"הייתי מצפה מהמדינה לא לנטוש אותי"

מי ששוטט בשבוע וחצי האחרונים במרחבי הפייסבוק ונתקל בפוסט של נופר דרעי לא יכול היה להישאר אדיש. בפוסט סוחט דמעות פנתה דרעי לציבור בבקשת עזרה בשיפוץ דירה שבה מתגוררת צעירה עם אחיה ואחותה. בתחילה לא חשפה דרעי שמדובר בה, אך עד מהרה התברר שזהו סיפרה האישי.

דרעי, חיפאית 20, השתחררה לפני כשלושה חודשים מהצבא, וכיום היא עושה שירות מילואים בתנאי קבע. את אביה היא איבדה כשהיתה בת 9 לאחר מאבק במחלת הסרטן. אמה נפטרה לפני כשלוש שנים, גם היא מסרטן. למרות האובדן היא היתה נחושה להתגייס לצה"ל ולשרת כנהגת משאית. בין לבין היא מטפלת במסירות באחיה הלוקים במחלה נפשית. כעת, כאמור, היא קוראת לכם לפתוח את הלב ולסייע בשיקום ביתה כדי שיהיה ראוי למגורים.

"יש לי אחות בת 30 שמטופלת כבר 12 שנים וסובלת מסכיזופרניה, ואח בן 24 ששנה לאחר מות אמי חלה גם הוא בסכיזופרניה", מספרת דרעי, "המדינה פשוט זרקה אותם לכלבים. מדובר בשני אנשים שלא יכולים לדאוג לעצמם ולא יכולים לחיות בבית. אין להם יכולת תפקוד בעניינים היומיומיים הפשוטים ביותר. לפחות אחת לשנה הם מתאשפזים. אחותי השתחררה רק לאחרונה מבית חולים פסיכיאטרי, אבל בעוד שנה נצטרך לאשפז אותה שוב. אחי השתחרר מאותו בית חולים לפני שמונה חודשים".

את מתגוררת איתם?

"במהלך שירותי הצבאי גרתי בדירה של האגודה למען החייל שהצבא מקצה לחיילים בודדים. עכשיו, לאחר שהשתחררתי מהשירות הסדיר, כבר לא הורשה לי לגור בדירה הזאת. כשחזרתי לדירה שלי שבה מתגוררים האחים שלי חשכו עיני. הבית הרוס. זה מה שקורה עם אנשים חולים. הם מזניחים את עצמם ואת הסביבה שלהם. הם לא שמים לב לכלום. אין להם כוח לתפקד".

דרעי. "כשחזרתי לדירה שלי שבה מתגוררים האחים שלי חשכו עיני"

היית מצפה לקבל עזרה מהמדינה?

"כמובן. הרי שירתי בצבא ותרמתי למדינה. גם אחותי שירתה בצבא. הייתי מצפה מהמדינה לא לנטוש אותי. אנשים כמו אחותי חייבים ליווי צמוד. היא יכולה ברגע אחד לפגוע בעצמה או במישהו אחר. היו כבר מקרים שהיא נתנה מכות לכל מי שעבר לידה".

ניסית לערב גורמים מוסמכים?

"עירבתי את לשכת הרווחה. לאחותי יש עובדת סוציאלית כבר קרוב לחמש שנים. היא מכירה את המצב ואת הבית אבל לא עושה דבר. לפני חצי שנה הבאתי עוד שני עובדים סוציאלים כדי שיראו את הבית. אנשים לא יכולים לחיות במצב כזה. האסלה שבורה, אין חלונות, הקירות מתקלפים והמקרר במצב קטסטרופלי. אי אפשר אפילו לנקות אותו".

דרעי. "אנשים לא יכולים לחיות במצב כזה"

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מי מתחזק את הבית?

"אני באה ועוזרת להם לנקות, וגם חברות שלי באות לעזור. אבל מה יקרה בעוד שנה-שנתיים אחרי שאתחתן ואביא ילדים? מי יעזור להם? מי יהיה איתם? לא הגיוני שכל החיים אני אהיה זו שתטפל בהם. צריך להיות גורם במדינה שיתערב בסיפור הזה, גם אם האחים שלי רוצים וגם אם הם לא רוצים. שניהם לא מודעים לכך שהם חולים. כשהייתי מיועדת לגיוס הציעו לי פטור אבל לא הסכמתי לקבל אותו. רציתי לשרת בצבא. אני חושבת שכל בן אדם מגיע לגיל שבו הוא צריך לתרום. למרות כל הקשיים עשיתי שירות מלא וקיבלתי תעודת הצטיינות. המפקדים שלי העריכו אותי מאוד ועזרו לי בכל. כעת אני חתומה במילואים בתנאי קבע ואני צפויה לחתום קבע אם יהיה תקן. אני רוצה לפתח קריירה צבאית. זה החלום שלי".

