האוניות ששינו את המדינה – ואת חייו של בונה הדגמים

עד שעלה ארצה בשנת 1991, אלכס בלוכין היה רק פעם אחת בים, ובטח שלא ראה אונייה במו עיניו. לבלארוס שבה גדל אין מוצא אל הים, אבל זה לא הפריע לו להתאהב בו מרחוק. כשהיה בן 8 וביקר אצל חבר לכיתה, הוא גילה את בניית הדגמים והתאהב גם בה. הוא בטח לא חשב שכעבור יותר מ-40 שנה הוא יעסוק בשילוב של שתי אהבותיו, ועוד כמקצוע. כעת, בתערוכת אוניות השילומים שמוצגת במוזיאון הימי הלאומי בחיפה, סוגר בלוכין מעגל עם האוניות ששינו את עולם הספנות הישראלי, וגם את מהלך חייו.

בלוכין תמיד נמשך לאמנות ועסק בציור מאז שהוא זוכר את עצמו. אחרי שסיים את התיכון הוא פנה ללימודי אדריכלות באוניברסיטת מינסק, ושם נזכר שוב בתחביבו מילדות. הוא גילה שהוא נהנה יותר לבנות את הדגמים של הבניינים שהוא מתכנן מאשר לתכנן אותם. במקביל הוא עבד כאנימטור, עד שהגיע לישראל. כאן הוא לא מצא עבודה כארכיטקט ובטח שלא כמאייר.

לאחר שהשלים שירות צבאי, שאותו התעקש לעשות למרות שהיה כבר אב לבת, עבד בלוכין במשך כמה שנים כשומר. בזמנו הפנוי הוא בנה דגמים של מטוסים וטנקים ישראליים, ולמד דרך הבנייה את ההיסטוריה הישראלית. עד שיום אחד, בתערוכה של מועדון בוני הדגמים הישראלי, הוא נתקל במאיר בן זאב – טייס במילואים ולשעבר סגן מנהל המוזיאון הימי. בן זאב זיהה מיד את הכישרון של בלוכין, את הירידה לפרטים הקטנים ואת הבקיאות בסיפורים שמאחורי הדגמים. הוא הפגיש אותו עם מנהל המוזיאון הימי אבשלום זמר – והשאר היסטוריה, במובן המילולי של המילה.

ברושורים ופרסומות להפלגות שמוצגים בתערוכה "דם, כסף, אוניות" (צילום: ג'ני כצנר)

"זמר הזמין ממני דגם של אוניית המעפילים 'קדמה' כדי לבדוק למה אני מסוגל", מספר בלוכין, "הוא לא האמין שאצליח לבנות אותה, ואני לא האמנתי שהוא ישלם על זה". אחרי שבנה עוד כמה דגמים בהצלחה, זמר הציע לו פינה קטנה במרתף המוזיאון, שם יוכל להקים סטודיו. "מה יש לך לעשות בבת ים? בוא לפה ויהיה בסדר", אמר זמר לבלוכין, שארז את משפחתו ועבר להתגורר ברחוב אלנבי, ממש ליד המוזיאון.

העבודות הראשונות שלו במוזיאון היו דגמי האוניות, שחלק מהם מוצגים בימים אלה בתערוכת אוניות השילומים, ואותם בלוכין עדכן ושיפץ לאחרונה לכבוד ההצגה המחודשת. ב-26 השנים שחלפו מאז הפך בלוכין לשם דבר כבונה דגמים, וכיום הוא מספק את שירותיו לחברות ספנות בינלאומיות ובונה דגמים מכל הסוגים והמינים – משכונות מגורים ועד לדמויות אנימה – אבל הוא תמיד שמח כשקוראים לו מהמוזיאון הימי. "זה הבית שלי, אני חייב להם הרבה", הוא אומר.

כמעט 50 שנה לפני שנכנסו לחייו של בלוכין, אוניות השילומים עמדו במרכזה של סערה במדינת ישראל הצעירה, שאיימה לקרוע את החברה לשניים. בינואר 1952 עמדה על הפרק השאלה אם להיכנס למשא ומתן עם גרמניה המערבית על הסכם השילומים. בספטמבר של אותה השנה אושר ההסכם ברוב דחוק של 61 קולות בכנסת, והכסף החל לזרום. חלק ניכר ממנו – כ-17 אחוז – שימש להזמנת אוניות סחר ונוסעים חדשות מגרמניה, שהפכו את הצי הסוחר הישראלי המיושן והקטן למודרני וגדול.

דגמי אוניות בתערוכה אוניות השילומים במוזיאון הימי (צילום: ג'ני כצנר)

במסגרת ההסכם רכשה צים 37 אוניות והפכה מחברת ספנות קטנה לגורם כלכלי מוביל, בעל צי אוניות חדיש ברמה בינלאומית. חברת אל-ים רכשה שמונה אוניות וחברת עתיד – קווי הים התיכון רכשה ארבע אוניות, וכך קם צי הסוחר הישראלי. בעקבות רכישת האוניות חל גידול במספר המועסקים בספנות ובהיקף הסחורות שהגיעו לארץ. לצד זאת נרכשו גם ספינות דיג ונבנו בישראל אוניות נוספות מחומרים שנרכשו בכספי השילומים. גם הנמלים עברו התייעלות משמעותית, ותפוקתם גדלה תודות לרכישת מנופים, עגורנים ומבדוק צף.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

בתקופה הסוערת של שנות הצנע, כשהמדינה נאבקת על קיומה, נראה שלאיש לא היה פנאי לעסוק בתיעוד היסטורי של המהפך הימי הגדול, ולכן היו אוניות שהיה קשה להתחקות אחריהן. "לא נעשו כמעט מחקרים על הספנות הישראלית בתקופה הזאת", אומרת אוצרת המוזיאון עדי שלח, "רצינו לדעת פרטים בסיסיים, כמו למשל כמה אוניות נרכשו, וגילינו סתירות בין מקורות המידע השונים".

