“אני כבר לא ילדה, כבר לא גימיק”

ההשוואה לנועה קירל היא בלתי נמנעת. המראה, הביט, התלבושות הפרובוקטיביות. לא כך אמורה להיפתח כתבה על דניאל לוי, נערה חיפאית בת 21, שכולה מכוונת מטרה אל הדבר האחד שבו היא חשקה מאז היתה ילדה בת 8 – להיות זמרת. אם תשאלו אותה, אין שום דבר דומה או מחמיא בהשוואה הזו, אך עצם קיומה מסמנת אותה כמישהי שאי אפשר להתעלם ממנה. מחר (ראשון) עומד לעלות לאוויר היוטיוב הקליפ לסינגל השלישי שהיא הוציאה בשנה האחרונה – השנה הראשונה של חייה כזמרת בוגרת.

הקריירה של לוי החלה מוקדם, אולי מוקדם מדי. בגיל שבו ילדות אחרות מתעניינות בבובות ברבי ובכוכבי ערוץ הילדים, לוי כבר אספה קילומטרז’ מספיק כדי לענות על ההגדרה של ילדת פלא.

היית מהילדות האלו שמגיל 4 מושיבות את המשפחה בסלון לצפות בך שרה?

"הופעות בבית, בגן, אצל רופא השיניים. בקלאב מד באילת היו מעלים אותי באופן קבוע לבמה. היתה לי משיכה לבמה כמו מגנט, שום פחד. בבסיסי אני פחדנית, אבל כשזה נוגע להופעות טוענים שיש לי פיצול אישיות. ביום יום אני הכי עדינה ורגועה, אבל כשאני עולה לבמה זה כאילו הרקולס עלה עליה. פשוט שני אנשים שונים".

מתי התחילה הקריירה שלך?

"יש לי ותק די גדול יחסית לילדה בת 21. התחלתי להיות חיית במה כבר בגיל 8 כילדת פסטיגלים. הפסטיגל הראשון היה בגיל 8 ושנה אחר כך כבר הנחיתי פסטיגל. הופיעו איתי מיה בוסקילה ואגם רודברג שרוברטו בן שושן ניהל אותן, ושם פגשתי אותו. נוצר בינינו חיבור והוא החתים אותי, ובעצם הפך אותי לילדת פלא. עשינו מין ג’סטין ביבר הישראלי כשעוד לא היה ג’סטין ביבר. הוצאתי סינגלים עם קליפים ליוטיוב, השתתפתי בקלטות ילדים של סבא טוביה ושל אגם, וככה התערבבתי עם עולם הבמה – מחזות זמר, קלטות ילדים וערוץ הילדים".

מה זה אומר להיות ילדת פלא?

"כולם סביבי היו גדולים ואני הייתי הילדה היחידה, זה היה משהו מיוחד. התייחסו אלי כאל ילדה מופלאה. אני זוכרת את הרגע שבו התחלנו לקלוט שזה רציני, כשנבחרתי לפרזנטורית של חברת קדס קידס למשך שלוש עונות בשכר של 45,000 דולר לעונה, וזה ממש לא מובן מאליו לילדה בת 10. זאת היתה אבן דרך משמעותית מאוד. בהמשך נבחרתי לראיין את נשיא המדינה שמעון פרס ז”ל בבית הנשיא ביחד עם קובי מחט מערוץ הילדים. הגעתי לתודעה של אנשים בתעשייה, יצא ליין בגדים על שמי, ספר ילדים, סינגל ועוד אחד, וככה זה התגלגל מהר מאוד. בשלב מסוים ההורים שלי נרתעו. זו היתה תקופה אינטנסיבית בלימודים והייתי צריכה לעשות איזשהו סטופ ולהבין מה קורה איתי".

איך הצלחת לשלב הכל?

