"מגיעים לו כל המיליונים שבעולם שהוא זכאי להם"

"הרצח קרה ב-6 בדצמבר. שמענו על כך, כמו כולם במדינה, בחדשות. הזדעזענו", משחזרת קסניה אברס, את מה שקרה לפני 15 שנה ואיך ביום אחד התהפך עליה עולמה. "נכון, לא הייתי כל כך מחוברת לאקטואליה, הייתי נערה בת 14 ששיחקה כדורעף, אבל אי אפשר היה שלא לשמוע על הרצח ואי אפשר היה להתעלם ממה ששמענו. זה היה זעזוע והלם. ילדה בגילי, נרצחת בבית הספר בקצרין, במקום שאמור גם להגן עליה. אמא שלי התקשרה לאולגה, אשתו של אחי רומן זדורוב, לשאול אם הכל בסדר, כי הרי הם גרים בקצרין. אולגה ענתה שהכל כרגיל, ויותר מזה אני לא זוכרת אם דיברנו על המקרה. אני משערת שכן, אבל החיים ממשיכים – את שומעת, מזדעזעת, אבל מתעוררת למחרת ליום חדש, ממשיכה את חייך. ארבעה ימים לאחר הרצח חגגתי יום הולדת 14, והתכנון היה שכולנו ניסע לחגוג בקצרין, כדי לחסוך לאולגה ולרומן נסיעה ארוכה עם תינוק בן חודש בחורף לחיפה. אבל זה לא קרה. ב-12 בדצמבר רומן נעצר".

כשאברס הייתה כמעט בת 7, עלתה משפחתה לחיפה מחצי האי קרים, שהיה אז עדיין חלק מאוקראינה, והשתקעה בנווה שאנן. זוג הורים עם שני ילדים, כשזדורוב, בנה הבכור של האם, לינה, נשאר מאחור ומצטרף למשפחה שלוש שנים מאוחר יותר.

ביום השחרור של רומן זדורוב מכלא שאטה (צילום: גיל אליהו)

"כולו לב ונשמה"

"ביני לבין רומן יש 15 שנים הפרש, אבל אני לא מרגישה הבדל משמעותי, כי יש בינינו קשר מאוד חזק", מספרת אברס, "רומן מאוד טוב בעבודה עם הידיים, וכשהייתי קטנה, בערך בת 10, הייתי מתלווה אליו בערבים כשהיה עוזר לשכנים בעבודות אחזקה קטנות. רובן היו נשים מבוגרות שהיו משלמות לו סכום מינימלי, כזה שהיה מספיק בקושי לחומרים. הייתי באה איתו, מעבירה ככה את הזמן, ותוך כדי הוא היה מסביר לי מה עושים, כך שבזכותו אני יודעת לעשות כמעט הכל. אני זוכרת שהיינו אצל מישהי ששילמה לו 100 שקלים, ובלי לחשוב פעמיים הוא נתן לי 20 שקלים. לא ביקשתי, כי הרי הייתי ילדה, אבל רומן אמר שמכיוון שהייתי איתו, זה נחשב שעבדתי, ומגיע לי תשלום על הזמן. זה לא ברור מאליו, אבל כזה הוא היה, כולו לב ונשמה".

בואי נחזור לאחור. איך גילית שאחיך עצור?

"חזרתי הביתה מבית הספר ולא היה אף אחד בבית. אין מצב אצלנו שלא יהיה מישהו בבית. אף אחד גם לא ענה לי לטלפון. אני מתקשרת לאמא ואין מענה, מתקשרת לאבא ואין מענה, מתקשרת לאחי השני, וגם הוא לא עונה. חשבתי שזה מוזר, אבל הלכתי לאימון כדורעף. לאחר האימון חזרתי הביתה, ועדיין הדירה הייתה ריקה. זה כבר התחיל להדאיג. התחלתי שוב לחפור בטלפונים, עד שאמא שלי התקשרה ואמרה שהם בדרך הביתה. הקול שלה נשמע מאוד הזוי, וחיכיתי. הם הגיעו יחסית מאוחר ואז התברר לי שכל המשפחה נסעה לקצרין להבין מה קורה, כי רומן לא סתם עצור, הוא חשוד ברצח הנערה תאיר ראדה. איזו הזיה, איזה שוק. כאילו איך ולמה? למה עצרו אותו? עד כמה שהבנתי, כילדה בת 14, הייתי בהלם. מהרגע הראשון לא האמנתי. המחשבה על רצח לא הצליחה להיכנס לתודעה שלי, כי אני מכירה את רומן. אני מכירה משהו הפוך – הוא זה שייגן על החלש, הוא תמיד יעזור לחלש, הוא לא בן אדם תוקפני, הוא מאוד ידידותי וחברותי".

