"האוניברסיטה משתלטת על המכללה, ויצו עומד להימחק"

במשך עשור, אולי אף יותר, ניסו קברניטי המרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצו חיפה להתאחד עם מוסדות להשכלה גבוהה אחרים. זה היה בתקופתו של נשיא המכללה הקודם דוד אלכסנדר, שכמעט והצליח להתאחד עם מכללת אורנים, וכשהניסיון לא צלח הוא החל בגישושים לאיחוד עם אוניברסיטת חיפה. הנשיא הנוכחי פרופ' שמעון עמר ריכז במשך ארבע וחצי שנות כהונתו את המאמצים לאיחוד המיוחל עם האוניברסיטה, ובחודש יוני 2022 פורסם ב"כלבו – חיפה והקריות" על החלטת המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) לאחד בין שני המוסדות.

ב-12 בדצמבר 2022 קיבל הסגל האקדמי מנשיא המכללה מכתב שבו הוא כתב כי הסנאט של האוניברסיטה אישר את האיחוד, והוסיף כי "בקרוב מאוד העניין יובא לאישור סופי של הוועד המנהל ואז תתחיל עבודה לא פשוטה אך חיונית להעברת כל הסגל האקדמי, הסגל המינהלי, הסטודנטים והמערכות לרשות האוניברסיטה. בקרוב מאוד, עוד לפני ההכנות לשנת הלימודים הבאה, כל אחד יידע כיצד תימשך העבודה המדהימה שכולנו עשינו ונמשיך לעשות בבית הספר לעיצוב של האוניברסיטה. ההסכם שייחתם בשבועות הקרובים הוא נייר עבודה התחלתי שדברים רבים בו עוד ישתנו. זה יהיה תלוי בהבנתנו את מוסדות האוניברסיטה וברצוננו הכן לקחת חלק בלתי נפרד בהם".

אבל רבים מהמרצים ומהעובדים במכללה לא קיבלו את המכתב בשוויון נפש. "יש בו משפט שכולנו נתלינו בו ואשר אומר 'החשוב ביותר בהסכם הוא שבטווח הארוך כולנו נהיה עובדים שווי זכויות וחובות באוניברסיטה'. אולי נהיה עובדים שווי זכויות, בטוח לא כולנו, וגם אם כן זה ייקח המון המון זמן", אומר אחד מהמרצים שמעדיף להישאר בעילום שם מחשש לעתידו.

כמה ימים אחר כך, ב-5 בינואר השנה, קיבלו חברי הסגל אגרת קצרה מהנשיא, שבה נכתב: "בשעה טובה ומבורכת אני שמח להודיע כי הושלמה החתימה על הסכם האיחוד שלנו עם אוניברסיטת חיפה. לאחר תקופה משמעותית של משא ומתן ענייני ומכבד, ומתוך הערכה הדדית, הגענו להסכם מקובל אשר פותח עבור המרכז האקדמי ויצו וסגל המרצים שלו עידן חדש. על פי ההסכם, בכפוף למילוי של התנאים שנקבע בו ואשר התקיימותם היא תנאי לביצועו, אמורה הפעילות האקדמית של המרכז האקדמי לעבור לאוניברסיטה בתחילת שנת הלימודים הבאה. האוניברסיטה רואה באיחוד זה צעד נוסף וחשוב מבין הצעדים הרבים בחזון שאותו הנהלת האוניברסיטה מובילה בשנים האחרונות. בקרוב נתחיל תהליכים אשר יבהירו לכל אחד מאיתנו את פרטי האיחוד ואת לוח הזמנים לכך".

