"העבריינים צריכים להבין שלא ניתן להם לעשות מה שהם רוצים"

לפני כשלושה שבועות פורסמה ב"כלבו – חיפה והקריות" כתבה לא קלה על הנעשה בשוק תלפיות. המרואיינים היו בעלי עסקים שהציפו בעיות כואבות כמו תחנות סמים, בתי זונות, עבריינות קלה של פריצות וגניבות, ומקרי אלימות מתוקשרים יותר או פחות. בעלי העסקים דיברו על משת"פים שזוכים להגנה של משרד הביטחון ועל היעדר ביטחון אישי. הכתבה, ככל הנראה, לא נעלמה מעיני בכירי תחנת משטרת חיפה, ואלה הזמינו אותי לסיור לילי במטרה להראות לי ולקוראים איך הנוכחות המשטרתית בהדר משפיעה על העבריינים. 

מלווה במפקד התחנה סנ"צ חיים אזרד ובקצין אג"מ רפ"ק איהב רוחנה הגעתי לנקודת השיטור בפינת הרחובות נורדאו ומנחם, בדיוק מול גן בנימין, כדי לפגוש את "השריף של הדר". דמיינתי מגפי בוקרים מחודדים וכובע רחב שוליים, ומצאתי שוטר חביב עם פרצוף בייביפייס חביב. רס"ב רוני דמין הוא השוטר הקהילתי של הרובע אולי הכי קשה בעיר. 

"רוני הוא שוטר קהילתי בדיוק כמו ששוטר קהילתי צריך להיות", מחמיא לו אזרד, "הוא מכיר כל בלטה בהדר. הוא מחובר פה לקהילה ומכיר את כל העבריינים. הוא מסייע לכל מי שזקוק לסיוע, אבל גם יודע לאכוף, כך שאם למישהו בהדר יש בעיה – אם זה פתרון לסכסוך או כל דבר אחר – והוא לא רוצה להגיע לתחנת המשטרה, הוא יגיע לרוני שנמצא כאן כבר שבע שנים. הוא לרוב מסתובב ברגל או על אופנוע, והוא בפירוש העיניים שלנו כאן".

פה הם מרגישים יותר בנוח מאשר בתחנה?

"זו לא תחנת משטרה, אבל אם מישהו רוצה להגיש תלונה הוא יכול להגיע לפה. המקום לא פתוח 24/7 אלא רק כשרוני עובד, אבל הוא משמש יותר לעזרה קהילתית".

דמין: "מגיעים אלי אזרחים מסכנים שזקוקים לעזרה – תשושי נפש, הומלסים, נרקומנים. אני מסתכל על נרקומן ורואה בן אדם שהגיע לסיטואציה בגלל מצב סוציו-אקונומי נמוך, בעיות בבית או בעיות נפשיות. מי שצריך עזרה אנחנו מפנים אותו לרווחה ולעמותות הסיוע. אבל הם יודעים שאנחנו חובשים עוד כובע – אם הוא יעשה פשע הוא ישלם על כך, והוא יודע את זה. אם הוא יעשה טעות הוא ייעצר, ייחקר וגם נעלה אותו לשופט, נעשה כל מה שצריך. אבל ביום יום כשהוא עובר פה אזמין אותו לקפה, רק שלא יעשה לי פשעים".

פתיחת נקודת השיטור הקהילתי ברובע הדר בשנת 2018 (צילום: דוברות המשטרה)

"נוכחות מונעת פשעים, אין ספק בזה"

אולי מצטיירת תמונה של אידיליה, אבל לא הכל דבש בממלכה הקטנה של השריף, ועל כך יעידו זרועותיו של דמין המלאות בסימני נשיכה טריים, תוצאה של מאבק בתוקף קשיש בשוק תלפיות. העבריין לא נכנע בקלות, דמין לא הרפה, והתוצאה – שלוש נשיכות ששלחו אותו להיבדק כדי לשלול מחלות זיהומיות.