"יש בינינו קשר מאוד חזק". קסניה אברס בילדותה עם רומן זדורוב

הידיעה שאחיה חשוד ברצח, שהסעיר מדינה שלמה, כמו נפלה עליה משמיים. מלבד לשתי חברות טובות, אברס לא דיברה על הנושא עם איש. גם בבית הספר לא ידעו על כך דבר, ולטובתה שיחקו שמות המשפחה השונים, ולכן, כנראה, היא לא קושרה לעניין.

"יכול להיות שזה הגן עליי, אף פעם לא חשבתי על כך", היא אומרת, "יכול להיות שאם הייתי נקראת זדורוב, היה לי הרבה יותר קשה בתקופה הראשונה כשהתפוצץ הסיפור. עכשיו יש הרבה הערצה ואהדה כלפיו, אנשים מאמינים בחפותו, אבל בהתחלה לאנשים הייתה שנאה נוראית כלפיו, כי זו התדמית שנוצרה לו, עשו ממנו דמות מאוד רעה".

מה עבר עליכם בבית בשנים הראשונות עד ההרשעה במשפט וגזר הדין?

"היה קשה. נשמעה טענה שמימן אותנו אוליגרך רוסי אנונימי. האוליגרך הזה, זה אמא שלי ואולגה. עברנו שנים מאוד קשות כדי לממן לרומן ייצוג משפטי, וזה היה מאוד יקר. הקושי היה ברמה שאין מה לאכול בבית, אין מה ללבוש. יש לך בגד, תגידי תודה. כשקשה לי היום, אני תמיד מזכירה לעצמי שעברתי משהו הרבה יותר קשה בגילאים 17-14. אלו היו ארבע שנים של סיוט שאני לא מאחלת לאף אחד".

התדרדרת בלימודים?

"לא הייתי מגיעה לבית הספר. לא היה לי חשק לקום בבוקר. הייתי הולכת לאימון, כי זה מה שהחזיק אותי מעל קו המים. הכדורעף היה המקום הבטוח שלי, אם לא היה לי את זה, אין לי מושג מה היה קורה איתי. אני זוכרת שהגעתי לשיעור ביולוגיה בכיתה י"א בעירוני ג' וישבתי בכיתה כמו זומבי. חסרת עניין. המורה שאלה אותי מה יש לי, ועניתי לה די בחוצפה שתעזוב אותי, כי הכל בסדר. קראו לי לשיחה אצל היועצת שאמרה לי שאני לא מגיעה לבית הספר, שהציונים שלי התדרדרו, ואז היא שאלה מה קורה בבית. לראשונה, מאז גיל 14 פתחתי הכל. היום אני מבינה שהייתי במצב נפשי לא קל. את קמה בבוקר ואין לך כלום, אין לך מה לאכול בבוקר, זו לא חוויה כיפית".

אימא עבדה?

"אימא עבדה בשלוש עבודות. היום אני מעריכה מאוד את כל מה שיש לי. היום לאנשים אין ערך לשום דבר, אבל אם יש לי תיק חדש, אני מעריכה זאת, כי אני יודעת מה זה להיות בלי כלום. אנשים חושבים שהכל בא בקלות והכל ברור מאליו, וזה כל כך לא ככה. התחלתי לעבוד בגיל 15 בניקיון משרדים בחופש הגדול. קיבלתי משכורת של 4000 שקל, ובזה קניתי את כל מה שצריך לבית הספר. אחר כך התחלתי לעבוד באופן קבוע בפיצרייה בקניון, בשביל 2000-1000 שקל, אבל זה גם היה משהו. זה להביא את המעט אוכל הביתה".