המרכז האקדמי ויצו. "הסכם איחוד נורמלי היה צריך לשמור על היקפי המשרות ולדאוג שהמרצים לא ייפגעו" (צילום: חגית הורנשטיין)

"אבסורד שזועק לשמים"

"כבר בקיץ, לאחר הודעת המל"ג, חגגנו את האיחוד באירוע בקיבוץ יגור", מספר מרצה במכללה, "בארוחה המשותפת השתתפו שרת החינוך דאז, נשיא האוניברסיטה, נשיא המכללה, רקטור האוניברסיטה, נשיאת ויצו העולמית, אנשי עמותת ויצו וכמובן כל העובדים והמרצים. הרקטור נתן לנו סקירה מלאה על חזונה של האוניברסיטה בחמש השנים הבאות, ופרופ' עמר אמר לנו שהמרצים הקבועים בתקן יעבדו על פי חוזה אישי. זה ממש לא מקובל עלינו. יש קונצנזוס רחב על כך".

מרצה אחר שנכח במפגש מספר: "לא רק שאמרו שיהיה בסדר, הסבירו שהאוניברסיטה היא מחוז חפצו של כל גוף חינוכי קטן ושכל מכללה שואפת להגיע אליה, שיהיו תקציבים ושבתונים, שהמשכורת תעלה ועוד. מסתבר שזה נעשה רק כדי לסנוור אותנו, ובמידה רבה היה לזה אימפקט – אנשים ציפו לאיחוד, ואז התחיל להתברר המצב לאשורו. המשמעות באיחוד הזה היא שהאוניברסיטה בולעת את המכללה הוותיקה והחשובה הזו. בולעת גם במובן של משליטה את הרציונל האקדמי שלה, שהוא לא בדיוק האופי והייחודיות של המקום, וגם לוקחת מרצים ותיקים בתקן, חלקם עובדים בויצו 30-20 שנה, ונותנת לחלקם חוזה אישי. אבל עוד לפני כן, על פי חוק, כולם יפוטרו לאחר שהעמותה תיסגר. אני לא שמעתי שהאוניברסיטה עשתה את זה לאנשי הסגל שלה. למה שהיא לא תיקח באופן פריטטי אנשי סגל, תפטר אותם ותעסיק אותם בחוזה אישי? למה זה נעשה רק לגבי הגוף הקטן יותר? יש פה אבסורד שזועק לשמים, זה עוול נוראי".

אבל לאחר הפיטורים תוזמן למשא ומתן.

"זה לא משא ומתן על המשך העסקתי. האוניברסיטה יכולה לומר לי 'אותך אני צריכה לארבע שעות, בוא תחתום על חוזה'. אגב, זה יהיה הסכם שנתי אבל הם יוכלו לכתוב בהסכם שהשעות עשויות להשתנות מסמסטר לסמסטר. אנשים שהיו 30 שנה בתקן, חלקם בכירים – פרופסורים ודוקטורים – כולם בדרגות אקדמיות שונות, והם יוזמנו לקבל חוזה אישי לכמה שעות בטענה משפטית שהעמותה נסגרה. למה לא מבטיחים לאנשים בתקן שהם יועסקו בתקן? למה צריך לעשות את זה הפוך ועקום – לפטר את כולם ולהזמין כל אחד לפי מספר השעות שמייעדים לו? איזו מין צורה זאת מבחינת ההיגיון התעסוקתי? אלו אנשים בני 50 ויותר, הם עכשיו יחפשו לעצמם תקן? הם יכתתו רגליים בין המוסדות האקדמיים? זו זוועה. אנשים מוטרדים והולכים שפופים. כמובן שהם פוחדים לשאול כי מי ששואל מואשם בהכנסת מקל בגלגלים של האיחוד הנכסף. אנשים מובלים מוכי סנוורים למשהו שהם לא יודעים דבר עליו, תחת כל מיני הבטחות שמי יודע מה ייפול עליהם פתאום. מפתים אותם עם תקציבי מחקר אבל זה שטויות – על מה עושים מחקר בכלל? בסך הכל רוצים את שעות ההוראה שלהם כמורים לעיצוב. הם לא אנשי מחקר, כך שגם הפיתוי הזה הוא מוזר".