אני בטוחה שההורים שלך היו גאים בך אם הם היו בחיים.

"בטח. כשרק קיבלתי את הצו הראשון אמא שלי עשתה לי מסיבה. היא רצתה שאתגייס ושאהיה נהגת כי זה היה התפקיד שלה בצבא. רציתי להיות לוחמת אבל היא סירבה לחתום לי על טופס הסכמה. כשהיא נפטרה נעניתי לבקשתה שאהיה נהגת. הגשמתי את החלום שלה. למרות הרצון שלי להיות לוחמת, המוות של אמא שלי גרם לי לוותר על זה. לדעתי נהגת משאית זה מקצוע קשה מאוד. זה סיכון יומיומי. אני כל היום על הכביש וצריכה להיות מפוקסת כל הזמן".

למרות כל הקשיים בחרת להמשיך בחייך.

"אני מרגישה שאני שוברת את הסטיגמה. הרבה אנשים שטוענים שלמי שגר בבית קשה אין הרבה סיכויים להצליח. וגם כשאמא שלי היתה בחיים זה היה בית לא הכי טוב כי היא היתה חולה ואני טיפלתי בה. בשבילי זו מלחמה יומיומית, עם החיים, עם הצבא, עם הכל. אני אמנם חיה עם זה מגיל צעיר ורגילה לזה, אבל זה עדיין קשה".

דרעי. "רק החברים הקרובים שלי מודעים למצב"

הרבה אנשים נחשפו לפוסט שלך. מה את מצפה שיקרה עכשיו?

"אני מצפה מאנשים שיפתחו את הלב ויעזרו לנו. כבר היתה היענות מסוימת. יש פרויקט של בני נוער שבאו לעזור לנקות את הדירה, אבל בינתיים, למרות שפרסמתי חשבון בנק לתרומות, לא תרמו לנו כלום".

הצבא עוזר לך?

"מבחינה כספית אין עזרה, כי אני לא חיילת בסדיר ולא בקבע אלא במילואים. יש קצת עזרה לחיילים בודדים אחרי השחרור, ואני מנצלת את כל העזרה שניתנת לי".

החברים שלך מודעים למצב בבית?

"בדרך כלל אני לא מספרת על המצב בבית. רוב האנשים בכלל חושבים שההורים שלי חיים. רק החברים הקרובים שלי מודעים למצב".

את מתגוררת כעת עם החבר שלך. מי דואג לאחייך?

"אני, דודה שלי, חברות שלי והחבר שלי. כשאני נכנסת לשם אני מרגישה כאילו אמא שלי סגורה בחדר. אבל החלטתי שבקרוב אחזור לבית שגדלתי בו. זה המקום שלי".

איך זה להיות רק בת 20 ולהתמודד עם אחריות גדולה כל כך?

"זה קשה. אני לא מתמודדת עם זה רק מעכשיו אלא מהרגע שבו נולדתי. אבל תמיד הייתי נחושה לשמור דברים לעצמי, הרגשתי חובה להמשיך ללמוד למרות שאמא שלי נפטרה כשהייתי בכיתה י"ב, לפני הבגרויות. זה היה קושי אדיר לסיים את הלימודים, אבל סיימתי אותם. פספסתי הרבה מהילדות שלי. להיות ילדה בת 9 שאין לה כסף לאוכל ולטיולים שנתיים זה לא פשוט. לא גדלנו על הרבה כסף. זה קשה כשילד בא עם אוכל לבית הספר ואת באה בלי כלום".

בחרת להתראיין אחרי לבטים ארוכים. מה את חושבת שיקרה אחרי הפרסום?

"אני מקווה מאוד שהריאיון הזה יעזור. בכל בית שיש בו בעיות כאלה צריך לנסות ולפנות לכל גורם שיכול לעזור".

לתרומות:
חשבון 387368
בנק הפועלים, סניף 755

דרעי. "אני מקווה מאוד שהריאיון הזה יעזור"