"לפעמים זה המחיר שאנחנו צריכים לשלם בגופנו כדי למנוע עבירות ולהגיע לחקר האמת", הוא אומר, "כי בסופו של דבר העבריינים פוגעים ברובד החלש והנמוך של החברה".

מוקפת בחמישה לובשי מדים ובקצין בילוש על אזרחי, הרגשתי בטוחה מאוד לעבור במקומות הכי מפחידים בהדר, כאלו שבאור יום אני חוששת ללכת בהם לבד. כמו למשל בסמטת הכייסים – שם שאותו המציא דמין למעבר המחבר בין רחוב הרצל לחלוץ, סמוך למלון גלרי, לשעבר מגדל. פחד מוות בתוספת של ריחות שתן עזים וערימות של לכלוך מקדמים את פנינו, וזה לא ישתנה לכל אורך המסלול. 

"בסמטה הזו מרוכזים מכורים לסמים, ויש כאן חבר'ה שעושים תצפיות על הקונים בשוק ומכייסים אותם", אומר דמין, "נכון, לא נעים פה, יש פה הרבה פינות ומעברים חשוכים. מגיעים לפה אלכוהוליסטים ומשתינים על הקירות, אחרים נכנסים לחניון התת קרקעי כדי להזריק סמים".

איך מונעים את זה?

"על ידי עבודה יזומה של סיורים רגליים. אני משתדל להרבות פה בסיורים רגליים. מפקד התחנה מזרים לפה כוחות של יס"מ ומג"ב שיסיירו ויפטרלו פה, גם רגליים וגם רכובים. הוא עושה כל מה שהוא יכול במסגרת כוח האדם המצוי לו. אנחנו משתדלים להפגין פה נוכחות כמה שיותר. נוכחות מונעת פשעים, אין ספק בזה. בזכות הנוכחות בשטח אנחנו גם מגלים עבירות – כאלו שמגיעות מתלונות וכאלו שמתבצעות לנו מול העיניים".

"אנחנו לא מנסים לייפות את הדברים"

כל מי שחולף על פנינו עוצר לברך את דמין לשלום, והוא מקפיד על נימה אישית. הוא עוצר ליד שומר המועסק בשכר על ידי כמה בסטיונרים כדי לשמור על מרכולתם, מתעדכן אצלו מה קורה בשטח וטופח לו על הגב. 

"בעבר היה סכסוך בין האנשים שהיו אחראים על השמירה בשוק לבין סוחרי הסמים", הוא מגלה, "הסכסוך הזה הביא לקרבות. האחראי על השמירה לא רצה להתערבב עם זה שהתעסק במכירת סמים ואמר לו 'תישאר אתה בעניינים שלך, אני אשאר בשלי'. זה שעסק במכירה ניסה לנגוס בחלק של השמירה, ונהיה ביניהם קצר. זה היה סכסוך רציני, סכסוך דמים של ממש".

אזרד: "כשתצא לפנסיה תהיה בוקי נאה החיפאי, יש לך סיפורי עבריינים מפה ועד…".

דמין: "מה שמאפיין את האזור הזה הוא שמעל לפני השטח הכל פסטורלי עם הבסטות, בתי הקפה והפאבים החדשים שנפתחו, וזה טוב, זה עושה טוב לשכונה, אבל לצדם יש תחנות סמים שאנחנו נלחמים בהן בחירוף נפש על בסיס יום יומי, נרקומנים שמזריקים בחצרות וזנות רחוב. אנחנו משתדלים לאכוף כמה שיותר על ידי הפגנת נוכחות. בגדול, אנחנו עושים כל מה שצריך כדי לנסות ולמזער את התופעות השליליות. כשאנחנו מקבלים תלונה על יצאנית שמקבלת לקוחות באיזו חצר, אנחנו יוצרים איתה קשר, מזהירים אותה ומרחיקים אותה. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים במסגרת האפשרויות. יש לנו שת"פ עם עיריית חיפה. דיברנו עם מנהל אגף הביטחון בעירייה יאיר זילברמן שאת סיורי הנוכחות-בולטות שלהם לא יעשו רק באזורים היותר רגועים כמו בכרמל, אלא גם פה, באזורים המועדים לפורענות. בסך הכל יש שיתוף פעולה טוב".