מרצה אחרת מסכימה עם הקולגה שלה ואומרת: "הסכם איחוד נורמלי היה צריך לשמור על היקפי המשרות ולדאוג שהמרצים לא ייפגעו מהמעבר. מי שנקלט למוסד החדש – זכויותיו יישמרו בהתחייבות על ידי המוסד הקולט. אנחנו מדברים על הקבועים, ההארד קור של המכללה, שהם חלק בלתי נפרד ממנה. כאן זה לא נעשה, וזה חמור מאוד. גם אין גוף שיעשה את זה כי האוניברסיטה לא מכירה בארגון המורים ובהסתדרות המורים, אז זה היה צריך להיות מעוגן בהסכם – לשמור ולהגן על הקאדר הקבוע".

הציגו לכם את ההסכם?

"טובים ורבים ניסו, אבל הם לא משחררים. זה כבר בניגוד להליך תקין ולזכות הציבור לדעת. גם למרצים, לסטודנטים ולפרנסי העיר מגיע לדעת מה עומד מאחורי האיחוד הזה ומה מסתירים מאיתנו. ההתנהגות הזו כשלעצמה מעוררת חשש, כי למה להסתיר הסכם בין שני גופים אקדמיים מרכזיים? למה עמלים כל כך להסיט את אור השמש מהדבר הזה? זה מעורר אין ספור תהיות, אמירות ושמועות לגבי מה שהולך לקרות, וזה מגביר עוד יותר את החששות".

המרצים חוששים למעמדם התעסוקתי ולא מתביישים לומר שהם יהיו מרצים מסוג ב' באוניברסיטה. לטענתו של מרצה ותיק, משכורתו מלכתחילה קטנה ממשכורת של מרצה מקביל לו באוניברסיטה.

אולי כן ישוו את התנאים?

"לא, אמרו לנו שהמרצים של ויצו יקבלו בשנה הראשונה עשרה אחוזים תוספת, וכך בכל שנה במשך חמש שנים. בשנה השישית והשביעית הם יקבלו תוספת של 25 אחוז, ורק אחרי שבע שנים הם יגיעו ל-100 אחוז. רק אז לשני המרצים תהיה משכורת שווה. זה לא תקין ששני מרצים יעבדו באותו המוסד וילמדו את אותו המקצוע אבל יקבלו משכורת שונה. אנחנו נעבוד לפי חוזה ולא לפי תקן, ובכל שנה אפשר יהיה לשנות את התנאים שלנו, גם לרעה".

המרצים לא מנסים להשמיע את חוסר שביעות רצונם?

"בואי נגיד שפחות. המרצים פוחדים לומר בגלוי את דעתם כי הולך להתבצע פה תהליך לא נעים. כל העובדים – מהשרת ועד לסגנית הנשיא – יפוטרו. אחרי זה האוניברסיטה תבחר את הצוות שהם תרצה לקלוט בתנאים שהיא תציע. כל הדברים האלה כתובים בהסכם. ביקשנו לראות אותו, אך במכללה שומרים את זה קרוב מאוד לחזה ולא מראים אותו לאף אחד. הכל נאמר לנו בעל פה. לא מפסיקים להגיד שיהיה טוב, אבל אנחנו לא יודעים כמה מרצים יקלטו, את מי ובאלו חוזים. המרצים שהם בתקן רוצים להמשיך להיות בסגל, וגם המרצים השעתיים רוצים שיקלטו אותם. ברור לכולם שהאוניברסיטה תיקח רק את מי שהיא רוצה ובתנאים שהיא רוצה. כל אנשי הצוות של ויצו, כולל המינהלה, לא יודעים מה יהיו התפקידים שלהם לאחר האיחוד, אם בכלל, ובאלו תנאים".