ובכל זאת הצלחת לסיים צבא, לסיים תואר ראשון באוניברסיטה.

"לאט-לאט הצלחתי להסתדר, ומאז אני מרגישה מאוד עצמאית, כי אין מישהו אחר שיעזור לי, אין מישהו אחר שייתן לי. אם את לא תעשי, לא יהיה. ככה התגלגלתי למעשה כל החיים, לבד. גם כשהתגייסתי לצבא כתומכת לחימה והייתי נהגת מבצעית, וגם כשהתחלתי ללמוד, אמנם בעזרת מלגה. סיימתי תואר ראשון במינהל מערכות בריאות באוניברסיטת אריאל ועוד מעט אני מסיימת לימודים באיכילוב. אני עושה הסבה לסיעוד ואהיה אחות סיעודית. גם היום קשה. זה שהמצב היום קצת יותר טוב, לא אומר שלא צריך לעבוד תוך כדי הלימודים, כי עדיין אין אף אחד ברקע. אבי נפטר לפני שלוש שנים, אמנם יש לי בן זוג, אבל אנחנו חיים את החיים בסוג של הישרדות".

"אימא עבדה בשלוש עבודות". קסניה אברס ואימה

לא שומעים בתקשורת על האח השלישי.

"זו החלטה שלו, וזה בסדר שהוא לא מדבר ולא נחשף".

מה שהשאיר לך את הבמה כדוברת המשפחה.

"האמת שזה מצחיק, כי לא מזמן הייתה לי שיחה עם אולגה. הייתי בת 14 כשזה קרה, וכבר אז היה לי מה להגיד והיו לי דעות מאוד נחרצות בעניין. אבל אף אחד לא מקשיב לילדה בת 14 באופן רציני. אולגה אמרה לי שחבל שלא הייתי יותר בוגרת כשזה קרה, כי אולי הייתי יכולה לעזור לרומן ולמשפחה עוד מתחילת הפרשה. אפילו אם הייתי בת 20 ולא בת 14, זה היה שונה. הייתי יכולה להגיד לו שיחכה, אולי כל זה לא היה קורה".

שיחכה ולא יודה? שאלת אותו למה הוא הודה?

"אני לא צריכה לשאול, אני יודעת למה הוא הודה. כשאני צופה בחקירות וכשאתם צופים בהן זה שונה. אתם רואים משהו אחד, ואני רואה משהו אחר, ואני אסביר למה. כי אני מכירה את רומן ואתם לא. אני רואה עד כמה הפעילו עליו לחץ ושברו אותו מנטלית. אנשים לא מצליחים להבין זאת, כי הם צועקים 'מי שלא רוצח, בחיים לא יודה'. זה נכון, בעיקרון, ועובדה שהוא גם חזר בו. אבל כששוברים אותך מנטלית; כשחוקרים אותך בעברית, כששפת אימך רוסית ואתה לא מבין מה אומרים לך; כשמשקרים לך שמצאו בזירת הרצח דנ"א ודם שלך; כשאומרים לך שאשתך והתינוק שנולד לך לפני חודש עזבו אותך, כי היא יודעת שאתה רוצח, ולמעשה היא מחכה לך ממש מעבר לדלת, מחכה שתצא והוא לא יודע, כי אין לו שום קשר עם העולם החיצון; כשהוא יושב בתוך תא המעצר והמדובב משחק אותה חבר שלו, גורם לו להאמין לו וחופר שאם הוא יודה, הוא יקבל פחות שנים בכלא. כל זה משפיע. ויותר מזה, הוא אפילו לא זוכר את התקופה הזו של החקירות. הוא לא זוכר מה היה שם, אבל אני יודעת ששברו אותו מנטלית. בן אדם אחר שיראה את החקירה ואת השחזור באמת יאמין באמרה שמי שלא רצח לא מודה".

ואז הוא חזר בו מההודאה.

"אני מכירה את אחי והוא לא סתם חזר בו. הוא התעשת והבין איזו טעות הוא עשה".

