עוד בבטן בעטה עדי שגיב בצעדי ריקוד. ככה זה כשאמא שלך היא רקדנית וכוריאוגרפית – הגנטיקה עושה את שלה. היום, כשהיא בת 34, נשואה+2, גם שגיב היא רקדנית וכוריאוגרפית, וברזומה שלה הופעות עם אמנים כמו אייל גולן, שרית חדד והראל סקעת. בסטודיו שהיא הקימה בקרית אתא – סטודיו D דאנס – תוכלו למצוא מגוון עצום של חוגים שכולם קשורים כמובן לריקוד, ובהם גם אקרובטיקה אווירית וריקוד על עמוד. וכשבסטודיו ממלאות תפקיד מרכזי גם האמא הגאה רחלי ויצמן והאחות המוכשרת קארין ויצמן, ואיתן הכוריאוגרף שלמה ממן, העתיד נראה ורןד.
שגיב, בעצם נולדת לתוך הריקוד.
"נכון, נולדתי אל העולם הזה אבל לקחתי את הריקוד למקום שלי. מגיל צעיר הייתי צמודה לאמא שלי שמתמחה בלהקות מחול ייצוגיות ועבדתי איתה בכל הלהקות שבהן היא לימדה".
למדת ריקוד גם באופן פורמלי?
"למדתי באוניברסיטת תל אביב ויש לי תעודה של כוריאוגרפית מוסמכת. אני אוהבת להתחדש ומקפידה להשתתף בהשתלמויות ובסדנאות".
מה הוביל אותך לפתוח את הסטודיו?
"לפני ארבע שנים החלטתי לפתוח עסק עצמאי. בעלי, שהוא קבלן בניין, בנה לי את המקום, אז הוא מושקע ברמה אחרת. זה לא כמו סטודיואים אחרים ששוכרים מחסן, מניחים פרקט, מציבים מראות, והנה יש לנו סטודיו. הסטודיו שלי הוא ענק, עם עמדה לקבלת קהל, עם מחסן תלבושות ועם צוות של מורים שהם מספר 1 בארץ להיפ הופ, לג'ז, לבלט קלאסי, לבלט מודרני ועוד".
מה מייחד את הסטודיו שלך?
"האקרובטיקה האווירית. העלינו השנה מופע והקהל היה בהלם. ילדות בכיתה א' שעולות על חישוק שתלוי מהתקרה בגובה של שני מטרים ועושות עליו שפגטים והיפוכים וכל מיני דברים משוגעים זה דבר שרואים רק בחו"ל. אין דברים כאלה בארץ. אני טסה המון ברחבי העולם וכשראיתי את זה אמרתי לעצמי שאני חייבת ללמד ילדות לעשות את הדברים האלה. דבר נוסף שמייחד אותנו הוא פינת המתנה עם מסך ענק שכל שיעור מוקרן עליו. זה מאפשר להורים לשבת בחוץ ולראות מה קורה בפנים – אם הילדים שלהם משתתפים בשיעור ואיך הם רוקדים. כאמא אני יודעת מה זה חוגים שבהם ההורים לא יודעים מה קורה בפנים. פה אין דבר כזה, ההורים רואים הכל".
יש המון סטודיואים לריקוד והתחרות היא קשה.
"תחרות תורמת תמיד כי היא מאתגרת ונותנת את התשוקה ואת הכוח להמשיך, ליזום ולהביא דברים חדשים. אם היו מעט סטודיואים אז הכל היה נורא סטנדרטי, נורא מקובע. בגלל התחרות אני כל הזמן מוסיפה דברים, משדרגת את העסק ומקדמת את התלמידות. בשיא השחצנות אני אומרת שהסטודיו שלי הוא הכי מושקע, עם המורים הכי טובים ועם החוגים הכי טובים. הבנות בנבחרת שלי מופיעות בפסטיבלים, ואנחנו טסות לחו"ל וזוכות בתחרויות".
הסטודיו שלך הוא בעצם עסק משפחתי.
"המשפחה דומיננטית בעסק, הן מבחינת הלימוד והן מבחינות הניהול".
לא קל לעבוד עם משפחה. מתעוררים ויכוחים?
"אין מצב, יש אהבה ענקית ופרגון. אנחנו הכי תומכות האחת בשנייה ועושות את זה בשביל הכיף כי פרנסה זה לא האישיו שלי, לא חסר לי שום דבר. תודה לאל, אני עושה את מה שאני אוהבת וזה הכי חשוב".
את מלמדת ריקוד על עמוד. עדיין יש לזה סטיגמה שלילית או שהצלחת לשבור אותה?
"כשהכנסתי את החוג הזה לסטודיו זה נשמע מוזר להרבה הורים, אבל כיום זה ענף ספורט אולימפי. קשה מאוד ללמוד אותו, הוא מאתגר מאוד, ולא כל אחת יכולה לרקוד על עמוד. זה ריקוד שדורש המון גמישות וכוח".
הופעת עם הרבה מאוד אמנים. איזה סיפור הכי זכור לך?
"אני שומרת על קשר עם אמנים שהופעתי איתם בעבר, וכשאייל גולן הופיע לאחרונה בקיסריה ביקשתי ממנו כרטיסים למופע. הוא הושיב אותנו בשורה הראשונה ליד הילדים שלו, ובסוף ההופעה מורה להיפ הופ שאני מכירה סימס לי לבוא אל מאחורי הקלעים. אחותי ואני ניגשנו אליו ואמרתי לו 'אתה רואה מה זה, פעם היית בא לראות אותי מופיעה, היום אני באה לראות אותך'. הוא ענה לי 'עדי הרקדנית, אני בחיים לא אשכח אותך'".
ונסיים עם שאיפות לעתיד.
"השאיפה היא להפוך את הסטודיו לרשת. זה החלום שלי, וכמובן לשלב את זה עם המשפחה ולטייל בעולם".
תגובות