מרצה נוספת אומרת כי "האוניברסיטה משתלטת, וויצו עומד להימחק. היה נכון לשמר את הייחודיות שלנו, היה אפשר לעשות איחוד בתנאים אחרים, וחבל שויצו ייבלע ושהייחודיות שלו לא תישמר. האוניברסיטה תרוויח כאן רווח מלא. הסטודנטים יהיו חלק ממארג ענק, שהיתרון שלו הוא במשאבים אבל לא באינטראקציה ובחינוך כאקדמיה אינטימית ואישית – כל מה שמאפיין את ויצו. כל מי שלמד פה יגיד שהיחסים והקרבה הם דבר משמעותי מאוד. אני חוששת שנאבד את הדברים האלה, ואותי זה מטריד מאוד. אובדן של מוסד חשוב וייחודי, שאפילו הבעלים שלו לא מצא לנכון לשמור עליו. כשאת מגדלת ילד, את רוצה להגן ולשמור עליו, לטפח אותו, לא למסור אותו לפנימייה שתגדל אותו בעצמה. את מאבדת את היכולת שלך להשפיע עליו ולקצור פירות".

את יכולה להכניס אותנו לאווירה שאתם נמצאים בה?

"אנחנו חיים בחוסר ידיעה. אז נכון, אמרו לנו שכמרצים נקבל מענקי מחקר וקרנות לנסיעות מקצועיות לחו"ל. כל הזמן מפארים את האוניברסיטה ואומרים כמה טוב יהיה לנו, אבל בעצם מסתירים מאיתנו מה עומד להיות. אנחנו מרגישים מאוד את המתח, יש מרצים שאומרים שהם לא ישנים בלילה. יש כאלו שזו פרנסתם היחידה. מספר לא מבוטל של מרצים בסגל הם בעלי משפחות, והדאגה אוכלת אותם. הם לא יודעים מה יהיה העתיד. אנחנו מנסים לקבל תשובות, והדבר היחיד שאמרו לנו הוא שהם רוצים שהמעבר יהיה חלק. אבל שום דבר קונקרטי, עד שיהיה מפגש עם הפרויקטור".

המרכז האקדמי ויצו. "אנחנו חיים בחוסר ידיעה" (צילום: חגית הורנשטיין)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"או איחוד או למות"

ואכן, בויצו נמצאת בימים אלה פרויקטורית מטעם האוניברסיטה, שכבר החלה במפגשים ובריאיונות אישיים עם אנשי הצוות המינהלי. לאחר שהצדדים יגיעו לסיכומים יתחילו הפרויקטורית ורקטור האוניברסיטה פרופ' גור אלרואי בריאיונות אישיים עם המרצים.

"הם יבדקו כל מרצה לגופו ואז יחליטו אם הוא ממשיך או לא, מה הוא ילמד וכמה", אומר אחד מהם, "יש חוסר ודאות, ואף אחד לא יודע מה יהיה. עוד דבר שהפתיע את כולנו הוא העובדה שלמרות שההסכם עדיין לא מאושר על ידי המל"ג וללא מכרז, כבר מינו ראש מכללה חדשה שתיקרא דיקנית. זוהי לאה פרץ שהיתה ראש המחלקה לאופנה בשנקר. זו היתה הפתעה כי בויצו יש כמה אנשים שראו עצמם מועמדים טבעיים לשמש בתפקיד. הראשונה שבהם היא סגנית הנשיא פרופ' אירית צרף-נתניהו, והשנייה היא פרופ' טרי שרוייר, שהיתה ראש המחלקה לתקשורת חזותית. כאשר שרוייר ראתה שכך הם פני הדברים, היא זכתה במכרז לתפקיד דיקן בית הספר לעיצוב בשנקר. לא הציעו לאף אחד מויצו את התפקיד, ומינו מישהי מבחוץ. הבנו שפרץ תתחיל לעבוד כבר ב-1 במרץ, ויהיה פה לא נעים כי לפחות עד אוקטובר 2023 יהיו שני ראשי מכללה".