שאלת אותו אם הוא עשה את זה?

"אני לא צריכה לשאול אותו, כי אני יודעת שהוא לא עשה את זה. מעולם לא דיברנו על כך, בחיים לא נשאלה השאלה אם הוא הרוצח. אין לי ספק שזה לא הוא, לכן לא היה לי שום צורך לשאול".

אף פעם לא קינן בך ספק שאולי רומן כן הרוצח?

"בחיים לא. לא חונכנו ככה, אנחנו שלושה אחים, כולנו קיבלנו את אותו חינוך. רומן מכיר את אבא שלי מגיל מאוד קטן, מגיל שנתיים, הוא תמיד החשיב אותו כאבא, ואבי החשיב אותו כבן שלו".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"תפסיקו לחרבן על אח שלי"

זדורוב הורשע ברצח תאיר ראדה בבית המשפט המחוזי בנצרת ב-14 בספטמבר 2010 ונידון למאסר עולם. הרשעתו התבססה בין היתר על הודאתו ברצח בפני מדובב משטרתי ועל שחזור שערך עם חוקריו. מאוחר יותר הוא חזר בו מההודאה. במהלך השנים שעברו, הוא הגיש מספר ערעורים, ובמארס 2013, הורה בית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי לעיין בראיות חדשות ולשקול מחדש את משמעותן. שנה אחר כך, בפברואר 2014, דחו שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת את טענות ההגנה, והרשיעו את זדורוב ברצח בשנית. באוקטובר 2014, ערער זדורוב בשנית על פסק הדין לבית המשפט העליון. ב-23 בדצמבר 2015, דחה בית המשפט העליון ברוב של שני שופטים נגד אחד את הערעור, והותיר את פסק הדין המרשיע על כנו. השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל פסקו שזדורוב אשם, ואילו ראש ההרכב, השופט יורם דנציגר, סבר בדעת מיעוט, כי יש לזכותו מחמת הספק.

"אחרי הזיכוי מחמת הספק של השופט דנציגר וההרשעה של שני השופטים האחרים, זה היום שבו החלטתי להיחשף לתקשורת", נזכרת אברס, "עד אז לא דיברתי, לא כתבתי כלום ברשתות החברתיות. החלטתי לכתוב פוסט שהפך לוויראלי, כולם רצו לראיין אותי וזה הכניס אותי להלם מוחלט, לא הייתי מוכנה לזה בכלל. אני חושבת שזו הנקודה שבה הייתה אצלי תפנית לגבי העלאת המודעות לגבי רומן".

"חיים את החיים בסוג של הישרדות". קסניה אברס בכלא שאטה

היה ברור לך שאת מתחילה להילחם על שמו?

"כן, לגמרי. זו הייתה האכזבה האחרונה שלי מבית המשפט, כי באמת ציפיתי שהוא יזוכה. כבר ראיתי אותו הולך הביתה. את רואה את התמונות האלה בראש, איך זה קורה, גם אם זה יהיה בגלל זיכוי מחמת הספק, זה לא שינה לי בכלל. אני זוכרת שהשופט אומר שהוא זיכה את רומן מחמת הספק, אבל 'החברים שלי לא חושבים ככה'. ופה משהו נפל, נשבר לך הלב בפנים, כי שמעתי את המילה 'זיכוי' וזה לא. זה מאוד השפיע עליי, לא יכולתי לתפקד. ברמה של להתעורר בבוקר ולא לתפקד".

איך מתעשתים?

"ידעתי שזה לא הסוף, פשוט צריך להמשיך. להילחם עוד פעם ועוד פעם וזה לא נגמר וזה לא ייגמר עד שאנחנו נצליח להוכיח את חפותו. זה מה שאצלי בתודעה. רומן היה הרבה שנים בכלא ופעם אחת ב-2016, הוא דיבר עם התקשורת ונענש על כך. הוא הוכנס לצינוק לשלושה ימים, מאז הוא לא יכול היה לדבר מהכלא, והוא לא דיבר עם התקשורת גם כשהובא לבית המשפט. אז כן, הרגשתי שאני צריכה לדבר בשמו, הרגשתי שדי, תפסיקו לחרבן על אח שלי, די. זה מעצבן, זה מכעיס, כי הוא לא כזה. אני מאוד שמחה שכן הצלחתי להיות לו לפה ואני לא מצטערת על זה".