"מאז ומתמיד אני חננה. הלימודים לא הצריכו ממני יותר מדי השקעה. נתתי 200 אחוז כי אני פרפקציוניסטית. גם כילדה הייתי סוס עבודה – נוסעת למרכז ברכבות ומנצלת את הזמן כדי ללמוד. גם אם הייתי מחסירה לימודים הייתי רודפת אחרי המורים בשביל להשלים את הכל. אבל בשלב מסוים זה הפך לבלתי אפשרי כי הייתי צריכה להקדיש זמן גם לילדות שלי. ההורים שלי לא רצו שבעתיד יהיו לי כוויות או השלכות מהדבר הזה. הם רצו שאחווה את הילדות שלי כמו שצריך ולא אפספס שום שלב. אחרי הכל אני לא יכולה לחלק את עצמי לכל כך הרבה גורמים, אז כשהייתי בת 12 עשינו סטופ כדי להתרכז בחברים, בבית הספר ובדברים רגילים כמו ללכת לים. הורי אמרו לי שכשאפתח שיקול דעת של ילדה בוגרת ואחליט שאני רוצה לחזור לעולם הזה, לא תהיה שום בעיה".

אז החיידק לא נעלם?

"הוא לא נעלם לעולם, רק נרדם קצת. הייתי מופיעה בכל חור אפשרי ובכל מסגרת. בכל מקום שבו נתנו לי מיקרופון – שם הייתי. כשכולם התעסקו בבגרויות אני התעסקתי במופע הסיום של בית הספר".

את מצטערת על השנים האבודות?

"לא. עם השנים הצלחתי להסיר ממני את תואר ילדת הפלא. אם הייתי ממשיכה באותה האינטנסיביות הייתי מאבדת את הילדות שלי. אני שמחה על הצעד של הורי, זו היתה החלטה נבונה. הם ידעו כל הזמן שזה מה שאעשה כשאגדל, אבל רצו שאעשה זאת בזמן הנכון. כלום לא בורח, לכל דבר יש את הזמן שלו. היום אני גאה שיש לי בגרות בממוצע של 96 ושעשיתי שנתיים צבא ולא יום אחד פחות, ועכשיו אני יכולה לפרוץ בלב שלם. לא פספסתי כלום, חוויתי את הכל. סיימתי את כל המחויבות שלי וכל החיים עוד לפני".

לוי בקליפ של "#לא מהיום". "הוכחתי שיש על מה לפרגן לי, ומי שלא מפרגן גם זה בסדר" (צילום: יניר סלע)

"המטרה מקדשת את האמצעים"

לוי עונה להגדרה של מולטי טאלנט. היא תמיד למדה ריקוד, פיתוח קול ומשחק, הלכה להרבה אודישנים והשתפשפה. בתקופת הצבא היא הבינה שזמרת זה הייעוד ושכל מה שמסביב זה ערך מוסף. המוזיקה היא הבסיס לעולמה, או כפי שהיא מגדירה אותה – "הסיבה שבגללה אני קמה בכל בוקר".

"למוזיקת הפופ בארץ לא היה מקום ולא נתנו לה ביטוי עד לפני שנה וחצי”, היא מנתחת, “בתחילת 2016 התרחשה מהפיכה והתחלנו להסתנכרן עם כל מה שקורה בחו"ל. פתאום יצאו ניצוצות של פופ – אליעד וסטטיק ובן אל – וקלטתי שמשהו עומד לקרות לי".

וזה הייעוד – זמרת פופ?

"תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. פופ נותן לי את היכולת לשלב בין כל מה שאני עושה, שזה הפרפורמנס – שירה ביחד עם הריקוד – ולהביא את עצמי. זה משהו שבכלל לא היה לו ביטוי בארץ. חשבתי שזו ההזדמנות שלי. הרגשתי שהדברים פתאום מתחברים, שמשהו טוב קורה ושזה הזמן שלי. לקחתי את זה לידיים שלי, נגמרו הזמנים של לחכות ל’עברת’ באודישנים או למשהו שיפול מהשמים. הייתי רעבה לדבר הזה אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל, מה לעשות ואיך. במשך כל תקופת הצבא הייתי נוסעת לשיעורי פיתוח קול, לשיעורי ריקוד, להקלטות ולפגישות, והכל בתל אביב. המזל שלי היה שבצבא עבדתי במשמרות, אז יכולתי לתמרן".