"אגיד את זה בצורה הכי ברורה שיכולה להיות", אומר פרופ' עמר, "עד שההסכם לא מאושר על ידי הגורמים הרלוונטיים, אף אחד לא יכול לנהל את המקום הזה חוץ ממני. שנית, אני לא אומר לאוניברסיטה מה לעשות. אם היא רוצה לגייס מישהו שינהל בעתיד את המכללה, זכותה לעשות את זה. שני התנאים האלה מתקיימים – הם יעשו מה שהם רוצים, ואני, כמי שמייצג את העמותה ומנהל את המכללה הזו כל עוד כל האישורים וההסכמים לא יאושרו וכל התנאים המתלים לא יתקיימו, אף אחד חוץ ממני לא ינהל את המקום הזה".

המרצים שלך חוששים מפני הבאות, למרות שסיפרתם להם מה עומד לקרות.

"לא סיפרנו להם, הם היו שותפים לאורך כל הדרך במשך שבע או שמונה שנים, מאז שהתהליך הזה התחיל. זה לא דבר שקרה באופן פתאומי, כולם ידעו, כולם היו מוכנים לזה וכולם הבינו שאם לא נתאחד, הסיכוי שנשרוד כמכללה קטנה הוא קטן. המכללה הזו נולדה כמכללה לחינוך והוראה למקצועות שאין בהם ביקוש גדול למורים. היה ברור שהרעיון הזה לא יוכל להמשיך להתקיים. זו טעות שנעשתה כבר לפני יותר מ-20 שנה, כשהמל"ג לא אישר לויצו להיות מכללה אקדמית עצמאית לפי חוקיו, ולכן היא היתה כפופה למשרד החינוך ולא לוועדה לתכנון ותקצוב (הות"ת) של המל"ג. הבעיה הזו המשיכה והתעצמה, כשמצד אחד המכללה לא הכשירה באמת ובאופן מלא מורים למערכת החינוך, ומשרד החינוך לא ראה בה מכללה כמו שאר המכללות שלו לחינוך ולהוראה. זה לא שויצו היא לא מכללה מבוקשת או מכללה שלא מכשירה אדריכלים טובים – היא חד משמעית כן – אבל היא היתה צריכה להיות כפופה למל"ג ולות"ת על מנת לשרוד ולהתקיים ולהיות כמו כל מכללה אקדמית אחרת".

לדבריו של פרופ' עמר, "אני לא האדם שהתחיל את התהליך. היו מגעים עם הרבה מכללות אחרות לפני כן, וזה לא צלח מסיבות שאין לי את היכולת לפרט אותן. כעת, לנוכח הצמצומים התקציביים במשרד החינוך ולאור העובדה שלא הצלחנו להכשיר יותר מקומץ של מורים, לא היתה ברירה אלא ללכת לכיוונים אחרים – או איחוד או למות. זה הסיפור. מצד אחד זה עצוב, ומצד שני זה משמח מאוד כי במקום להמשיך להיות זנב להכשרת המורים, הולכים להיות ה-פקולטה או ה-בית ספר לעיצוב ולארכיטקטורה של אוניברסיטה גדולה במדינת ישראל. זה דבר חשוב ומכובד מאוד".

הפקולטה לחינוך תיבלע?

"כן, אבל זה לא מה שחשוב. אנחנו מעולם לא התנהגנו כמכללה לחינוך, אז בואי לא נתחסד ולא ננסה להגיד שאנחנו מה שלא. אני בא מעולם החינוך, הייתי נשיא מכללה לחינוך לפני כן (מכללת אוהלו לחינוך, למדעים ולספורט בקצרין; ח"ה), וכשהגעתי לכאן חשבתי שאני בא למכללה לחינוך, אך זיהיתי די מהר שזה לא כך, שאני במכללה לעיצוב. כמכללה לעיצוב אסור לנו להתיימר ולהגיד שאנחנו מובילים בתחום החינוך או שאנחנו מכשירים את המורים הכי טובים בתחום החינוך. אנחנו עושים עבודה לא טובה בתחום הזה, וחייבים לומר את הדברים כפי שהם. מנגד, אנחנו עושים עבודה מצוינת בתחומי העיצוב, הארכיטקטורה, הצילום ועיצוב האופנה. אני אומר לך בכאב גדול שהלוואי שהיינו יכולים לתת יותר למערכת החינוך שזקוקה מאוד למורים בתחומים האלה. התרומה שלהם יכולה להיות בלתי רגילה כמעצבי פדגוגיה. הסגל האקדמי העיצובי של המכללה בחר אחרת לאורך השנים, וזה בסדר, זה לגיטימי לחלוטין, כי הם באמת ראו את עצמם כארכיטקטים וכמעצבי אופנה וכאנשי צילום וקולנוע. עכשיו יש לנו הזדמנות, על פי הסכם שאנחנו מחויבים אליו כלפי משרד החינוך, שלפחות 30 אחוז מהבוגרים שלנו יוכשרו לחינוך – שזה הרבה יותר ממה שאנחנו עושים היום. וזה ימשיך גם בתוך האוניברסיטה וגם עם הפקולטה לחינוך באוניברסיטה".