הסיפור של רומן הפך להיות פרויקט חייך?

"כן, מאוד. אני מתפקדת, לומדת, עובדת, אבל כל החיים שלי התרכזו סביבו. אני מרגישה כאחות את החובה לעשות את זה, כי הוא אח שלי, שכל החיים הגן עליי. אז אני מרגישה שכן נכון להיות במקום הזה ולדבר עליו. מ-2015 זה הפך להיות המרכז שלי וזה השפיע על הרבה דברים בחיים שלי. זו המטרה ועל הדרך את עושה עוד דברים".

דיברת על התדמית שנוצרה לרומן שהיא רחוקה ממי שהוא. למה לדעתך זה קרה?

"היה פער גדול בין איך שהוא הצטייר בתקשורת, לבין מי שהוא, גם בגלל שהוא לא ידע עברית. חוקרי המשטרה יצרו לו תדמית מאיימת, הם בדקו את המחשב שלו והודלף שהוא היה צופה בסרטי סנאף וסרטי פורנו של ילדות קטנות. כל זה לא היה ולא נברא, ויותר מזה, גם הוכח על ידי עורך הדין שלו, יחד עם חברת 'תיק תק', שעובדת הרבה עם המשטרה ועוזרת לה לפענח הרבה מקרי רצח אחרים. אותה החברה גילתה שכל מה שהמשטרה אמרה על רומן זה כזה שקר, כי הם הוכיחו אחרת. מסתבר שרומן רכש את המחשב מחנות יד שנייה, אמנם עשו לו פרמוט, אבל משתמש אחר בשם דומיניק מאנגליה, הוא זה שצפה בתמונות וסרטי פורנו ובסרטי סנאף".

אז איך הם כן קשרו את הסנאף לרומן?

"באותה התקופה היינו משתמשים ב'אימיול' ו'קאזה' כדי להוריד קובצי שמע. רומן הוריד שיר של להקה שנקראת 'סקס פוליס' וחלק מאיזו מילה שם היה 'סנאף', אפילו לא מילה שלמה. ככה עשו ממנו מפלצת. אמרו שהוא התעצבן עליה בגלל סיגריה, שהוא החליט לרצוח אותה, כי זה הזכיר משהו שקרה לו בילדות. זה אפילו לא נשמע הגיוני להגיד דבר כזה עליו".

"הכדורעף היה המקום הבטוח שלי". קסניה אברס

למה עשו לו את זה?

"יש לי שתי תיאוריות. באותה התקופה בני סלע ברח מהמשטרה, ומעבר לזה שזו הייתה פדיחה מאוד גדולה שאנס בורח ככה, לא היה ברור מה הוא מסוגל לעשות. ואז יש רצח, במקום הכי מוגן של ילדים, ושבוע עובר והמשטרה לא מצליחה למצוא מי הרוצח. הם מצאו טרף קל – רוסי שלא יודע עברית, שהכי קל לתפור אותו. זה הדבר הראשון שאני חושבת שקרה ואז הם התחילו לחפות אחד על השני וככה זה התגלגל במהלך השנים".

ומה הדבר השני?

"מי שעשה את זה, יש לו קשרים. זאת דעתי, כי אין לי משהו אחר שיסביר איך עשו עבודה כל כך חאפרית. זירה של מטר על מטר, ולא מצאו שום ראיות שיקשרו את רומן למקום ולרצח. לא דנ"א, לא טביעת אצבע, דם. כלום. לפי מה שהם אומרים, הוא היה צריך להיות סופרמן כדי לא לגעת בשום דבר שם ולא להשאיר שום דבר שלו, כשהוא עוסק בלוליינות כדי לצאת משם. אני לא יודעת מה החוקרים לומדים שם באקדמיה לשוטרים, או שפשוט מישהו מחפה על מישהו אחר. אין לי הסבר אחר. אז למה, למה לדפוק חף מפשע? זו שאלה שתעסיק אותי כל החיים, אלא אם כן אני באמת אקבל עליה תשובה".