אזרד: "זה סיור משולב עירייה-משטרה. זה משהו שהיה פעם, נפסק, ועכשיו החזרנו אותו. בכל משמרת אנחנו מפעילים ניידת אחת או שתיים שיש בה שוטר ופקח, והם מגיבים גם לאירועים פליליים וגם לאירועי מוקד 106. יש לנו שיתוף פעולה מלא עם העירייה. גם הנוכחות פה בהדר היא נוכחות משולבת, וזה חשוב כי זה מכפיל כוח. אני לא טוען שמושלם פה, אבל בין מה שמספרים לבין מה שרואים יש מרחק רב. זה לא שנרקומנים מסתובבים פה בין הבליינים ומפריעים להם. הם לא משליטים פחד ולא זורעים אימה. הם חיים פה, אי אפשר להגיד להם לא להסתובב ברחוב או לא לנסוע על קורקינטים".

בעלי עסקים בשוק התלוננו על משת"פים ואמרו שהמשטרה בעצם לא יכולה לעשות להם כלום.

"הם אזרחי ישראל, הם גרים פה".

דמין: "זו באמת נקודה שעלתה כמה פעמים, אבל לא בגלל שהם משת"פים לא עושים להם כלום".

בגלל שמשרד הביטחון מונע מכם לעשות להם משהו.

"ממש לא נכון. אם משת"פ יבצע עבירה הוא ייענש".

אבל אתם יודעים מי הם?

קצין מודיעין בילוש רפ"ק דוד גאולה: "קודם כל יודעים מי הם, אבל לאף אחד אין חסינות מהחוק. גם לבנים של משוקמים, לדור שני או שלישי, אין חסינות. אנחנו מבינים את הרגישות וגם את הדילמות שלהם ואת משבר הזהות. מצד אחד הם משוקמים, ומצד שני הם מנסים להתאקלם פה בסביבה, ויש קשיים חברתיים ואחרים. אבל לאף אחד אין חסינות. אם הם מתעסקים בפשיעה הם נעצרים ונותנים את הדין כמו כל אזרח אחר במדינה".

דמין: "משוקם לשעבר התקשר אלי ודיווח על המחבלת שהיתה בגן הזיכרון. בזכותו נמנע פיגוע הרבה יותר גדול כי הזרמנו כוחות בזמן אמת. אנחנו לא מנסים לייפות את הדברים. יש פה בעיית תמהיל של זנות רחוב ונרקומנים, אבל הם בני אדם. אנחנו לא יכולים להעלים אותם. מה שאנחנו יכולים לעשות זה לנסות להשתדל – ואנחנו מאוד משתדלים – להיות יצירתיים במלחמה בתופעה המכוערת הזו, ולכן אנחנו מזרימים כוחות ועושים עבודה יזומה".

סיור המשטרה פוגש בסיור העירייה (צילום: חגית הורנשטיין)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"איך שראו אותנו כולם התנדפו"

נוסף על תפקידו מתנדב דמין בעמותות לב חש ויד עזר לחבר. לקראת החורף הוא מפעיל את מודל ההומלסים – אוסף בגדים, מצרכים יבשים ואוכל מבושל – כדי שיהיה להם קצת יותר חם ונעים.  

רוחנה: "הלוואי והיו לנו במשטרת חיפה עוד שניים-שלושה שוטרים כמוהו, כל אחד בשכונה אחרת, אז היינו במצב הרבה יותר טוב. בזכותו המצב היום בהדר, עם כל הטענות וכל התלונות, הוא הרבה יותר טוב ממה שהיה בעבר".