המרצים מרגישים בערפל.

"לא, הם לא בערפל, נאמר להם הכל. הם יודעים שיהיה איחוד והם יודעים שקודם כל נמשיך להכשיר את כל אלה שנמצאים בתוך המערכת. יש להם עבודה. אף אחד לא חי בערפל, כולם יודעים בדיוק מה שיקרה להם".

זה לא מה שהם אומרים.

"אני בן אדם שקוף ופתוח מאוד, ואני אומר לכולם את הכל לאורך כל הדרך. אם אני לא טועה, בשנתיים האחרונות עשיתי לפחות שישה-שבעה מפגשים עם מרצים כדי ליידע אותם בכל שלב של המשא ומתן עם המל"ג, עם משרד החינוך ועם האוניברסיטה. לכן אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד שהוא בערפל".

ועדיין, זה לא מבטל את החששות שלהם.

"בוודאי ובצדק. גם לי יש חשש, אני לא יודע מה אני הולך לעשות מחר בבוקר. אבל זה חלק מהעניין ואין מה לעשות. טובת הכלל וטובת המדינה וטובת תחומי העיצוב וטובת חיפה קודמים לכל דבר אחר. אין ברירה".

למה אתם לא חושפים את החוזה שנחתם עם האוניברסיטה?

"כי הוא עוד לא אושר. זה עדיין במשא ומתן, עדיין בהליך של תיקונים, וחוץ מזה – זה לא נכון שהוא לא נחשף. אני אישית הצגתי שקפים שנלקחו מילה במילה מהחוזה בכל הקשור לתעסוקה. זה קרה באירוע חגיגי שעשינו בסוף שנת הלימודים שעברה. הצגתי מילה במילה את השקפים של מה שכתוב בהסכם".

אתם עומדים לפטר את כל העובדים כבר בתחילת אפריל כשהחוזה עדיין לא מאושר?

"לא, מי אמר את זה? המרצים יכולים לספר לך מה שהם רוצים, אבל זה לא נכון. אנחנו עוד לא יודעים מתי זה יקרה, אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה, וזה לא עניין של פיטורים כי העמותה הולכת לפירוק. החוק לא מאפשר לנו כעמותה להיות מאוחדים עם תאגיד, לכן העמותה צריכה להתפרק בהליך שיימשך בין שנתיים לשלוש שנים, זה לא תהליך שיקרה מחר בבוקר. בתוך התהליך הזה, כל עובדי העמותה, כולל עובדי מינהל, כולל אני, כולל כולם, יעברו שימועים מסודרים על פי חוק. לאחר השימועים, ואני לא יודע להגיד לך מתי הם יתקיימו, אבל זה יקרה רק כשכל התנאים המתלים – ויש המון תנאים מתלים – יאושרו, רק אז ההסכם ייכנס לתוקף, ורק אז אפשר לתת להם במקביל פיטורים מהעמותה והצעת עבודה מהאוניברסיטה. ואז כל אחד יחליט מה שהוא רוצה לעשות".

מה אתה מתכוון לעשות?