הסדרה "צל של אמת" שינתה את התודעה של האנשים לגבי המקרה.

"היא שינתה את התודעה של האנשים על רומן. כשראיתי את הסדרה, הפרק הראשון היה הכי אנטי רומן שיש. כל מי שצפה בפרק משוכנע שרומן הוא הרוצח. שיתפנו פעולה עם היוצרים, אמא שלי התראיינה וגם אני, אבל הורידו את הקטע שלי. כשרואים את הפרקים האחרים, זה אשכרה נכנס לתודעה של האנשים שרומן חף מפשע, פתאום גילו שיש עוד כיוונים ונשאלו שאלות למה לא בודקים את הכיוונים האלה שנחשפו בסדרה. פה למעשה הייתה התפנית הראשונה בסיפור של רומן, שהוא לא כזה נורא כמו התדמית שיצרו לו בתקשורת".

"ירום הוא המלאך שלנו"

מפנה בפרשה התרחש בחודש אוקטובר 2019, כשעו"ד ירום הלוי, מי שלקח על עצמו את תיק זדורוב לאחר הרשעתו האחרונה, הגיש בקשה למשפט חוזר בעקבות הודאתה של פרקליטות המדינה כי נפלה טעות בחקירה. עו"ד הלוי הורה לבדוק את השיערות שנמצאו בזירת הרצח, שאחת מהן נמצאה תואמת לדנ"א של א"ח, בן זוגה לשעבר של א"ק, שנחקרה בעבר בפרשה. הלוי סבר, כי לפי הממצאים שהתגלו, ניתן להורות על משפט חוזר וקרא "לשחרר את רומן לאלתר". ב-11 במאי 2021 פסק המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר, כי לזדורוב ייערך משפט חוזר.

עו"ד ירום הלוי מייצג את אחיך בהתנדבות מלאה, כי הוא מאמין בחפותו של רומן?

"גם עורכי הדין הקודמים האמינו בחפותו, אבל זו העבודה שלהם, אין סיבה שלא ידרשו תשלום על כך. ירום הוא המלאך שלנו. הוא הגיע אחרי ההרשעה בשנת 2015, ואמר שהוא הולך לעסוק בתיק הזה שהפך לתיק העיקרי שלו. זה לא שהוא שם אותו בצד והיה מציץ בו לפעמים".

בעקבות הממצאים, גם אילנה ראדה ביקשה לפתוח מחדש את התיק.

"היא אמנם טוענת שלא רומן הרוצח, והיא צודקת. מה שהפריע לה זה שהיא לא קיבלה את הראיות מהפרקליטות, וזה מה שגרם לה לחשוב שמשהו לא תקין. היא התחילה לחקור בעצמה. אני לא יודעת מה היא חקרה שם, אני לא יודעת לאיזו מסקנה היא הגיעה ואם היא הגיעה למי שעשה את זה. אין לי מושג".

היא טוענת שזה אחד התלמידים.

"נכון, זה מה שהיא אומרת, אבל אני לא יודעת אם יש לה ראיות. אין לנו שום קשר איתה. יש כאן, וזאת דעתי בלבד, שוני בתפיסה ונראה שהיא לא חושבת אותו דבר – המטרה שלה למצוא את הרוצח, והמטרה שלנו היא לזכות את רומן. מבחינתנו, יש פה עדיין מטרה משותפת. כשנמצא את הרוצח האמיתי, זה יזכה את רומן אוטומטית".

פניתם אליה לשיתוף פעולה?

"אני לא יודעת, לא נכנסתי לזה, בחיים לא דיברתי איתה. אולי היה ניסיון דרך עורכי הדין או הפעילים. מאוד עצוב לי שזה מה שהיא חווה בתור אימא, זה לא נתפס. היא אישה חזקה, היא ממשיכה להילחם ושומעים אותה, היא כן מנסה להישאר בתודעה ושלא ישתיקו אותה. מעבר לזה, אין לנו שום קשר איתה".