דמין: "מי שרוצה שיקום ועזרה, אני כשוטר קהילתי מפנה אותו לרווחה ברחוב דבורה, יש שם עובדים סוציאליים מקסימים. מי שרוצה לישון בלילה בהוסטל ולא ברחוב, הם עוזרים לו. מי שרוצה גמילה ושיקום יקבל עזרה, אבל זה צריך להגיע ממנו. אם הבן אדם לא רוצה, לא יעזור כלום, הוא ימשיך להשתמש. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים במסגרת החוק – עובדים עם כלבן הרחה, מוצאים לא מעט סמים ועוצרים חשודים. לא הכל תלוי בנו, אנחנו מבצעים את עבודתנו, אבל כדי להשאיר עבריין מאחורי סורג ובריח זה תלוי גם בבתי המשפט ובפרקליטות. אני לא יכול לקבוע לשופט את מידת העונש שהוא גוזר על נאשם, אבל קורה לא מעט פעמים שאנחנו עוצרים עבריינים שביצעו התפרצות או עבירת סמים חמורה, ואחרי תקופה קצרה אנחנו פוגשים אותם בחוץ. זה לא בגללנו, אולי זה בגלל עומס בבתי הסוהר ובבתי משפט. לא מתפקידי לתת תשובות בעניין הזה, אבל אני יודע שאם העבריינים היו מקבלים את עונשי המקסימום החקוקים בחוק, היה לנו הרבה יותר קל להתמודד עם התופעה".

הגענו לסירקין 9 – בית נטוש שבו התנהל בית בושת אשר נסגר רק לאחר שהמשטרה החלה לאכוף את חוק הזנות החדש וקנסה את הלקוחות. עד אז, אף אחד מארבעת הצווים שקיבלה הזונה אשר הפעילה את המקום לא הרתיעו אותה, רק הברחת הלקוחות עשתה את העבודה, וכניסתו של הבניין נאטמה.

גאולה: "מה שמאפיין את הפשיעה בתא שטח קטן כל כך זה אפקט הבלון. כלומר, לוחצים על הפשיעה בנקודה אחת, והיא צומחת במקום אחר. היא לעולם לא נעלמת, וזה סוג של מרדף אינסופי. אנחנו לוחצים את בית הבושת הזה שלוש-ארבע פעמים, בית הבושת הזה מתפצח, אבל הוא ייפתח במקום אחר. האתגר שלנו כמודיעין ובילוש הוא לרדוף אחרי העבריינים, לדעת לאן הם העתיקו את הפשיעה שלהם ולתקוף, שתמיד הם יהיו במנוסה".

דמין: "זיהיתי עכשיו מישהי שהשתחררה מהכלא על שוד. זו שודדת שנטפלת לאנשים מבוגרים ומציעה להם שירותי מין. יש כאלו שמתפתים, אז היא מפשיטה אותם וגונבת להם את הכסף, דוחפת אותם ובורחת. היא גם שדדה זקנים שלא היו מעוניינים במין, נכנסה להם לבתים ושדדה אותם. היא ישבה תקופת מאסר מסוימת, עכשיו היא השתחררה, ואנחנו במעקבים אחריה".

עכשיו אנחנו בסירקין 5 שבו פעלה תחנת סמים שנסגרה. מה הסטטוס שלה עכשיו, היא פעילה?

אזרד: "לדעתי יש מצב שכן. פיצחנו אותה יותר מחמש פעמים. הכנסנו את מי שמפעיל אותה לכלא, אבל בכל פעם בא מישהו אחר ומפעיל אותה. זה המקום הידוע לשמצה בשוק. יש טענות שאנחנו לא עושים כלום, אז קצין המודיעין יספר לך מה כן נעשה".