"סגניתי ואני נמצאים באותו מצב ולא יודעים מהו עתידנו. המל"ג הוא שיצטרך בסופו של דבר לאשר את ההסכם, ורק אחר כך זה יעבור להמון גורמים שאמורים גם הם לאשר את ההסכם, ובהם רשם העמותות, הממונה על התחרות והסתדרות המורים שהמכללה כפופה להסכם הקיבוצי שלו. וגם לאחר מכן, כל אחד מהמרצים ומהעובדים רשאי להגיב, להתנגד, לא לקבל את ההצעה ולפנות לארגון המייצג – הכל פתוח. אנחנו חס וחלילה לא באים ומטילים גזרה על אנשים. אנחנו מסתכלים על טובת הכלל – בין אם להמשיך ולהעסיק את 200 העובדים של המכללה, ובין אם לא להעסיק אף אחד. זה המשחק. אנחנו לא נוכל להמשיך להתקיים ברמות התקציביות של משרד החינוך. בארבע וחצי השנים שאני פה, כל מה שעשיתי היה לנסות להשאיר את הראש מעל המים לאחר שהמכללה לא התכוננה ל-30 אחוז צמצום תקציבי שנדרש מאיתנו. זה עצוב, אבל זה המצב. מנגד, אני מבין את משרד החינוך. אין שום סיבה שבסעיף תקציבי שלו תמומן מכללה שלא מכשירה מורים למערכת החינוך או שלא מספקת מורים למערכת החינוך".

זה לא מדגדג לך קצת שמכללה מוצלחת כל כך תיבלע?

"השם נשאר, זה יהיה בית הספר לעיצוב וארכיטקטורה מיסודה של ויצו על שם נרי בלומפילד. חד משמעית השם נשאר. כניסתנו לאוניברסיטה פותחת דף חדש לגמרי, ואנחנו צריכים להתמודד מול אוניברסיטת תל אביב, הטכניון, שנקר ובצלאל במקצועות העיצוב והאופנה, ואנחנו רוצים להיות מובילים. כמכללה אנחנו לא כאלה, אנחנו לא הבחירה הראשונה של מי שרוצה ללכת לתחומים האלה. אבל אנחנו נהיה הבחירה הראשונה".

איך אתה מרגיע את המרצים?

"האנשים הם מי שעושים את המקום הזה, ותשכיל האוניברסיטה אם תדע לבנות את המוניטין האוניברסיטאי-אקדמי על בסיס האנשים המקצועיים והטובים שנמצאים במכללה. השאיפה היא שהמכללה תמשיך לפתח את המרצים האלה, לקדם אותם ולהביא אותם למקומות עוד יותר טובים ממה שהמכללה היתה מסוגלת להביא אותם. ויש פה אנשים מדהימים באמת שתורמים מזמנם ומקצועיותם. אי אפשר להתעלם מהיכולות שלהם. אני כל פעם נפעם מחדש כשאני רואה את ההגשות של הסטודנטים ואת היכולות המקצועיות שהמרצים האלה נתנו לתלמידים שלהם".

* * *

מאוניברסיטת חיפה נמסר בתגובה: "האוניברסיטה והמרכז האקדמי ויצו נמצאים בשלבים מתקדמים למימוש מתווה אשר ימזג את פעילות ויצו לתוך האוניברסיטה – צעד שיקדם בצורה משמעותית את הפעילות האקדמית המתקיימת כיום בויצו, את האוניברסיטה, את חיפה ואת אזור הצפון כולו בזכות הקמת בית ספר אוניברסיטאי ראשון מסוגו בצפון למקצועות העיצוב, התקשורת החזותית והאדריכלות. בשלב זה השלמת המתווה נמצאת עדיין בתהליכי אישור סטטוטוריים ורגולטוריים, ולכן מוקדם להתייחס לפרטים ממנו".

פרופ' שמעון עמר. "סגניתי ואני נמצאים באותו מצב ולא יודעים מהו עתידנו" (צילום: יח"צ)