היית חדורת מטרה.

"זה מה שראיתי מול העיניים. לא היה לי מושג מה זה שנ”צ או מנוחה, אבל זה עומס חיובי. גם אם היו ימים לחוצים כל מה שהדהד לי בראש זה שאני עושה זאת לשם מטרה מסוימת. והמטרה מקדשת את האמצעים".

היה לך סוכן?

"לא, עשיתי הכל לבד. אני נראית קטנה אבל תמיד הייתי מאוד בוגרת לגילי ועם הרגליים על הקרקע. ההורים היו מאחורי, אבל אני זאת שמשכתי בחוטים. אין ספק שזה מלחיץ כי קפצתי למים עמוקים. אף אחד לא יכול להבטיח שמה שאת עושה יצליח. אני לא נאיבית, תמיד יש את החשש ואת האופציה שזה לא יצליח. דברים משתנים כל הזמן ותמיד יש זמרים חדשים, ואני כבר לא ילדה, אני כבר לא גימיק. קשה להגיע לרף של הגדולים. תמיד אמרו לי שזה 80 אחוז אופי ו־20 אחוז כישרון. כל מי שפגש אותי הבין בפגישה הראשונה שיש לי אופי, ובפגישה השנייה ראה שיש גם כישרון. האמנתי שאוכל להביא משהו אחר כי חיכיתי להביא אותו במשך 21 שנה. נעזרתי באנשי מקצוע, חיפשתי את השיר הנכון עבורי ומצאתי שיר מאוד פופי, מאוד אני. הגעתי לחברת הפקה ויצרתי קליפ שיצא כמו שציפיתי וכמו שראיתי בחלומותי. ידעתי בדיוק איך הוא ייראה החל בפרט הכי קטן. הכל היה מחושב, הכל בעצמי. זה מצחיק אותך?".

כן, יושבת מולי זקנה בת 200 שנראית כמו ילדה בת 14.

"אני באמת בת 200 בגוף של ילדה. גלגול נשמות או משהו כזה. הקליפ של סינגל הבכורה ‘להתפוצץ’ יצא בנובמבר 2016 אחרי עשרה חודשים של עבודה. עשיתי את זה לאט ובטוח, רציתי לעבוד על זה כמו שצריך. לא פספסתי כלום והייתי מעורבת בכל פרט. קוראים לי קונטרול פריק. אני שם מהמילה הראשונה, מהצליל הראשון של הביט. כשהשיר יצא זה היה כמו ילד ראשון, התרגשתי בעוצמות מטורפות, כי זה היה סוג של לידה מחדש. הבייבי שלי, המאסטרפיס שלי שעבדתי עליו כל כך קשה. מבחינתי זה היה כאילו אף פעם לא עזבתי. מה שרציתי להביא זה קודם כל את היכולות שלי ואחר כך שלא עזבתי מעולם, פשוט הייתי מאחורי הקלעים. אני עדיין פה, לא כילדה אלא כאשה שרוצה להפוך את זה למקצוע שלה".

הוא זכה כבר לכמעט מיליון צפיות.

"לא ידעתי למה לצפות ולא היתה לי אינדיקציה לאן זה הולך. מבחינתי מיליון צפיות – אני יכולה למות בשקט. כיוונתי ל־200,000 גג בשנה, ופתאום טירוף. עוד 100,000 ועוד 100,000, אשכרה כמעט מיליון אנשים נכנסו לקליפ שלי כי הם רצו לראות אותו. זה מרגש ונותן את הדחיפה להמשיך. אמרתי לעצמי 'יש פה משהו, אנשים רוצים לשמוע אותך'".

היום את כבר מיוצגת בסוכנות.