גאולה: "סירקין 5 זה כבר גלגול שלישי בשטח המצומצם הזה. זה התחיל בסירקין 8, עבר לסירקין 4 ודילג לסירקין 5. אנחנו במרדף אינסופי אחר הסוחרים, כשהשיטה שלנו היא לגשת לבעלי הנכסים, שהם אנשים נורמטיביים בסך הכל, להסביר להם במה מדובר ולרתום אותם למאבק. אנחנו לבד מבינים שנגד הפשיעה אנחנו חייבים לאגד כוחות עם העירייה ועם בעלי הנכסים. בסופו של דבר זה אינטרס ציבורי לשמור כאן על השקט".

דמין: "תראי, איך שראו אותנו כולם התנדפו. התצפיתן שישב על הכיסא, זו שעוסקת בזנות וגם הנרקומנית שסוחרת פה בסמים. הנוכחות עוזרת, אבל לפעמים הם לא דופקים יותר מדי חשבון. כשהם מרגישים שהמשטרה עומדת לפשוט עליהם, הם מתנדפים. נכון, גם מפקד התחנה היה רוצה להציב פה הרבה יותר כוחות, אבל ייאמר לזכותו שהוא עושה את המקסימום. אחד מהתפקידים שלי כמש"ק זה להסתובב בשכונה ולאתר מקומות נטושים שהיו בעבר מאוכלסים ושנרקומנים השתלטו עליהם. אז אני יוצר קשר עם קב"ט העירייה שמוציא צוות בינוי לאיטום המקום. אותו הדבר עשינו לדירות שנפרצו על ידי סוחרים, והבעלים שלהם לא ידעו דבר על תחנות הסמים האלה. היינו מוציאים צווים, ובאישור של הבעלים, שהם לרוב אנשים מבוגרים או כאלו שמתגוררים מחוץ לעיר, היינו אוטמים את המקום. במהלך השנה החולפת אטמנו בין חמש לשמונה דירות כאלה".

ומה עם העובדים הזרים?

"עם הזרים אין לנו כמעט אף בעיה, מלבד זה שבסופי שבוע הם אוהבים לשתות, והרבה. אז לפעמים מתפתחות ביניהם קטטות. עשיתי שיחה עם בעלי הפאבים של האריתראים, הגעתי ביחד עם קצין רישוי, ואיימתי עליהם שאם תתפתח קטטה או יהיה רעש, מספיק שבן אדם אחד יתלונן כדי שהמקום ייסגר. יש כאלו שהוזמנו לשימוע אצל קצין הרישוי, יש מקומות שנסגרו לתקופות קצובות על פי חוק, והם הבינו את המסר. למזלנו זה לא כמו בדרום תל אביב, פה התופעה הרבה יותר מתונה, ואני שמח שזה ככה. יש פה בעיה אחרת, סיזיפית, של תחנות הסמים, שזה החולי הרע ואנחנו נלחמים בו בטירוף".

את הסיור מסכם דמין בנימה אופטימית. "כשאני פושט את המדים אני אזרח רגיל, אבל תמיד חושב איך אני יכול לעזור לתושבים שיהיה להם קל יותר, נעים יותר ובטוח", הוא אומר, "אני בעצמי חוויתי כאן אירועים לא נעימים, אני מדבר עם התושבים כל יום, כואב לי לשמוע את התלונות שלהם, ואני כמו נודניק כזה כל פעם מציף את הדברים. אבל נודניק לחיוב. אני מקבל מענה מאנשים קשובים כמו אישור שימוש במצלמות של העירייה, או מפקד התחנה שמביא צוותי יס"מ, וזה לא עניין של מה בכך. להוציא צוות יס"מ, במיוחד כשהכפרים בוערים, ולהביא אותו לחיפה – זה קורה אחרי מאמצים כבירים. אבל רק ככה נצליח לצמצם את התופעה. אני גם לא שולל את האפשרות למגר את התופעה, אבל זה ייקח שנים וצריך המון המון כוחות. בכל מקרה, אנחנו לא נוותר. העבריינים צריכים להבין שאנחנו נהיה אחריהם בכל מקום ובכל שעה ושלא ניתן להם לעשות מה שהם רוצים".

רס"ב רוני דמין בסירקין 5 (צילום: חגית הורנשטיין)