שלח והצוות שלה החלו לצלול לארכיון המדינה ולדלות מידע על כל אונייה ואונייה. אחרי שהצליחו לאגד את כל המידע, שלח הרגישה שזה עדיין לא מספיק, ולכן צוות המוזיאון קפץ קפיצת ראש אל ארכיון הסרטים הישראלי ועבר על כל הסרטים שעוסקים בספנות. הם ליקטו סרטי וידאו שבהן מופיעות רבות מהאוניות בתערוכה, כאשר חלק מהסרטים צולמו במספנות בגרמניה ושודרו בטלוויזיה המקומית וחלקם הופיעו בכתבות ביומני כרמל בטלוויזיה הישראלית. הסרטונים הללו שולבו בתצוגה, לצד עלוני פרסום וברושורים שקידמו את הגעתן של אוניות הנוסעים לארץ.

עלון פרסום באנגלית לשיט תענוגות לאיים הקריביים באונייה "א/ק ירושלים", סתיו-חורף 1963-1962 (מתוך אוסף המוזיאון הימי הלאומי)

בתערוכה מוצגים דגמים של כמה אוניות שילומים של צים, שנועדו לשימושים שונים. "דגן", האונייה הראשונה שהתקבלה במסגרת ההסכם, שימשה למטען, וגם "עמפעל" שהגיעה אחריה שימשה למטרה זו. האוניות "ישראל" ו"ציון" נועדו לשימוש מעורב של נוסעים ומטען, ואילו "ירושלים" היתה אוניית נוסעים. האונייה "הר גלעד" של אל-ים שימשה להובלת מטען כללי וקירור.

גם ראשית הימאות העברית, ששורשיה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, מקבלת מקום בתערוכה. אחת מהאוניות מהתקופה הזאת היא "עתיד", שהופעלה על ידי החברה שנשאה את אותו השם והיתה חלוצת חברות הספנות היהודיות. במהלך מלחמת העולם השנייה גויסה האונייה לצי הבריטי ואף זכתה למכתב הערכה מראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל על פועלה. כשבלוכין נדרש לבנות את הדגם של "עתיד", הוא התקשה למצוא עליה מידע, לא כל שכן את התוכניות שלה. לעזרתו בא רב החובל הוותיק יעקב המל, ובאמצעות כמה תמונות שהשתמרו וזיכרונותיו של המל שחזרו השניים את התוכנית של האונייה.

בלוכין יורד לפרטי פרטים. הוא מתעקש לבנות את הדגמים נאמנים למקור ולשמור על הפרופורציות בין החלקים השונים באוניות. לשם כך הוא מבצע מחקר, נובר בארכיונים, מחפש דגמי אוניות מקבילים שיוצרו באותה התקופה, וכיום משתמש גם בהדמיות תלת מימד. מבחינתו, הדיוק עוזר לספר את הסיפור טוב יותר, וזה בעצם מה שחשוב בעיניו. הוא זוכר מי היה רב החובל בכל אונייה ששחזר, כמה חברי צוות היו עליה, היכן יוצרה ומתי, ומה היה תפקידה בבניין הארץ הזאת.

דגמי אוניות בתערוכת אוניות השילומים (צילום: ג'ני כצנר)

"היה לי חשוב ללמוד את הנושא הזה, אולי בגלל שלא נולדתי כאן ורציתי להתחבר להיסטוריה של המקום הזה", אומר בלוכין, "אני אוהב את מדינת ישראל ומודה לה על מה שהיא עשתה בשבילי. מבחינתי זאת שליחות לספר את הסיפור של האנשים שעומדים מאחורי האוניות האלה. כשעבדתי על הדגמים נפגשתי עם רבי החובלים, וכבר לפני 20 שנה כולם היו בני יותר מ-85, והסיפור שלהם כמעט ולא סופר".

בלוכין נזכר באנריקו לוי, רב החובל של אוניית המעפילים "קדמה", שעגנה בנמל מארסיי ביום שבו התקיימה הכרזת המדינה. "כשהוא שמע על כך ברדיו, הם לקחו בד, צבעו אותו כדגל ישראל והניפו אותו על הסיפון", מספר בלוכין בהתלהבות, ומשם קופץ לעוד סיפורים ולעוד אוניות. התשוקה של בלוכין לנושא ניכרת גם בתערוכה המושקעת. הוא, שלח האוצרת וצוות המוזיאון להוטים להאיר את הפרק הזה של ההיסטוריה העברית.

"אני חושבת שאחד מהתפקידים של המוזיאון הוא להציג גם נושאים שלא נחקרו מספיק אבל הם חשובים מאוד", אומרת שלח, שסבורה שהפרק החשוב של הספנות העברית ושל אוניות השילומים לא מקבל מספיק מקום בתולדות סיפור ההצלחה הישראלי. "אבל יכול להיות שמעצם זה שאנחנו עוסקים בזה ומראים את זה לקהל, יתעורר אצל מישהו הרצון לחקור אותם יותר לעומק", היא מביעה תקווה.

המוזיאון הימי הלאומי, דרך אלנבי 198. ימי פתיחה בחודש יולי: ראשון, שלישי, רביעי ושבת, 16:00-10:00, חמישי, 18:00-10:00, שישי, 14:00-10:00. אוגוסט: ראשון-חמישי ושבת, 18:00-10:00, שישי, 14:00-10:00.