"אחרי שיצא הקליפ חתמתי בשרית הפקות של שרית פרנקו שמייצגת את עדן בן זקן ופאר טסי. היא האמינה בי מהרגע הראשון. אני בן אדם שפועל מתחושות בטן. האינטואיציות מנחות אותי ואני אף פעם לא טועה. באמת, אף פעם. עם שרית היה חיבור מהרגע הראשון והתחלנו להריץ את השיר השני. היא חיברה אותי עם דולב רם ועם בן חזות – צמד יוצרים שמאחוריהם המון להיטים. הם תותחים. החלטנו להביא משהו אחר – פופ בוגר".

כדי להבדיל את עצמך מעדי ביטי ומנועה קירל?

"לא, בלי קשר אליהן. הפופ בארץ הוא צעיר מאוד וחסר פופ בוגר. אני עדיין מכוונת לקהל של בני נוער, אבל במקביל גם לגילאים שלי ולבוגרים יותר. רציתי לשדר משהו אחר, לא ילדותי, איכותי יותר. השיר ‘TALK TO YOU בא לי לדבר’ הוא בלדת פופ ממש מגניבה. השיר יצא בפברואר האחרון וכבר יש לו כחצי מיליון צפיות".

באותה תקופה גם שיחקת בסרט קולנוע.

"נכון, אני חתומה גם בסוכנות ADD למדיה ומשחק, ושיחקתי לראשונה בחיי בסרט קולנוע באורך מלא של יונייטד – 'הסוסיתא של הרצל'. זו היתה חוויה מטורפת. בכל פעם שאני מתנסה בעוד משהו זה מעצים את ההרגשה שזה מה שאני רוצה לעשות. זה קשה, זה אינטנסיבי, זה העולם של הגדולים, אבל אני נהנית. אני עובדת ויש קבלות. מה שהחזיק אותי זה שהאמנתי בעצמי. ההורים לא דחפו אותי. הם נתנו לי לעשות את הכל לבד, הם עומדים מאחוריי והם מפרגנים לי, אבל לא היתה לי סביבה שדחפה אותי, גם לא כילדה. אם לא היו מכניסים אותי מהדלת הייתי נכנסת מהחלון. המראה שלי מטעה, אני לא רואה בעיניים".

המראה שלך עוזר לפתוח דלתות.

"המראה שלי עוזר לפתוח דלתות, אבל אני צריכה להוכיח את עצמי. הדלת הזו יכולה להיסגר מהר מאוד. אני נראית טוב, בסדר, יש הרבה יפות, אז מה? זה ערך מוסף אבל ממש לא הכל. אני שלמה עם עצמי, אבל הייתי מותחת את עצמי בעוד כמה סנטימטרים".

לוי. "המראה שלי עוזר לפתוח דלתות, אבל הדלת יכולה להיסגר מהר מאוד" (צילום: פזית גואטה)

"השיר הזה הוא אני"

תספרי על הקליפ "#לא מהיום" שייצא מחר.

"אחרי השיר השני והסרט החלטתי לעצור ולהקדיש כמה חודשים לאיסוף חומרים. רציתי להביא דברים אחרים שמייחדים אותי ומוזיקה שנכתבת רק בשבילי. ואז פגשתי את המפיק יינון יהל שהפיק את ‘מלכת השושנים’ ואת ‘גולדן בוי’, והיה חיבור מעולה. מוזיקת הבית שלו היא דאנס ופופ, והוא חיבר אותי עם זמרת הפופ והיוצרת מיטל דה רזון. החיבור בינינו היה מעולה ויצא שיר מדהים. מהסקיצה הראשונה ידענו שזה שיר מעולה. את הקליפ צילם יניר סלע ואופיע איתו לראשונה בעיר הנוער בחיפה ביום שני. הייתי שומעת אותו ללא הפסקה גם אם הוא היה של זמרת אחרת, ואני אובייקטיבית. השיר הזה הוא אני".

