את זמנה ביג טיים – מסעדת הדגים הזקן והים בסיטי סנטר. היו שם אקווריום שקוע ברצפה ובופה של מנות ראשונות על סירת עץ במרכז המסעדה. בשנה הראשונה עבדנו ממש בטירוף”.

כץ עם הנכדים. מקפיד לבקר בחיפה

“הסטלה והגרנד קפה שברו אותי”

בספטמבר 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה. כץ אומר שהזקן והים נפגעה מכך באופן ישיר, ולכן הוא מכר אותה לבני הושעיה ולגלית עטיה שעבדו שם. השעמום והמונוטוניות גרמו לו למכור גם את קפה הבנק ולפתוח מקום הייטקיסטי ראשון מסוגו במקום שבו שוכן כיום פארק שער הכרמל. אייקון, שבנתה על קהל ההייטק, הקדימה את זמנה. קהל לקוחותיה היה עני ודל אמצעים, וכץ מכר את חלקו בהפסד כדי להמשיך הלאה. השפן הבא שהוא הוציא מהכובע שלו היה פאב הסטלה בכרמליה, וגם בו היה חידוש מפתיע.

“זה היה הבר הראשון בארץ שהמטבח שלו היה באמצע והאנשים ישבו סביבו”, מספר כץ, “עד אז אף אחד לא עשה כזה דבר”.

מה מניע אותך בכל פעם להמציא מחדש את הגלגל? למה אתה לא נרגע?

“זה מה שמרגיע אותי – היצירה, החידושים. לא סיפרתי לך אבל גם בשוק תלפיות היינו הראשונים בארץ שמכרו עוגיות על משקל. זו היתה המצאה שלי. איך זה קרה? יום אחד היה תור גדול מדי, אז חילקתי ללקוחות שקיות ואמרתי להם למלא כמה שהם רוצים ושייכנסו פנימה כדי שאשקול את השקיות. למעשה מאותו יום חסכתי שני פועלים”.

ואז מכרת את הסטלה ועזבת לתל אביב.

“הסטלה והגרנד קפה שברו אותי. בקניון נפתח ארומה לראשונה בחיפה, וזה גרם להתלהבות ופגע בי מקצועית. הקונספט של סנדוויצ’ים וקפה בשירות עצמי וכריזה ברמקולים גבר עלי כנותן שירות מלא עם אוכל יותר משובח. זה היה מעליב. הלקוחות עזבו וזה פגע בנו מבחינה כלכלית. היתה ירידה של 30 אחוז בהכנסות. הדבר הנוסף שפגע בי מאוד קרה בסטלה שעבד אש בשנה הראשונה, ואז גיליתי שאנשים בלי בושה נכנסים אלי לבר עם בירה שקנו בפרנג’ליקו כדי לחסוך עלויות. השקעתי מיליון שקל על 100 מ”ר וככה מנצלים אותי? מכרתי הכל ועברתי למרכז”.

כדי לעשות שם את אותו הדבר.

“בינתיים גם התגרשתי ממיקי וחיפשתי שינוי. רציתי להיות ראש לאריות ולא זנב לחמורים. בשנת 2002 פתחתי את בליקר בקניון ארנה ואת המסעדה האיטלקית לוקה במרינה בהרצליה ביחד עם לאור וכודר שהיה גם שותף שלי בסטלה. מאוחר יותר פתחנו את גרנד קפה בקניון שבעת הכוכבים ועשינו חיל. כשג’קי בן זקן קנה ממוטי זיסר את קניון ארנה, מכרנו את עסקינו שם והקמנו את הסניף הראשון של בליקר בייקרי בפתח תקוה. בזמן הזה הייתי בן הזוג של ננה שרייר מהננוצ’קה ועזרתי לה להקים את הננוצ’קה הגדולה יותר. אחרי תקופה קמתי ועזבתי”.

ומאז אתה עם בת זוג אחת.

“נכון, דווקא בתקופה שבה רציתי להיות לבד הכרתי את דנית לרום נדב. זה היה שידוך של אחותה. היא התאלמנה קצת יותר משנה לפני ההיכרות שלנו, ובעשר השנים האחרונות אנחנו מגדלים ביחד את שני ילדיה. הילד היה אז בן שנה וחצי והבת בת 4. אגב, אני כבר סבא לשניים. הנכד שלי אדם הוא בן 14 חודשים והנכדה שלי שי היא בת שנתיים משני ילדי הגדולים. אני נמס כשאני מדבר עליהם”.

הם גרים בחיפה?

“הנכדה גרה בחיפה. בכל שבת שנייה אני נוסע אליה ובשבת הפנויה אני נוסע לבקר את הסטודנטית בבאר שבע”.

נחזור לעסקים, מה זה בליקר בייקרי?

“זה בית קפה-מסעדה חלבית שדומה לבליקר רק עם דגש על קונדיטוריה. עשינו שם עבודה מדהימה וההצלחה הביאה אותנו לפתוח עוד סניפים ולחלק זכיינויות, שזה היה דבר חדש עבורי. אנחנו לא רשת גדולה, אנחנו רק 30 סניפים, משפחתיים מאוד כמו שאני אוהב, מדויקים מאוד, האוכל הוא ברמה ואין קיצורי דרך. חמאה זו חמאה ושוקולד זה שוקולד”.

באמת הגיע הזמן שאחרי 30 סניפים תגיע גם לחיפה.

“כל השנים שמעתי את החיפאים מבקשים שאפתח מקום בעיר, אבל תמיד אמרתי שאני מחכה למקום שידליק אותי. ואז גילו לי את המקום במרכז המסחרי החדש ברחוב איינשטיין. לבן שלי יש חבר כמו אח בשם רפי גדעון שכל הזמן היה משגע אותי לפתוח משהו בחיפה ושאם יש משהו על הפרק שאגיד לו. כשסגרתי על המקום לקחתי אותו וחבר נוסף בשם ניל אלכסנדרוני, והם אחראים על הסניף הראשון בעיר. ואני חייב להגיד לך שהוא עובד אש”.

ואיך הגעת למלון כרמלה?

“איש התיווך איציק סגל פנה אלי ואמר לי שבעל המלון אכל באחד הסניפים של הבייקרי והוא מעוניין להיפגש איתי כדי שאחליף את מי שנמצא שם. הגעתי לשם ותוך חמש דקות הדיל נסגר. הצעתי לחבר’ה מאיינשטיין לקחת גם את המקום הזה והם קפצו על המציאה, ואני מעריך שבאמצע מרץ ייפתח הסניף השני בחיפה”.

יש סיכוי שתחזור אי פעם לגור בעיר?

“לאט לאט אני מגביר את תכיפות ההגעה שלי לעיר, בתקווה שבשנים הקרובות תהיה לי אפשרות לחזור. אני לא פוסל את הרעיון, מה עוד שאני מכין לכם הפתעה נוספת”.

וואלה.

“יש לי משהו חדש על הפרק, כרגע אני מחפש מקום ברמת התפעול. המקום ייקרא קומפניה, שזה חברותא במרוקאית, והקונספט יהיה אוכל שמבושל על פתיליות. אוכל ספרדי פשוט, אבל במקום שיעוצב כמו מיליון דולר. הסניף הראשון ייפתח במרכז בעוד חמישה חודשים, אבל אנחנו כבר מחפשים מקום מתאים בחיפה וזכיינים שיתפעלו אותו”.

כץ. "יש לי משהו חדש על הפרק"