ב-26 באוגוסט בית המשפט העליון הכריע כי אחרי 15 שנה בכלא, רומן זדורוב ישוחרר מהכלא למעצר בית בכפוף לעמידה בתנאים. איך הרגשת?

"עכשיו, כשרומן בבית, זה מרגיש לי הקלה. חיכיתי לו הרבה זמן. כשממש חושבים על מה זה להיות 15 שנה בכלא, מבינים עד כמה זה מזעזע. המחשבה שהוא לא רואה את הילדים שלו, שהוא לא איתם ולא חווה כלום, זה הורס אותי. נדיר שהם היו מגיעים לבקר אותו בכלא, כי זה קשה. ילד לא אמור לראות כלא. גם להגיע לחצי שעה ביקור, כשאבא מעבר לזכוכית, זה קשה. לי זה היה עובר בקו המחשבה למשך שלוש שניות, רומן חווה את זה יומיום. מאוד רציתי שהוא יגדל אותם, שייקח חלק בחינוך שלהם, ואני מאוד שמחה שהוא בבית".

מה את אומרת לגבי הביקורת על פסטיבל השחרור?

"ברגע שהתקבלה הבקשה למשפט חוזר, אוטומטית עומדת לצידו חזקת החפות, לכן הוא צריך להיות חופשי. קראתי את הביקורות של עיתונאים שכעסו על ברהנו טגניה שנסע איתו מהכלא עד הבית ועשה איתו ראיון ראשון. ראו את הקנאה שלהם בכל משפט על הקרנבל התקשורתי. אנחנו לא ביקשנו את הקרנבל הזה, אף אחד מאיתנו לא התקשר לתקשורת, כדי להזמין אותה לתעד את רגע השחרור, כי יהיה להם רייטינג גבוה. ממש לא. לדעתי, זה תיק מאוד ייחודי ומאוד מתוקשר. מקרה עמוס ברנס, למשל, גם היה מתוקשר, אבל לא ברמה של היום, כי זה היה אי שם בשנות ה-70. זה מאוד שונה".

הפרקליטות רוצה משפט חוזר, כדי להוכיח שרומן הרוצח.

"מה שמצחיק שכל מה שיש לפרקליטות נגד רומן זו ההודאה שלו. זהו. אין להם שום דבר אחר וגם היום הם מנסים למצוא משהו שקושר רק את רומן לזירה. במקום לחפש את הרוצח. אני לא אומרת שהם היו מוצאים, לא נכנסת לזה בכלל, אבל למה אין רצון? כי רומן בכלא, אז מה זה משנה שחף מפשע יושב לחינם 15 שנים?".

את בטוחה שהוא יזוכה עכשיו?

"אני לא יכולה להיות בטוחה, כי אני לא יודעת אם יהיה משפט הוגן או לא, אבל אני מאוד מקווה. זה אותו בית משפט, אבל הרכב השופטים שונה. אני מקווה שהמשפט הזה יהיה הוגן וצודק ואם הוא יהיה כזה, רומן יזוכה. לפרקליטות אין שום דבר נגד רומן, והם מנסים בכל הכוח. למה ההתעקשות הזו?  לדבריהם, זו 'שמירה על יציבות המערכת', אבל אתם דופקים את המערכת. אתם שמים לעצמכם רגל. במקום לבוא ולהגיע 'טעינו'. תהיו רגע גברים ותגידו שאתם רוצים לשנות את המערכת. כי לציבור אין אמון במערכת המשפט, אין לו אמון בפרקליטות. צריך לשים לזה סוף. בעזרת השם, כשרומן יזוכה, ארצה לפעול שהוא יהיה החף מפשע האחרון שישב בכלא לחינם, בגלל 'השמירה על יציבות המערכת'".

באמת נראה לך שלאחר 15 שנה הפרקליטות תגיד שהיא טעתה? זו טעות מאוד גדולה להודות בה.

"למה לא? היו להם כל כך הרבה הזדמנויות ב-15 השנים האלה, למה לא לעשות את זה? למה לא לעצור את זה? זה מה שמעציב אותי, שאנחנו חיים במדינה כזו שלא הצדק הוא המוביל, אלא מי יחפה על מי. זה מה שעצוב".