הפכת מילדת פסטיגל לזמרת שמשדרת מיניות. אין לך בעיה עם זה?

"אני לא חושבת שיש עם זה בעיה. יש לי את הגבולות שלי, הכל מבוקר, אני מודעת למה שאני עושה וזה מתאים לגיל שלי. הרווחתי את זה ביושר. כל מה שאני עושה זה בחירה שלי".

את עשויה לטעות.

"אני יכולה לטעות ואהיה שלמה גם אם אטעה. מה שעשיתי בגיל 10 תואם לילדה בת 10. עבר מאז יותר מעשור. אין ספק שז'אנר הפופ הוא קצת יותר פרובוקטיבי. לכל שיר יש קליפ שאליו את מביאה דברים שמעבר למוזיקה. המראה הוא חשוב וכן, יש אלמנטים פרובוקטיביים, אבל השאלה היא אם יודעים לעשות את זה נכון. אני מביאה את מה שאני מאמינה בו".

מה את חושבת על הזמרות ילדות בארץ ועל המיניות שהן משדרות?

"כל אחת והבחירות שלה. הן בחרו לעשות את זה ויש להן קבלות".

את לא חוששת שיתייגו אותך באותה המשבצת שלהן?

"הפופ בארץ הוא צר וצעיר. בנים יש הרבה, אבל הפופ הנשי לא התפתח מספיק. אז כן, לקחתי בחשבון שישליכו אותי לאותה המשבצת, אבל אני יודעת שאני לא באותה המשבצת. אני יודעת שאני מביאה משהו אחר, יותר בוגר. אני לא מתיימרת להיות בת 21 כי אני באמת בת 21. מה שהן עושות זו הבחירה שלהן או של הסביבה שלהן, ואם זה מה שהן מאמינות בו אז בסדר גמור".

בגילן היית עושה קליפים כאלה?

"חד משמעית לא".

ההשוואה אליהן מעצבנת אותך?

"כל עוד משווים אז סימן שמכירים אותי, וזה כבר טוב. גם את אסתי גינצבורג השוו בהתחלה לבר רפאלי. אני רוצה להאמין שיש מקום לכולן. הייתי יותר שמחה אם היו משווים אותי לזמרות קצת יותר גדולות ולא לילדות בנות 15, אולי לזמרות מחו”ל. הבנות האלו הן מוכשרות מאוד, שאפו על מה שהן עושות. הן מצליחות, יש להן את הקהל שלהן וזה מבורך בעיני".

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"אני נוהגת לחשוב על מה יהיה מחר, אני לא יודעת מה יהיה בעוד עשר שנים, אבל בטוח שארצה להמשיך לעסוק במוזיקה ובבמה".

חו"ל?

"יש בזה משהו נורא חולמני, ואני עם הרגליים על הקרקע".

בחיפה מפרגנים לך?

"אני מרגישה שכן. תחנות הרדיו האזוריות מפרגנות לי ואני מופיעה במופעים בעיר. הופעתי ביום העצמאות בבמה המרכזית בשדרות מוריה עם קהל אלפים ששר את השירים שלי. חשבתי שאני חולמת, רציתי שמישהו יצבוט אותי. זה מהדברים שנותנים לך דלק להמשיך ולעשות. הוכחתי שיש על מה לפרגן לי, ומי שלא מפרגן גם זה בסדר".

דואט עם סטטיק?

"קודם כל אני רוצה לבסס את עצמי עם מוזיקה מקורית משלי. אני לא מכירה אותו, אבל חושבת שהוא גאון ושהוא עשה דרך ראויה להערכה. כולם רואים את ההצלחה, אבל לא יודעים כמה קשה הוא עבד במשך עשר שנים לפני כן. אני מתחברת לזה כי גם אני עבדתי קשה. אני לא פוסלת את הרעיון, ואם יהיה דואט אתם הראשונים שתדעו".

לוי בקליפ. "אני מביאה משהו אחר, יותר בוגר" (צילום: יניר סלע)