איבדת את האמון במערכת המשפט?

"אני לא מכלילה. יש חוקרים טובים ויש שוטרים טובים שנותנים מעצמם מעל ומעבר, האמת והצדק זה מה שמכוון אותם. יש גם פרקליטים טובים, ואפילו אני מאמינה שיש גם אנשים ישרים בפרקליטות, לא שנתקלתי בהם, אבל יש. אותו הדבר לגבי שופטים. ראינו בעליון שופטים שהולכים עם הצדק ועם האמת, אבל לצערי, אני חווה את זה הרבה פחות. יש לי חברים שהם שוטרים ולא הייתי קוראת להם מושחתים או שהם מחפים על מישהו במערכת. אני לא מכלילה את כולם, אבל מכעיסה אותי ההתנהלות שהייתה עם רומן מאז 2006. מכעיסה אותי מאוד הנורמה הזו לחפות אחד על השני. זה פשוט רוע".

משהו יכול לפצות אותו על הזמן האבוד?

"אין משהו שיכול לפצות אותו. זמן זה המשאב הכי יקר בעולם. שום דבר לא יכול לקנות לך זמן –  לא כסף, לא יהלומים. אף אחד לא יחזיר לו את 15 השנים האלה. הוא לא יקבל עוד אקסטרה 15 שנה לחיים, זה לא עובד ככה. אתה לא יכול להחזיר את אתמול, אז 15 שנה?".

אם הוא יזוכה, תתבעו פיצויים?

"כן, מגיע לו. מגיע לו לחיות חיים. מגיעים לו כל המיליונים שבעולם שהוא זכאי להם. בטח, מגיע לו. זה לא עניין של תאווה, ממש לא, כי במהלך 15 השנים האלה הוא היה יכול להיות מיליונר. סתם אני זורקת, כי אני לא יודעת מה יכול היה להיות ממנו, אבל הכל יכול להיות. מגיע לו, לאשתו, מגיע לילדים שלו. מגיע להם לחיות חיים טובים, כמו לכל בן אדם אחר".

עולה לך המחשבה שהוא שוב יורשע?

"זה כן משהו שנמצא תמיד באוויר, אני מנסה שלא לחשוב על זה. אין היום משהו שיכול לאכזב אותי בבית המשפט, כי אני מגיעה תמיד לקראת הגרוע מכל. לא האמנתי שהוא ישתחרר הביתה, לא האמנתי שיקבלו את הבקשה למשפט חוזר, למרות שלא ראיתי שום דבר אחר. היו ראיות חדשות שהן מספיק חזקות לבטל את ההרשעה".

ואם הוא יזוכה מחמת הספק זה יספיק לך?

"לי אישית, כקסניה, זה לא יספיק. אני לא יודעת מה רומן יעשה, אני חושבת שהוא יילחם על החפות שלו באופן מלא".

ואם חס וחלילה הוא יורשע, את תמשיכי להיאבק?

"ברור. עד סוף החיים. זה לא שאין שבירות, כל דבר כזה שובר, אבל לחודש, ואז אני מתאפסת ומתחילה מחדש".

מאיפה הכוחות האלה?

"לא יודעת, האמונה שהוא חף מפשע. אין פה פרשנות אחרת".

יצא לך לדבר עם רומן על תוצאת המשפט החוזר?

"הוא גם מאמין שהוא יזוכה. כמו שהוא אמר 'אמת יש רק אחת' והיא תצא בסוף. בסוף הוא יזוכה. אני תמיד אאמין בזה".

מבחינתך, לא משנה מה, הוא חף מפשע.

"נכון. בסופו של דבר, כל האנשים שעשו לנו רע מי שישפוט אותם הוא הקדוש ברוך הוא, לא אני. אני יכולה לכעוס, אבל מה אני אעשה עם הכעס הזה, זה מזיק. אפשר לכעוס, אבל לא 15 שנה. אם אמשיך לכעוס זה ישנה לי משהו? זה יחזיר לי את אותן 15 השנים? לא. בסופו של דבר הגלגל מתהפך, אמנם מאוד לאט, אבל הוא מתהפך. אני מקווה שזה באמת יצליח".